בעבר האזנתי בכל בוקר ובקביעות ל"מדינה בדרך" עם הדר מרקס, כמו כל עם ישראל פחות או יותר. עם הזמן הרגשתי שמשהו באותנטיות שלה נסדק בקצוות. יש לה עדיין רגעים מוצלחים אבל אני כבר פחות מאמינה לה מבעבר. היא מתאמצת יותר מדי, מזיעה מהרצון למצוא חן, להיות נייטרלית בכל מחיר ולמלא אולמות. בתחליף שמצאתי אני כנראה המאזינה היחידה. בין 7 ל-9 בבוקר דורי בן זאב משדר בכאן 88. מדובר בדינוזאור ותיק שלא היה אהוב עלי במיוחד בעבר, אבל בשידור שלו אני מוצאת פנינים. שירים מיוחדים, טקסטים כייפיים שהוא קורא וחידודי לשון מטופשים על גבול הגאונות, שילוב לחלוטין לא הגיוני.
למשל השיר הנעים הזה
