גם מתוקים הם סוג של נחמה

בבקרים אני אוהבת להתקלח במים רותחים ואז אני נכנסת לחדר השינה, מתנגבת ונעמדת מול החלון שיש עליו וילון דק חצי שקוף. 

מהחלון, פעמון הכנסיה מצלצל כמו תמיד, יש בצלצול הזה משהו שנעים לי לגוף, בדרך כלל אני מורידה את המגבת ומשתהה קצת עירומה מול החלון, הוילון והפעמון. 

פעם לא אהבתי את הגוף שלי, הסתרתי אותו והשתדלתי לא להתבונן בו יותר מדי. 

היום אני כל כך אוהבת אותו, זה מדהים שדווקא במצבי קיצון, כשאת לא יכולה להכיל כאב ללא שליטה ואת חוששת שאולי באמת תמותי כי לא מוצאים ממה כואב לך כל כך. 

את חומלת ומתאהבת בגוף הזה שהסכמת שיתעללו בו כל כך הרבה שנים. 

ומדי פעם זה שאני חולקת איתו את חיי, תופס אותי משתהה ככה מול החלון ומזעזע שיכולים לראות אותי עירומה מהכנסיה. 

וכל הזמן חולפת בתוכי מחשבה שזה דווקא יעשה לי את היום אם נזיר, נזירה או איזה כומר יאוננו עלי. 

הייתי צריכה את היד המנחמת שלו היום שתלטף את התחושה הזאת, שמתנחלת לה בלב.

רציתי קצת לריב איתו, לייצר איזו דרמה שתגרום לו להסתכל לי בעיניים, במבט מרגיע שיגרום לי לנוח.

רציתי לבכות מולו שכל מה שיושב עלי ומפחיד אותי, יתפוגג לכתפיים הרחבות שלו. וקצת חייכתי כשנזכרתי שהוא אמר לי פעם, שהוא רוצה את כולי, בלי שאסתיר ממנו והיה יום אחד, שהייתי חסרת אונים ומודאגת והוא נשאר איתי על הקו, עד שזלגה לי דמעה קטנה שהצליחה לשחרר את השדים. 

פעם הוא הסביר לי, במבט מלא רצינות ששולט אמיתי, יודע לתת לפרטנרית שלו את כל מה שהיא צריכה.

אני כרגע כל כך צריכה.

להגיע אליו אחרי יום בו הייתי כל כך דומיננטית, להוריד את הבגדים ואת המגננות, לחכות מחוץ לדלת, הוא יפתח, יחייך וימשוך אותי אליו ויחבק, ילטף יגונן. 

הוא יודע שלפעמים אני פשוט צריכה להיות הכי קטנה ומוגנת, שקצת התעייפתי מכל התדמית הזאת שאני מתחזקת.

שלפעמים להעמיד אותי על הברכיים, להרים לי את הראש, להתבונן לי בעיניים מבלי לדבר לפשק לי את השפתיים ולהשתין לתוכי, זה הדבר שהכי יאפס אותי.

לפעמים לקשור לי את הידיים והרגליים ולחפור בתוכי עד שאני אני אשפריץ מבלי לשלוט בעצמי ובסיטואציה זה בדיוק מה שהכי נכון לי. 

לפעמים להשכיב אותי על הברכיים שלו, להפשיל לי את התחתונים ולהאדים אותי זה בדיוק מה שאני צריכה. 

לפעמים, אני צריכה לשכב ושהוא מהדק את האחיזה שלו על הגרון שלי מתבונן לי עמוק בעיניים עד שאני מתערפלת. 

לפעמים הוא צריך לחפור לי בנפש, באיך אני מרגישה ומה אני חושבת ומה עובר עלי. 

לפעמים אני רק צריכה להיות עירומה, להתחפר לו בשקע של הצוואר, שהוא ילטף אותי וילחש לי מילות אהבה. 

ולפעמים אני צריכה הכל כלול מההתחלה ועד הסוף שאני לא אזכור כמה בודד לי להיות עם עצמי. 

איזה לילה שיט! 

