מגיל צעיר למדתי להדחיק.
ומאז השתמשתי במנגנון הזה פעמים רבות מבלי לשים לב. עד שהגעתי לרמת רב אמן.
בשנים האחרונות, בעיקר מאז הפציעה בצבא שם מלאך המוות הפגיש אותי פנים אל פנים עם התת מודע שלי, למדתי לזהות מתי אני מפעיל את המנגנון.
הדחקה זה לאו דוקא רע. מאוד מועיל להדחיק רגשות, בעיקר כשמקשיבים, או עוזרים לאנשים שחווים דברים קשים. קל יותר לעזור כשאתה מנטרל את הרגש ולא נשבר יחד איתם.
השאלה היא האם הפעמים אתה נוטה להדחיק את הרגש גם כשלא צריך. האם המחיר גבוה מידי.
לפעמים אני מרגיש קר.
והיום בשיחה שלנו בסקייפ, דיברנו על נושא כלשהו. ביקשתי ללכת אחרי כמה דקות. לא פתחנו מצלמה, ולכן לא ראית שזה בגלל שהחלו לרדת לי דמעות.
מצחיק אותי שיכול להיות עצוב לי מסתם שיחה.
ועוד יותר מצחיק שבכל פעם שיורדות לי דמעות אני ממש שמח. כי או אז אני נזכר שהרגשות עדיין שם, מתחת להכל.
לפני 14 שנים. 3 ביולי 2010 בשעה 22:33
