ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גחליליות

אור קטן מפר עלטה גדולה
mayimine gmail.com
לפני שנתיים. 7 במאי 2022 בשעה 6:14

💜
21 מלכות שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 21
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

בשבוע הראשון רכשנו את קומת החסד (קו ימין, אהבה ללא תנאי, נתינה, חמלה),
בשבוע השני רכשנו את קומת הגבורה (קו שמאל, להתגבר על פחדים, התנגדויות ולהגביר אהבה לעצמי וחיבור האנוש עם העליון)
השבוע רכשנו את קומת התפארת, שהיא קו אמצע - את עבודת המינונים והמידות, האיזון, האמת, ההרמוניה והשלום הפנימי:
המלכות שבתפארת היא הנהגת כל הקומה, ואיזון הזוגות: חסד וגבורה, נצח והוד וחיבור יסוד עם המלכות בארץ (בגוף).

אז מה היה לנו השבוע?

חסד שבתפארת שם למדנו איך לאזן את הכלים מתוך אהבה ללא תנאי לעצמנו, בהרמוניה, מתוך רצון להייטיב עם עצמי, להיות בשיוויון חלקי הנפש (לאזן יתר וחסר), למדנו לגלות את המהות שלנו, ולשחרר את המיותר, למדנו לאחד בהרמוניה את כל החלקים האבודים שבנו מתוך ידיעת עצמי (מי אני באמת - אמת)
גבורה שבתפארת שם למדנו איך להרחיב גבולות של המרחב האישי שלנו, בנוחות, למדנו כי התגברות על חסמים ופחדים מאפשרת לנו להגביר את נוכחות המהות שלנו בתוכנו, למדנו לאזן את הנתינה, לזהות את האמת בין הרצוי למצוי, להפוך פחד ליראה (ראיה, אמת).
תפארת שבתפארת שם למדנו לקבל את ההרמוניה בלב פתוח, החמלה איפשרה ריכוך ועידון, הסכמנו למידתיות המאוזנת, לנועם. למדנו להיות בגילוי הלב, האמת, הפנים והמהות כדי לייצר השכנת שלום פנימי בעומק היסודות לאינסוף. זיהינו את המאוזן בנו ממנו נמשוך לאיזונים נוספים. לב ליבם של הספירות כולן, מספירה זו.
נצח שבתפארת שם למדנו לזהות את חוט המהות שלנו שלא משתנה ברמת הפרט והעם היהודי, למדנו לשמור איזונים לאורך זמן ובהתמדה (כשהם נטמעים לטבע שני שלנו, כשבהתמדה אנחנו "מיישרים עצמנו" לקו אמצע שוב ושוב ושוב, כדרך חיים). למדנו לסלוח לעצמנו "באהבה וברצון" ומתוך חמלה, להתמיד בנחישות מעודנת. למדנו איך כל חלק בנו חשוב למערכת כולה ולנצח על מקהלת הקולות.
הוד שבתפארת שם למדנו לאשר את עצמנו (לתת רשות לבחור אחרת מהרגיל, ולהיות מאושרים), למדנו להודות על היכולת לבחור לרכך ולקבל ולא להתנצח ולהנציח, להודות בגילוי לב, מתוך ענווה ויראה (ראייה והוד) על היכולת לחבר אנוש עם נשמה ואותנו עם מהותנו. היינו בהכרת תודה על היכולת להנהיג את מידתיות המידות. לאזן ולשמור אותם לאורך זמן, לאזן את הזוגות (חסד וגבורה, נצח והוד) מתוך אהבה תמידית שמקיימת אותנו בנשימה. ככל שאדם יודע ערך עצמו ומהותו (הנצח שבו), כן הכרת והוקרת התודה מתוך ענווה עמוקות יותר.
יסוד שבתפארת שם למדנו לרדת לעומקם ושורשם של הדברים עליהם מושתת הכל, למדנו לספר סיפור חיים חדש מבריא, ואת העמוד שדרה שלנו המהותי - נצחי, לעגן באדמה את 4 האלמנטים שבכל יסוד (האדמה, האש המים והרוח שבכל) ולאזן בהרמוניה בין כולם כדי לאפשר את התגשמות מלוא הפוטנציאל/הזרע, להגשמה בארץ, בגוף, הנכחת העליון בתחתון.

המלכות שבתפארת, משמעה להפוך את כל ההשגות שהושגו השבוע לטבע שני שלנו ולמלוך/להנהיג את התהליך, לחבר את הנשמה עם האנוש, במלכות, בארץ, בגוף, בגשמי = להיות! בתוך היום יום, בכל רגע ורגע, לאורך האינסוף. לקיים את המלכות מהלכה למעשה. המלכות למעשה היא קבלת אחריות על עצמי והמציאות שלי. קבלת ההנהגה העליונה של הנשמה עם האנוש בהרמוניה.

האיזון הוא עדין, כפי שנוכחנו לראות - הוא מחייב אותנו להיות על כס המלוכה במודעות תמידית ולבחור שוב ושוב בגבוה שלנו. זו אחת מהאומנויות המאתגרות ביותר, לשמור את האמצע ולהיות ער! אדם ששקד על מידת התפארת, ביסודיות ובהתמדה, ברגישות ומתוך חמלה, תמיכה ואהבה לעצמו - מצליח לעשות את כל זה, הוא אדם שלא ניתן להשפיע עליו ימין/שמאל, כי הוא הופך למשפיע, ואיתו מסתנכרנים. הוא עומד איתן על האיזון: הוא רואה את הנתינה, ורואה את הגבול, רואה את השכל ורואה את הלב - ומצליח לאזן אותם על המאזניים ועל כן לאחד ולחבר, לכן הוא יכול למלוך, זו תפארתו, זו הנהגה מהצורה העליונה והטהורה ביותר. מעמד זה מעניק לנו הרבה מאוד כח פנימי לעמוד בו ודורש מאתנו להכיל גמישות של תנועה במידות עצמן.

המשימה להיום, היא לייצב את הקומה שרכשנו, להתבונן בדברים ולמלוך, להרגיש את קו האמצע, ללמוד את המינונים, ולדייק אותם עוד יותר, להטמיע ולהפנים את העבודה השבועית. בשלב הזה אנחנו והגוף שלנו למדנו מהו המינון הנכון על הדבר שכרגע בעבודה ובתשומת לב (כל דבר שבחרתם להנהיג בו מינונים ומידות, הנהגת הזמן/האנרגיות שלנו בתוכנו: היכן שתשומת הלב שלנו = שם אנחנו נמצאים, בעבודה הפנימית שלנו עם עצמנו, עם המשפחה, בעבודה/בעיסוק, באכילה בהתמכרויות, במצבים ריגשיים, מחשבות מורידות, אמונות שגויות, תאוות, גאוות, קינאות, זיופים, מניפולציות, עצלות, העדר אמונה ביכולות ובמי שאנחנו באמת וכו').

כלי העזר שלנו:
אני מזמינה אותנו להרגיש את העוצמה שעומדת לנו ומגיעה מתוך המעמד עצמו ועוזרת להמשיך להחזיק את האיזון (אנחנו ביחד בתהליך, מי יותר מי פחות - ביחד). כן *כח ההתגברות של הגבורה עומד לרשותינו כשקשה, שנובע מתוך רצון להייטיב עם עצמי מהעומק, לעשות אותי מאושר/ת באמת. יש קולות פנימיים שחשוב להגביר את קולם שישמעו בנוכחות איתנה. *ועוצמת החמלה, האהבה והעדינות של החסד שעומד לנו בכל פעם שנבחר בו.


