בסופו של דבר צריך רק אחת

לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מהאקסית המיטולוגית. כן כן, הבת זונה שאתם כבר מכירים מכל החפירות שלי בבלוג. 

היינו ביחד יותר מ-5 שנים וזה נגמר בצורה לא משהו. במשפט לא פוליטיקלי קורקט - היא רצתה לשכב עם אנשים אחרים ואני לא. simple. זה אחד הסיפורים השכיחים ביותר שיש כשזה מגיע לפרידות בקשרים ארוכים בהם אחד הצדדים לא מנוסה מספיק. אוי כמה כיף להיות חלק מהסטטיסטיקה.

לא אשקר, זה היה זין לשכוח אותה. פאק איט, אני יכול לומר בלב שלם שהיא התהלכה אצלי במחשבות במשך יותר משנתיים. אבל אחרי תקופה (ומספר לא מבוטל של מערכות יחסים שנכשלו) הפסקתי לחשוב עליה דבר ראשון כשאני קם בבוקר ועם הזמן גם הפסקתי לחשוב עליה לגמרי.

לפני כמה חודשים סיפרו לי שהיא גרה כבר שנה וחצי עם איזה בחור והם מאורסים. בן זונה. במקום מסוים שמחתי בשבילה. 

ההודעה הפתאומית שהגיעה ממנה הייתה די ארוכה. היא הצטערה על איך שזה נגמר בנינו ואמרה שהיא חשבה בעיקר על עצמה באותה תקופה ומבינה כעת שזה לא היה בסדר. No shit Sherlock. לא התייחסתי יותר מידי לכל מגילת הסתר שהיא רשמה ושאלתי אם זאת הדרך העקומה שלה להזמין אותי לחתונה.

היא צחקה ואמרה שהיא לא מתכננת להתחתן בקרוב. דיברנו עוד קצת על שטויות, התעדכנו והחלפנו חוויות מאז הפרידה. היה לי כיף. נזכרתי כמה אנחנו דומים בתפיסה של החיים ואיך שנינו אוהבים לצחוק על אנשים צהובים מאחורי הגב. ברגע חולף אחד נזכרתי ביום שהיא אמרה שהיא לא יכולה להכיל את הקשר שלנו יותר. משום מקום התעצבנתי עליה ורשמתי

"טוב אני מבין שנפרדתם אז מה את רוצה? שאנחם אותך? שאזיין אותך ואז נתכרבל כאילו לא פגעת בי בצורה הכי כואבת שיש? כל השיחה המיותרת הזאת בשביל ריבואנד?"

היא לא ענתה. נראה שפגעתי בה. "יופי" חשבתי לעצמי.

לאחר משהו כמו 5 דקות היא רשמה

"אני שמחה אתה עדיין ישיר ובן זונה כמו שאני זוכרת. אני במרכז השבוע בוא נצא לדרינק" 

"בכיף" עניתי.

קוקסינל חסר עמוד שידרה אחד.