כלומר, בכלל בכלל.
מילא לא מייק-אפ
מילא לא צלליות צבעוניות
מילא לא כל יום, רק באירועים מיוחדים/בילויים
אבל בכלל בכלל?
מה עם המינימום של המינימום? מסקרה? משהו?
אני מוקפת בנשים שכאלו וחבל. איפור מאד ייפה אותן.
אישה מעל גיל 30 עם שיער כהה, עיניים חומות ועור בהיר לדעתי נראת חיוורת מידי, לא מודגשת מספיק ללא איפור. שלא לדבר על עור בעייתי.
כמה מחברותיי הטובות ביותר... ובנות משפחה גם הן נמנעות. מענין למה.
יש שלא אוהבות את ההרגשה על הפנים, יש שלא טורחות להקדיש לכך זמן, רואות בכך בזבוז.
יש גברים ששונאים את זה ומבקשים מבנות הזוג להימנע אבל לדעתי חסר להם הידע הבסיסי שאיפור מינימלי רק מדגיש ולא חייב לבלוט כמו אצל פנינה רוזנבלום למשל.
יש נשים שהאיפור שלהם מדהים, מייפה ומצעיר אותן אבל הוא מוגזם ומשמש להם עור שני כמו אצל ירדנה ארזי וג'ואן ריברס שדבר ראשון בבוקר מתאפרת.
אני חושבת שזה מאד תלוי לצד מי גדלת. מי שימש לך כמודל חיקוי.
בנות דודתי שמתאפרות במשורה טוענות שזה בגלל שאמא שלהן שנים הזניחה את עצמה ואילו אחותי ואני מאד נשיות ומתאפרות הרבה כי אמנו היוותה לנו דוגמא.
מענין אם יש קורלציה בין טיפוח האם לטיפוח הבת.
אני מתאפרת מגיל מאד צעיר. מעולם לא העירו לי על כך.
היום אני מתאפרת על בסיס יומיומי ומרגישה עירומה ללא.
אני חייבת מייקאפ ואיילינר/מסקרה. צלליות זה סוג של משחק התאמת צבעים מהנה עבורי.
אודם אני מורחת רק כשיוצאים. בעלי לא אוהב - דביק לו כשמנשק אותי, במיוחד כשזה גלוס.
אני גם לא משתגעת על המגע של זה. גם העמידים לא עמידים אצלי.
בכלל יש לי נטיה להתעסק יותר מידי עם הפנים, כך שתמיד האיפור נמרח לי, גם אם עמיד.
הייתי רוצה ללמודד להתאפר טוב יותר. בעיקר להצליח "לעשן" את העין.
ללמוד על "מראה טבעי" למרות שגם ככה אני די מהעדינות ולא משפכטלת את עצמי.
התחום בו אני הכי לוקה בחסר זה עניני הקרמים.
משתמשת רק בקרם לחות הכי בסיסי אחרי מקלחת ולפני איפור. ניסיתי כמה סוגי קרמים אבל רק ספציפי "לילדות" מתאים לי.
לא משתמשת בקרם לילה, נגד קמטים, סרום וכו'
לא מאמינה גדולה בנגד קמטים. הם יבואו על אפי ועל חמתי. בינתיים יותר סובלת מבעיות נעורים...
אני הכי חוטאת בנושא קרם העיניים. חייבת חייבת חייבת לרכוש לי אחד שכזה. הבנתי שהוא הכי קריטי.
כל ההתעסקות השטחית הזאת כי צפיתי אתמול ב"אפיפיורית יוהאנה" והתחלחלתי מעליבות החיים ומעמד האישה הנחות בהיסטוריה האנושית.
כמה נפלא לחיות בתקופה שזו בחירה שלי להתעסק בשטויות.
לפני 12 שנים. 12 בינואר 2012 בשעה 8:05
