ובחלומי, אני פוגשת את הנשלט המושלם.
הוא בן גילי פלוס מינוס, גרוש בטוב, עם ילדים.
גר עשרים דקות ממני (עם פקקים) בדירה נוחה ומפנקת, עם חניה ומקלחת גדולה.
הוא מבריק, ולא רק במובן האקדמי. הוא מבין אנשים, תקשורת, רגיש לדקויות. רגיש אלי.
הוא יציב ובריא נפשית. הוא עושה ספורט ויש לו שרירים יפים בכתפיים ועיניים שאני רואה בהן כמה שכבות של בנאדם שמסתכלות עלי בחזרה.
הוא מריח טוב ממש. בעיקר כשהוא מזיע.
הוא זמין להתכתב באופן יומיומי ולהפגש פעם בשבוע, לערב שמתחיל מוקדם ונגמר מאוחר.
הוא יודע למנגל לי ושמח לצאת לאכול ביחד מדי פעם. הוא שותה איתי וויסקי ויודע לבחור יין.
הוא נהנה לפתוח לי דלתות, לשרת אותי, לפנק אותי. כשטוב לי, טוב לו. ואני ממש טובה בטוב.
הוא מתמסר, מעביר אלי את השליטה, את ההחלטות. שם אותי, את הצרכים וההעדפות שלי במרכז.
סובל בשבילי, מושפל בשבילי, מועיל לי, משמח ומצחיק אותי.
זה לא וויתור מבחינתו. הוא לא מחכה לתורו לקבל. הוא נהנה ישירות מההנאה שלי.
הוא מעריץ אותי (ואת כפות הרגליים שלי) במבטים, במילים יפייפיות וגם בלשון.
הוא מכור לעונג שלי.
ואז התעוררתי.
