הגעתי להחלטות מעט נוקשות עם עצמי בימים האחרונים.
ואני זקוק כרגע לצערי לנוקשות הזו. פשוט עכשיו בזמן הזה של השבועיים הקרובים במיוחד.
כי נתתי זמן לכל ומקום כמה שיכלתי לכל השאר. אבל כשמגיע הזמן לבצע. חייבים לבחור אם להסחף לפקפוק עצמי או פחדים,
או לבצע, עם מלוא הכוח והכוונה. ואלוהים יודעת שלא תמיד הצלחתי לבחור בשני.
מעבר להחלטות הטכניות יותר כרגע.
החלטה אחת הצליחה להגיע רק היום.
וזה שאין לי מקום בחיים כרגע לאזן שני עולמות מורכבים במקביל עכשיו.
העולם שאני בונה לעצמי מחדש ונמצא בשלב שדורש ממני הכי הרבה כוחות והשקעה -ואני- כרגע ומכיל בתוכו גם דברים חדשים שמאוד זרים לי ואין לי איך להערך אליהם בצורה שלמה,
וגם המחיר שאני משלם בו על ההצלחה והאושר והסיפוק שלי הוא בלהתמודד עם הדברים שאני הכי חלש בהם, ושגורמים לי להרגיש הכי רע וסוחטים ממני כוחות רגשיים ופיזים.
לבין זוגיות.
או התחלה של יחסים.
לא משנה מאיזה צד אני מסתכל על זה.. כל התחלה של יחסים רציניים כרגע תהיה יותר מדי רכבת הרים, יותר מדי משתנים לא בטוחים, כשאני הכי צריך כרגע דיוק ואיזון.
ואפילו שאני צמא כל כך כבר לגעת, לחוש, לאהוב עם הידיים הגוף הנפש המוח וכל גוון אחר של תחושה וחוויה,
המחיר של זה גבוה מדי כרגע.
וכן... התאפקתי תקופה מהסיבות של לשחרר את הלב שלי מהזוגיות הקודמת,
אבל הספקתי להחזיר אותו אלי מאז.
כרגע.. הסיבה היחידה שאני לא יכול לבחור באנחנו עכשיו.
היא כי אני רוצה, וחייב,
לבחור כרגע בעצמי קודם.
לא להיות הנותן. לא להיות הדואג. לא להיות הבודק והיוזם. לא להיות האדם שמקבל את השיחה השיחה וקופץ לפעולה.
אני צריך כרגע לתקופה הקרובה להשקיע את כל האנרגיה שלי,
פשוט בי.
וזה בסדר,
נכון?
