מתחת לפרווה

אני ישן ממש חרבנה כבר המון לילות. מנסה ללכת לישון מוקדם אך לא נרדם בקלות, מתעורר אחרי שעות ספורות עם השירים שאני מעבד לקראת הפרימיירה ביום חמישי מתרוצצים בראש ומתקשה להירדם חזרה. מתהפך שעות בחוסר מנוחה, מתקשה לקום מהמיטה, נהיה עוד יותר בהיסטריה מלחץ הזמן והעייפות, מתפקד פחות טוב במשך היום וחוזר חלילה. 

אתמול פריטי באה לפני הצוהריים לאחר שלא נפגשנו עשרים שנה (שבוע).

(״שתית מיץ יופי לפני שבאת?״ ... ״מלאאא. כל הבוקר הייתי כזה גלוגלוגלוג״).

היא מילאה בשקדנות את כל שמונת העמודים של רשימת הגבולות ומילאה את העיגולים בשחור בדיוק מופתי. עברנו על הכל ביחד, שאלתי שאלות הבהרה, בדקתי פירוש של מונחים שלא הכרתי. בגדול שמחתי לראות שלא הופתעתי והיתה לי גם קודם מפה מנטאלית די ברורה של מה יותר ומה פחות. היה מהנה, מקרב ומזמם לדון בדברים ולרקום מזימות. 

אני מרגיש שבפגישות האחרונות נבנים קרבה ואמון שלא היו שם קודם, ושאנחנו לומדות טוב יותר איך כל אחת ״עובדת״ ואיך להתחשב זו בזו. 

זה מרגש (וגם קצת מפחיד) לבנות יחסים מונוגמיים, ולייסד על בסיסם פעילות בדסמית.

הכנו פרגיות בנינג׳, סלט כרוב ושעועית ירוקה. שתינו יין אדום, היא מצצה לי בפואייה ואני הספנקתי ופינגרתי אותה במיטה. צילמתי סרטון קצר עבור אמא שלה שהתפעלה מתמונות ארוחת הצוהריים שפריטי צילמה ושלחה. ראינו את ״The Meaning of Life" (פעם ראשונה שלה, בשבילי זה כמו התורה). בערב היה אפילו לה כבר קר מדי מהמזגן. ליוויתי אותה לרכב בהרגשה שהזמן פרח מהר מדי. 

כשרקטומים מסריחים זה אמנם לא נעים

אבל לא צריך להפתיע

זה א.נשים שחושבים שSuno זה מגניב ונהנים מהמוזיקה שחירבנו משם. 

יש לכם טעם של קרטון מאמזון, מוח של טמגוצ׳י והעתיד שונא אתכם.

ישנתי די גרוע בלילה, נרדמתי מאוחר והיו לי סיוטים. מיליגרם האסיוול שהפחתתי בולט בהיעדרו. 

בבוקר הבהלתי את עצמי להרצליה לביקורת האחת לפני אחרונה באפוסתרפיה. ימי דוגמנות המסלול שלי קרבים לקיצם. סאם היה מרוצה מההליכה שלי. היה חם ולך ודחוק ודחוף. מיהרתי לחזור כדי לעבוד אבל כשהגעתי הביתה הבנתי שאני רצוץ ותשוש נפש. 

הסתממתי בשביל לישון, השלמתי את רוטינות הבוקר, עשיתי גבייה ולקראת 14 נרדמתי לשלוש שעות. התעוררתי עדיין תשוש אבל עם חרדה בשמיים. 

דווקא יש לי מוטיבציה לעבוד ולעבד לתפארת את ששת הנאמברים של הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המשוגע (שהתקשר לשאול איך היו ההקלטות אתמול ושלשום וביקש לשמוע, כאילו שלא הייתי לחוץ מספיק) אבל זו עבודה שדורשת כניסה לstate of flow ואנרגיה גבוהה וממוקדת. 

אולי הייתי קיצוני מדי בהפחתות בשבועיים האחרונים. אני לא מצטער אבל גם לא מתפלא כשהגוף והנפש מכריזים על סכסוך עבודה: 

הגיעו חדשות טובות ויקרות מקליפורניה, תיקון הVoxBox שלי הושלם (עוד יש גם 220$ על המשלוח ואיזו עמלת תשלום בכרטיס אשראי שתחושב). 