דויד ורחל שביעקב ויעקב שבדויד ורחל.
היה על דויד להילחם מלחמות רבות ומאבקי פנים וחוץ כדי להגיע למצב יכולת למלוך. הדין היה קשה (זה קשה לפנות את המיותר, המזויף, הלא נכון והלא ישר Aligned - אלו אלמנטים שגוזלים מאתנו המון כוחות, ותשומת לב, והם הסחות דעת, ולכן יש נחרצות לגביהם). רחל שבאצילות היתה וחיכתה להגשמת אהבה ומימוש עם יעקב. לתחושתי גם חווה שייכת למלכות, כי היא מורידה הכל (כולל אותנו) לארץ, לידיעת עצמנו וללימוד ולהתפתחות והגדילה.

השלמות שבשלם:
מלכות שבתפארת - היכולת להנהיג מתוך אמת עליונה ואיתנה, הרמוניה ושלום הפנימי בין כל חלקינו - סינכרון. כשהמידות והמינונים מאוזנים, קל להנהיג.
תפארת שבמלכות - ההרמוניה שביכולת להנהיג. ההנהגה שמסייעת להנכחת האמת, הרמוניה והשלום הפנימי (עבודת המינונים והאיזונים עצמה).

הרגל
נדרשים כ- 21 יום כדי לסגל מנהג חדש, ולכל מי שאיתנו פה היום, מכאן זה יעשה יותר קל. הספירה בשלב הזה, עוטפת ומחבקת, ויש הנאה ונועם מהחיבוק הזה. עצם נוכחותנו כאן, היא גם עבודה על מידתיות המידות בהתמדה! בואו נאשר את עצמנו על התהליך שאנחנו עושים:
כל הכבוד לנו!

שבת שלום ומבורך,
באהבה וברצון

לפני שנתיים. 6 במאי 2022 בשעה 4:37

🤍

20 יסוד שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 20
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

כשבונים את היסודות ביסודיות בהרמוניה, בשלום ומתוך גילוי לב, כך גם יהיה הביניין שיבנה מעל. היום, אנחנו נרד עד עומק היסודות ביסודיות ונאזן אותם באהבה רבה, מתוך כבוד לעצמנו, ולקשיים שלנו, מתוך חמלה, גילוי הלב ויראת האמת. כשאנחנו גדלים במקום שלא מספק לנו יסודות איתנים, בריאים, יציבים, שמחים, אז דברים מתפתחים בעיוות, ואנחנו מפצים בכל מיני צורות על העדר יסוד יסודי, טוב ונכון ועל שום כך, החמלה.

המשימה שאני מזמינה אותנו היום לעשות, היא משימה של אומץ, של להתבונן ביושר בתוך עצמנו.

בקצרה
לזהות את סיפור החיים שלנו, ולספר אותו מחדש בצורה חיובית, ובונה במיוחד היכן שהיו קשיים. לזהות את המהות, לנפות את כל המיותר והמזויף, לדבר מהלב.
לזהות את 4 האלמנטים (אויר, אדמה, אש, מים), בהוויה שלנו, ולהביא אותם לאיזון הרמוני.

בהרחבה
1. אני מזמינה אותנו להסתכל בעיניים נקיות על המקור, השורשים מתוכם אנו פועלים בעיניים פקוחות, לכתוב/לשמוע את הסיפור הרגיל שאנחנו מספרים לעצמנו (סיפור החיים שלנו)... ואז לספר סיפור חדש, שמספר איך יצקנו לעצמנו יסודות טובים, אוהבים איתנים, דווקא מתוך כל ה- כואב/קשה/עצוב/מאתגר. יש לספרו באהבה ללא תנאי וחמלה לכל התחנות שהיו בדרך, לספר את הנפלא והמופלא שאירע בדרך, את התגליות שגילינו עלינו בשיעורים שהתרחשו. לזהות את עמוד השדרה, את המהות שאנחנו, שעומדת לנו בכל רגע ורגע, הדבר שמזקיף אותנו מחדש כל פעם, שנוטע אותנו באדמה גם כשאנחנו עפים בנג'י באויר. אלו הם יסודות שחשוב מאוד להשקות באהבה ללא תנאי על בסיס קבוע, מתוך ידיעת עצמי איתנה, והכלה וחמלה שנוטעות ביטחון. בניית יסודות כאלו, שעליהם מתלפפים צמחים ומתגבהים, אלו יסודות שבסופו של דבר ישחררו אותנו מכל צורך בהתמכרות מכל סוג שהוא ולכן בבניית יסודות אלו חשוב להשקיע מתשומת הלב שלנו ככל שנדרש, בסבלנות אינקץ.

2. יסודות הם התשתית עליה יושב הביניין, בלעדיהם הוא לא יוכל לעמוד, למשל: אהבה, ביטחון פנימי, ביטחון חיצוני, ביטחון קיומי, ידיעת עצמי, וכו. המשמעות של איזון היסודות, היא איזון כל האלמנטים שמרכיבים יסוד: אש, אדמה, אויר, מים.
מזה אומר?
האש עשייה, היא אש היצירה שיוצרת את היסוד ומנגד מכלה את כל היתר = כל מה שמיותר (למצוא את היצירה שלי ולהעצים אותה, ולא לתת מקום לספק או מה שמחליש וסוגר תוך שמחזקים את מה שפותח ומעשיר ומרומם - היכן שאני מניחה את תשומת ליבי, שם אני נמצאת, זו המציאות שלי),
האדמה מחשבה, אמונות, היא העוגן ליסוד, יש לעגן יסוד בתוך אדמה פורייה ויציבה (מקום פיזי שמבריא אותי, ומפרה אותי, המורים שלי, הספרים שאני קוראת, הסביבה שלי),
האויר רוחניות, הוא הנשימה, התנועה, הפעימות, אויר נקי, אויר צמחים צלול כיין (כי כשאני מכניסה נשימה נקייה ורעננה, יכולה גם הנשמה שלי להיכנס אל תוך הגוף. מתוך הנשימה נוצרת תנועה בתוך התאים ותנועה של כל הגוף, נכנסת הגמישות המחשבתית, היכולת לנוע בתפישות ובאמונות שלי. איזון האוויר נעשה ע"י החיבור לאדמה כדי שלא נעוף לגמרי באוויר מנותקים מהארציות וכו'),
המים רגשות, יש להם הרבה פנים, הם מספקים את החיים, מים חיים, הם יורדים למקום הנמוך ביותר ומתאספים שם, הם יכולים להיות כבדים אם לא מכניסים בהם אוויר, קלילות, חיים ותנועה, שלא תהיה שם בִּיצה (המים הם היכולת שלנו לנוע בתוך הרגשות שלנו, היכולת להתמיר רגשות קשים והיכולת להכיל עוד ועוד שמחה וששון - אני תמיד מכנה זאת מים קופצים, שיש בהם משמחת בית השואבה). המקום ממנו בוראים.

איזון היסודות לתפארת:
איזון כל אלמנט מתבצע ע"י כל שאר האלמנטים (כמה מפתיע, בדיוק כמו הספירות):
האוויר מכניס תנועה, האש מייבשת כשצריך/מכלה/מייצרת, והאדמה מייצבת/ מאפשרת להיות/סופגת/מתמירה כשצריך להיטמע או להטמיע, המים מרווים, מכניסים תנועה, מחיים, מטהרים, מחזירים לבראשית.

למתקדמים
אחרי שאנחנו מוצאים את האיזון היסודי שלנו, רצוי להמשיך את העבודה הפנימית/להתבונן בנושא בתוך זוגיות, להתאזן עם משהו מן החוץ, כלומר עם עוד אדם שהוא לא אני.

