גם מתוקים הם סוג של נחמה

חדר חשוך, אני נכנסת, הוא נוגע והאצבעות שלו מרפרפות לי על הגוף, הוא מעביר בי צמרמורת ואני נזרקת לתקופות אפלות בהן צרכתי סקס קשוח וסיפקתי תאוות גוף בלתי נשלטת, התמונות, הפנים, האפיזודות מבליחות לרגע והוא תופס לי את השיער מתקרב אל הפנים שלי

ומתבונן עמוק לתוכי, אני איתו, אף זיכרון לא חודר למעטפת שלנו.

הוא נוגע, מכאיב, מנחם, מזיין, גורם לי להשפריץ וזאת הפעם הראשונה שאני מבינה מה זה לעשות סקס עם מישהו שמכיר אותי כל כך טוב, עם מישהו שמכיר כל סטייה ופאק שאני מנסה להסתיר מכל העולם, מישהו שיהיה שם קודם בשבילי, אח"כ בשביל עצמו והצרכים שלו.

זאת הפעם הראשונה שעשיתי אהבה איתו וגם עם עצמי, כי המבט החודר הזה שלו, אני מתה על איך שהעיניים שלו רואות אותי, יש שם המון ממה שאני רוצה להיות.

לעמוד מולו ולספר לו את כל הפנטזיות שאני לא מצליחה לספר אפילו לעצמי. 

לנשום לתוכו, את כל מה שאני צריכה שיקרה לי גם אם הוא אפל וקשה.

לדעת שהוא יכול להכיל הכל, את כל המורכבות והפשטות שבי, בלי לשפוט, עם רצון עז לייצר לי עולם שיתאים למידות שלנו.

פעם הייתי צריכה רק שיעשו לי רע ויניחו לי, אני כבר לא שם. 

אני אוהבת להרגיש שלו, שייכת, חשופה, לדעת שהוא מכיר אותי ואוהב אותי בדיוק כמו שאני, פשוטה, זונה, כלבה, ילדה ומלכת העולם.

ואיזה כיף לי שמצאתי אחד כזה שלא נבהל, גם כשאני לוקחת את הרצועה ומוציאה את עצמי לטיול 😜

אני לא יודעת לשלב, כאן אני אדם של שחור ולבן, אני לא יכולה שהוא יהיה דאדי אוהב ודואג ובמקביל שולט אכזרי ומכאיב. אני צריכה לשים כל אחד במשבצת שלו ואלו קוביות שלא יתערבבו לעולם. 

אני צריכה את השטן שלי במנות גדושות בגלים. לפעמים אני לא חושבת עליו בכלל ולפעמים, אני רק מחכה לפגוש אותו, שיעשה בי דברים רעים, קשים ומזעזעים. זה שמור רק לו, לזה שאני יודעת שמספיק מטורף לממש כל פנטזיה שעולה במוחי הסוטה ושמכיר את הגוף שלי ככ, כך שכל תגובה, היא מהירה ומיידית במקרה שהגבול נחצה. 

ולפעמים, אני צריכה שיחבקו אותי ויאהבו אותי וידאגו לי ושגהנום לא יקרה בהקשר שלי כאן. זה לקח לי המון שנים להבין שאני אוהבת גם כשטוב לי ושאני ראויה לטוב. 

הרבה פעמים אני חושבת, שאולי אם הייתי יכולה למחוק מהסיסטם שלי, את כל מה שהפך אותי לכזאת, הייתי עושה את זה. זה היה מוחק חלק כל כך מורכב אפור וקשה בתוכי. מצד שני, ללא ספק, לא הייתי מי שאני בלי כל השיט הזה.

ואני די אוהבת את מה שהפכתי להיות. 

אני חושבת ששנה שעברה בתקופה הזאת, הייתי הכי עצובה ונבולה שאי פעם חוויתי.

הבאתי את עצמי למקום הכי אפור קודר ומפחיד שיכולתי להיות.

ואז, אחרי כמה חודשים, הוא הגיע עם הלב הכי גדול שפגשתי והראה לי שאני יכולה לגעת בכאב ולצמוח יחד איתו. 

נתן לי יד, לפעמים נעמד מאחורי לפעמים משך אותי אליו או קדימה.  

נחשפתי מולו, הייתי הכי פגיעה כי ידעתי שיש לי מקום מולו. 

כשהוא הקדיש לי את, מסע של אליעד קצת התרגשתי, הוא סדק איזה קיר ציניות התחלתי לדבר בכנות רגשות, מחשבות ותחושות. 

הוא הכי עזר לי לגדול השנה, ללקק את כל הפצעים, לראות שטוב ויהיה עוד יותר טוב. 

