מגזין הכלוב

אמנם היא תמיד פינטזה על סשן עם יותר מאשר רק השולט שלה, אבל עכשיו כשהם היו אמורים להגיע ממש עוד מעט, היא קצת התחרטה וקצת התרגשה, חששה, וטיפסה על הקירות. הוא אמר לה שהיום הם לא יהיו לבד וציין שעת הגעה. מעבר לזה לא הסכים לשתף בשום פרט...

נורה וליהיא הגיעו בשמונה בדיוק. הן היו השכנות שלנו בשש השנים האחרונות אך טרם יצא לנו להזמין אותן. רוזי הייתה מבקרת אותן מדי פעם, קופצת לקפה. אחרי שהמלכה שיעבדה אותה, הסתבר שצדקתי, שהיא אוהבת בנות לא רק כשאומרים לה. יותר מכך, שיש לה כישרון של ממש. את מרבית זמנה באחוזה בילתה עם פנייה טמונות בין ירכיי המלכה. בסתר ליבי, רציתי להיות במקומה..

אני חוזר הביתה מהעבודה אחרי יום קשה. נכנס בדלת וישר למקלחת. שניה לפני שנכנס למקלחת. את קוראת לי מהחדר. אני מיד מתייצב, ואת אומרת לי: ״תתקלח טוב טוב. יש לי הפתעה בשבילך״...

"אני רוצה לדבר עם עבד מספר שתיים-עשרה", הורתה לפתע המלכה לעבד מספר שלוש, וזה, מבין במהרה את הכוונה, משך את איברו מפי ופנה להתרחק. ״אתה תאונן לידו וכשאומר לך תגמור לו על הפנים, זה ברור?״ עבד מספר שלוש הנהן בהבנה. ידעתי כמה טוב זה מרגיש לקבל הוראות ישירות. ״עבד מספר שתיים-עשרה" פנתה אלי, ״אני מעוניינת בשיפחה חדשה, ואני רוצה שזו תהיה אשתך"...

"אם תתנגד זה יכאב יותר", אמרו, מתואמות למופת. לא ראיתי אותן, אך ידעתי שמבטן ריק. משהו בשליטה של המלכה גורם לכך שלא תצליח לחשוב על כלום מלבד על לרצות אותה. משהו במה שהיא עושה להם בשביל שיצייתו בלי שאלה. שפחה מספר עשרים ושתיים הניחה את ידיה על המותניים שלי, בזמן ששפחה מספר חמש-עשרה אחזה בכתפי. הרפיתי כמה שיכולתי את הגרון. כשהמלכה רוצה להשתמש בך, ידעתי מהפעם שעברה, אין אף טעם לסרב...

קרן הייתה סדיסטית רעבת-כוח בכל הדרכים הטובות והגרועות ביותר: הסיכוי להביא מאהבת למקום נמוך ולהפוך אותה לפגיעה היה האפרודיזיאק הטהור ביותר עבורה. ורד לא הייתה מזוכיסטית באותה מידה, אבל היא הייתה משהו יותר טוב: אתגר. מאהבת שתמיד הייתה במרכז תשומת הלב, ומעולם לא נסוגה...

ההבטחה לפרס הייתה על השולחן מהרגע הראשון: ללכת למסיבה, איתה, יחד. מסיבה מהסוג שהיא אוהבת, הפרטי, היוקרתי, כזו שבה כולם מחייכים, רוצים, חושקים. כל מה שאני הייתי צריך לתת בתמורה זה חודש אחד, קטן, של מניעה מוחלטת. חודש של גירוי וטיזינג. של תסכול, של שירות, של טפטוף אינסופי. חודש שנע בין חלום לגיהנום, ובסופו - היא תשחרר אותי שם...

אתה לבוש בחולצה לבנה קצרה צמודה, חצאית קצרה בצבע תכלת, וגרביים שחורים, ארוכים, שמגיעים לך על אמצע הירך שלך, בדיוק כמו שאני אוהבת. אתה כל-כך יפה ועדין. הגוף שלך בהיר מאוד וחלק, כמו דמות מצוירת, רק שאתה אמיתי. היום לא בא לי לחדור אלייך, סתם בא לי לשחק איתך, ובך...

אהוד, שולט מנוסה, חי עם השפחה שלו, שרון. כשאהוד נקלע לקשיים כספיים ונזקק להלוואה, אריה, איש עסקים עשיר, הסכים להלוות לו סכום כסף גדול. אריה, שידע על קיומה של שרון וחשק בה, הציע לאהוד להפוך חצי מההלוואה למענק, תמורת זה שאהוד ימסור לו את שרון לשימושו האישי ל-24 שעות. אהוד התקשה לסרב להצעה...

תמיד היתה לו חולשה לנשים עם סטטוס בטוח, יציב, מקצוע, תפקיד נחשב, סטטוס חברתי שמקרין עוצמה. הוא במסע ארוך של פיצויים ותיקונים. כל הזמן בתנועה בשינוי. היא היתה סמויה איפשהו במרכז הארץ. קעקועים, מראה סטלני, ורק הספגטי באוזן יכול להסגיר שהיא בשליטה, בתפקוד מלא, בריכוז, בניגוד גמור לדימוי הסטלני המרושל...

הייתם מצפים ממנהל הליין הבדסמי הכי גדול בעולם להיות דום, אבל כמובן שהוא הסאב הכי פתטי ואפס בעולם. ואם הוא יידע שככה אני חושבת עליו, אולי הוא יסכים להחזיר אותי לעמדות השוות יותר. אבל נמאס לי לדפוק אותו בתחת...

את מוציאה חגורת צניעות מבריקה, לוקחת את האשכים בידי ומחליק מגן מתכת מעליו, מעבירה את הטבעת שתתפוס את החגורה, מורחת מעט חומר סיכה על הזין שלי ומתחילה לאונן לי. ״בתקופה הקרובה, זה המגע היחיד שהזין שלך יקבל, אז תהנה מזה. עבד לא צריך הנאה מינית״...