איכשהו יצא שכל הקורונה, לא היה לי רגע לנשום. היום בפעם הראשונה ישבתי על כיסא נח בחוץ, כשהשמש מחממת אותי כל כך והאוזניות מחוברות לסמארטפון, ואני מקשיבה לשירים שהוא שלח לי, כשהוא התחיל להכנס ללב שלי.

אלו שנחים לי בספוטיפיי כבר כמה חודשים, הייתי בסקי וביקשתי שישלח לי שיר, רציתי להקשיב למה שהוא בחר כשאני גולשת ורוח קרה מלטפת לי את הפנים. הוא השקיע והרכיב לי סוג של פלייליסט שגרם לי לחשוב המון.

זאת היתה תקופה בה כל יום נחשפתי עוד קצת ושיתפתי אותו בדברים שאפילו לא העזתי לספר לעצמי.

היו כמה ימים ארוכים, שהמוזיקה שלו ליוותה אותי בין המון לבן ועננים וזאת היתה תקופה מכוננת בחיים שלי ובטח שב Bdsm.

ועכשיו כשרוח נעימה מלטפת לי את הגוף, השמש מחממת את המוסיקה שלו, מזכירה לי כמה נמוך צללתי ואיפה הייתי לפני כמה חודשים ואיפה אני היום.

לפני כמה ימים, הוא אמר לי, שהוא מצטער שהוא לא פגש אותי לפני שנים, שהוא היה שומר ומגן עלי וחוסך לי הרבה ממה שעברתי.

ואני חשבתי שאיזה מזל שהוא כאן, איזה מזל שהוא התעקש שלא אנפנף אותו 👻 איזה כיף שמישהו אחד בעולם באמת מכיר אותי כמו שאני.

מתה עליך 😍

לא מזמן הוא לחש לי כמה מילים שהתגעגעתי לשמוע. הוא יודע מה אני צריכה ואיך לתת לי את זה. 

רק הבעיה שהסגר הזה משבש לי את הכל ולא מאפשר לי לדבר איתו כמו שאני צריכה.

אני מחכה לשיחות איתו כמו אויר לנשימה, זה מסדר לי את היום וגורם לי לחכות ללילה שיש לי כמה דק' שקט להגניב אותו ללב שלי דרך האוזן. 

הוא חיוני, חשוב כזה, אני יודעת שכשאני מפטפטת איתו לאורך היום, זה תמיד עמוס, אבל תמיד כשאני מתקשרת הוא עוזב את הכל ונותן לי להיות מרכז העולם של שנינו.

פעם הוא הבטיח לי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, כי הוא חיכה לי המון זמן, מקסימום יקח לו 10 דק' לחזור אבל הוא תמיד יפנה לנו, את הזמן שלו. הנחתי שזאת עוד שטות שגברים אומרים ולא עומדים מאחוריה. אז  בדקתי אותו 🤪 אבל לא הוא, הוא חושב על כל מילה, מתכוון אליה ומיישם אותה. 

התקופה המשוגעת הזאת, למרות שאני הכי רחוקה ממנו, גורמת לי להרגיש הכי קרובה והכי שלו.

ולפני כמה שעות כשהוא החזיר לי קצת חמצן לגוף הרגשתי איך הלב שלי רוצה להתמזג עם שלו, להיות הכי קטנה בחיבוק העוטף שלו, להצמד אליו עירומה ולהתחפר בתוכו. 

הייתי צריכה לעבור כל כך הרבה, כדי להגיע אליו, לחוף המבטחים שהוא תיכנן לי. 

זה לא היה עובד, אם לא הייתי עוברת את כל השיט הקודם. 

הוא דואג לי ואוהב אותי באמת, ואני לא רגילה לזה, אני רגילה להיות חפץ, של מישהו שלא אכפת לו מה אני מרגישה. 

והימים, ימי דאגה ועננה אפורה מרחפת מעל כולנו והוא והשקט שהוא נותן לי, מחממים לי שם את הלב שחשבתי שלא קיים. 

אני יודעת שהוא עמוס בימים המשוגעים האלו, ובכל זאת הוא גורם לי להרגיש שרק אני קיימת שם איתו. 

שכבתי שם בבור הכי עמוק שנפלתי אליו בטעות ולא ידעתי איך לטפס למעלה.

