שליטה נשית

ואתה תשכב על הגב במיטה, הידיים קשורות זו לזו בחבל דק מאחורי הגב. ואני אשכב עליך, גופי מרוח על שלך, אנשוך, אשרוט, אנשק, אלטף, אסטור. אתה תתנשף, תגנח ותאנק בזמן שאני אפעל. אני אשלח יד בוטחת אל פיך, אסתום אותו כך שלא תרעיש ותפריע לי בעיסוקיי, הניצול של גופך לתועלתי...

הוא ירד על ארבע וזחל אליי תוך שהוא רועד מקור עקב הרצפה הקפואה. הרמתי את מבטו אליי והבטתי עמוק לתוך עיניו. הוא בסך הכל ילד, ילד קטן ואבוד שצריך אותי יותר מכפי שהוא מוכן להודות בזה...

טלפון. מעברו השני של הקו הוא נשמע די דומיננטי. דווקא הם, חשבתי לעצמי, כלבלבים כנועים וצייתנים המחכים בשקיקה לאחת שתשלוט ביד רמה. "במקום הקבוע," אמרתי וניתקתי, לא מותירה מקום לדו שיח או לדיון...

"בנות, תכירו, זה העבד שלי. הוא עושה כל מה שאני מצווה עליו." ההמולה בחדר המלא שככה בבת אחת. הרגשתי כיצד יותר מתריסר זוגות עיניים נשיות ננעצות בי ובוחנות אותי לפני ולפנים בסקרנות משועשעת מהולה בתאוותנות...

הכרנו באתר הכרויות רגיל. הוא סיפר לי שהוא לא מחפש קשר רגיל, אלא מישהי שתשפיל אותו ותיתן לו להעריץ את כפות רגליה. למרות שהגדיר את עצמו כעבד וכמוכן לכל, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה שיהיה ודאג לקבוע לי גבולות. אבל כללים נועדו בשביל לשבור אותם...

בוקר חמים ונעים של שבת. אני מתעוררת עם האנג אובר עצבני. פלאשים של זיכרונות קופצים לי מול העיניים. ריקודים, שתיה, קפיצות, סודות. ויש בי תחושה, קצת לא ברורה, של ציפייה להמשך...

המטרה: סנדלים כחולים חדשים, האמצעי: לדעת שמאחורי כל גבר שמוכר או קונה נעליים, יש אשה שיודעת מה היא רוצה...

השעה היתה בסביבות עשר בלילה ואני ישבתי לי בביתי, צופה להנאתי בטלוויזיה ומתרווח על הכורסא, כשלפתע צילצל הטלפון. לא ידעתי מי זה כבר יכול להיות, עד שעל צג הטלפון הופיע "הגבירה"...

אני לוקחת את הנר שהכנתי מבעוד מועד ומתחילה לטפטף טיפות שעווה על עורפו, ממשיכה באיטיות לעבר הכתפיים, השכמות, עד שאני מגיעה למרכז הגב ושם כותבת בשעוות הנר את המילה "עבד"...

הרצון שלי לגעת בך, להרגיש אותך, לנשום אותך, גובר על כל תחושה אחרת שעוברת בי, אבל אני לא מעז, לא לפני שאקבל רשות ממך, לא לפני שתרשי לי...

אני יודע מהן הזכויות שלי, חשב לעצמו העצור, אני אשתוק ולא אוציא מלה, אחייך אליהם, אתן להם להזיע ואלך. מעבר לדלת שמע נקישות עקבים. חוקרת? חשב, הביאו לי חוקרת?! זה הולך להיות יותר קל ממה שחשבתי...

הוא נדרש, במידה וירצה להמשיך, להיכנס על ארבע לחדר האמצעי ולבחון את החדר כדי שיוכל לנווט בתוכו גם בלי לראות, ואז לשים את כיסוי העיניים ולומר - "אני לשירותך גבירתי"...

כוחן של נשים, גלוי וסמוי, מעסיק את התרבות האנושית ובכלל זה הספרות, השירה וחקר ההיסטוריה, מראשיתם ועד לימינו - מספר מלים לזכרה של ז'אן דארק, שמותה מצויין השבוע...

אני יודע שחוסר אונים שלי מרגש אותה. אבל זאת רק ההתחלה – זה שאני יודע איך להמיס אותה, לא אומר שאני לא צריך להתפתל בשביל זה. הרי כל המשחק הוא לנסות לעורר בה רגש, בלי לבחול באף דרך...

הם נדרשו להגיע לפתח הדלת, לקשור את עיניהם ולהיכנס על ארבע, וכך עשו. שניהם ניצבו לפני, לא כל כך משכנעים, חשבתי לעצמי. "אקסטזה" כנראה הרגישה את זה, ומבט אחד שלה לעבר "עגיל בפטמה" הספיק...

איך להדליק באשה את הצד הדומיננטי: המדריך המושלם לג'נטלמנים אמיתיים ולבעלים מאולפים...

מאמר החוקר את המשמעות של דומיננטיות, ומספק מגוון עצות וטיפים למלכות חדשות בסצינה. מהי שליטה, מהי חשיבות ההסכמה, והאם יש מקום להדדיות במערכות יחסים של בדס"מ...

