שתי הדמויות פונות ומתרחקות מאיזור הכלובים. בעודן צועדות דמותן חולפת על פני צגים שונים, מבין מגוון הצגים הגדולים המותקנים על הקיר הרחב. הדמויות נראות עמומות משהו בחשכה החלקית, אפורות על רקע שחור, עיניהן זוהרות כאשר הן נקלטות במצלמות האינפרא אדום. המצלמות ממוקמות באופן אסטרטגי ברחבי החלל הרחב, כך שאין ולו נקודה מתה אחת, שאינה משדרת באופן מתמשך לעשרות הצגים השונים על הקיר.
האיש יושב בכורסה מרווחת מעור. הוא לוגם מכוס המשקה שלו, בעוד עיניו ממשיכות לעקוב אחר הדמויות צועדות ושבות לאיזור השטיפה ומתחילות למלא אחר ההוראות שקיבלו. הוא מלקק את שפתיו לאחר לגימת המשקה ומניח את הכוס לצידו על שולחן עץ נמוך, הממוקם לצידו.
בידו השמאלית, מבלי להסיר את עיניו מהצגים, הוא לוחץ על סדרה של כפתורים בלוח השליטה שמותקן לצד הכיסא. אורות נדלקים על הדמויות בחלל. התצוגה מבזיקה לרגע חולף, כאשר המצלמה עוברת ממצב של צילום בחשכה לצילום באור. הדמויות כעת צבעוניות וברורות יותר. המצלמה מתמקדת כעת בדמויות ומתקרבת כדי לשפר את הראות.
הדמות הדומיננטית יותר, זו בעלת השיער השחור והגוף החטוב יותר, נראית כמנחה את הדמות השנייה, לבצע פעולות מסוימות. היא מתחילה לבצע שגרת שטיפה עליו, כפי שעשו לא מכבר לדמות השלישית. בעודו נזכר בה מבטו של האיש קופץ לרגע לצג אחר שמציג את הדמות השלישית, שכובה בתא שלה, זעה קלות בשנתה.
מבטו שב לדמויות האחרות. הוא מתעמק בהן. מתענג על מראן. מתענג על הפעולות שהן מבצעות בשם הרצון שלו. הן ביטוי חי וקיים לרצון שלו בפעולה. המחשבה הזו ממלאת אותו בסיפוק ייחודי, כמו משב אויר צח במיוחד שממלא את הריאות ומעורר את הגוף. תחושה של משמעות עופפת אותו והוא מתענג בה.
קול קל של צעדים מאחוריו שובר את הרגע. הוא מתיישר קלות בכיסאו ושב למקד את מבטו בצגים מבלי להסתובב. הזקפה המשמעותית שהתעוררה עקב התחושה האחרונה, עדיין זקורה היטב ומורגשת במכנסיו.
אדם לבוש בחליפה שחורה, תפורה לפי מידה, צועד לתוך החדר. הוא נעמד לימינו של האיש בדממה וממתין. הוא יודע יותר מידי טוב לא להפריע כאשר המעסיק שלו צופה ב"צעצועים" שלו.
האיש בכיסא מתענג עוד רגע קל בדמויות שעל המרקע ואז מבלי להסב את מבטו אומר: "הכל מוכן למסיבה בשבוע הבא?"
"כן אדוני." משיב האיש בחליפה וממשיך לפרט בטון ענייני. "הזמנות נשלחו לכל האורחים, מרביתם כבר אישרו את הגעתם והביעו ציפייה רבה לקראת האירוע. צוות המטבח ביצע את כל ההזמנות ביחס למזון ושתייה הנדרשים. הצוות הלוגיסטי מקים את המתקנים כרגע באולם. הכל כפי שדרשת".
"מצוין". משיב האיש בטון אדיש, כמי שמסכים שמזג האוויר אכן נעים, כפי שבדיוק סיפרו לו.
"הצוות ביקש לדעת אם ייעשה שימוש רק בשני צעצועים". ממשיך ושואל האיש בחליפה בטון ענייני.