מזכיר לי פתגם סיני עתיק: ״גנוב לאדם את הארנק והוא יהיה עני לשבוע. למד אותו הפקה מוזיקלית וצילום והוא יהיה עני לכל החיים״. 

הזמנתי מטחנת פלפל חדשה ומומלצת מאימפריית הרשע של בזוס והשלכתי את המקולקלת.

כולי עייף מאוד חוץ ממרכז החזה שמשפריץ קוטיזול בזיל הזול והאמיגדלה שחושבת שהיא כוכבת מחזמר בברודווי. 

אז מה היה לי היום?

התעוררתי ב4 ולא הצלחתי להמשיך לישון. הזמרת שהקלטתי היום התקשרה בלילה אחרי שכבר נרדמתי וזה העיר אותי. ישנתי מעט מדי וזה קרוב לודאי כי אני מפחית חומרים. התעוררתי במצברוח סביר אבל אז גל של עצבות שטף אותי. לא מחשבות עצובות, עצבות פיזית.

מדיטציה 1, מדיטציה 2, Reframe, תרגילי קיגל, משחקי מוח.

צילמתי וערכתי את הסרטון לToneGym, תוך כדי התקבל מייל מקריסטיאן ששאל(ה?) אם הספקתי ליצור את כל החומרים. עניתי שאני בדיוק מסיים.

הזזתי את המיטה הסגולה, קודם לצד אחד ואחר כך לצד השני. שאבתי ושטפתי מתחת. היתה שכבה נאה של אבק שהצטבר לאורך 22 חודשים. חשבתי מי אהיה בפעם הבאה שאנקה שם. מגב הפלא נשבר והדבקתי אותו כדי שיסחוב כמה שאפשר עד שימות סופית, כוס אמא שלו ושל פייסבוק ששיווק לי אותו.

הזזתי גם את השידות והארונית בחדר השינה וניקיתי מתחתיהן ואותן. ניקיתי את הקייסים של הגיטרות שניצבים שם. ניקיתי את השקעים והמפסקים בכל הבית, שאבתי את המיטה ואת הספה והסרתי ממנה כתמים, הזזתי אותה וניקיתי גם מתחתיה. החלפתי סדין. ניקיתי כתמים דביקים מהרצפה. שאבתי שיערות ארוכות שחורות.

הזמרת שהיתה אמורה להגיע ב11 כתבה לי ב11:15 שהיא בקומה השביעית בבניין הלא נכון ואיפה לעזאזל הכניסה לבניין שלי (״בכניסה, אין שם שומדבר מוזר או מאתגר״). ב11:20 היא הבינה שהיא בעצם נסעה לרחוב בשם זהה בראשון לציון.

אבל עשתה , שרה יפה מאוד והתפעלה בקול רם מהנקיון והריח הנעים של הבית ומהצמחים שלי.

תפסתי אוטובוס לפלורנטין לחדש את מלאי הוודקה האפורה (התאפקתי לא לקנות משהו איכותי וטעים לשתות ״כי מגיע לי״) ולהביא את מטחנת הפלפל של פיג׳ו שעלתה לי 400 שקל חזרה לחנות כי היא בקושי עובדת ועכשיו גם התחילה לחרוק. הם אמרו לי שהיא לא מתאימה לפלפל ארבע עונות. קניתי בתבלינסקי פלפל רגיל אבל היא המשיכה להתנהג אותו דבר ונסיונות שלי לשכנע אותה לעבוד רק גרמו לה להתפרק. כוס אמא של 4chef פלורנטין, איבדו לקוח לתמיד.

כך נראית תבוסה: 

בדיקה באינטרנט העלתה שלא רק אני התבאסתי מהמטחנה המזדיינת הזו.

התחשק לי למות אבל במקום להתאבד ערכתי את השירה של הזמרת.

הכנתי קישואים בנינג׳ה.