יוסף שביעקב ישר-אל ויעקב ישר-אל שביוסף. אבא ובן אהוב - האבא שבתוך הבן והבן שבתוך האבא.
זהו האבא ממנו יצאנו כולנו, כל השבטים, והעם שלנו, ויוסף שהוא צדיק יסוד עולם. הוא הבן שהצליח לאחד את כל האחים (כי בכוחו לחבר עליונים לתחתונים, שמיים וארץ, להוריד לחומר ולהתעלות מהחומר).

שלמות שבשלם:
יסוד שבתפארת - ידיעת עצמי שבהרמוניה ואיזון, מתוך שלום פנימי עם כל חלקיי, היכולת להעריך את המקור/שורשם של הדברים, והיכולת לרפא כשיש צורך בריפוי יסודי מהותי.
תפארת שביסוד - ההרמוניה שבבניית יסודות איתנים, יציבים, טובים ונכונים, הרמוניה שנמשכת אל כל המבנה כולו.

באהבה,
🤍

לפני שנתיים. 5 במאי 2022 בשעה 5:35

🧡
19 הוד שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 19
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

הוד שבתפארת, הוא התודה וההודייה על היכולת לחוות הרמוניה ושלום פנימי לעצמנו ולבריאה.
הוידוי מתחבר עם גילוי הלב והאמת, והופך לוודאות.

הנצח מאתמול וההוד מהיום, הם זוג (כמו חסד וגבורה). ההתמדה, ההכרה באינסופיות שלנו, התגברות על האנוש וחיבור עם הנשמה, לעומת חוויית הרגע הזה, הכרת התודה על כאן ועכשיו, על כל ה"יש". התנצחות לעומת קבלה והכרת תודה בענווה. אדם גבה קומה, שיודע להרכין את ראשו בענווה, דווקא מתוך ידיעת עצמו, מידה גבוהה, ענווה עמוקה.

ההתבוננות להיום היא על מקומות בתוכנו שהגיעו לאיזון ולשלום פנימי וכשאנחנו מכירים בערך של הדבר מתוך היגיעה שהתייגענו למצוא את המינונים והמידות המדוייקות ולשמור עליהם לאורך זמן באיזון - לאשר את עצמנו (=מאפשרים ומאשרים, ולכן עושים עצמנו מאושרים). זו אחת האיכויות שעוזרות לנו להבדיל בין טוב לעצמי שהוא אגואיסטי, לבין טוב לעצמי שבא כדאגה הורית לריווחתי, במרחב הנכון והרצוי עבורי, וטובתי העליונה ביותר, מתוך אהבה ללא תנאי לעצמי. נודה לעצמנו בגילוי לב על מלאכת האיזונים שאנחנו מבצעים ללא הרף ובדבקות אוהבת וחומלת.

למתקדמים:
למצוא בתוכנו את האבא והאמא הפרטיים שלנו, לכבד את מי שהיינו שהביאנו עד הלום (שברא את הנוכחי בחיי), ואת מי שאנחנו הווים כעת - להוקיר להם (שהם עצמנו) כבוד ולהכיר להם תודה בצורה בה נמצא לנכון לעשות זאת, אך חשוב שנקדיש לכך זמן במהלך היום, זמן התייחדות וייחוד.


אהרון שביעקב/ישר-אל ויעקב/ישר-אל שבאהרון.
אהרון "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (משנה פרקי אבות א'), ויעקב "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים." (בראשית כ"ה). המשמעות של זה, היא לדבר טוב על אנשים, להשכין שלום, ולרדוף אותו מתוך תום (ניקיון כפיים). היכן שעולה בנו קטרוג, יש לאהוב את האדם ולהפכו לשבח - היכן שיש בנו בוז וזילות, לשאול את עצמנו מה טוב בו באדם זה, מה כן יפה בו, ולבקש לראות את אור הבורא שבו, ולברך אותו ולחמול, לאחל לו שיגאל.
תודה, ולתפארת מדינת ישראל!

השלמות והשלם:
הוד שבתפארת - ההודייה והענווה שבהרמוניה המאוזנת, בשלום עם כל חלקיי הפנימיים. הענווה שביופי.
תפארת שבהוד - ההרמוניה והקבלה העצמית נובעות מתוך הכרת והוקרת התודה, מתוך גילוי הלב והענווה. היופי שבענווה מתוך ידיעת עצמי מלאה.

באהבה,

🧡



יום עצמאות שמח!
שנצא אל חרותינו, באחדותינו, מתוך בחירה חופשית מלאת ביטחון פנימי, שלא נהיה תלויים בשום דבר ובאף אחד, אבל כן נחזיק ידיים... כמו שהפנימיות שלנו מחזיקה את עצמה, כמו שהאיברים בגוף שלנו נותנים את עצמם למערכת והמערכת מספקת צרכיהם להמשך קיומה. העצמאות היא לקבל אחריות על הבורא שאנחנו, ולהנהיג את הדברים מתוך מודעות ובחירה ובעיקר הנהגה טובה - זה לתמוך בחלקים הפגועים והסגורים ולפתוח ולרפא, לפתוח ולרפא, לפתוח ולרפא, לעשות צעדים קטנים ולהתמלא ביטחון לצעד הבא - ככה עולים במעלות - מעלה אחר מעלה. שנגביר עצמאות לעצמנו, שנאהב עצמנו ונשים אותנו קודם (לטובת עצמי הנכונה, לא אגואיזם).

ולתפארת העם הנפלא שלנו,

ולתפארת מדינת ישראל!

לפני שנתיים. 4 במאי 2022 בשעה 5:35

18 נצח שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 18 (=חי).
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.


הנצח שבתפארת הוא ההתמדה בלשמור את ההרמוניה, האיזון, השלום הפנימי ולדבוק באמת מתוך גילוי הלב. זה מימד חדש (זמן) שנכנס למערכת שנותן לנו את ה-משך (המשכה ו- למשוך ולמשוח), כי כשאנחנו מתמידים בדבר הוא הופך לטבע שלנו ולכן לקיניין ומתעגן כ-יסוד.

כשאנחנו רוצים להשיג מידה כלשהי, או אם יש לנו רצון למשהו, אחד הכלים למלא את הרצון, הוא להרגיש את הדבר. אם נניח יש לנו חוסר בדבר ואנחנו רוצים אותו, עלינו להרגיש את הדבר כאילו יש לנו אותו (מתוקף חוק יקום: דומה מושך דומה). לצורך העיניין, אם נמשיך להחזיק בחוסר, נקבל עוד חוסר או ננציח אותו.

הסברתי את זה כאן, כי זו המשימה שאני מזמינה אותנו לעשות היום: לזהות מהם הדברים שאנחנו מתחילים בהם, יודעים שהם מבורכים עבורנו, אבל אנחנו לא מתמידים בהם - דברים שההתמדה נשברת כי איבדנו את המינונים של האיזון וההרמוניה. אחרי שנזהה את הדברים האלו בתוכנו, ההתבוננות הבאה תהיה בדבר שכן שמרנו על איזון בו בהתמדה, ואז - ללמוד דבר מתוך דבר: להביא את ההתמדה המוכרת אל ההתמדה שקשה לנו איתה (שהחלקים בתוכנו יתנו יד אחד לשני).

מהו אותו חוט מקשר?
מהי אותה התמדה שתמיד תמיד היתה בנו?
מהו הדבר שאפעם לא ויתרנו עליו, הוא יציב ואיתן ותמיד שם בתוכנו וזמין לנו?
מהו העמוד שדרה שלנו?