"הו. לא. אנחנו נכניס למשחק גם את הצעצוע החדש והשלישי שלי הפעם." משיב האיש בכורסה, כעת טון הדיבור שלו מלא עניין וציפייה.
"כמובן, אדוני. האורחים יתענגו על התוספת החדשה למשחקים".
"כן… הם בהחלט ייהנו" משיב האיש כמי שמדבר יותר לעצמו מאשר לאיש בחליפה הניצב לצידו.
"אני אדאג להכנות הנדרשות". משיב האיש בחליפה. הוא מסתובב ויוצא מהחדר בדממה.
האיש נשען לאחור בכורסה, מרים את כוס המשקה שלו ולוגם ממנה באריכות.
באותו הזמן שתי הדמויות בהן הוא צופה ממשיכות בעיסוקיהן המחייבים.
–----------
אתה נשרך אחר אלפא בעודו צועד בהחלטיות לעבר איזור השטיפה. הוא מתחיל לפעול ביעילות, מזיז מוצרי ניקיון ובאותה נשימה מורה לך בראשו להיכנס לאיזור הרחצה המרוצף.
אתה צועד פנימה ומסתכל על השלשלאות הרטובות שתלויות מהתקרה, אשר עד לפני כמה זמן החזיקו את בטא המעולף תלוי, בעודכם רוחצים אותו.
אלפא קולט את מבטך ואומר: "אני צריך לכבול אותך או שאתה תעמוד בשקט ותעשה מה שצריך?"
אתה מוצא את עצמך תוהה בכנות כיצד לענות לשאלה הזו. התשובה הלכאורה אוטומטית שעומדת לך על קצה הלשון היא 'לא, ברור שלא', למה שתיתן לו לכבול אותך ולרחוץ אותך כמו כלב?
אבל התשובה הזו לא יוצאת לך מהפה. אתה באמת תוהה למה הוא לא צריך לכבול אותך. משהו בך אפילו מרגיש התרגשות מסוימת מעצם המחשבה שתהיה כבול וחסר שליטה מולו.
"נו?" אלפא שובר את רגע ההרהור שלך ומורה לך בידו לעמוד במרכז חלל השטיפה. אתה דוחף את המחשבות האלה פנימה. עמוק עמוק. אתה נעמד בדממה במרכז החלל ופורש את ידיך לצדדים.
אלפא ניגש לשלשלאה אחת, אבל אתה פונה לעברו ומבטך מתחנן. אתה לא יודע למה. חלק רוצה להישאר חופשי. חלק אחר כמהה למגע של המתכת הקרה.
הוא רואה את מבטך. אתם מחליפים מבטים לרגע, וישנה שתיקה של הבנה.
"לא לכבול אותך?" הוא שואל. אתה נקרע בין הרצונות המנוגדים שלך, אבל לבסוף עונה בקול חלש: "ל-לא".
תחושת החמצה חריפה שוטפת אותך ואתה חש שהקרביים שלך מתהפכים בניגוד עניינים.
אלפא מהנהן לעברך בהבנה. הוא נותן לשרשרת להישמט מידו והיא מתנדנדת קלות, מתיזה שאריות מים ומקרקשת.
הוא זז לעברך ונעמד בדיוק מולך, פנים אל פנים, כמה סנטימטרים מהפרצוף שלך. העיניים שלו נועלות מבט עם שלך. הוא לוקח נשימה עמוקה ואומר בלחישה: "זה בסדר. אני מבין. זה בסדר שאתה לא יודע מה לעשות. תן לעצמך להנות מזה כל עוד נותר בך משהו שמתלבט. אחר כך גם זה לא נשאר יותר".
הוא לוקח צעד אחורה. נותן בך עוד מבט וממשיך לפעולות מהירות ויעילות. בתוך רגעים החיתול העמוס שלך מוסר ונופל לרצפה. הפלאג נשלף מתוך ישבנך. אתה חש את פי הטבעת שלך נפתח ונסגר כמו דג מחוץ למים, לאחר שכבר התרגל לנוכחות של משהו תקוע בתוכו.
