בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מלחמה

בחיים לא כתבתי יומן. נשבע.
אבל הימים האחרונים והימים שעוד נכונים לנו יהיו קשים ועמוסים מידי. בשבילי. בשביל הנפש שלי. בשביל היכולת להשאיר הכל בבטן.
מה גם שאני נמצא בזווית סופר מעניינת.
קצין צעיר ואסרטיבי, שאיפה שהוא בלב הוא נשלט שכל רצונו הוא לרצות. להיבלע ברצון של מישהי..
קראתם עד לפה - תודה!
מבטיח שיהיה מענין.
לפני 6 חודשים. 13 במאי 2024 בשעה 10:19

אין מישהו שלא כואב ביום הזה 

זה כולנו 

הפצע פתוח. מדמם וכואב כל כך 

וזה שזה כואב 

זה חצי נחמה 

אין אדישות

כל הכואב חי

עם ישראל 

חי 

 

תודה שאתם מקום להביע כאב בשנה שהיא יום זיכרון 

סערה עדינה​(נשלטת) - לפעמים התוצר של כאב גדול מאוד עד כדי חוסר ביכולת הכלה , הוא אדישות(:
זה לא אומר שלא כואב..
או שלא חיים.
זו איזושהי חומת הגנה...
לפני 6 חודשים
מפציע - את כל כך צודקת סערה.
אבל אני לפחות סביבי לא רואה אדישות. לפחות בינתיים לא.
היום כשאין ציניות אני רואה כאב
לפני 6 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י