היום בעבודה נפתח בחיל ורעדה
בביקור הקודם של משפחת קפצני במכון -שזה כולל את האבא, נערה בתיכון ושני ילדים ביסודי- כמעט נאלצנו להזמין שמאי להערכת נזקים שנגרמו למבנה 😄
היום המשפחה הגיעה שוב בהרכב מלא לאיבחון, הפעם לחלק השני של הבדיקה כשהם תחת השפעת ריטלין.
וואו. איזה שקט. אין מריבות. כל אחד מתעסק במשהו משל עצמו ולא בתחת של חברו.
משעשע מה שהילד בכיתה ו' אמר לי כרגע באמצע האיבחון:
"אפשר לדלג על האיבחון. אני כבר רואה איך הכדור עובד ומבין מה הבעיה במשפחה שלי"
עוד יום שאני יודע שהצלחתי לעזור לאנשים לשנות את חייהם לטובה. סיפוק בעבודה כבר אמרתי?
נ.ב.
אתמול נאמר לי על ידי שני אנשים שונים "מאושרת מי שתהיה איתך" ועל ידי שלישית "אתה משהו נדיר", שזה שלל נאה ליום אחד.
זה לא עובד. אני עדיין לבד. אולי אם אתחיל להיות אגואיסט ומניאק בנות ירצו אותי יותר. מתסכל שככה זה עובד.
Nice guys finish last
לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 8:23
