זה היה בדרום תל אביב, לפנות בוקר
ידעתי שהוא עוקב אחרי..
כשפניתי, הוא פנה
כשהגברתי קצב, הוא הגביר
כשהסתובבתי אליו , הוא הפנה מבט
היו 2 גברים מעבר לרחוב
הם נראו כמו חיילים
או סטודנטים
נו, אלה עם האמא הגאה
אני חושבת שרצתי אליהם
"היי,
סליחה
נראה לי, שמישהו עוקב אחרי
אני די מפחדת
זה בסדר אם אני אלך איתכם קצת?"
והם
"בטח. את בסדר? איפה? מי? מה?"
ההוא בחושך נעלם כשהצבעתי לכיוון שלו
ולא ביקשתי
אבל הם שינו כיוון
ליוו אותי לשארית הדרך
כשהגענו ליעד, ווידאו שאני לא לבד
אמרתי תודה
ואז הם הלכו
זה היה לפני כמעט 20 שנים
זוכרת את ההרגשה הזו
כשמצילים אותך
המעבר הזה מפחד לביטחון
בלי שום מאמץ
בלי שתצטרכי להיות חזקה
זה נעים
אולי הכי נעים שיש
ומסוכן
ומתעתע
ומרדים
במיוחד כשאת מפגרת
חושבת שניצלת
אבל בעצם את שבוייה
כל כך התרגלת לכלוב שלך
את בכלל לא זוכרת איך הבחוץ נראה..
אז כן
הרגשה מסריחה
לא רוצה שיצילו אותי
רוצה להסתובב אל הבחור בחושך וללכת לכיוונו!
הוא ייברח
הפחדן
ואם לא
לכוון לביצים/ לגרון/ לעיניים
הגנה עצמית 101
לא צריכה שיצילו אותי
צריכה מפלט
מקום לנוח..
אחרי יום ארוך של כיסוח מפלצות בחושך ;)
ותמונה. כי זו רק עוד מפלצת.