זה היה בעיקר חשוך, אפל, חלקלק ומפחיד, הייתי שם כל כך שקועה בעצמי ובלבד שבאמת הרגשתי שאני במקום אחר ובזמן שונה. 

לא ידעתי שאני יכולה להזרק לשם כ"כ מהר ועוצמתי וזה גרם לדופק שלי לדהור. 

הכל קרה בגלל אביזר שהכאיב לי, אחד כזה ורוד ותמים למראה. 

הוא רכן לתוך האוזן ושאל אותי אם אני רוצה להמשיך ואם אני זוכרת את מילת הביטחון שלי. האמת שזה הפתיע אותי, אבל לא הצלחתי לגלגל  אותה על השפתיים מרב כאב, כי הצעקה שלי, פשוט פילחה לי את הלב והרגשתי הכי חסרת אונים וזה הקפיא אותי. 

וכשארזתי את עצמי, זרקתי את הורוד התמים הזה. אני כבר לא צריכה שיכאיבו לי כדי להרגיש, כבר התרגלתי שזה בסדר שאוהבים אותי ואני מרגישה הכי בטוחה בעולם. 

נראה לי שהוא עושה יופי של עבודה איתי😍

שכבתי על המיטה, מחבקת את הצוואר שלו ומתחפרת בשקע הזה שלו, שאני כל כך אוהבת.

הוא החדיר את האצבעות שלו לתוכי וגרם לי להשפריץ כמו שחקנית פורנו ביום רטוב. 

הסתכלתי על עצמי, החזה שלי עלה וירד מהתנשפויות, הפיטמות שלי עמדו זקופות ובורקות.

הוא הסתכל עלי במבט ואני חיפשתי קצת רוע שם בפנים ולא מצאתי.

אני צריכה שתהיה אלי מרושע, אני צריכה שתשתמש בי. 

זה לא יקרה קטנה שלי, הוא ענה לי מה שידעתי שהוא מרגיש. 

ראיתי את ההשתקפות שלי במבט שלו והתאהבתי במי שהוא רואה שאני. 

כל כך הרבה שנים הייתי רגילה להשתקפות מסויימת, להיות דהויה, עצובה ומוחפצת ופתאום אני מגלה שאני זוהרת דרכו.

כשהוא הצליף בי ועמדתי על שש, כאבתי כל מכה ומשהו בלב שלי זז עם כל צעקה, כי ידעתי שמעבר לשוט, לקיין ולפלוגר, נמצא שם גבר שקודם כל דואג לי, אוהב אותי ורוצה שאני אהיה הכי מאושרת שיש.

וכשמישהו כזה מחזיק את מה שמכאיב לי, יש לזה משמעות כל כך עמוקה, מכל מה שעברתי כל החיים. 

נצמדתי אליו עוד קצת, כי זה הכי מושלם להיות שייכת לאחד כמוהו. 

עומדת שם מול השעון הגדול ומחכה שהמחוגים שלו יזוזו מהר יותר. 

אני כבר לא מפחדת, השברים והסדקים שבי כבר מולאו באיזה חומר שהוא רקח שגורם לי להרגיש שלמה מאי פעם.

אני יודעת שמאחורי כל הצלפה, חניקה, קשירה, עומד קשר אוהב ומכיל ושהוא ישמור עלי וידאג לי תמיד, הרבה לפני שידאג לעצמו.

פעם חשבתי ששליטה היא להתבטל בפני מי ששולט בך ולאפשר לו להתנהג בך כחפץ למילוי צרכים. 

היום אני מבינה שזאת התמסרות, כי את כל כך בוטחת בו שהוא ידאג לך ויעשה אותך הכי מאושרת בעולם. 

ואני, אני קמה בבוקר וכל המהות שלי היא שהוא יהיה מאושר 😍

רק רציתי שתזיין אותי כמו זונה, תכאיב לי כמו שפחה ותנחם אותי כמו ילדה.

הרגע הזה שהלב לא יכול להכיל את הרצון הבלתי ממומש להיות לו בין הידיים ולהניח את הראש שהלב ישפך לי דרך העיניים ואני אתנחם בו לכמה שעות.