ברמת הפרט, זוהי שמירה על המהות שלנו, הגוונים הייחודיים שלנו, מי אנחנו באמת.

אצל העם היהודי זה החיבור עם הבורא, ושיעור באחדות.
אנחנו מזכירים את החיבור הזה בכל תפילות היום, בקידוש, במחזורים ובחגים שסבים סביבנו.
מתוך הקידוש שלנו: "בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם." - אנחנו מזכירים את זה, כל הזמן, לאורך כל היום, כל יום. יחסי הבורא איתנו מושתתים ונובעים מתוך אהבה ורצון.. יש שם בחירה חופשית ורצון! אנחנו מזכירים את מעשה בראשית, ומזכירים את יצירת מצריים - שני המאורעות הגדולים ביותר שהתקיימו "בימים ההם ובזמן הזה", כי הם מתחדשים עלינו בכל רגע ורגע.
בדבר הזה אני רואה את ההתמדה: שאנחנו בכל מעשה, מחשבה ודיבור זוכרים את הבראשית, מאין הבראשית באה (אהבה ורצון = גם אוהבים אותי, וגם רוצים בי, אני רצויה, וזה עושה אותי מרוצה) ואת הדבר שמתהווה כל העת (יציאה מהמקום הצר, מהצורר שבתוכנו - להפוך לצרור, לאחדות, מצווֹת לצוותא, והבריאה המתחדשת מתחדשת בכל רגע ורגע ולכן גם אפשר לברוא אחרת, בכל רגע ורגע = הבחירה כשהיא חופשית).
היום נמצא מה בנו נעשה בהתמדה לאורך כל הזמנים ונלמד את ההרגשה שלו, הטעם, הריח, הצורה והתשוקה שבו, ונשליך איכויות אלו על הדבר שאנו מתקשים להתמיד בו.

אומרים, כי משה נולד בכל דור ודור - כפוטנציאל שנמצא שם כדי להוביל ברגע שנאפשר לו, ברגע שנבחר לצאת כבני חורין, ברגע שנבחר בנו "באהבה וברצון". גם זה קו של התמדה, חוצה זמנים, גילגולים ודורות... שאפשר ללמוד ממנו כיצד לקבל כח, עוצמה, אומץ, לשמור על מינונים נכונים בהתמדה ולאורן זמן. הדבר עומד וזמין לנו לכשנהיה מוכנים.

לקיים בכל רגע נתון בחירה חופשית, זה לרכך את הזמן, את האינסוף, את כבדות הנצח. זו בחירה שנעשית בכל נשימה.
מעתה ואילך, בכל נשימה שננשום, נזכיר לעצמנו כי אנחנו נושמים את אותה אהבה בה נבראנו: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה." (בראשית ב', ז'). ממש מכניסים אותה פנימה (כי הבורא מעניק לנו את האהבה הזו בכל נשימה שמאפשר לנו לנשום) - זהו המעשה הכי גדול שנעשה בהתמדה, ולאורך כל האינסוף ומתוך השפע ועל כך חלק ה: "שקיימנו" מתוך "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן [האחדות] הַזֶּה" (קיימנו = נתן בנו את הנשימה בכל גילגול וגילגול).

למתקדמים:
כשאנחנו מצליחים להתבונן לנקודת האופק, ורואים דבר מקצה עולם ועד קצהו, את הדבר כפי שהוא, אנחנו רואים אותו על כל הפנים שבו. ההתבוננות שלנו היא מחוץ לזמן, ולכן גם נצחית. בצורת התבוננות כזו, אנחנו יכולים לראות את בראשיתם ואחריתם של הדברים, ולכן את שלמותם ואת האיזון שקיים וישנו בטבע. בהתחלה אנחנו עמלים בו ואז הוא נעשה מעצמו.
זה יכול לעזור לנו לראות דברים באחדותם (להבדיל מהזמן בו אנחנו חווים אותם והם נתונים לפרשנות שלנו לגבי טוב/רע, מואר/חשוך וכו). זה אומר שאנחנו מזהים בכל אירוע את כל הפנים שלו ואת כל ההשלכות שלו ובכך, הוֹוִים אותו בשלמותו.
זו הסיבה שאני כבר מההתחלה מוסיפה פה את פינת "השלמות שבשלם" גם אם זה להקדים את המאוחר.

משה שביעקב ישר-אל ויעקב ישר-אל שבמשה.
משה שבישר-אל הוא הנצח בקיומו של ישר-אל, שהרי זרעו מתקיים לנצח (אנחנו) = נצח ישראל,
יעקב = אמת = לא מת = חי (חי = 18 שספרנו אתמול).
אתייחס גם לישורון: יעקב > ישר-אל > ישורון.
ישור שמורידים לארץ ומעגנים באדמה. אם היתה הוויה מעוכבת (עקב, יעקב), הופכת להוויה ישרה, כ"א בעצמו (ישר-אל), הופכת להוויה ישרה באחדות של ציבור - כעת יש ליישר את השורות (=פעולה, תנועה), מסילת ישרים, לתת אישור, להפוך למישור. יישור שתי וערב עבור 2 מימדים ואח"כ עוד. תנועת ה Aligned מתרחשת כל העת עוד ועוד (התמדה, מישהו?).

שלמות שבשלם:
נצח שבתפארת - ההתמדה בשמירה על מידתיות המידות שגילינו עלינו, מביאה הוויית הרמוניה, שלום עם כל חלקינו, ולכן גם קבלה ושלמות מלאה.
תפארת שבנצח - ההרמוניה שנובעת מתוך התמדת אינסוף (משך האינסוף מאפשר לכל הגבשושיות להתיישר ולהסתנכרן. למשל תנועה של ספירלה מהירה שמתעלה ומסתובבת במהירות האור מנפה את כל המיותר שאינו המהות) ואז מתעצב ונטמע טבע שני שהופך למהות.

באהבה,

לפני שנתיים. 3 במאי 2022 בשעה 4:47

💖
17 תפארת שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 17.
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

התפארת שבתפארת היא העמקה של הדברים: האמת שבאמת, ההרמוניה שבהרמוניה, ההתבוננות שבהתבוננות, האחדות שבאחדות, החמלה שבחמלה, השלום הפנימי שבשלום הפנימי, תורה שבתורה.. הגילוי שבגילוי. מעין הוויה עליונה עמוקה יותר. לב ליבם של הדברים. זה להיכנס פנימה אל הלב, באמת צלולה. בכנות. להתבונן בלי ביקורת או שיפוט, אפילו בלי מילים. להתבונן ולחמול. פעולות קטנות של אהבה אמיתית כלפי עצמנו. איך נדע שהיא אמיתית? תהיה תחושה של מרחב חדש ושמחה, אולי סקרנות, הלב שלנו יתרחב עוד וירווה נחת ונועם.