כוריאוגרף מחדרה ביקש שאקצר נאמבר שיצרתי עבורו כי הפסטיבל עושה לו קוק בלוק. קיצרתי על פי ההנחיות ואז הסתבר שההנחיות היו שגויות בגלל קצר בתקשורת אצלם. קיצרתי שוב.

כוריאוגרפית מפרדס חנה נדרשה גם לקצר, ומאותו רגע התחילה להתנהג אליי בקרירות כאילו זו אשמתי. קיצרתי ושלחתי, היא כתבה לי:

(הצעת חוק: כל אדם שמתחיל משפט ב״אשמח״ מות יומת).

עוד קודם לכן, לפנות בוקר, כוריאוגרפית מכפר סבא הגיבה ל״תיקון״ שביצעתי על פי בקשתה בהודעה קולית: ״דנוש היי ממי בוקר טוב. אבל למה נגעת בהורה?? עשית משהו נגעת שם בהורה! נכון? גם חסר פתאום התופים, העליה הזאת. משהו קרה שם, תשמע את זה״:

תוך כדי השתדלתי לפזר אהבה ואיכפתיות, לא יודע אם הצלחתי.

כולם מושכים לי בחצאית, ויש לי עיבודים מאוד אינטנסיביים ליצור כדי להראות לג׳נרטיב AI של הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המפחיד מאיפה משתין הרובוט.

מתוך 189 ימים שאני עובד עם אפליקציית Reframe לניהול צריכת האלכוהול הייתי On-Target ב113 מהימים, אבל רק אתמול תפרתי לראשונה 10 ימים רצופים. 

בשבוע שעבר קיבלתי מייל מהאתר בו אני מתרגל פיתוח שמיעה כבר כמה שנים עם הצעה מפתה:

לאחר שעניתי בחיוב קיבלתי מייל עם הנחיות, והיום אחרי שסיימתי עם ההקלטות והעריכות התפניתי לצלם שלוש תמונות (של האולפן, שלי, ושלי באולפן), לענות על עשר שאלות על הרקע המוזיקלי שלי וכו ולצרף לינקים למוזיקה ולסושאל שלי. נשאר לי לצלם סרטון שלי מדבר על ToneGym (היה סט נפרד של נושאים/שאלות לסרטון). כתבתי את התשובות ואצלם מחר בבוקר לפני ההקלטות, כשאהיה (אני מקווה) פחות טרוט.

בשבוע שעבר הצלחתי לסיים את העבודות עבור כל הכוריאגרפיות.ים מלבד הג׳ינג׳י המפחיד. הפרימיירה שלו היא בחמישי הבא ויש לי 6 נאמברים להעמיד עד תחילת השבוע הבא. היום היה סשן פורה ומצחיק עם זמר אולפן מעולה, מצחיק ואהוב ומחר אקליט את הזמרת היפהפיה והנהדרת האהובה עליי ביותר.

אני עומד על זכותי להתלונן וזה בהחלט אחד מתחביביי אבל אני גם זוכר שיש לי על מה להודות ושבסך הכל העבודה שלי באמת לא כזו נוראית רוב הזמן וזו חתיכת פריווילגיה לעבוד ביצירת מוזיקה בקרירות הנעימה והשקטה של ביתי. 

24 השעות עם פריטי היו משמעותיות, אינטנסיביות, אינטימיות, טעימות, טקטוניות, מהנות, נעימות, and dare i say אפילו מענגות.

הרגשתי ששתינו הלכנו זו לקראת זו בזכות ההיכרות המעמיקה והמשתפרת שלנו (כבר קצת יותר משנתיים ברוטו) וצלחנו היטב גם את הקונ-פליקים.

הצלחתי לישון איתה סביר מהמצופה (הרדמתי אותה עם ״הזנב השמן של הנומה״ שהקראתי בקצב הולך ומאט), הערתי אותה בנשיקות שהפכו לליקוקים ופריטות סוחפות.

ראינו את ״הסיפור שאינו נגמר״ (פעם ראשונה שלה) והתרגשנו יחד.

