ריקוד אחרון

התפרצתי לחדר כאילו עמדתי להסתער על המערכה, רק ששבר סדק את רוחי.
וכשהלב סוער והרגשות מנדנדות את הראש לא תועיל שום נוחות או חמימות ויופי לא יוכל למטרד שמכרסם לו בפנים.
התישבתי על המיטה, עיניי מעט נפוחות וידיים שמחזיקות את ראשי שמבולבל ככל הנראה ממה שהרגשתי.
הלוואי ולא הייתי מרגישה כך...
לפתע החדר החשיך ועלטה שאני קוראת לה האור השחור השתררה בחדר.
האם אני לבד?
האם מישהו נמצא כאן, מלבדי?
מוחי רקם לנגד עיניי מראה מתעתע. טבעות אש הקיפו אותי והייתי מהופנטת למראה הלוהט ולאנרגיה שהקיפה אותי וליוותה את תנודות הצניחה של ההתרסקות הנפשית שלי.
לפתע, הגיחה יד לעברי וליטפה את עורי, צרבה ועוררה את ישותי.מחתה כבהרף עין את כאביי העמוקים שקרצו כעת מבעד לעיניי. הזמן שלי לצאת איתה.
הדמות והאש נעלמו כלא היו, והסתובבתי לראות את הגבר שעמד ופרש את זרועותיו לרוחב. רזה ושיער ארוך לו. עיגולים שחורים עיטרו את עיניו ציפורניו צבועות שחור.
האם את צריכה ממני משהו? שאל והיטה את ראשו קלות.
קרבתי אליו...
אני לא רציתי להיות כאן...-הסברתי- גם לא רציתי שזה יהיה כך אבל.... אני אוהבת אותך..-אמרתי בנימה מתרפסת יותר-
שריקה חלפה בראשי וצרמה באוזניי. קיבלתי צמרמורת והבנתי שהוא נמוג אל העבר והשיב אותי להכרתי מתוכי.

קוראים נכבדים,
שלום לכם,

ראשית אני רוצה להודות לכם.

אני מתארת לעצמי שאתם נמצאים איפשהו מאחורי המסך, יושבים, אולי אוכלים, מדברים בטלפון חושבים על אדם או סתם קוראים תכנים... ובאשר אתם, אתם בשבילי אנשים עם משהו יוצא דופן, או פשוט עם דבר נהדר שיש בכם.
וזה מה שנותן הרגשה ממש נחמדה...

[ועכשיו מטאפורה קטנה ברשותכם]
קחו ת'סבון ולכו 'שטפו ת'עצמכם.

יום חמים, התעוררתי מאוחר. לכאורה שקט מבפנים אך לא כך הם פני הדברים. לבשתי מכנס קצר וגופיה. שיערי היה פזור ותלתלים הסתלסלו מגובה הכתפיים עד מאחורי השכמות. קראתי למושפל המחמד שלי. יצאנו לסיבוב הליכה בחוץ. הוא ערום-קשור לרצועה. ואני בנעלי סניקרס שהספיקו להסריח מההליכה ממושכת מספיק ללא גרביים.
משכתי אותו חזק אליי וצמוד. רציתי ממש להרגיש מאושרת מהיצור הנחות הזה שניסה בכל מירצו לדבוק בקצב שלי.
דיברתי אליו כמתוך חינוך. הראתי לו כמה תרגילים ששיעשעו אותי ולבטח גם אותו .
גבר מחונך עמד על שלוש כשרגל אחת מונפת והוא משתין על שתיל קטן שנבט מהאדמה כך ביום מלבלב שכזה.
עד כדי כך מחונך שבדרכנו חזרה הביתה היה מוטל על הגב מתנשף מהריצה שלי וכואב מפציעותיו שנגרמו בברכיו מחיכוך רב עם האדמה . הורדתי את הנעליים והנחתי לי אותם על פניו. שטפתי לי אפרסק וזרקתי אליו חתיכה שיאכל.
היה לו חם ופניו האדימו מהמאמץ. ניגשתי מיד למקפיא והוצאתי משם את שקית קוביית הקרח....
קשרתי אותו בעמידה אל עמוד ובמרחק משם החלתי לזרוק עליו את הקרח. פוגעת לא פוגעת. מחטיאה וחוטאת. ומחטא קטן זה אל חטא קצת יותר גדול, אל חדר השינה משכתי אותו מאיברו .
עמד הוא בידי, כשעל גבו היה מוטל. הרמתי את השפופרת וחייגתי מספר. ענה לי קול גברי והוא סיפר מיני זימות לאוזני- טילטלתי את העבד המושבע. חזק כבלתי מרוסנת בלתי מאופקת. חדלתי מלספור אלא את קול נשימותינו ההולך ונהפך לקול יחיד בעל עוצמה זהה וייחודית.

