קראתי כאן פוסט של משהי שקשה לה.
ממש קשה.
היא בתקופה לא טובה.
אז רציתי להגיב לה לפוסט אבל זה יצא חפירה ארוכה אז שיהיה מקום אני כותב כאן.
ואני יודע שמה שאני כותב לא ממש עוזר ואולי גם לא ממש מנחם אבל זה עוד פרספקטיבה שאולי קצת קצת יכולה להאיר תקופות כאלו :)
קודם כל צריך לזכור / להבין את העקרון של "התכנסות לממוצע".
אז מה זה בעצם "התכנסות לממוצע"?
זה עקרון שאומר שבסוף על מספיק טווח זמן הממוצע מנצח.
יש עליות ומורדות אבל בסוף רוב הזמן אתה על הממוצע.
להדגים את העקרון ?
אם תזרוק קוביה עשר פעמים יכול לצאת לך עשר פעמים אותו מספר ברצף. נגיד עשר פעמים 6.
אבל אם תזרוק את הקוביה המון פעמים, נגיד 6000 פעמים, יצא לך בערך אלף פעם של כל אחד מהמספרים עם סטייה קטנה.
הסיכוי שיצא לך 6000 פעם אותה מספר הוא אפסי.
ולמה העקרון הזה קשור לתקופות קשות או ימים רעים ?
כי גם תקופות רעות לא נשארות לנצח.
בסוף הן מתכנסות אל הממוצע.
וגם שביעות הרצון מהחיים חוזרת לממוצע.
איך משתמשים בזה?
אמרתי זה לא ממש עוזר כשפחות טוב...
אבל זה כן יכול לנחם. לדעת את זה.
לזכור שההסתברות לצידנו ואנחנו בדרך להרגיש יותר טוב :)
בלתי נמנע להתכנס לממוצע.
הערה 1-
החלק הפחות טוב זה שזה נכון גם לתקופות ממש טובות.
הן גם מתכנסות לממוצע.
הערה 2 -
ליועצים ארגוניים שרלטנים יש משפט נפוץ "יהיה יותר קשה לפני שיהיה יותר טוב".
למה זה תמיד עובד?
כיוון שבדרך כלל מזמינים יועץ בתקופה לא טובה, ואחרי מספיק זמן גם התוצאות הכספיות, שירות, מכירות, כח אדם - מתכנסות לממוצע. רק צריך זמן.
הערה 3 -
מי שמבין מכל זה שהוא פשוט צריך לחכות שיהיה יותר טוב ולא לעבוד בשביל זה מפספס.
ברור שצריך לעבוד. להאמין. להשתפר. לשנות. ליזום כדי לייצר גורל יותר טוב, חיים יותר מלאים ומאושרים.
חמישי שמח :)