יעקב ישר-אל שביעקב ישר-אל.
כשנכנסים פנימה, מגלים ישר-אל בתוך יעקב ובהתאמה לכך, הוא קיבל את לאה שיופיה כלפי פנים, ואז את רחל שיופיה כלפי חוץ. 2 הנשים משקפות לו את עצמו וכי יש השלמה ביניהן, וכל אחת היתה נכונה בהתאמה: רחל לחלק הראשון ליעקב, ולאה לעתיד לבוא, לישר-אל. אחיות.. כמו 2 פנים לחמלה שבתוך החמלה... אחת שעיניה רכות, ואחת שמבכה את בניה - כל בניה (כפי שעלינו לקבל פנימה חזרה את כל החלקים שבתוכנו, הדחויים, המוגלים, המוזנחים, אלו שלא נוח לנו לראות, אלו שאנחנו מתביישים בהם, "המכוערים" וכו). היופי הוא הרמוני. זה מה שאנחנו רואים בחוץ ולכן רוצים גם לחוות אותו ולהיכנס פנימה. יש משהו הרמוני במשולש הזה שהתהווה בתוך הבית ממנו כולנו באנו. עד היום אנחנו האחים לומדים להסתדר ביחד. קצת כמו ישות הגוף שלנו: לא יכול הלב להתעורר בוקר אחד ולהגיד "לא בא לי יותר לתת לכם, אני הולך", בזאת הוא גזר כלייה על כל הגוף ועל עצמו. במובן מסוים כל איבר בגוף נותן עבור המערכת כולה והמערכת כולה דואגת לתת לכל חלק את מה שהוא צריך כדי להמשיך לקיים אותה. זה בדיוק עוד פנים של "וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ-- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ." (תהילים צ'), כל היקום פועל כך, ואני מביאה את זה היום כדי להציג כיצד פועלת ההרמוניה הזו, כדי שנרגיש איך זה מרגיש הוויה בהרמוניה, מה הטעם של זה.

את כלי האיזון כבר הכרנו: החסד (נתינה ואהבה ללא תנאי) והגבורה (גבול, מרחב אישי נוח וטוב, התגברות של האנוש אל הווית הנשמה - התעלות), ואת הכוחות שעוזרים לנו לדייק את האיזון: נצח (על מה לנצח בתרתי משמע, התמדה לאורך זמן), הוד (הודייה: הכרת התודה ווידוי בגילוי הלב), ויסוד (שיורדים לעומקו ביסודיות, אל תוך המקורות והשורשים של הדבר, שמקרקע ומוציא פוטנציאל לפועל) ומלכות (ישות העל שמחברת ומנהיגה את כל הכוחות). החמלה היא התדר שהכל עשוי ממנו והכל מתיישב עליו, הוא החוט המקשר בין הכל כי החמלה מרככת ומעדנת את מה שזקוק לריכוך ומחזקת את מה שזקוק לחיזוק. כשאנחנו מצליחים לפעול בניגוד לאוטומט שלנו בניגוד לטבע שלנו, אנחנו מתגדלים ומתעלים - משחררים שיעורים ישנים מתוכנו, מנקים צינורות, לכן יותר הווייתנו נכנסת בנו, אנחנו יותר אנחנו וכל תנועת העולם מבקשת וממתינה שנהיה יותר אנחנו - היקום מתאווה להרגיש יותר ממי שאנחנו, לחוות אותנו יותר.

לפעמים, המציאות כבר שונה, ואנחנו עדיין מחזיקים אמונה שגויה מתוך ההרגל והאוטומט, ואז צריך לסנכרן ביניהם, למשל שצריך להילחם על דברים – כשלמעשה, דברים מגיעים מעצמם ככל שאנחנו מרפים מהם. זה כמו להיכנס למהות ולזקק ולזכך אותה עוד יותר.
זה למצוא את ההסתרה שבתוך ההסתרה ולהופכה לגילוי פנים. גילוי הפנים הוא גילוי האמת, גילוי הלב. הראייה, ההתבוננות והבינה, מגלים לנו שכל מה שרצינו – כבר קיים בחיינו. זה זמן טוב לבחון מחדש את הרצונות ולקיים את השינוי בהווה, כדי שמחר יהיה לנו יותר נכון וטוב.

המושך נכון וישר הוא אדם שיודע את עצמו, ונמצא במידתיות מאוזנת, מחובר תמיד ומשפיע את המידתיות שלו על אחרים למצוא את המידתיות שלהם, משפיע שפע. זה אדם חופשי, כי אינך יכול להשפיע עליו, הוא המשפיע, הוא האיזון - "רוכב על הכוכב" ו"גולש על הגלים". והאיזון ההרמוני הזה עם השלום הפנימי, מתקבל מתוך מודעות והתבוננות פנימה (שמשתקפת תמיד אל תוך המציאות שסובבת אותנו).

אני מזמינה אותנו היום, להתבונן במידתיות, היכן להניח גבול והיכן לשחרר, לזהות את המרחב הנכון שנעים לי בו ולהמשיך את עבודת האיזון המדוייקת, אומנות ההרכבים הכימיים, כמו כימאי ורוקח, כמו קונדיטור - כמה להוסיף? איך לדייק את הטעם שלנו בחיים? מה הטעם שלנו בכלל? למה אנחנו כאן ולמה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים? אני מזמינה אותנו היום - פשוט להיות בפשטות. למצוא רגע (או יותר) ביום הזה, בו ננשום מלוא העומק ונחוש את האיזון השלם, את החיבור לאדמה והחיבור לשמיים ואת הצינור שאנחנו דרכו עוברים תדרים, חלק מהכל ומחולל הכל. רגע אחד בזמן בו נהיה בהוויית "הבוהה באינסוף," מתוך התמסרות, קבלת כל ה"יש" כפי שהוא כרגע ואהבה, מתוך ידיעת עצמי של האני הינני הגבוה. לחוש את תדר האיזון ההרמוני היקומי, הכח הזה שמבריא ומחייה ומברא הכל להוויית בראשית.


באהבה,

💖

אין כמו יום שלישי, של פעמיים "כי טוב," יום תדר האהבה ללא תנאי האלוהית הוורודה כדי לחוש את הוויית התפארת שבתפארת.

לפני שנתיים. 2 במאי 2022 בשעה 5:03

💙

16 גבורה שבתפארת

אתמול בערב ספרנו: 16.
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

כשאנחנו מתגברים על החסמים שלנו, על ההתנגדויות שיש בנו, הגבולות יכולים לנוח. ההתגברות מאפשרת לנו להגביר בתוכנו את המהות הפנימית, את נוכחות הנשמה בתוך האנוש. ההתגברות באה כאן בכמה צורות, אחת מהן היא גבולות היכולת שלנו להכיל אהבה ללא תנאי שהולכים ומתרחבים ומתגדלים, ההתגברות האחרת היא מעבר לפחד, לחסמים ולהתנגדויות על מנת למצוא את האיזון הנכון, את המרחב האישי שהכי נוח לנו בו, על הצרכים שלנו האמיתיים ולספק אותם, לדאוג לעצמנו כמו האבא והאמא הכי טובים שיכולים להיות. אנחנו נצליח לעשות את זה, ככל שנצליח למזוג עוד אהבה ללא תנאי לכל החלקים בנו שאין בהם מספיק ממנה. העבודה מול המידתיות של המידות יכולה להיות לא פשוטה, בין השאר כשאנחנו בוחרים להציב גבולות, כדי לתמוך בנו ומתוך אהבה וחמלה לנו עלינו, ולעמוד איתן בגבולות האלו בהתמדה (נטפל בה בהמשך השבוע). כשאנחנו מתגברים, אנחנו מוגברים.

אני מזמינה אותנו היום לבדוק את האיזונים:
(1) האם עליי להגביר את האהבה ללא תנאי לעצמי ולפתוח מרחבים רחבים יותר עבורה,
או
(2) האם המשקל שלי היום הוא בגבורה, להתגבר על חסמים והתנגדויות פנימיות, שיעורים נוכחיים?

אם זה 1:
איך עוד אני יכול/ה לאהוב אותי? מה עוד אני יכולה לעשות עבורי כדי שיהיה לי יותר נעים, יותר טוב, יותר מרווח, יותר שלם ומלא? ממה זה עשוי? מהם המקרים בהם אני מרגיש/ה טוב, מלא/ה ושלמ/ה?