כמו בכל יום ה', הגיע המנקה החתיך להבריק את הריצפה. לקח לו זמן עד שסיים אז טפחתי לו בישבן לסמן לו שיזדרז.
"יום ארוך לפניי".
פקדתי עליו להחליף את החצאית ולהתלבש. בנתיים התקשרתי למכר שאמר שיש לו בשבילי את מה שתיכננתי כבר זמן מה.
ציפייתי היתה דרוכה והוא הגיע במהרה. אז קשרתי לעבד את העניים בסרט, שמתי מחסום בפיו וקולר. ההרפתקאה החלה...
המכר הגיע עם בחור חסון נוסף. יחד הובילו את העבד לרכב ומשם הגענו לשטח פתוח.
הם שיחררו אותו לחופשי, עדיין קשור בעיניו.ערום.
התיישבתי על האופנוע. לגמתי מהבקבוק. שאפתי מהאוויר הקר. התנעתי את המנוע, חבשתי קסדה ולקחתי את החבל חזק בידיי. זינקתי אל הטרף. זרקתי את החבל ותפסתי אותו. משכתי עד שמעוצמת המהירות נפל ונגרר על האדמה.
משם התפצלנו אל המלון.דהרנו כשלוותה אותנו שקיעה יפה. שיחררתי אותו. הורדתי את הסרט מעיניו. נתתי לו להתלבש.
בחדר הורתי לו להמתין על ברכיו ערום להתבונן במסאג'יסטית שהעניקה לי טיפול שימימי.
אווירה מרגיעה אך עומדת מנגד למה שעמד להתחולל תוך דקות. העבד סר להגיש לי את המגבת ומספר נקישות עלו מן הדלת. אותם בחורים לא איחרו להגיע מהשעה שקבעתי איתם. חשתי יותר מהתלהבות.
הם קשרו אותו והשתמשו בגופו באותה העת לפורקנם המיני. הם היו יותר ממוזמנים להשתולל עליו.
צפיתי בהם חצי שעה תמימה.
התנהגותו המאופקת של העבד השביעה את רצוני.
"אנחנו זזים, שחררו אותו."- זרקתי עליו את בגדיו.
ניגשתי אליו ואמרתי לו שיגיע אליי מחר בבוקר עם האשראי שלו כי יש לי קניות רבות לעשות.
פשוט...
יצאנו בטריקת דלת.

