שוב-
בלי הגבלת הכלליות אני כותב נשלטת ושולט אבל זה כמובן רלוונטי גם הפוך.
אז יש משהו שמתפספס.
אצל אנשים "רגילים" לתת לבת הזוג שלך סטירה, להצליף בה עם חגורה, להעליב או להשפיל אותה זה נחשב סוטה. לא נורמאלי. משהו "רע".
זה עובד לשני הצדדים.
הבחורה שרוצה ומפנטזת על זה מרגישה מובכת ולא בנח עם התחושות שלה.
בחורה שכבר שיחקה עם זה קצת לפעמים חוששת בעצם מה זה אומר עליה שהיא אוהבת את "זה".
הגבר במקרה הטוב באמת מתחבר ובפחות טוב פשוט מנסה להיות קשוב ולתת לבת הזוג שלו מה שהיא מבקשת.
אבל הוא מרגיש שזה לא בסדר להכאיב לה, להחפיץ אותה.
הוא אוהב אותה ולימדו אותו שאהבה לא נראית ככה.
גם אם הוא מתחבר ל "זה" זה נהיה לו קשה ככול שהקשר מתהדק ויש חברות ואהבה.
אז מה נשאר לנו בעצם?
משהו שמתפספס:)
למתקשים יש לי הצעה -
לחשוב בצורה של מוסר תועלתני.
האם "זה" מייצר יותר טוב מאשר רע? יותר אושר מאשר סבל?
אם כן אז גם מיל ובנתם בצד שלכם :)
למתקדמים -
איזה כיף זה להיות חסר עכבות?
לתת לה להתמסר ולקבל את זה באמת?
לאהוב אותה ולאהוב להחפיץ אותה?
לקחת אותה יותר רחוק וקשוח ככול שיש יותר חיבור ומשמעות?
יום אפור כזה אז גם יצא לי אפור בפוסט :)