חוויתי אורגזמה שלא בגפי לראשונה מאז אוקטובר אשתקד (וגם אז זה היה איתה). (בכלל, היא כמעט היחידה שבילתה איתי במיטה הסגולה מאז היווסדה). (יש לי לב גדול אבל מסתבר שיש בו מקום רק בשבילה). (וזו היתה אורגזמה, לא סתם גמירה).

הרגשתי שאני מצליח להרשות לעצמי להסתכל עליה כעל מישהי שאני אוהב ונמשך אליה (זה לא בשליטתי, זה קורה מעצמו).

יש לה *המון* אישיות שאני מאוד אוהב ומעריך למרות הבאגים אבל לאט לאט היא מבינה שאנחנו מסתדרות הרבה יותר טוב כשהיא מכירה בנחיתותה מולי ועושה מה שאני אומר לה.

הזמנתי לה מונית לפני שעה וקצת ואני כבר מתברווז.

אני מאוד מרוצה ממפזר הריח וסבוני החתיכים שהזמנתי לפני שבוע ברגע של אהבה עצמית והגיעו כעבור יומיים. 

על מפזר ריח פינטזתי זמן רב כי כשהייתי נכנס הביתה היה תמיד קצת ריח לא נעים. לא אקוטי אבל נוכח עבור החושים הרגישים שלי. לפני שלקוחות היו מגיעים הייתי פותח קצת כדי לאוורר. נמנעתי מרכישת מפזר ריח כי לא רציתי שהוא יסווה סירחון אלא שיעניק בישום עדין ומעורר השראה לבית נקי. 

לאחר שהחליפו את המזגן הבנתי שכפי שחשדתי הוא אכן היה מקור הריח הרע, ולאחר שהתקדמתי עם מבצע הנקיון הרגשתי שהגיע הזמן. ניקיתי את החלונות ברחבי הבית (בפואייה הם כבדים וענקיים) וזה מדהים איך כל דבר שאני מנקה גומל לי בקריצות של רוגע ונועם. יש לי עוד רשימה נכבדה של מטרות לניקוי, דברים שאני אף פעם לא מגיע אליהם. אני חושב שאם אשקיע שעה או שעתיים מדי יום תוך שבוע לא ישאר כלום לנקות גם אם ממש ארצה. 

סבוני החתיכים טירגטו אותי בפייסבוק, אבל מה שהיה הselling point בשבילי זה לא כל השיט המגדרי המאצ׳ואיסטי אלא הטבעיות של המרכיבים, הריחות המגניבים וההבטחה לאיכות גבוהה (וגם כי הם מרמת הגולן).

בהיותי לבד רוב הימים קל לי מדי לוותר לעצמי על מקלחת, מה שמעמיק את הדיכאון.

התחלתי מ״בריזת מפלים״ ואני באמת נכנס למקלחת כל יום בחדווה ומקרצף את עצמי. הסבון משאיר תחושה וריח של ניקיון שנשארים לאורך זמן ומזכירים לי שהחיים קורים ממש עכשיו ושמותר לי לנסות ליהנות מהם.

לפני שלושה שבועות וחצי, כשצילמתי עם פריטי את ונוס וצדק מתמזמזים בשמיים היא העיפה לי מכה חזקה ופתאומית לביצים. לא היתה ממש סיבה, אבל גם אם היתה (אמרתי משהו שעצבן אותה למרות שלא היתה לי כוונה כזו) זה לא משנה כי זו היתה חצייה של גבול מפורש שהצבתי כמה ימים קודם לכן כששוחחנו על גבולות. *בלי כאב חד ופתאומי*.

המכה כאבה ממש בבטן במשך דקות ארוכות. לא הגבתי מיד כי לא רציתי לפעול מתוך הכאב, העלבון והדחפים המידיים.

נפרדנו כעבור כשעתיים אחרי מה שמלבד המכה היה דייט קסום (עלינו ברכבל והספנקתי אותה במהלך כל העליה לסטלה מאריס).

למחרת בצוהריים כתבתי לה ברצינות הודעה שניסחתי וערכתי.

אמרתי שזה היה מאוד לא במקום, שזו אלימות. שאם היא לא מסוגלת לשלוט בתגובות שלה תהיה לנו בעיה מאוד רצינית.

