שליטה נשית

אמנם היא תמיד פינטזה על סשן עם יותר מאשר רק השולט שלה, אבל עכשיו כשהם היו אמורים להגיע ממש עוד מעט, היא קצת התחרטה וקצת התרגשה, חששה, וטיפסה על הקירות. הוא אמר לה שהיום הם לא יהיו לבד וציין שעת הגעה. מעבר לזה לא הסכים לשתף בשום פרט...

ההבטחה לפרס הייתה על השולחן מהרגע הראשון: ללכת למסיבה, איתה, יחד. מסיבה מהסוג שהיא אוהבת, הפרטי, היוקרתי, כזו שבה כולם מחייכים, רוצים, חושקים. כל מה שאני הייתי צריך לתת בתמורה זה חודש אחד, קטן, של מניעה מוחלטת. חודש של גירוי וטיזינג. של תסכול, של שירות, של טפטוף אינסופי. חודש שנע בין חלום לגיהנום, ובסופו - היא תשחרר אותי שם...

את מוציאה חגורת צניעות מבריקה, לוקחת את האשכים בידי ומחליק מגן מתכת מעליו, מעבירה את הטבעת שתתפוס את החגורה, מורחת מעט חומר סיכה על הזין שלי ומתחילה לאונן לי. ״בתקופה הקרובה, זה המגע היחיד שהזין שלך יקבל, אז תהנה מזה. עבד לא צריך הנאה מינית״...

כבר שכחתי איך זה מרגיש, אובדן השליטה המוחלט, הליפופים הנעימים והמרגיעים, הכאב החד, שהופך לטראנס עמוק, שגורם לי להיעלם בתוך עצמי, ולשכוח מי אני ואיפה אני נמצא. מתי הייתה הפעם האחרונה? שנתיים וחצי? אולי שלוש? מה שאני זוכר בוודאות הוא, שגם הפעם הקודמת הייתה איתה. זה פשוט שהיא קבעה רף, שכמעט אף אחת אחרת לא הייתה מסוגלת להתקרב אליו...

הזיכרון הזה כנראה כבר נחרט בי לנצח. זכרון של מודעה קטנה, שהשאירה אותי בהלם: ״רק לעבדים, צניעות, שרות, 50 ש״ח". משהו כזה, בערך. ויש שם את המילה: ״לעבדים״, ואפילו ״רק לעבדים״, שלא יהיו ספקות ואי הבנות. ויש שם: ״צניעות״, שזה ללא ספק קיצור של ׳חגורת צניעות׳ או עילגות של ׳חגורת צניעות׳. לא ברור. ויש שם, 50 ש״ח. שזה כלום כסף. מישהו חכם בנה את המודעה הזו. ועכשיו אני לכוד בה. עכשיו אני ימים על גבי ימים, בקרים על גבי לילות, רק בוהה בה, ומנסה לעצור את עצמי מלהתקשר. אני מתקשר, ועונה קול אשה מבוגרת...

את מקרבת את פנייך קרוב-קרוב אל פניי, ואני יכול לשאוף מפיך את אדיו המשכרים של היין האדום שלגמנו יחד קודם לכן, בבית הקפה, כשעוד הייתי במעמד שווה לך. אלא שעכשיו זה נראה בלתי אפשרי. עכשיו, בחדר הסגור, ליד המיטה הזוגית, צעיף משי שחור קשור סביב ראשי ומאפיל את עיני מראות, ואת שולטת בי ביד ברזל...

סיפור אחד, שלוש נקודות מבט.

"חוצמזה, דאגתי: לא עונה, לא עונה, לא עונה. לא אופייני לך". הוא אומר ברצינות. מבטי מתלכסן הצידה לשלו, גם שלו לכיווני ומבטינו נפגשים אך לרגע קט; יש לו סדק זעיר של חיוך שובב בקצה הפה וכשאני מזהה אותו שנינו צוחקים.
"נראה לי שאתה פשוט רוצה להיכנס למיטה חולה", קרבתי אליו את המרפק בעדינות, מחייכת עדיין, מוסיפה קריצה. הוא משיב לי בחיוך צחור משלו.

חברתי שנהגה זרקה הערה לאחור "תהיי טובה דקלה! אלו חברות הכי טובות שלי! פנקי אותן!" ביקשתי סליחה, לא הספקתי לסיים והבלונדה קירבה את כף רגלה ואמרה בנימה מתפנקת "אוף, הרגל הורגת אותי!".

אני מנהלת איתו שיחה שנשמעת כמו שיחת מכירה ועוד רגע אתה עובר בעלות בזכות רוך אשכיך. כבעלת עניין בעיסקה, אני חופנת אותם בחוזקה, "שוקלת" בכף ידי ומקפיצה קלות, מזמינה גם את האורח להרגיש בעצמו. הוא לא מהסס לרגע וכעת גם אצבעותיו ממששות אותך. הוא מצחקק קלות.