הוא ניגש ומביא את סט המפתחות ומסיר את המתקן שנועל את הזין שלך לראשונה. הזין שלך כואב לאחר השחרור מהכלא שלו. קצת פחוס ומעוך, אחרי התנגדויות חוזרות ונשנות מול קירות המכלאה שלו, למולם הפסיד, שוב ושוב. גם הוא כאילו התרגל להיות כלוא וכעת שאינו, תחושה זרה חולפת בחלציים שלך.
אלפא מיישר את הזרועות שלך בתשעים מעלות מהגוף. מתיז מים קרים בעוצמה, אך אתה נותר יציב כדי לא לספק לו סיבה לכבול אותך. מנגד כל תנועה בזוית עינך של השלשלאות מעוררת בך משהו עמוק. מן קריאה הביתה.
אלפא מסבן את כל האיזור ביסודיות. מקרצף ושוטף. לכלוך רב ונוזלי גוף קרושים ניגרים ממך לפתח הביוב ברצפה.
לבסוף כאשר הוא מסיים, הוא מייבש אותך עם מגבת היטב ואז שב ונוטל את המתקן. אתה בא להושיט יד לעצור אותו ועוצר את עצמך באמצע התנועה. ידיעה כי מדובר בבלתי נמנע חולפת בראשך ואתה לא נע בזמן שהוא שב ונועל את הזין שלך.
"עכשיו אני." הוא מפטיר כלפייך בכניעה מסוימת. "בדיוק כמו שעשיתי לך". הוא נעמד במרכז החלל ופורש את ידיו לצדדים. אתה ניגש לעבר הצינור כשהוא עוצר אותך. "הכל כמו שצריך" הוא מכריז לעברך. מבטך המבולבל נענה במבטו, שמסתכל על השלשלאות התלויות.
"אתה רוצה שאכבול? א-אותך?" אתה שואל בהפתעה. "לי כבר אין בחירה כמו לך" הוא עונה ביובש כמי שהכיר בגורלו. אתה אפוף תחושות מעורבות, כאשר אתה ניגש לשלשלאה ומותח אותה לעבר ידו המושטת.
"תנעל את הבריח עליה" הוא מנחה אותך בטון ענייני, בעודך סוגר את אזיק המתכת הכבד על מפרק ידו. אתה נועל את הבריח וחוזר על הפעולות בידו השניה.
"המפתחות על העגלה" הוא מנחה אותך לאור הבלבול שאתה מפגין מול המצב הלא ברור. אתה ניגש ושולף את צרור המפתחות מהעגלה של מוצרי הניקיון.
אתה כורע מול האיבר של אלפא, המתקן בגובה העיניים שלך. "יש בצד כניסה למפתח." הוא מנחה. "תכניס, תסובב ותוציא את המנעול. לאחר מכן, בזהירות, תמשוך את הכלוב מהטבעת ותסיר אותם." אתה עוקב אחר הנחיותיו.
"בזהירות, אמרתי" הוא מפטיר לעברך ומעוות את פניו בכאב כבוש, כאשר אתה מושך חזק מידי את הכלוב. האיבר שלו מרשים גם כאשר הוא מכווץ ולאחר מגבלה ארוכה למדי שהותירה בו את חותמה. אתה מחקה את צעדיו ומקרצף את גופו ביסודיות מירבית. מנגב היטב ואז שב עם המתקן. עיניך פוגשות את עיניו. משהו בעומקן מתחנן אליך שלא תכלא את הזין שלו שוב, אבל חוץ מכך שום סימן. אתה עוצר מולו בהיסוס.
"תנעל אותו" בוקע הקול יש מאין. אתה מסתובב בבהלה לחפש את האיש, אבל הוא אינו בנמצא. "תנעל אותו, אומגה" שב הקול ומנחה. הטון המתכתי הקל שלו גורם לך להבין שמדובר במערכת כריזה. הוא צופה בכם בכל העת.