״מכה כזו נותנים למישהו שבא לאנוס אותך בסמטה בלילה, לא למישהו שאת אומרת שאת אוהבת״.

פריטי הגיבה כעבור חמש דקות ב״אתה צודק, אבל״.

לאחר עוד חילופי דברים כשהרגשתי שהיא בעיקר מנסה להדוף את הטענות שלי אמרתי שאני צריך טיים אאוט ושנדבר בעוד כ24 שעות.

קצת לפני חלוף היממה כתבתי לה ביוזמתי, הבהרתי שאני אוהב אותה אבל לא יכול להתעלם מדגלים אדומים מתנפנפים ולא יכול שלא לאכוף את גבולותיי.

ניתקתי מגע.

לפני שבוע בדיוק, בשעה הכי יפה בשבוע (שישי לפנות ערב) נשמעה לפתע דפיקה מפתיעה בדלת. ניגשתי חרישית להציץ בעינית אך היות שנעלתי את נעלי האפוסתרפיה המסורבלות החרישיות לא ממש עבדה והחשתי את צעדיי. בעינית ראיתי קווי מתאר של בחורה יפה. חשבתי שאולי מישהי טעתה בדלת או שזו שכנה שרוצה לבקש משהו (שני מצבים שכבר קרו בעבר).

פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את פריטי, יפהפיה בשמלה לבנה קצרה עם פסים אופקיים שחורים והרבה עור צחור חשוף, פזורת שיער ומריחה כמו קסם. בידה היתה השקית הכתומה של חג׳ כחיל בה שמתי את קופסאות האוכל ששידלתי אותה לקחת בתום ביקורה האחרון בשבת שלפני התקרית (אז גם צילמנו סלפי יפה של שתינו והעליתי לסטורי עם השיר "Oh My Love" של ג׳ון לנון. נראיתי כל כך מאושר בה).

הזמנתי את פריטי להיכנס, דיברנו במשך כחציש, היא דמעה הרבה. אמרה שבאה להחזיר את הקופסאות ולהעניק לי ספר שראתה וישר חשבה עליי. במקום הקדשה היא הדביקה עלה קטן עם חור בצורת לב שחילצתי משערה באחד הדייטים שלנו לפני כשנה וחצי. היא שמרה אותו כל הזמן הזה. היא הקריאה לי בקולה הילדי והמתוק את הציטוט בגב הספר.

כשהעליתי את מה שקרה היא גרמה לי לצחוק כמו שילד עושה דברים מצחיקים כדי שאי אפשר יהיה לכעוס עליו. התחבקנו והתלטפנו קצת וכשהייתה צריכה ללכת ליוויתי אותה לרכב.

ביומיים לאחר מכן התכתבנו ברצינות על מה שקרה. קבענו להיפגש בשלישי בערב כדי להמשיך להידבר.

הפעם היא הגיעה עם קופסה של כלי אחסון איכותיים וצבעוניים מזכוכית (לארוחות שבדרך) ושתי כריות לשטיפת כלים בצורת ציפורי שיר (אין על המתנות שלה).

דיברנו על החשיבות של כיבוד גבולות קשיחים, שאם היא באמת רוצה שאהיה אבא שלה אז שתתנהג בהתאם ולא תעשה דברים שלא היתה עושה לאביה הביולוגי, שאני לא מצפה להתנהגות מושלמת כי אני מכיר אותה ילדה לא מאתמול אבל היא חייבת להישאר תמיד בשליטה עצמית מספקת כדי לא לגרום נזקים לבסיס הקשר.

אמרתי שאני פוחד ממנה ולא סומך עליה. מ-פ-ח-ד.

אני לא יכול להרשות לעצמי למצוא את עצמי שוב בקשר בו אותן בעיות חוזרות שוב ושוב ואני כל פעם מוחל וממשיך. אני רוצה שיהיה בינינו טוב, מיטיב, מרגיע, סקסי, תומך ונעים. בכל קשר יש גם קשיים ומהמורות אבל הרוב צריך להיות טוב. (וגם לי הרי יש את השריטות, הצלקות והמוקשים שלי).