בראש את מתחילה לעשות חישובים. את לא לגמרי בטוחה, את שוקלת את הסיכוי מול הסיכון - ומחליטה לסמוך על האינסטינקטים שלך. לפני זה את מבצעת בדיקה קטנה, וכאילו בהיסח הדעת את משחקת עם הנעל שלך, מנדנדת אותה על הרגל. אני מיומן בלהסתיר את זה, אבל עליך אני לא מצליח לעבוד.

כשפתחתי לו את הדלת הוא קד קידה עמוקה, וירד מייד לכריעה על מנת לנשק לי את הנעליים. בעטתי בו שתי בעיטות עדינות יחסית, השתחררתי מיידיו האוחזות בקסוליי וזירזתי אותו לקום, כי אין לי את כל היום. ערכתי לו סיור בבית, הראיתי לו היכן חומרי וכלי הניקוי, הבהרתי לו מה אני רוצה, והתכוונתי ללכת.

הנה היא ואותו גבר זר ישובים על המיטה עכשיו. הראות שלו חלקית. הוא מחדד את השמיעה ומרים את הראש כדי לקלוט ככל שניתן. הוא מביט בידו של הגבר הזר חודרת בסבך הרעמה שלה, אוחז בעורפה. הלב שלו מתכווץ. הוא שומע את צליפת הסטירה ורואה בחטף את ידה נוחתת על לחיו של הזר. הוא שומע את קולה, ונדמה לו שהמשפט חוזר אליו מאי שם כהד רחוק: "אף אחד לא נוגע בי ללא רשות. בטח לא אפס כמוך. זה ברור, כן?"

אני מחכה בהתרגשות לערב הראשון שלי כשולטת מתחילה. הכל כבר מוכן, המחוצ'קן לשעבר יושב על כיסא ובפה שלו יש את הדבר הזה שאמרו לי שעושה אותי שולטת קשוחה יותר, תפקידו בכוח הוא לענות לאדומות ולסנן.

ראיתי את ההבעה החרמנית של הקצין נמרחת על כל פרצופו רק מהמחשבה שאני עתידה להשתמש בתחת שלו. המורה לא ממש ידע מה לעשות עם הג'ל, ונראה מובך ביותר. הוא שם קצת על האצבע המורה שלו, ירד על הברכיים ושיחק בחור תחת של הקצין. אני תפסתי באוזניו של הקצין ומשכתי את פניו אל בין רגליי בדיוק כשראיתי את האצבע מחליקה לתוכו באיטיות. הוא פלט גניחה קטנה. האף שלו נצמד לערוותי המכוסה ונשם את ריח הכוס המגורה שלי. שפשפתי את הפנים שלו בכוס שלי וביקשתי ממנו להסיר את התחתונים שלי. הוא הסיר אותם ביראת כבוד ממש. המורה נראה מקנא.

התרחקתי מהם, הפעם הצמדתי אותם אחד לשני. הקצין, לא בדיוק מגדיר את עצמו כדו מיני, אבל כבר היו לו נסיון לא מועט והרבה עניין בגברים. המורה, לא ממש התנסה עם גברים, אבל לא שלל כחלק מסשן אם השולטת רוצה. לא הייתי בטוחה כמה אני רוצה, אבל רציתי שהאופציה תהיה פתוחה. הם נצמדו אחד לשני.

"לא לזוז!" התרעתי.

מהתיק שלי שלפתי חבלים כחולים ארוכים ומחוספסים. קשרתי אותם אחד לשני, יד ליד.

את כל כך יפה. אף פעם לא ראיתי מקרוב מישהי שנראית כמוך. אני רוצה לפגוש אותך הערב. נחגוג את הקליפ בפאב האירי ליד הנהר. האירים האלה, הם יודעים לשתות. היא צוחקת. רוצה? אתה יכול לבקש. תבקש יפה!

הג'נטלמן גונח באופן מאופק, מבין שפתיים חשוקות, כיאה לג'נטלמן. הוא מתקרב בצעדיה המדודים של האימפריה הבריטית. ברקע מתנגנים אטיודים של שופן וטפיפות האצבע של הפסנתרן על המקשים מתאימות בקצבן לזין היוצא והנכנס מישבני

"הייתי רוצה להתיר אותך", היא אמרה, "בתנאי שתבטיח לי לא להיפגש עם מישהי כזאת יותר". היא שתקה. חשבתי על הציצים של המענה החדשה שלי ועל הדרך שבה היא טרקה את הדלת ופתחה את הכפתור במכנסיים שלי. הסתכלתי על הרגליים של השותפה שלי והנהנתי לאט, לא בטוח בעצמי מה ההנהון הזה אומר.