תמיד אספר לגברתי הכול עליי: צרכיי, תשוקותיי, מגבלותיי, ניסיונותיי. תמיד ולעולם בכנות מוחלטת. אני מבין שכשלון לעשות כן, לא רק שימנע מגבירתי וממני מלהתנסות בחוויה הטובה ביותר שניתן לחוות, אלא אף עלול להוביל לנזק נפשי וגופני...

מעל לכל, הגבירה מוקירה את עבדה בידיעה שמתנת כניעותו לה היא המתנה היפה מכולן. הגבירה תובענית ומנצלת עד הסוף את הכוח שניתן לה, אך יודעת היא גם לחלוק את כל ההנאות המגיעות ממתנה יקרה זו...

היא רצתה אותו, אבל אסור לה להראות. זו חולשה! / היא רצתה לנשק אותו, אבל אסור לה! היא מלכה! / היא רצתה ללחוש באוזנו עד כמה היא אוהבת. אבל, שוב, היא לא יכולה...

תמיד אומרים: "כשזה שם, אתה יודע" או "כשתרגיש - תדע", ואלה הן רק חלק מהקלישאות שדי מעצבן לשמוע אותן, כשאתה בצד הלא נכון, הקצת בודד, של הרגש, ובעיקר תוהה מתי הדבר הגדול הזה יקרה גם לך. עד שרגע אחד, הוא קורה...

לא האמנתי שאעמוד בכך. הרי אני שפחה בכל רמ"ח איבריי, והיא - היא כל כך מלכה, קשוחה, דעתנית, דורשת, מקיימת. הרגע הגיע ולא היה לי מושג מה עושים, תמיד הייתי בצד השני, הצד שלא נדרש לחשוב, להחליט, לנהל. בברכיים רועדות פתחתי את הדלת והיא עמדה שם, יפה ומלכותית, אך לראשונה, במבט מושפל...

כל מה שחששתי שאולי היא תבקש, הפך למשאת לב. אני מתפלל בכל ליבי שהיא תדרוש ממני את מה שלפני שחזיתי בה היה בעיני קו אדום. וזהו המבחן האמיתי, שמה שאני חושב שאני לא אוהב, יהפוך פתאום למשאת ליבי, רק כי היא אוהבת ורוצה ודורשת ונהנית...

רבים מהעבדים, ואני מודה שגם אני בתוכם, מפנטזים על המלכה הרעה, הביצ'ית והאכזרית, כי זה מה שמייחד אותה מאישה ונילית, לבבית וטובה. מן הסתם הצורך הוא בהשפלה, אגרסיביות ויצר סדיסטי. אבל הבעיה היא חוסר ההפרדה בין דמיון ופנטזיות לבין מציאות...

להמתין. להמתין. להמתין. להמתין שיבוא. להמתין שיחזור. להמתין לתוצאת המבחן. להמתין לתחילת המשחק. להמתין לסיומו. "כמה זמן אתה מוכן להמתין לי?" שאלה אותי ליעד ולגמה מספל הקפה לגימה ארוכה, תוך שהיא מישירה מבט לעברי וחצי חיוך מתחיל להשתפל מזוויות פיה...

אני מגיעה עייפה מיום העבודה. עקבי נוקשים במעלה המדרגות, והד עולה מקירות המסדרון הארוך המרובב עלי שלכת כתומים. הוא יודע את צליל צעדי משכבר. הדלת נפתחת בפני והוא שפוף, צועד אחורה, מבטו מושפל, הקולר לצווארו...

היא הייתה מופלאה. פגשתי אותה באחד הפורומים, זה היה אחד הסשנים הראשונים שלי, ממש בתחילת הדרך. היא הייתה צריכה שמישהו יתלה לה וילון, ואני הצעתי את עצמי למשימה. הגעתי אליה על-פי ההנחיות שנתנה לי. בחוץ, הייתה שקיעה כתומה...

רונה, המאהבת הדומיננטית שלי לשעבר, תמיד אהבה פינוק כיד הדמיון הפורה שלה, ואני נהגתי לספק לה אותו באהבה מלאה. פעם אחת, רונה יצאה לחו"ל במסגרת העבודה, וכשחזרה ציינה כי יש לה הפתעה, ושאהיה מוכן נפשית...

המלכה אהבה את עצמה כל כך / ואהבה את ההתמסרות / אבל מצד שני שנאה את הבדידות / מולה רכן העבד שלה / שכבר התמסר לה באופן טוטאלי / והיא נזכרה פתאום בזמנים אחרים / עוד כשלא הכירה אותו / עוד לפני שידעה את מסירותו / עוד כשהוא עשה שטויות...

נפגשנו בלימודים. למען האמת, לא נפגשנו בדיוק, אלא החלפנו מבטים. אם נדייק בפרטים מעט יותר, אני בהיתי בה. זמן רב כל כך בהיתי בה עד אשר הייתה חייבת לשים לב. גם אם נדמה היה לי כי שמה לב לעיניים הרושפות, לראש המסתובב, לא נתנה לי להניח זאת והתעלמה, אם בהפגנתיות ואם בביישנות...