אם זה 2:
מהם החסמים ההתנגדויות שלי? מה מקורם? למה הם כאן ונוכחים? על מה הם שומרים ומגנים בחירוף הנפש? מה מקורם? מה מסתתר ואני לא רואה עדיין? מה אני לא רואה? האם אני יכול/ה להשיג את הדבר עליו מגנים, בצורה אחרת? מה אני יכול/ה לעשות היום לטובתך העיניין? לטובת עצמי? איך עוד אפשר ללמוד את השיעור הנוכחי? איך לרכך ולעדן? מה עוד יעזור לי להגיע לשיוויון הנפש בתוכי? האם אני נושמ/ת טוב, במלוא הראות והבטן? (עדיף מהבטן, ומתוך מודעות לנשימה), האם אני טוב/ה אליי, ומדבר/ת איתי בעדינות, תמיכה והכלה? איך עוד אוכל לעזור לי?


יצחק שביעקב ישר-אל ויעקב ישר-אל שביצחק.

שלמות השלם:
גבורה שבתפארת - היכולת לשמור ביציבות ומתוך אהבה לעצמי על הגבולות הנכונים עבורי כעת, כתמיכה בתהליכים שאני עובר/ת. זהו הגבול והדין ששומר את הרמוניה והאיזון של השלום הפנימי, ההנאה והנועם מההתגברות ומהגברת מהותנו.
תפארת שבגבורה - האיזון ההרמוני והשלום הפנימי מתוך האמת וגילוי הלב מתוך אהבה, שההתגברות מאפשרת, להגברת נוכחות האני הינני העליון בתוך גבולות האנוש שאני. שלוות ושוויון הנפש כשאנו מתגברים על פחדים/רגשות/קשיים/אתגרים/התנגדויות וחסמים.

באהבה,

לפני שנתיים. 1 במאי 2022 בשעה 4:50

15 חסד שבתפארת

אתמול בערב ספרנו: 15.

הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.

התחלנו ספירה חדשה:
תפארת, פאר, שלם, שלום פנימי, הרמוניה, איזון, אחדות, גשר-חיבור, התבוננות נקייה: אמת, חמלה, ענווה.
התפארת היא מידה נכונה של חסד (אהבה ונתינה) לעומת מידה נכונה של גבורה (בקרה, דין, גבול, להגביר ולהתגבר, להיות מוגבר) בהתאמה ובאיזון הרמוני. מה שמאפשר את החיבור שבין החסד לגבורה, היא החמלה , היא מרככת את הדין ומחברת לאהבה ללא תנאי. היא שעושה את האיזון.

התפארת ממוקמת באמצע! במרכז הגוף בין החלק העליון לתחתון, בין הימין לשמאל, בין הקדימה לאחורה, ממש ממש באמצע של הכל, לב ליבם של הדברים. מייצג אותה יעקב (חושבת שהכוונה היא כשהפך לישראל, כשהיה שלם באחדות של האנוש עם האני הינני הגבוה, אחרי המאבק עם המלאך). התפארת היא עבודה מדוייקת על מידתיות של המידות לכדי איזון והרמוניה בין חסד לגבורה כי יש בה מעבר לשתיהן. הבושה למשל, היא האיזון של הגאווה, כשהאמצע הוא ענווה: בושה-ענווה-גאווה, או דחייה-תשוקה-תאווה, או אדישות-השראה-קינאה. התפארת מתגלה בנו גם מתוך הענווה והיראה (לראות). היא מגשרת ולכן מחברת ומאחדת , מאפשרת השוואת כלים, התאמה, איזון, שיוויון חלקי הנפש. האיזון מתקיים כשאנחנו מתבוננים ורואים את החמלה שבאמת ואת האמת שבחמלה, כמו כלים שלובים: "וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ." (תהילים צ') – זו התפארת, יש פאר ביכולת הזו להיות מאוזנים במדויק, זה מרשים, וזה דבר שנרצה להיות בכלים שלובים איתו.

מהות
למה התהליך מידתיות המידות דומה? לגילוף ופיסול. אנחנו מוציאים חומר כדי לחשוף את הצורה, המהות. אם נוציא יותר מידי, נפגע במהות, אם נוציא מעט מידי, לא נראה את המהות, היא תהיה מעוותת. האיזון הוא כשאנחנו מצליחים לשמור עצמנו ישר ונכון (כי אור עובר רק ישר ולמי שמוכן לקבל), זה ישר עם הבורא, Aligned. לקבל כדי להעביר, להיות צינור אינסוף ולא חור שחור.

 

 

חסד שבתפארת

האהבה, הנתינה והחמלה שבתוך האמת (אמת היא לדבר את המהות, אחד עם הבורא: א' התחלה, מ' אמצע, ת' סוף. אלו כל כ"ב אותיות שהם הכלים להמשכת השפע שפועל כמו אור, בקו ישר, "היה נכון וישר"), והאמת שנגלית מתוך החמלה כשאנחנו מבצעים התבוננות נקייה: ראייה + בינה, מתוך מקום בונה, מתגלה בפנינו האמת. כשאמת משולבת עם חמלה ואהבה, אנחנו יכולים להביא עצמנו לאיזון יציב והרמוני, וכשאנחנו ביציבות והרמוניה, אנחנו אחד עם הבורא Aligned ואז רואים הרבה מאוד, ואז הכל מופלא! זו התפארת. כשנגיע לשם, נעזור לאחרים להגיע גם, שכולם יוכלו להתענג.

אני מזמינה אותנו היום לזהות היכן אנחנו ביתר והיכן בחסר ולנסות לזהות מידתיות נכונה לאיזון מתוך החמלה שאנחנו מכילים לעצמנו ולאחרים. חמלה היא אמפתיה, יכולת להכיל את הקושי ולהרחיב את הכלי שלנו ליכולת הכלה רחבה יותר אם הדברים קשים יותר או עצומים יותר. יש לזכור את חוק היקום "דומה מושך דומה" בעבודה הזו (אם יש בי חוסר, אני אמשוך עוד ממנו לכן עליי לתרגל "יש" ואיך זה מרגיש ולהודות על היש ולהכניס אהבה ללא תנאי לעצמי, עם חמלה וקבלה עצמית, זה האיזון. אם יש בי יתר – אני מושכת עוד ממנו, לכן עליי לשים גבול ולהתגבר).
חמלה היא גם ריפוי למחלה, שנובעת מתוך מלחמה (פנימית). יש חסד של "לפנים משורת הדין" בתוך האיזון ההרמוני הזה ולכן יש בכוחה גם לחבר את כל החלקים שלנו בתוכינו, להביא לאחדות פנימית ולשלום הרמוני, להוויה שלמה. אם להגדיר במילה אחת: נועם.

אני מזמינה אותנו היום, לפתוח את דלת ביתנו באהבה, בפיתחון הלב ולהזמין את כל החלקים הזנוחים, הדחויים והמנודים שבנו, לשוב הביתה, את כל אלו שהותרנו בדרך... לבקש מהם סליחה, ולהשיב אותם הביתה בחיבוק.
אני מזמינה אותנו לברר היום, אילו חלקים בתוכנו צמאים לחמלה הזו ומשתוקקים לה. הרגישו היכן להשקות, השקו, והרגישו את התרחבות הלב. היום הוא יום של חוויה והרגשה, זהו את האיכות הזו, הריכוך, וההתרחבות והודו לעצמכם על כך.