היא מנשקת אותו על הלחי. בגד הים שלו צף אי שם, נסחף הרחק מהם. "יש לך מגבת בחוף, אל תדאג, תוכל להתכסות שם", היא אומרת, והולכת ממנו. הוא רועד. הוא מסתכל על כל האנשים בחוף, נקודות קטנות, רחוקות מדי מכדי שיהיו להן עיניים. "זאת אומרת," אומרת דמותה המתרחקת, "אם תגיע מספיק מהר".

אני בשקט; היד שלה מתהדקת סביב הראש שלי, דוחפת אותו כמעט לתוך הקיר. אני אחד עם הקיר. הלוואי שהייתי טובע בתוך הקיר. הלחץ בתחת שלי נהיה יותר חריף - עוד אצבע. אני ממשיך לשתוק והיא מהדקת את היד סביב הגולגולת שלי. זה עוזר.
"ממה שאני מבין," אני אומר לילד, "אני עומד לקבל אגרוף בתחת".

ישבתי שם, עם הזין חצי שמוט, וחשבתי שכל מה שאני זוכר מהימים האחרונים זה החצי-כאב הזה של הזין שלי נלחץ על המתכת של הרוכסן של הג'ינס. הסכמתי עם עצמי שאני לא הולך להרגיש ככה יותר בחיים, ולמעשה פה טעיתי עוד יותר, ותיכף נגיע לזה. ועוד איך נגיע.

היא עומדת ליד החלון. היא מציתה סיגריה, וזה אומר לי שהיא יודעת שהיא מנצחת פה, ומכאן אני יודע שהיא הולכת לנצח פה. "אני רוצה מישהו שלא יבייש אותי במפגשים עם דומיות אחרות. אתה חושב שאתה מספיק מאולף כדי להיות במפגשים שלנו?" אני עושה כן עם הראש, וזאת כנראה טעות, כי היא מתחילה ללכת לקראתי, והיא נראית די עצבנית.

הבגדים הנקיים הוכתמו מהיין שניתז לכל עבר. המפה נראתה אדומה כדם. הצלחות התרסקו בקול גדול. על הרצפה היו פזורים ראשי דגים בוהים חסרי עיניים, שוחים בתוך ג'לי עכור ודביק. מחולצתו של אביו טפטף לאיטו גוש דבש ותסרוקתהשל אימה התמלאה ברבעי תפוחים, היא נראתה כאילו יצאה מסט של סרט של פליני. הוא התנצל בפני האורחים. אנחנו חייבים מרתף, היא אמרה לו

חדר 306. סדק צר. הדלת לא נעולה. דחיפה קלה והדלת נפתחת לרווחה.
עיני פוגשות בישבנו המוצק והמורם.
"בוקר טוב, גבירתי". המשפט הראשון מבין שניים שמותר לו לומר בזיון של בוקר.

"אין כאן אף אחד" היא אמרה "הרם את הכותונת והראה לי את הזין שלך. עומד לך פולו? אני מעמידה לך את הזין?"
"בבקשה גבירתי", התחנן פולו.
"הראה לי את הזין פולו או שאצרח. ואז לבטח תסורס או אף גרוע מכך".

"אני רעבה, בוא לאכול", והיא מקפצת החוצה מחדר האמבטיה, כבר לבושה בפיג'מה ריחנית ועוטפת שקנה לה. יוני, מתוסכל, נשרך אחריה. לו אסור היה להתלבש. סנדרה התיישבה לשולחן ויוני שירת אותה נאמנה. לאחר שהגיש את האוכל לשולחן, הוא תפס את מקומו לרגליה, מלקק את המרק מקערת כלב. ככה היא אוהבת אותו.

"לשם", אני מראה לך לאן אתה נכנס. באותו רגע אני מרגישה את הבטן שלך מתהפכת, את העלבון - אתה נכנס לבאגז' בעוד שאנחנו נוסעים במכונית מרווחת ונעימה. ואתה, כעבד צייתן, מעמיס את התיקים ונכנס לתוך הבאגז'.

"אני לא מרשה לך לגמור בשעתיים הקרובות, כי תמצא עצמך עובד קשה מאוד בין רגלי בזמן הזה".
"אין לי איך להודות לך, גבירתי", אני אומר בבושת מה.

"האם אתה מודה באשמה?" פנתה השוחטת ניקול אל א' שישב אזוק על ספסל הנאשמים.
"לא, כבוד השוחטת", פרץ בבכי. "מדובר בעלילה של משטרת הצניעות", הוסיף והתייפח.
"וכי למה שמשטרת הצניעות תעליל עלילות שכאלה?" שאלה השוחטת בפנים חתומות.