Better than ever - better than never

נכנסתי לעולם הזה בסערה ובבת אחת. זאת אומרת שזה נדחק ולא היה קיים מבחינתי. עד שזה התפרץ. 

והרגשתי בבית. 

הכרתי אותו, זה שעזר לי להיות אמיצה. אולי פשוט לא הפריע. 

ואני רציתי שיקח ושאני אתן את הכל. זה היה ככה דיי הרבה זמן.

ופתאום, זה כבר קצת לא. 

המציאות דחקה את התשוקה הצידה והשתלטה לאט ובטוח. 

ואני שונאת את זה. 

וכשהוא לא כזה - אני הולכת לאיבוד. אני מבולבלת. כועסת. עצובה ומתייאשת.

זה הכל בראש שלי? זאת פנטזיה? אני מגזימה? חשובים המינונים? 

בינתיים, אני כמהה לו. לאחיזה. לציית לפקודה. לחכות בסבלנות כדי שיחליט מה הכי נכון לעשות איתי. לאויר. 

או שאולי, אולי, הוא פשוט לא השולט הנכון לי? 

לא יודעת.

אעדכן 🤔