לאחר שניקינו את זה והתחשקנו (=התחבקנו והתנשקנו בשפה שלנו) הגיע הזמן לנקות חוב נוסף שכבר צבר פז״מ.

לפני חודשיים, כשרק גיששנו את דרכנו חזרה לקשר, השתובבנו במיטתי. זו היתה הפעם הראשונה שלה כאן אחרי חודשים רבים. בשלב כלשהו הגענו למצב שאני גוהר מעליה והזין שלי הזדקר קרוב לפניה. היא סירבה למצוץ בצורה מעליבה: ״פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה זין וממש אין לי שום רצון או מוטיבציה למצוץ אותו״.

גם בהמשך אותו יום, כשישבנו על ספסל הנתינה בחורשה ליד בית אמה לאחר שהקפצתי אותה היא סירבה בשנית ואמרה בחוצפה גועלית: ״לכל אחד אחר שהיה עובר פה בשביל הזה הייתי מוצצת״.

השבתי לה בטון נבואי: ״את עוד תתחנני למצוץ לי״.

מאז עמדתי בסירובי להימצץ עד שתתחנן. היא אמרה שהיא לא עושה תחנונים ובמקום זאת עשתה מלודרמה שלמה בנסיון לגרום לי לוותר לה. המשכתי להתעקש באהבה אך באסרטיביות. מאז היא התחממה לרעיון והבטיחה שתתחנן אך זה לא קרה.

באותו ערב שלישי אמרתי לה שאני רוצה לסגור את הסיפור הזה *עכשיו*.

ישבנו על הספה בסלון, הוריתי לה לרדת לשטיח ולחלוץ לי את הנעליים, ניצלתי את יתרון הגובה ויריתי מבטים יוקדים לתוך עיניה הגדולות. היא הבינה מה אני רוצה ואמרה בקול קצת מצוקתי שהיא לא יודעת איך להתחיל.

עזרתי לה: ״אבא…״.

בעטתי לה בקלילות משחקית בחתלתול. חנקתי קצת וסטרתי. ירקתי לתוך הפה שלה. המשכתי להכתיב לה מילים, הוריתי לה לנשק את כפות הרגליים שלי. היא נכנסה לזה בהדרגה, השתחררה והשמיעה: ״בבקשהה אני מתחננת אבא בבקשה תסכים לי למצוץ לך את הזין זה מה שאני הכי רוצה בעולם״.

זה היה קצת fake it until you make it אבל ככה לומדות.

בסוף הואיל וכל הסיטואציה זיממה אותי ליטפתי בעזרת הזיקפה את שפתיה ולשונה ואז הרשיתי לה להתענג על פעולת המציצה. היא נראתה מאוד חמודה ככה, מושקעת ואוהבת וסופסוף עושה משהו מועיל באמת עם הפה שלה.

״את רואה? אמרתי לך שאת עוד תתחנני למצוץ לי.

את בעלת הכי הרבה ערך כשהזין של אבא בתוכך. עכשיו את לא תרצי לאבד אותו שוב אחרי שקיבלת אותו בחזרה, נכון? ואת לא תסרבי למצוץ יותר לעולם נכון?״

היא הנהנה בהסכמה עמוקה עם הזין בפה.

למחרת היא חזרה אחה״צ לעזור לי לצלם חומר לפרויקט שקיבלתי מבן לווין. שמענו את פלייליסט להיטי האייטיז/ניינטיז שלי ורקדנו לצלילי הבאנגרים.

הדפסתי מחדש את רשימת הגבולות באורך 9 עמודים שהורדתי מהפטריאון של Ms. Elle X. (היא כבר כמעט סיימה למלא את הטפסים אבל בגלל שניתקתי קשר משהו לא ברור קרה להם).

בסופ״ש נבלה יחדיו ואולי היא אף תישאר לישון אם היא תהיה ילדה טובה (ישנתי לבד לגמרי שנה שלמה ברציפות).