סיפור על בחורה אחת, מתקתקה, שחזרה בשעת הערב לאחר יום עבודה ועוד כמה עיסוקים שערבו לה בחיקם עונג רב . אך לא כמו זה שנאותה לקבל מכלבה האנושי. היא ניגשה אל דלתה,הכניסה לחריץ הדלת את המפתח.מחכה בקוצר רוח לראות, לחוש, ולהיות מלכה. מאופרת, שיערה טופל במספרה קודם לכן.נכנסה והבחינה בגבר הזה.
כפוף,מושפל על ברכיו, חיכה לה שם מבעוד מועד- הכלב האנושי שלה. היא שלחה את כף רגלה לאזור חזהו והוא הוריד את נעליה ונשק להן בזו אחר זו בעדינות- לבקשתה. היא השכיבה אותו על גבו ודרכה עליו כאילו היה שטיח לניקוי הליכלוך או שפשוט כל איבר מאבריו נעם לה למגע כפות רגליה. כך הוא קיבל את פניה , בהתלהבות מרוסנת. ניכרו בו סימני הגירוי. היא הביעה בפניו מין ארשת השתוממות רכנה כלפיו וסטרה בראשו. הטיחה בו מכות בכפות ידיה. היא לקחה אותו לחדר הסמוך, שם קשרה אותו בידיו ורגליו קרוב אל מכונת הכביסה. ערום, כואב בפרקי ידיו ורגליו שכב מוטל על הריצפה מנסה להירדם.
למחרת, בבוקר, התעוררה עם חשק עז בתוכה. היא ניגשה אליו ושפכה עליו מים. היא התירה אותו מקשריו והבחינה בסימנים האדומים שהרצועות חרכו בבשרו המוצק.הוא זחל אחריה ללא קול.היא ציוותה עליו להתנקות עבורה. היא המתינה בדריכות אז הכניסה אותו לחדר השינה שלה. שם הפשילה את בגדיה.היא העמידה אותו כפוף ממול המראה. הוא התבונן בה. רצה אותה אף יותר ממה שיכל לתאר במילים. הסתחרר לרגליה. כך, החלה להכות בישבניו. כשראתה כי אינו מש ממקומו, שלחה את ידה אל השוט שלה ואז הצליפה בכל כוחה ובמהירות על ישבנו עד שהחל מתנשף.
היא שיחררה את תנועתה ותפסה אותו משערותיו אליה. קירבה את פניו אליה והוא החל מלקק בשקיקה את ישבנה ומפשעתה.
תחילה גנחה, וגנחה לאט.
הוא שהביא לה, הוא שגרם לה חשק.

רוני התקשרה למחרת אל אסף שעימו יצאה ליל אמש. היו לה מעט פרפרים בבטן וחשבה שמוטב אילו היה מגלה עידון וחום מעבר לשפורפרת.
באותו הערב היא לבשה שימלה קטיפה שחורה עם תחרה שעיטרה את חלקיה ה"חשופים" של גופה: ירך, ומעט שדיים... היא הטיבה לאפר את עפעפיה, שמה אודם בוהק על שפתיה הבשרניות ומי הקולון אותם התיזה על עצמה וגרמו לה לסיחרור מתקתק שהנעים לה את האווירה בזמן שעשתה סיבוב אחרון לפני המראה ובחנה פרט אחר פרט במראה הכובש- המהמם.
