במבי חושבת בקול רם.

Shit just hit the fan, חברות. 

דברים נעשו אמיתיים מאוד וכנים מאוד מאוד. טוב מאוד. הגיע הזמן. כנות תמיד הייתה מעלה שלנו. גם אם זה כואב ומטריד ומעורר מלא רגשות קשים ורדומים מהעבר הרחוק והעבר הקרוב. 

לא צריך להסתיר, לא צריך ללכת מסביב. 

לפחות קינאה פשוטה של מחשבות על גוף שלו וגוף של מישהי אחרת כבר אין. אז כבר עשינו משהו טוב. 

ועדיין, הנוכחות שלו לידי גורמת לי לדלוף כמו ברז מקולקל, לא משנה מה הרגש המוביל באותה נקודת זמן. כוס מטומטם.  מוצאת את עצמי מחליפה שניים, שלושה זוגות תחתונים ביום. עדיין המגע שלו ממכר, האצבעות שלו הן קסם לא מוסבר של עונג על גבול הטישטוש הכרה והסקס איתו מזין לי את הנפש ומרגיע לי את המחשבות.  

עכשיו רק צריך שיזיין אותי חזק כמו שהוא מזיין את האחרות ויכאיב לי קצת והכל יהיה פיקס. ואם לא יהיה, לפחות ישארו לי קצת סימנים להתנחם בהם. 

הפוסט הזה קוהרנטי כמו המחשבות שלי. מוח פופקורן.