אברהם שביעקב ויעקב שבאברהם. יעקב הוא הנכד של אברהם. מתוך אברהם (חסד) ושרה (גבורה) נולד יצחק (גבורה) שנישא לרבקה (חסד) ומהם נולד יעקב (תפארת). הוא האיזון והמידתיות המדויקת שבין אהבה ונתינה לגבולותיה. זו הסיבה שעם ישראל יצא מיעקב אחרי שכבר הפך לישר-אל, 12 השבטים נולדו מהאיזון ההרמוני הזה.

שלמות שבשלם:
חסד שבתפארת – צינור האהבה ללא תנאי שנובע מתוך ההרמוניה. האהבה, נתינה וחמלה שבתוך המהות ההרמונית, המאוזנת, השלמה, האמת.
תפארת שבחסד – היכולת להתאזן מתוך אהבה ללא תנאי. ההרמוניה, השלום והשלם שבאהבה, בנתינה ובחמלה.

חודש שבוע ויום טוב!
באהבה,

 

האיזונים, לפי המפתחות הגנטיים.

לפני שנתיים. 30 באפריל 2022 בשעה 6:16


14 מלכות שבגבורה

ספרנו אתמול בערב: 14.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל. גבורה (יצחק), יד שמאל. גבולות, מרחב אישי, דין/פחד, התגברות על יצר/קושי, הגברת היכולת להכיל, הגברת החמלה, בקרה מתוך ראייה ואור, יראה, ניצחון (ניצוח) הנהגתי.

בשבוע הראשון גילינו את מופעי החמלה, האהבה לא תנאי, הנתינה (שבוע החסד).
השבוע התבוננו במופעי הגבורה וההתגברות ומתוך העבודה עם ומול הגבולות - אנחנו יכולים להתעלות במעלות.

השבוע רכשנו מודעות לגבי המרחב האישי שנוח לנו בו. למדנו היכן אנחנו זקוקים לגבול, ולמדנו איך לספק אותו מתוך אהבה ללא תנאי וחמלה, בנחישות מאפשרת, למדנו את האהבה שיש בהשמת הגבול, את התמיכה שהגבול נותן וההכלה שלו אותנו (חסד שבגבורה).
למדנו היכן הגבול של הגבול, מתי לא צריך להגביל ודווקא למתן את הדין "לפנים משורת הדין" ולפתוח ולהקל את המרחב (גבורה שבגבורה).
למדנו לאזן בהרמוניה את כל נושא צמצום והרחבה - לזהות את המרחב האישי שנוח לנו בו שנע איתנו ומתרחב בהתאמה, ואז לדעת היכן למקם את הגבולות בשלום ובהרמוניה, במֶה צריך להגביר, במֶה צריך להחסיר (תפארת שבגבורה).
למדנו מה לנצח (להתגבר על פחד, קושי, התנגדויות) ומה להנציח (ולהגביר את ה"אני הינני" והאהבה ללא תנאי ויכולת ההכלה) מתוך התמדה ותמיכה אוהבת לעצמנו ולטובת התפתחותנו הנעלה ביותר כך שיהיה טבע שני שלנו בהוויה (נצח שבגבורה).
למדנו להכיר תודה ולהיות בגילוי לב בנוגע לכמה נכון עבורנו, לפחות בנינו לבין עצמנו. פתיחת הלב בגילוי לב מאפשרת שיח בונה והצבת גבולות תומכת ועוטפת והכרת התודה על היכולת להתבונן ולעדן (הוד שבגבורה).
ירדנו באומץ רב וביסודיות לעומקיה של הגבורה, אל תוך היסודות מהם נובעים הגבולות הנוכחיים שלנו, לעבודה יסודית של בירור והנהגה, של סילוק הפסולת והפסול שלא משרת אותנו יותר, עשינו את החיבור בין האנוש לנשמה, בין תחתונים לעליונים וכעת עיגנו את הכל כשורשים באדמה, מחוברים למקור (יסוד שבגבורה).
למדנו גם לצאת מהמערכת ולדעת שכשנהיה מוכנים, אנחנו גם נדע להגביל את הגבול ולעבוד עם כלים אחרים.
היום נעלה הכל למלכות, ונוריד למציאות בארץ ובגוף ( מלכות שבגבורה ).
טיהרנו את צינור הגבורה,
מהפוטנציאל של זרע ביסוד, למימוש במלכות. סללנו את הדרך לגבולות, מעתה זה יעשה יותר קל כשנזהה מקומות להציב/להסיר גבולות לעצמנו/לאחרים, רכשנו כלי, שנתחדש בו!
אנחנו יכולים למלוך, להתיישב על כיסא המלכות ולהנהיג את המתרחש כי בנינו את המערכת מחדש בצורה תקינה במינונים יותר מדוייקים לנו וכשהדברים נעשים כך, יכול האור לרדת, כמו גם השפע.

אני מזמינה אותנו היום, להתבונן בקומה שבנינו, להתרווח, להטמיע את השיעורים שאירעו השבוע, ולהגמיש את הקושי וההתנגדויות הפנימיות שיש בלהציב לעצמנו גבולות מתוך אהבה ותמיכה, לרכך ולעדן אותן, לתרגל את המתנה שקיבלנו, הגבולות!
נזהה את התנגדויות פנימיות ונכיל אותן ונזכור כי גם התנגדות צריכה גבול, לזהות היכן להציב/להסיר גבול לנתינה והיכן גבול למניעה.

דויד ורחל שביצחק ויצחק שבדויד ורחל.
זה כשיודעים למלוך באנוש (הילד/ה הפנימיים, ובאגו ההישרדותי המשמר), יודעים להציב גבולות לעצמנו מתוך אהבה, וגם לקיים מלכות מתוך תדר של הצחוק המשחרר - משהו בו, מרכך את ההתנגדות הראשונית להצבת הגבול ואז הוא מתקבל בתוכנו באהבה והבנה שזה באמת לטובתינו, מתקבל בפתיחות הלב.

רכשנו קומה שנייה!
”הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ“ (תהילים קל"ו)

שלמות השלם:
המלכות שבגבורה - ההנהגה שבהצבת גבולות מתוך אהבה ללא תנאי וחמלה (לפחדים, רגשות, אמונות שמנהלות אותנו, התנגדויות פנימיות).
הגבורה שבמלכות - יכולת להציב/ להסיר גבולות, עבודת התגברות והגברה של האור והאהבה שאנחנו מתוך ההנהגה של כל הקולות הפנימיים.

אחד נותן כח לשני ומזין אותו, גם זה "ספירות שנותנות ידיים".

 

 

*
"פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות ל"ד).
פסל עגל (אל מיצרי) הזהב, פסולת, פסול – כל המיותר, כל מה שיש בו יתר, יתרה:
ואכלת והותרת והיית אך שמח...
לוחות הברית הן לוח הלב שלנו, בתוכו אצבע אלוהים חרתה (חירות) את הדיברות באור זהב בעצמות שלנו בעצם, בעצמי (לא הדיברות המוכרות, כי אם את הדיברות הראשונות, אלו שדיברו על אהבה ללא תנאי, אור, חירות, בחירה חופשית וידיעת עצמי... ).
לתדר הזהב יש איכות מאוד ייחודית ולכן מאוד חשוב לזהות מתי ואיך כן, ומתי ואיך לא, יש צורה נכונה וצורה לא נכונה.

לפני שנתיים. 29 באפריל 2022 בשעה 5:21

13 יסוד שבגבורה

הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל. גבורה (יצחק), יד שמאל. גבולות, מרחב אישי, דין/פחד, התגברות על יצר/קושי, הגברת היכולת להכיל, הגברת החמלה, בקרה מתוך ראייה ואור, יראה, ניצחון (ניצוח) הנהגתי.