הוא עזר לי להאמין שוב במערכות יחסים, הוא תמיד נמצא שם לשמח ולעודד אותי. 

איזה מזל שהוא הגיע אלי השנה, אני לא יכולה לדמיין איך השנה הזאת היתה נראת אם כל האור שלו לא היה נשפך עלי. 

הוא הבסיס שלי, לא משנה מה יקרה, איך ארגיש, מה אעשה, אני יודעת שאני תמיד יכולה להגיע אליו ויהיה לי טוב.

הוא מקור של רוגע, אושר ויציבות שעד שפגשתי אותו לא הצלחתי לחוות כאן. 

ובעולם העגום והאפרורי שיצרתי לי, זה שאין לו קשר למציאות אלא רק לחומות שבניתי סביבי.

נוצר אי של שפיות ושמחה שגורם לי, כבר לא לפחד ולראות את הדברים בצבעים נוספים מלבד שחור ולבן.

אין ספק שהוא אחד האנשים הכי משמעותיים בחיי, שגרמו לי לשנות כל כך הרבה בחשיבה שלי. 

התחושה שהוא תמיד אוהב, מגן ושומר עלי זה כבר לא מכביד, אני מחכה להרגיש את זה, אותו, אותנו. 

איזה כיף שהוא נותן לי להיות שלו, איזה נדיר זה לדעת שאת בידיים של מישהו שחושב עליך קודם כל, שיודע לגרום לך להרגיש הכי מוגנת וחשובה בעולם. 

הלוואי שלא היתה קורונה. 

היום התחיל להיסדק ובשלב כלשהו, כבר לא הצלחתי לעמוד מול כל הטלטלות שהוא הביא.

רק רציתי לשמוע אותו, אפילו לא הייתי צריכה שירגיע אותי, פשוט להרגיש את הנוכחות שלו שם. 

הצלחנו לשוחח רק בלילה, הוא שאל אותי, מה קרה קטנה שלי ומרב שסערתי, לא הצלחתי לדבר.

גם לא רציתי, אני עוד לא באמת רגילה לחלוק את כל מה שעובר עלי, למרות שהוא גרם לי להיות כל כך איתו.

את רוצה לבכות לי באוזן? הוא שאל ותחושה חמימה התחילה לטייל לי בבטן התחתונה, אני כבר מכירה אותה, זה קורה לי, כשהוא גורם לי להרגיש הכי מוגנת בעולם. 

כן! הצלחתי לייבב והתייפחתי לתוכו וזאת היתה השיחה עם הכי מעט מילים ועם הכי הרבה אינטמיות שניהלתי בחיים שלי. 

הוא כבר מכיר כל פינה בי, את השריטות, הפגמים והסטיות. הוא כבר חפר בתוכי, הכאיב, ליטף, טילטל, חיבק והניח במקום נעים ונח.

אני כבר לא מפחדת להרגיש, לא אותו, לא אותי, אני מרגישה יחד, כמו שמעולם לא חשתי. 

אני לא מתבלבלת וצינית כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי.

אני מרגישה שהגוף שלי מדבר מולו, מהרגע שהוא עונה לי לטלפון. 

אני מספרת לו את הכל בלי להסתיר, בלי לייפות, הוא מכיר אותי כמו שאף פעם לא איפשרתי. 

אני בוטחת בו, אני יודעת שהוא לעולם לא יפגע בי. 

כשאני מבקשת ממנו שישתמש בי, הוא נחרד מאיך שאני מתייחסת לעצמי ומסתכל לי עמוק לתוך הלב ולא מאפשר לי לצלול לתהום שהתמכרתי אליה כל כך הרבה שנים. 

אני חולמת אותו בלילות ומתגעגעת אליו בימים, הוא מרגיש לי, כאילו הוא היה כאן כל החיים שלי. 

אני אוהבת אותו בצורה תמימה ופראית, עמוקה ומענגת. 

הוא גורם לי להרגיש כל כך אהובה, רצויה, מעניינת, תמימה, סקסית, זנותית, ילדותית. 

פעם אמרתי לו שאני כל כך פשוטה לתפעול, זאת הפעם הראשונה שמישהו באמת ישב וקרא את הוראות ההפעלה שלי וזה מרגיש נפלא. 

אוהבת להיות שלו ועוד יותר אוהבת שהוא הזכיר לי מי אני ולאן אני יכולה להגיע כשהוא והכתפיים החזקות שלו, נמצאות שם תמיד מאחורי. 

אוהבת שהוא שלי. 