אתה משיב את מבטך לאלפא שמחייך אליך קלות ומהנהן באופן עדין וכמעט בלתי מורגש. אתה מכניס את האיבר שלו לתוך הטבעת ולאט לאט את כולו לתוך הכלוב. אתה מחליק ומנסה. אלפא בולע את הכאבים שאתה גורם לו, כדי לא לערער אותך. לבסוף המנעול שב למקומו והמלאכה הושלמה.
אתה מסיר את השלשלאות ומנגב אותו בשנית עד שהוא יבש לחלוטין. בעודך מנגב את רגלו הוא מניח יד חברית על כתפך ונותן בך מבט שאומר שסיימת את חלקך. הוא נותן בך מבט אחרון של הערכה ומורה לך בראשו ללא מילים ללכת אחריו.
אתם שבים לתאים. הוא מצביע על שלך בעודו ניגש לתא שלו. כאשר הקולר שלך מתקרב לדלת המנעול מזמזם והדלת נפתחת. כך גם אצלו.
אלפא ניגש לעגלה בה נעזר מוקדם יותר. אתה מצפה לחיתול ופלאג בשנית, אך במקום זאת הוא ניגש לעבר התא שלך עם קופסת האוכל האפור ובקבוק מים סגור. הוא נכנס לתא שלך ומוזג מנת "אוכל" לסט קערות שמונח על מגש מתכת על הרצפה ומוזג מים לקערה השניה מבין השתיים. הוא יוצא מהתא ומותיר אותך לעמוד במרכזו לבד וסוגר את הדלת אחריו. הדלת ננעלת.
אתה מסתכל סביב. התא זהה לזה שבו השארתם את את בטא. מזרון שחור על הרצפה, סט קערות מתכת על הרצפה ליד הדלת וקופסת מתכת שחורה בקיר האחורי.
בעודך בוהה בקופסה נשמע לפתע זמזום מתכתי וקליק של שחרור מנגנון. פאה אחת של הקופסה נפתחת קדימה לתוך החלל כמו דלת. היא חושפת אסלת מתכת שחורה ומעליה כיור מתכת עם ברז קטן שהניקוז שלו יורד לתוך הניאגרה, כמו שראית בעבר בסרטי בתי כלא אמריקאים. הקופסה כולה נסוגה לתוך הקיר לתוך חריץ מובנה, מותירה את האסלה והכיור חשופים לשימוש.
מבחוץ אתה יכול לשמוע את אלפא משיב את עגלת הציוד למקומה, נכנס לתא שלו ואת דלת התא ננעלת. צליל מנגנון נשמע לאחר מכן ואתה מניח שגם הוא קיבל אסלה וכיור.
"אומגה" אתה שומע את אלפא קורא. אתה ניגש לתא, מצמיד את ראשך לסורגים ומביט הצידה. בזווית מסוימת אתה מצליח לראות אותו עושה את אותו דבר ומביט אליך. "תודה" הוא אומר לעברך. נותן בך מבט, ונסוג לתוך התא.
אתה נותר המום לרגע, תוהה על מה הוא מוקיר לך תודה. אתה מתיישב על המזרון השחור ושוקע לתוכו.
הקיבה שלך מתחילה לקרקר ואתה בוהה בעיסה האפורה בתיעוב. לבסוף הגוף מנצח ואתה מתכופף לעבר הקערה ומתחיל לאכול בידיך את העיסה. היא בקושי אכילה, אבל עדיפה על פני הכאבים שהחלו להתפתח בבטן שלך.
בעודך אוכל המצלמה בפינת התא מתמקדת בך. האיש יושב וצופה בך כעת, מבטו ממוקד בגבך הרכון מעל הקערה. הוא מחייך בסיפוק ולוגם לגימה ארוכה מהמשקה שלו, מבטו נעוץ בך.