לפני 4 חודשים. 13 ביולי 2024 בשעה 14:56
ככל שאנחנו מתקדמים עם זה אני מרגישה קצת יותר אני, כאילו העור שלבשתי עד עכשיו היה תחפושת.
חתיכות שחורות נופלות ממני, אני משילה מעצמי את מי שציפיתי להיות.
זה כואב, מציק. זה כיף לי.
כשהמחט חורטת עליי שוב ושוב זה סוג של טראנס, אני מול הכאב, חשופה מול האומן שבחרתי בקפידה, חסרת שליטה. זה לא בדס"מי, זה מזוכיסטי בקטע אחר, בקטע נקי יותר.
האדון שלי אוהב את זה, אפילו שהוא קצת מקנא שגבר אחר מסמן אותי ככה. זה בסדר, הוא יודע שאני יודעת שאני רק שלו.
האומן שלי אמר לי שאחרי שמסיימים עבודה כזאת זה מרגיש כמו להפוך לאדם אחר אבל אני לא מרגישה ככה. זאת מי שאני, מי שתמיד הייתי. עכשיו זה פשוט נראה לעין.
והאמת שתכלס פשוט רציתי להראות לכם אז הנה-
מחכה כבר לסשן הבא.
