בין אור לצל

מי שלא תהיה. איפה שלא תהיה.

תגיע כבר!!  אני מוכנה אליך ומחכה בקוצר רוח.

בכל יום שעובר, אני מתמלאת בציפייה, בתחושה שמה שאני מחכה לו כבר ממש קרוב. הכמיהה הזו, הבלתי פוסקת, היא זו שמניעה אותי קדימה. אז אני פה, עומדת יציבה, מוכנה לקראת מה שיבוא, מחכה לרגע שבו תגיע, ותמלא את החלל הזה שאני משאירה במיוחד בשבילך.

ועכשיו, כששבת בפתח, אני עוטפת את עצמי ברוגע ובשלווה, נותנת למנוחה לחלחל לתוכי. השבת מביאה עמה רגעים של שקט, ומזכירה לי שלפעמים, כל מה שצריך זה רק להמתין בסבלנות, ולתת לדברים להתרחש בקצב שלהם