הוא חיכה לה עם זר פרחים וחיוך כבוש כשהבחין בה, מיד הרעיף עליה מחמאות וכמובן חיבוק ונשיקה שרוממו את מצב רוחה.
"תודה" אמרה והוסיפה "אני חושבת שאתה בכלל לא רע "... היא חייכה אליו מבויישת והוא רק חיכה להזדמנות לקרב אותה אליו.
מבטיה בזמן הארוחה בחנו את סביבתה והיא נאותה להבחין במבטים חודרים של גבר שסעד עם זוגתו מעבר לכתפו של אסף שאכל, שתה וסיפר לה אודות עבודתו ומה הוא מחפש במערכת הזוגית הבאה אליה מייחל זמן מה...
הוא טרח לשאול אותה שאלות והראה לה כמה הוא מתעניין....
רוני הקשיבה לנימתו מעבר לצידו השני של הקו ואכן הוא נשמע אוהד וסימפטי. היא היססה ולא רצתה לשאול אותו במישרין בנוגע אליה וכך אמרה בטון יבש כי נהנתה להיות בחברתו והייתה מעונינת להיפגש עימו שוב היום, אסף תמה על בקשתה. הוא אמר לה שהוא לא יודע אם יוכל להפגש עימה.
רוני לא האמינה ששמעה אותו אומר את זה.
הם הזמינו חשבון והוא לא הפסיק לבחון את גופה ותנועותיה החושניות. היא נאותה להלך בקלילות שכזו שגרמה אפילו לו להשתחרר מן הכבדות שהייתה כבר טבועה בו.
רוני הזמינה אותו אליה וכשפסע אל תוך ביתה חש כי הוא חמים ונעים כמו מגעה ודיבורה. הם מעט צחקו ודיברו על עצמם בעונג ובהרגשה טובה. רוני הספיקה לפנקו בשתיה ומיני פינוקים שהכינה, רק בשביל מיקרים כאלה, שיהיה. לא היתה בכך הגזמה והוא רק חמד אותה אף יותר. היא נשקה לו והוא שלח אל תוך פיה את לשונו. הם ינקו את טעמו של השני במין מישחק מלהיט ומיתנו את הגירוי הפיזי ששרר בין שניהם.
אסף הלך והשאיר את רוני מוקסמת ומאוהבת עם פרפרים בבטן. רגע לפני שנירדמה באותו הלילה חשה רצון להתקרב אליו, רצון להישאר איתו...
"אז, אתה לא רוצה להיפגש... טוב.... לא נורא!" אמרה.
הוא אמר לה שהוא נהנה מאוד והיא פנטסטית וסקסית והכל אבל הוא לא .....
"לא מה?!" שאלה באדישות
הוא אמר לה שהוא חייב לנתק והוא נורא מצטער שהשיחה כך הסתיימה והיה שמח להסביר לה אך הוא עסוק בעבודתו.