הוא אמר לי שאני הדבר הכי מרענן שקרה לו בחיים וזה גרם לי לחייך כמו איזו טינאייג'רית מאוהבת. 

היום כשדיברנו, הסברתי לו שהייתי צריכה אותו מרושע אלי. 

אני לפעמים לא יודעת למה זה קורה, אבל הדבר היחיד שירגיע את מה שמתחולל לי עמוק וישקיט את המערבולת שבי, זה שהוא יהיה נבזי, מרושע ומתעלל. 

אני יודעת שהוא לא יהיה כזה, הוא לקח לו את תפקיד המגן, האוהב והדואג. 

וכל החזות הזאת, מצליחה להישאר יציבה כשאני מנסה בכוח לנער את הספינה.

הוא לא נבהל ממני, הוא מפרק לגורמים את מה שעובר עלי ונותן לי ביטחון ואהבה. 

הוא אמר לי שהוא מספיק חזק כדי לסחוב את שנינו והאמנתי לו. 

וכל כך אהבתי אותו על זה שהוא נמצא כאן וגורם לי באמת להרגיש כמו המרעננת הרשמית של 2020. 

איזה מזל שהגעתי אליו, איזה מזל שהוא הגיע אלי. 

אני אוהבת את זה שהוא יכול להצליף בי ולהנות מזה שאני כואבת למענו. 

שהוא עונד לי את הקולר וגורם לי להרגיש הכי כלבה. 

מתה על זה שהוא גורם לי להיות זנותית, חסרת בושה ומעצורים. 

ובאותה נשימה הוא אומר לי, שהוא כל כך מתגעגע אלי ואוהב אותי ומקדיש לי שיר. 

בחיים לא איפשרתי שיאהבו אותי כאן, זה פתאום מרגיש כל כך נכון ונעים. 

היא ילדה אמיצה ולא בגלל מה שהיא עשתה, או כל גבעה שהיא כבשה בחיים שלה, 

אלא בגלל כל הקשיים, הסדקים, המכשולים והשברים שהיא חוותה והצליחה לקום מהם, לנער את האבק ולנסות שוב. 

היא לא תספר לך את טלטלות הלב ועל הקשיים, כי היא עסוקה בלחיות, מדי פעם להרים את הראש מעל המים, לקחת נשימה עמוקה ולצלול שוב למעמקים החשוכים בהם היא הייתה  נתונה כל כך הרבה שנים. 

היא מהסוג שאי אפשר לחדור למעטה הקשוח שהיא מייצרת, אבל כשתצליח ותבין שאתה לא צריך להציל אותה מהחיים או מעצמה, אלא פשוט להושיט לה יד, להגיד לה שאתה כאן כשהיא תצטרך ואתה רוצה להיות שם כל הזמן בשבילה. 

אז, או אז היא תראה לך מי היא באמת ותאהב בצורה הכי פראית, ילדותית ותמימה כמו שרק ילדות פרא שאיבדו את הילדות יכולות.

היא תחדור לך לנשמה מבלי שתבין איך זה קרה, היא תתכרבל לך בתוך הלב ורק תרצה לשמור עליה מכל השדים והתהומות שהיא יכולה ליפול אליהם. 

ואתה תרצה לקלף את השכבות שהיא כבר שנים עוטה עליה, תרצה להקשיב לכל הרעיונות שצצים לה כשהשטיח נשמט לה מתחת לרגליים. 

אתה תתן לה ביטחון ויציבות והיא תאפשר לך להכניס את הלב ולחוות את השמחה, הטירוף העוצמה והיצירתיות שיש בה כשהיא מרגישה שכל השברים שבה נאספו בעדינות והודבקו ביד אומן. 

אתה תתן לה להיות הכי היא, אתה תאהב את מה שאתה מגלה, אתה תאפשר לה לפחד פחות, להסתכל על הדברים קצת אחרת, להגיע למקומות שהיא מעולם לא הסכימה להביט בהם. 

היא כבר לא תהיה ילדה טובה ומרצה כמו שהתרגלה. היא תהפוך להיות הילדה הרעה, החריפה, הפקחית שאי אפשר להוריד לה את החיוך האמיתי מהפנים ומהלב. 

היא תאהב אותך כמו שבחיים היא לא הרגישה , ללא תנאים וללא מגננות והיא לא תפחד להיפגע כשאתה נמצא שם. 

היא יודעת שאתה אוהב אותה ודואג לה ושאהבה יכולה לבוא בכל מני צורות. 

והיא אוהבת את האהבה שלך ואת זה שאתה גורם לה להרגיש שאתה בית. 

הבית שלה שהיא חיפשה כל כך הרבה שנים.