אני מתכנן חציליאנים, אנטריקוט ממשק שניידר וסלט ירקות להערב ואולי שניצלים ואספרגוס בגריל למחר. קניתי יינות של ״אור הגנוז״ (אילמה ורוזה), ויש שפע של אג׳נדה.

וואי, הזנחתי את הבלוג כל השבוע כי הייתי בהול ועסוק בכל הגזרות, אבל עכשיו הצטברו המון נושאים לכתוב עליהם ואם לא אתחיל לנקז המוח יתפוצץ. 

כנראה שמוטב לפצל לכמה פוסטים. 

אתמול נסעתי לג׳רוז עם זוג החברים התרבותיים שלי לחזות במופע . הוא התרחש בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, במבנה ששימש כמשכנה הישן של הספרייה הלאומית. השחקנים הגיחו מתוך הקהל, מלמעלה ומהצדדים, האסתטיקה היתה שילוב של מצרים העתיקה ו״מקס הזועם״, המוזיקה היתה אלקטרונית ואינטנסיבית, השירה קברטית ובלוזית. היה גיטריסט עם חשמלית מגניבה וצרת גוף, נגן fiddle שטני, מלאכי גיהנום, שדוניות חמודות ואמפתיות, אלה סקסית ועוצמתית, אל מאצ׳ואיסטי ואכזר, ורותם כהן האדיר בתפקיד של משהו כמו וזיר של האלה.

לקראת הסוף הוא זיהה אותי (עבדנו יחד בעבר) והתחבקנו. כשנגמר הוא הציג אותי לבימאית/מפיקה כ״אחד המעבדים המוזיקליים הכי גדולים בארץ״. 

כך זה נראה לפני שהכל התחיל:

זו היתה חוויה אינטנסיבית, וחוץ מכל מה שהתחולל מסביבי היה גם את כל מה שהתרוצץ בתוכי, שהיה לא פחות סוער וקצבי. הלוואי שלא הייתי כל כך בתוך הראש שלי כל הזמן. מודעות היא חרב פיפיות, וניסיתי להחזיר את עצמי לנוכחות ולהיות ברגע ופחות מודע למחשבותיי, למשל כששדונית חמודה משכה אותי אל הרחבה להצטרף לריקודים. 

עם החברים היה מצחיק, טבעי, פתוח, מהנה ונינוח. הם משמיעים קולות חיזור משעשעים בסנכרון כתגובה לכל מיני התרחשויות ועם הזמן הצלחתי ללמוד את שפתם ולהשמיע קולות דומים. לפני המופע אכלנו ב״קפה גן סיפור״ והופתעתי לגלות שבג׳רוז אחה״צ יש בריזה קרירה ונעימה גם בתחילת יולי (!) שזה די חוצפה בעיניי. 

(בתמונה: אני בתוך הקונדום של ביגוס דיקוס. היו שם מלא פאלוסים ושקי אשכים בכל מקום. עיר סוטה ומוזרה). 

בלילה הם הסיעו אותי חזרה עד הבית והרגשתי אהוב. שתיתי רק 4 מנות (אני כבר 8 ימים רצופים On Target, וברובם שתיתי בערך חצי מהמטרה). כמו כן ירדתי עוד מ״ג באסיוול ל2 כי במהלך היום הגיע משלוח מiHerb עם 5htp וL-תיאנין שלא נטלתי די הרבה זמן כי נגמר. חשבתי שזו הזדמנות טובה. היה קצת יותר קשה להירדם אבל ישנתי היטב וחלמתי חלומות מעניינים.

טוב יש עוד המון מה לעבד ולדווח. על העבודות הרבות שהשלמתי השבוע ואלו שעוד מחכות לי בשבועיים הקרובים, על מבצע הנקיון שמתקדם מאוד יפה, על כמה נחמד כשיש מזגן חדיש וכריש, על ההתקדמות עם התרגיל שקיבלתי מבן לוין (אקדיש כ5 שעות היום להתקדם עוד ולפנות ערב יש שיעור), על מפזר הריח החשמלי וסבוני החתיכים שקניתי לעצמי, על החזרה לשגרת אימונים ועל כל ההתפתחויות הדרמטיות והמשמעותיות שקרו השבוע עם פריטי.