רוני ניסתה להשלים את המשפט שעמד על קצה לשונו באותו רגע קצר לפני שחתם את שיחתו
"הוא לא....מה?!"
היא הנידה את ראשה ומחתה בידה-חושבת לעצמה. מקווה רק שאסף לא יתקשר אליה.

חלמתי חלום,
על גוף חלק ועור גמיש,
חלמתי על כלבלב מלקק מתחנן, על בחור שהוא זונה אישית של אישה,
על בכי עצור ממכות ממושכות,
חלמתי על התפתלות מכאב,
חלמתי על כוחות מכשפים, לילות שחורים, גשמים וקור עז שעבד צמא לחוות,
חלמתי על סגידה עיוורת על ציות מעורר קנאה,
חלמתי על גבר שעובר מטאמורפוזה קשור בשרשראות אין סופיות בלתי נראות אל גבירה מלאת זימה, על גבר כנוע המשתוקק לפיה המחייך קלות של אלילה,
על נפשו היוצאת ממנו לשמע קולה הרך המתוק,
על השנים בהן האגדה תלווה את המיוסרים עד לפורקן אחרון.

במהלך השבוע הוא התקשר אליי מהעבודה וסיפר לי שהוא יגיע מאוחר מהצפוי. הוא עבד במשטרה כבלש כבר כמה שנים. הוא קיבל את המשרה בהתלהבות לאחר שעבד לפני כן כמנהל שיווק של מערכות אלקטרוניות. מקום בו התפרנס בכבוד, אך עבודה מאמצת כמו זו של שוטר במסווה היא שאיתגרה והלהיטה, אך פעמים התישה אפילו אותו.
הוא קרב לשנות ה- 40 לחייו. פניו מחוטבים, סנטרו מחודד, עצמות לחיו בולטות, זיפי פניו מגולחים למשעי וסביב עיניו עור מלא קימטוטים שהקנו לו מראה עמוק ואפילו מושך. עיניו כחולות שבלטו אף יותר לצד צבע עורו השזוף קלות. שיערו מסופר והוא נוטה למשוך אותו לאחור. גופו מוצק אך גמיש, דק אך חסון. טעמו בבגדים פשוט אך מחמיא ואלגנטי. תמיד נהג למעט בדבריו וקיבל לעיתים רחוקות את הדברים כמות שהם.
באותו יום עמוס שעבר, הוא התקשר בדרך מהעבודה ושאל לשלומי. מנומס כהרגלו- חשתי בשבריריות קולו, משהו שמבקש חום ונחמה מצידי- דיבורו היה עדיין מרגיע וחם. השעה היתה שעת ערב מאוחרת. שטפתי את הצלחת שהיתה בכיור, מתבוננת אל מחוץ לחלון ובגשם שירד כבר כמה שעות מואר מפנס גבוה. הקור נשאר בחוץ.
הוא הגיע מאוחר מהצפוי. פתח את דלת הארון במטבח, מזג מתוך בקבוק וויסקי והתיישב על השטיח ממול האח. הוא התעשת אך לא מהאלכוהול אלא מהמקלחת. הוא ניגש בצעדים אל המיטה, כשמגבת עטויה על מותניו. מעולם לא חשבתי שצעדיו שהיו קלילים בדרך כלל יהפכו כבדים כל כך. הוא ניסה להתקרב אליי בשקט. כמעט ולא הרחתי את האלכוהול ורק ריח הקולון הלך והתפשט בחדר וכך הגיע גם אל אפי...
הוא משך את הגומיה משיערי והניח אותו בטבעיות על הכר. הוא חיבק אותי מאחור והרגשתי את הלחלוחיות מגופו שהיה עוד חמים מהמקלחת. הוא לא הבחין בסימן מסויים שהעיד על כך שישנתי, אז הוא כיסה את עורפי בנשיקות חמות. נהמתי עד כדי עונג וכך הוא התחיל לדבר בקול שקט אך עמוק. הקשבתי לכל מילה שלו. הצלחתי לראות את הבעות פניו ואפילו את עיניו הכחולות שהתמקדו בי. ככל שנפתח, התקרב ונשכב מעליי, עד שכל משקלו הורגש בשלמותו. הוא חיכה לרגע יחיד שיוכל לתת את כולו בזמן שאני מרוכזת בו- ואז, חדר לתוכי.
גם סיגנון התנהגותו איתי בשלב כזה התבטא בשפת גופו. נשאבנו בדקות לתוך דקות ארוכות של פגישה לילית חזקה. רוקנו את המטענים הכבדים מעלינו. ניזונו ושבענו אחד מהשנייה. הוא יצר בי תחושה של שיחרור, התנתקות וחיבור מחודש והוא לא פסק עד שחש פורקן עצום שחשב שלא יכל לו. לא.לא ברמה כזו;הוא חייך קלות וקול צחוק נפלט מתוכו.הוא נתן לי להרגיש חזקה.
משוגעת מהסיחרור שלנו הטתי את ראשי לאחור ונשכבתי על הצד.
ראיתי את עיניו שנסגרו. שמתי יד על החזה שלו שהיה חמים במיוחד והרגשתי איך ליבו הלם בו. פעימה אחר פעימה.