את היסוד הכרנו קצת בשבוע שעבר, בתוך החסד, היום נכיר אותו בתוך הגבורה.
היסוד מביא איתו פוטנציאל של זרע ו-הפרייה, הורדה מהרוח למעשה, שורשים וחיבור לאמא אדמה, לחווה, ולבריאה עצמה, ומביא איתו *איכות של יסודיות ותשתית לבנות עליה ומתוכה.*

היום נלמד מהם היסודות בנו שיכולים לעזור לנו להתגבר על פחד וכו, ו/או להגביר אהבה לעצמנו. הגברה, גבר, כל אלו הם המוציאים דברים לפועל, הופכים דברים ממחשבה למעשה. כשאנחנו מתגברים על דבר מסוים בתוכנו, אנחנו בעצמנו מתגברים = נעשים מוגברים, כי יותר מהמהות שלנו יכולה לצלול (להיות יותר צלולה) ולהאיר ביותר קרני אור.
כשאנחנו מעמיקים את ההבנות שלנו עמוק אל תוך היסודות, אנחנו למעשה *מייסדים יסוד איתן ביסודיות,* מעגנים עצמנו ומחברים עצמנו ליקום ולבריאה, כמו שולחים שורשים אל בטן האדמה, מתחברים למקור שלנו, וזוכרים (זכר, גבר) שאנחנו הצינור שמחבר את האדמה לשמיים, את החומר לרוח. נוכל לעוף ברוח אם לא נשריש שורשים ליסודות, וכן חשוב שנעשה זאת ביסודיות.

*זיכרון ושיכחה.*
התבוננות אל תוך היסודות, היא למעשה בין השאר גם להבין *מה מפעיל אותי,* למצוא את הזיכרונות הראשונים שלי מחוויה כלשהי ולמזוג לשם את הריפוי והאהבה ללא תנאי - בין השאר, זו גם עבודה של זיכרון ושיכחה בשני הכיוונים (זיכרון כואב מבקש להיות באור כדי *להרפות* אחיזות ועוגנים שלא משרתים אותנו יותר, כדי להתרפא, ואז השכחה יכולה להיכנס - כלומר אין צורך לזכור ולהציף כאב, אפשר להישאר בזיכרון נקי של החוויה - ללא המטען הריגשי שמפעיל אותנו.
לעומת זאת, ישנה שכחה שהיא הדחקה, ובה אנחנו כן רוצים לטפל עם זיכרון דווקא - להציף את החוויה הקשה כדי להעלותה לאור כדי לרפאה) - זו גם הכנה ליום הזיכרון שיגיע בשבוע הבא.

אני מזמינה אותנו היום, להתבונן ביסודיות ביסודות שלנו -
מה כבר נוסד בגבורה?
מה נרצה לייסד בגבורה?
*אלו יסודות קיימים בי, ויכולים לעזור לי לצמצם/להרחיב את גבולותיי, להתגבר או להגביר?*
אילו חיבורים (לעולם, לאנשים, לעצמי) יש לנו, שיכולים לתמוך בנו בתהליך הזה?
איזו עזרה אנו מבקשים לקבל כדי להתגבר?

זו ההתכנסות פנימה אל תוך עליות וחדרי הלב שלנו, שיכולה לעזור לנו למצוא את התשובות, למצוא את *החיבור שמעגן אותי,* שמתוכו אנו יכולים לנוע בביטחה (ביטחון אימהי *פנימי* בקיומי, וביטחון אבהי לפרוץ *החוצה* ולעשות) - זהו את התחושה הבטוחה הזו (כמו חיבוק נטוע איתן) שמאפשרת לנוע לנוע, ללכת ולבוא ולעשות ולהיות, מזה הדבר הזה? שבלב הכל?

לפעמים, עלינו להתגבר על כך שחסר לנו יסוד ועלינו לגדל אותו בתוכנו מבראשית (לגדל מרחב פנימי בטוח ועוטף ומלא אהבה כדי לצמוח ממנו). זה קרה לי למשל, וזה ללמוד משהו מאפס, ולגדל אותו מבפנים. עזר לי להתבונן בחוץ ולהרגיש איך זה מרגיש, ולחבר לידיעה פנימית של איך זה צריך להרגיש.

*למתקדמים:*
היסוד הוא גם *סיפור החיים שלנו* (מי שמעוניין לעשות עבודה על סיפור החיים האישי, אני מזמינה לכתוב אותו כפי שהוא כרגע, ואז לבדוק שם את המילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהם ולשאול עצמנו האם אפשר לספר את סיפור החיים שלנו אחרת, מואר יותר? אולי מלא ביותר אהבה כשאנחנו מספרים מה עשו לנו או מה עשינו, לבטא את האהבה שעמדה מאחורי הדברים הקשים? וכשעשינו זאת, לכתוב הכל מחדש מואר אף יותר! כן כן - עבודת עומק ויסודיות)

הנחת היסודות והשרשת שורשים, זה תהליך הזריעה/האהבה/ההפרייה עצמה. זה למעשה להוריד לארץ, כמו גשם, להגשים, להפוך מהלכה - למעשה.

אלו עוד יסודות נרצה להוריד מהשמיים לארץ ולהצמיח מהאדמה? איך עוד נבקש להתממש ולהתגשם בעולם?
רק להחזיק את השאלה הזו, בפנים.

מה נרצה לזרוע ולייסד כעת עבור העתיד לבוא?
אם לא נייסד ביסודיות, הביניין לא יחזיק, מהו הדבר שיחזיק את כל הבניין שלנו?

יוסף (יסוד) שביצחק (גבורה) ויצחק שביוסף.

שלמות השלם:
היסוד שבגבורה - היסודות והחיבורים שעוזרים לנו להתגבר על קשיים, פחדים, רגשות קשים, שיעורים.
הגבורה שביסוד - ההתגברות על קשיים, פחדים, רגשות קשים, שיעורים שמאפשרת לנו לחזק ולעבות את היסודות שלנו.

 

באהבה,

לפני שנתיים. 28 באפריל 2022 בשעה 6:48

 

(תעבירו הלאה)

בשעה 10:00 תשמע צפירה למען לזכור ולא לשכוח. זה זמן בו כל עם ישראל עומד מסונכרן בלב אחד! הווית צינורות פתוחים מתואמים.

הפעם, אפשר לעמוד ולהיזכר איך מרפאים ומעלים את שלוות הנפש, איך זה מרגיש לשלוח בבת אחת אהבה ללא תנאי עצומה, ורודה 💖 בגווניה האינסופיים, חומלת ומכילה לכל מי שעומד ברשת המסונכרנת הזו ולאפשר לתדרי היום של התחייה וההתחדשות 🧡 להיות, לרפא ולברוא בריאה חדשה - נחזיק ידיים, נהיה במעגל מכיל, נותן ומקבל, נרגיש ונפעם את אותן הפעמות ביחד, אנחנו, האנושות, האדמה והכדור ונשלח לכל ה "יש" וה"אין".


למי שבוחר/ת, נעמוד, נחייך, ונאמר:
אני [שם] ובשם האני הינני, שולח/ת ריפוי מלא ושלם לכל הלבבות: שלנו, של העם שלנו, לאנושות, לאדמה ולבריאה כולה, למען לאפשר ולהזכיר איך זה מרגיש להסכים להרפות ולרפא מתוך שיוויון הנפש ולהתמלא באהבה ללא תנאי, בהווית רווחה, שמחה ושפע.