Everyone is given the key to the gates of Heaven. The same key opens the gates of Hell.
כך אמר נזיר בודהיסטי לפיזיקאי ריצ'רד פיינמן כשביקר בטהיטי. תמיד חיבבתי נזירים בודהיסטים. אני גם מחבבת את פיינמן, אבל מסיבות שונות לחלוטין.
המשפט הזה פתאום התחבר לי לכל כך הרבה רעיונות ותפיסות ונקודות שונות, וחשבתי להעלות אותן כאן. למה דווקא כאן? כי זה בערך הבלוג הפעיל היחיד שעוד נותר לי, ועם הקוראים החרמנים סליחה. מצד שני בקושי יש לי קוראים, ומתוך המעט הללו אחוז החרמנים שואף לאפס, כך שאין לי באמת צורך להתנצל... 😄
אחד הדברים הראשונים שקפצו לי לראש כשקראתי את המשפט הבודהיסטי מטהיטי היה - מדע. חרב פיפיות.
היה לי ויכוח לפני כשנה עם ידידה שלי כאן במלבורן. היא מתרגלת איזו מין אמונה\דת\תפיסה רוחנית שכזו, והמאסטר שלהם מאד מתנגד ל"דת המדע". בתור חובבת מדע מושבעת הדבר קומם אותי ופתח דיון די משולהב ורגשי על הסכנות והעיוורון של המדע (מצידה) ושל היתרונות והאובייקטיביות של המדע ככלי (מצידי). ניסיתי להסביר לה שהמדע אינו דוגמטי כמו דת, אלא שבעצם בבסיס התפיסה המדעית מושרשת המחשבה שאין אמת אבסולוטית, ושכל תאוריה הנה נכונה עד אשר תופרך, או עד אשר תשולב אל תוך תאוריה חדשה ורחבה יותר אשר תסביר תופעות בצורה יעילה ויפה יותר. לצורך העניין - יעיל ויפה ב"מדעית" זה יכולת לחזות בצורה מדוייקת יותר תופעות שונות ולתת הסברים יותר מעמיקים ומדוייקים לתוצאות של ניסויים מדעיים.
היא מצידה טענה שהקהילה המדעית דוגמטית וסגורה, ושרעיונות חדשים וחדשניים לעיתים קרובות מדוכאים ואינם מקבלים הזדמנות להשמע. הסינון המחשבתי והרעיוני, לטענתה, מבוצע על ידי אלו שעומדים מאחורי העיתונים המדעיים הנחשבים וקובעים אילו מאמרים ראויים להתפרסם ואילו יגנזו, כיוון שאינם עומדים בסטנדרטים של אותו ירחון מדעי נחשב.
אני חייבת לציין שיש משהו בדבריה, אכן יש כאן סינון - וזהו כוח שניתן בידיהם של מספר מצומצם של אנשים הקובעים מה ראוי ומה אינו ראוי להשמע. מצד שני לדעתי אי אפשר לקטול את כל השיטה המדעית באשר היא בגלל בעייתיות שכזו. מה שניסיתי להסביר לה הוא שהמדע אינו "רע", כפי שהיא מנסה לטעון. הוא גם אינו "טוב". בעיני המדע הנו כלי, וכמו כל כלי אחר - ניתן לעשות בו שימוש לרעה ולטובה. ניתן להשתמש בו כדי לחסום ולהגביל, כמו גם כדי להרחיב, להעמיק ולהביט בכיוונים חדשים ולא מקובלים (אחרת מי היה מקשיב לאיינשטיין, לכל הרוחות?)
ואז התחלתי לחשוב בכיוונים יותר רחבים וכלליים מאשר רק מדע או פילוסופיה.
המפתחות הללו, אשר יש לכולנו בכיס (הם באים קומפלט עם גוף ומוח כמתנת יום הולדת, מסתבר) הם המפתחות לכל דבר שיש. לכל מה שקורה לנו בחיינו. לכל דבר אותו אנו מסוגלים לתפוס ולהבין, לעבד ולהפנים.
כל מאורע, כל משבר, כל דבר שקורה לנו או סביבנו יכול להוות מפתח לגן העדן או לגהנום. הכל תלוי במה שאנו עושים איתו. הכל תלוי בתפיסה שלנו אותו.
זה נשמע נורא פשטני וברור מאליו, אבל למעשה זוהי נקודה עדינה שיצא לי לדון בה רבות לאחרונה עם חברים קרובים (במיוחד איתך, דגיגה).
אין לנו שליטה ממשית במציאות המתרחשת סביבנו. לא במובן המיידי וה"פיסי" של העניין. יהיו כאלו שיאמרו שדווקא יש לנו שליטה במציאות, ושאנו יוצרים אותה (לרוב בלי להיות מודעים לכך כלל), אך נותיר כרגע את הרוחניות ואת הרמות ה"גבוהות" של תפיסת המציאות בצד, ונתעמק ברבדים הרדודים לכאורה - בכאן ובעכשיו, בעולם ה"אמיתי" והפרקטי.
כל המרכאות הללו מעידות שגם אני, אבוי, אולי נכללת באלו שאומרים דברים ניו אייג'יים נדושים שכאלה. אך אני איני מקלה ראש בהם, והדיון בהם שמור לזמן ומקום מסויימים מאד, אחרת נעשית בהם זילות לדעתי - כזו שפושה בינינו כיום וגורמת לרבים להתנער מרעיונות כאלו מכל וכל, ובכך, לדעתי, לשפוך את התינוק עם מי האמבט. אבל זהו דיון אחר לזמן אחר 😄
אם כן, נצא מנקודת ההנחה שהעולם נוהג כפי שנוהג, ושאנו נוסעים פאסיביים למדי באוטובוס הקוסמי. אין אנו יכולים להשפיע על רעידות אדמה, פיגועי ירי, זכיות בלוטו או התקפי זעם של שכנה חמושה בסכין. אם כן, על מה יש לנו יכולת להשפיע?
התשובה היא, כמובן, על איך שאנו מתמודדים ומגיבים למה שקורה לנו. על איך שאנו בוחרים להרגיש ולקבל ולהבין את מה שאותו קוסמוס תזזיתי וחסר התחשבות מזמן לנו בדרך הארוכה אל הקבר.
הדרך בה אנו נבין ונקבל ונגיב, לא רק במעשים, אלא בעיקר במחשבה, את מה שקורה לנו - היא היא אותו מפתח יום הולדת שנמצא לנו בכיס בלי שנדע ממש מה עושים איתו. ואיתו, אכן, אפשר לפתוח את שערי הגהנום, מנהג מגונה שקל כל כך להחליק אל תוכו ואכן רוב רובנו עושה בלי משים כמעט, או את שערי גן העדן, ובעזרתו להגיע אל משמעות והבנה ולעיתים גם...כן כן, גם אל האושר הנכסף.
לפני 14 שנים. 7 באוגוסט 2010 בשעה 14:02