המלצרית הניחה לפניו את ספל הקפה. הוא השקיף מבעד לחלון כלפי חוץ. תנועתם של העוברים והשבים הניחה חופש למחשבותיו, והוא חישב את השעות מאז שאכל את ארוחתו האחרונה. הוא ואחותו נהגו לאכול יחד. היא נהנתה לבשל לו ומלבד היותה בשלנית לא רעה, היא היתה בחורה נאה ונחמדה, בעלת חוש הומור קליל ובעלת כישרון להכניס עניין ומחשבה אפילו באדם האדיש ביותר .
ריחו החזק של הקפה הסיח את מחשבותיו והוא השתוקק לשבור את צומו. הוא לגם מן הקפה ולפתע התעוררו תחושותיו המודחקות. סערת רגשות שניסחף לתוכה גרמה ככל הנראה לרעדה לא רצויה בידו הימנית שביקשה להניח את הספל על הצלוחית שאותה הזיז מספר פעמים עד שנאות לשתות ממנו.
עיניו הזדגגו- מעולם בעבר לא חש נבוך וחסר שליטה בקרב אנשים זרים כפי שחש כעת. הוא היה בטוח שחוסר השקט הפנימי הטריד אותו. האם יתכן שחי כך תקופה מסויימת? ומה שבאמת הפריע לו היא השאלה האם נתן לתחושה הזו להובילו?
מודעותו לבעיה שצפה בו כעת העבירה בו תחושה לא נוחה למרות שנראתה בעיניו הגיונית לחלוטין.
המלצרית הגישה לו את החשבון והוא רצה להשאיר לה תשר גדול, חשב אולי תופתע מכך והרגיש שמחה קצרה.
הלום ממצבו בדרך, הגיע לביתו . הוא בחר לשים מוסיקה אלקטרונית. לא במקרה אהב את הסגנון- כל צליל הצליח לחדור מבעד בשרו ולהתאים לכל רגע, לכל מראה, לכל תנועה ולכל דבר שהבחין בו. הוא הניח לעצמו להשתחרר ולשלוח מעליו את הגבולות שייסרו אותו.
אומנם מול יכולותיו השכליות הגבוהות- הצלחותיו החוזרות לנתח מצבים ואירועים כפי שאיש לא הצליח לחזות. הוא הגיע לפתרונות באמצעות נוסחאות מנחות של קודים צפונים בתוך מערך רצוף של תבניות מיקריות. הוא הגיע אל פתרונות לאחר שחישב הסתברויות והניח סברות שנראו יותר ממציאותיות. רעיונותיו ודרך ניהולו המדוייק של ארגון תזרימי נתונים עליהם היה צריך להגיש דוחות מפורטים ומסודרים מחדש, עלו בקנה אחד עם שותפיו שמצאו בו אבן יסוד בכל הקשור בצעדי החברה- הבין עתה שהגיע לבסיס תפיסתו כי היא הרבה יותר מכל מה שהצליח לבסס במציאות המשתנה.
חש כי למרות יציבותו, הוא מפרה את מיקומו המתחדש בהכרה חדשה כי המרחב הוא רק הגרעין ממנו יוכל בעתיד להתנתק משרשראותיו ומכל מה שקושר אותו.

חלל אפלולי, מתכות קמורות, מתכות משופלות, ניצבות בעיצוב שמשתרע לרגליו של המהלך בתוכו ובעיניו כשהוא מתבונן למעלה אל התיקרה.צג מחשב פיזר אור כחול עליו כשישב על כיסא. מרוכז ולא משקיף אלא על המתכות הקרות. הוא לבש מעיל וצעיף לבן היה כרוך על צווארו. הזמן רץ אך הוא מעדיף לראות מבעדו. לא משנה אם הוא חושב על אנשים אחרים, הוא מתחבר עכשיו אל קול אנושי. קולה של אישה. לפתע הרגיש כאילו נחנק, חסר אוויר.
הלך להתקלח. קול המים נחת על המשטח כמו שהגשם שיורד מבחוץ. הוא חשב על החלק שתפסה בחייו ולא הבין איך בחור כמוהו, שנמצא בשלב של צמיחה והתבססות בחייו לא יכול להכניס אישה כמותה לתוכם. המים הפכו קרירים וכך סיים את רחיצתו. שיערו טיפטף טיפות פזורות על הברזל עליו דרך כשהוא עוד מנגב את גופו במגבת כחולה.
הוא פסע לעבר משכבו והניח אמותיו תחת ראשו. הוא חלם על אישה-רובוטית, בעלת עיניים לבנות ללא אישונים. היא תמיד הגיחה מבעד למרווחים שנפערו בין מוטות הפלדה רחוק ממיטתו.היא התיישבה מעליו וסיכלה את רגליה. את ידיה היא שלחה וטפחה על פניו. הוא היה רדום אך נטול דאגות. פניה המתכתיות היו מחודדות אך מגעה היה אנושי. היא הכניסה המון חום ומחשבה לחייו. היא מילאתה את החומר הפנימי והמיסה את החסימות המוסתרות שלו. מקומות שרצה לחלוק עימה. היא עשתה בו כפי שחשקה, היא ניצלה את גופו ומצצה את ישותו. הוא היה קשור אליה בקשר לא נתפס. הוא הבין כמה תלוי היה בה ורכון לפניה.