שירה

לא "עבד" לא "סאב" לא "משרת שלי" / המשרת אותי - את מי שאני / רוצה / שאשייך אותו / אלי

כולנו ניצבים בסרטים הוליוודיים / קאובויים שועטים על סוסים מעלי אבק / שריפים דמומים, לבד במאבק. // כולנו היינו בונדים, ג'יימס בונדים / אפורי לב ועיניים / ידינו בשדיים / הרגנו בשירות הוד מלכותה / וביקשנו לשוב ולהיות בשליחותה...

שתי נשמות נפגשו בעולם. הגיע זמן פרידה.

ושאלת - איזהו הצליל הנכון - / זה של השוט החותך באוויר / או זה של העור המצטמרר לשמעו? / ושאלת – מהי המנגינה הנכונה – / זו השורטת מצוותה בנמוכים / כטום וויטס על הוויסקי השלישי / או הדקה, הנאנקת / המכסה על האצור בפנים...

לובן ירך זרה מציצה אלי מתוך אגן עטוף ג'ינס מרוטש ומפלסת / בגאון את דרכה של ברך רהוטה לא פחות הנתמכת על קרסול מעוצב / ואיכותי, קרסול שכל ייעודו לשאת בנינוחות כף רגל בהירה אך / מוצלת כבר בגוון אחד פחות אל תוך ארכיון זיכרונותיי...

עוד כשיצאתי לאוויר העולם, / בקושי נושם, תינוק חייכן. / ראיתי מולי פנים מחייכות, / אמא שלי שיחקה בהבעות. // גדלנו, זחלנו, הלכנו לגן, / בהמון משחקים שיחקנו גם שם. / תופסת וחבל, שלושה צעדים, / סבתא סורגת וחמש אבנים...

אז אבוא / ואקח הכול / כול מה ששייך לי, / אטול. / אעשה בו, בך, כרצוני - / ותיתן...

להעז- / לשאול את כל אשר על ליבי, /להעז- / לבדוק התנהלותך מולי- / להעז- / לוודא שזה בטוח לי, / להעז.

לך, אמרתי. / הוא המשיך ודבק בעקביי, / אחז בהם בשארית כוחותיו. / לא נותר מקום להיאחז - / לך...

מיליוני פנינים לרגלי / וברק פניהם לוטף את חושי / כמעט - / אבל לא את. // אשמורת בוקר מבשרת זריחה / מלווה באקורד גיטרה צרודה / אך עדיין - / אין הם את...

ראיתי אותו בין חושך לאור והוא מונח על הארץ, / גופו מתפלש באבק. / גרגירים-גרגירים דבקים לגופו / והם גדולים ממנו...

אשתה מתוך פיךָ / סירופ-תותים מתוק / ושוקולד חם / וּויסקי...

עוצם עיניו, מתייסר..."די!" / נוגע עוד קצת / חודר, לא לשם / רעיל בדממה / זוחל לנשמה...

עירום, רובץ למרגלותיי. / מתנוססת יציבה, איתנה, מעליו. / מעבירה חוד העקב על גופו...

את על ארבע. / "תשפילי את הראש", אני אומר,/ ואת, כמו כלבה, מצייתת...

הבט בי. / הבט בי ברצינות. / כך. / הבט בי עם כל מי שאתה. / ראה את כל מי שאני / וקח.

ניצבת כאן על הסלע - / גאה וסדוקה. / לא אניח לייאוש לאלץ אותי - / להתחנן להצלה. / אני לא אמות. / יש עוד זמן רב לגאות...

שלחתי לך פרח / מיובש בין הדפים / תקועה בתוך כריכה קשה / מתחבאת לי בין מילים. / לא אתן לקחת / אולי אתחנן לקבל / אהבה טהורה, כזו שמקרינה / על כל הרחוב / על חתולים בודדים / על נשמות תועות / על צלילי הלבד...

הייתה זו הזדמנות להרוויח / פעם יחידה / מילה של כבוד בעולם / להתחיל לזרום באהבה

היא רוצה לראות איך אני נופל, / היא רוצה לשמוע אותי מילל, / היא רוצה להיות המלכה של חיי / ואולי... / היא רוצה לטעום איך אני מנשק, / היא רוצה להרגיש איך אני מחבק, / היא רוצה לנגב ת'דמעות מעיניי / ואולי...

דמעה פילסה לה דרכה / זלגה על לחי צחורה ורכה / דמעה בודדה / חרצה סדק עמוק

האם חיכית לרגע הנכון / כדי / להיכנס אל תוך חיי? / לראשונה מזה זמן כה רב / מרגישה את הערפל מתפזר

כמו חיה הממתינה לציד שלה / שנטרפת עליה דעתה / מחכה לסימן שלה / לסימן שלי שתבוא

עמדי מול הראי / הסירי את בגדייך / התבונני / ובעינייך ראי / אותי

איך להביא את האסור אל גבול המותר? / איך להפסיק לערוג / אל מה שהיה / ואל מה / שיכול היה / אולי / להיות...

של מי את, בובת טלאים מיוחדת / של מי המבט המחשמל שאת זורקת / של מי השמלה, אמנם מרופטת / אך בתוכה פרחים שזורים

ידיה הצחורות בשני החללים / "הוי סד שלי", זועקת, / "הוי סד העינוגים".
(שירה ממרתפו של הרוזן De-Mad)

בליל תחושות מתעצמות / כל רגע נתון טעם חדש מצטרף / הבליל כה רוגש / טעם שפתיים / טעם הלחות בין הירכיים / טעם הפטמות / טעם הדם הבוער מתחת לעור

היא מאד גמישה, הייתה מתעמלת. / מאד אקסטרימית, אלי מתמסרת. / לגמרי שלי, רק לרצוני מתכופפת, / את כל רצונה, עבורי היא מבטלת.

הייתי רוצה / מציאות שונה / אילמת שותקת / חותכת כואבת / שתפצע אותי / שארגיש טוב / ואולי / תישאר..