נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בואו נדבר על
שפוי בטוח ובהסכמה
למה בסדר הזה דווקא?
אצלי זה בהסכמה שפוי ובטוח, זה משנה?
ומה עוד יש?

הסכמה:

הנתון הכי התחלתי וחשוב הוא קודם כל בהסכמה ובהסכמה אין עליה ויכוח וכל דבר בבדס"מ צריך להיות בהסכמה מלאה של כל הצדדים המשתתפים. ההסכמה צריכה להיות לפני האקט אחרי ותוך כדי, הסכמה צלולה רהוטה בהירה, ההסכמה היא ההתחלה והיא מה שמתחילה להוביל אל האלמנט השפוי שאליו אנחנו שואפים הסכמה גם מתחילה להגדיר ולגדר ולתת לנו אפשרות להתממש בביטחות, אך הסכמה היא טריקית גם לפעמים, האם הסכמה היא אותו דבר אצל כל בן אדם? האם בן אדם שמסכים לסיטאואציה שאינו מכיר, האם הסכמה למשל משחקי טריגר? האם הסכמה למשהו כמו סשן אונס עם טריגר אמיתי של אונס בבן אדם זה הסכמה מלאה? יש כלכך הרבה היבטים ונקודות מבט גם לכאן תלוי סיטאוציה. אך יש משהו חשוב שהתחילו לציין כבר לפני 5 שנים בקהילה, בהסכמה וברצון, כי הסכמה לבדה לא תמיד היא הסכמה בידיעה, אז יש את הרצון, וברצון.

ומהסכמה הגענו לבטוח:
מזה בטוח, בטוח זה בטיחות הגוף וגם הנפש, בטיחות זה שקיפות התהליכים צלילות התהליכים, אפטר קאר לשני הצדדים, מילת ביטחון, גבלות, בניית מערך תקשורת המלא באמון, וזה גם בעיקר מודעות, מודעות בתוך התהליך לאחריות, ואחריות הקשבה וכבוד האדם גוף כאחד.
דרך כיבוד האדם לא הדמות נעשה יעשה כיבוד גבולות, והרגשה של תחושת אחריות תמידית, ומשם בטוח זה גם הרגשה לא רק בטיחות כללית להרגיש בטוח כשאתה נחשף.

והגענו לשפוי(שפיות).
הנתון הכי נתון לדיון בקהילה הוא מהו שפוי, או יותר למה כוונת המשורר במילה כשהי מקושרת לאקט בדס"מי, האם רק למצב הנתון השפוי של אותו אדם המבקש להתממש באקט בדסמי, והכשירות של אותו אדם לבצע את האקט, מבחינה מנטאלית, והיותו צלול, לבצע להחליט לקחת או להתמסר.
או שיש בזה עוד?
האם שפוי זו נקודת מבט כמו למשל הרעיון של שפיות מושפע מנורמות חברתיות אידיאל מוכתב? האם הבחירה של מהו שפוי מושפע גם מניסיון מן העבר והווה והרעיון.
אין בדסמ אחד לכל זוג יחודיות שלו ושבו
בדסמ נוצר ועם החיבור יש תוצר וכל תוצר הוא המוצר שבסוף נוצר ונותר, בדס"מ יכול לשנות ולהשתנות את האדם ובין אדם לאדם.
כל תפקיד בבדס"מ הוא בעיקרו חידוד יכולות חברתיות ואישיותיות תבניות עוררות מיניות שיש בנו.

אז בשבילי זה בהסכמה ואז זה בטוח ומה שבטוח זה שפוי, בתכלס? זה לא באמת משנה הסדר.

בהסכמה בטוח ושפוי:

אבל מי אמר שאם יש בהסכמה ובטוח השפוי, זה מספיק? אולי זו מילת מנטרה על מנת להקל על המבט לגבי סיטואציה בדס"מית אם כבר יש הסכמה אולי בטוח זה גם מונח בעייתי כי איפשהו כל אחד צריך להחליט בשביל עצמו איזה סיכון הוא מוכן לקחת על עצמו.
ואם הוא מסכים בצורה צלולה למשהו אז משם אפשר להסיק שהוא או היא קיבל על עצמו את הסיכון הכרוך בזה,

בחלק מקהילות הבדסמ התחילו להשתמש במושגים אחרים כגון rack Risk-aware consensual kink:

כמו שבכביש חובת הזהירות הכללית אז בכולנו יש בחירה ואם יד ההסכמה יש מודעת לסיכון, כשאנחנו במיוחד בוחרים במשהו כמו בבדס"מ, בכל זאת העולם נגיש במידע ידע, בעוד כולנו משתמשים בשפוי בטוח ובהסכמה להגדיר ולגדר מה נכון ומה נבון ואיך להתחיל ולאן לשאוף, אולי בעצם האלמנט שבאמת משנה הוא ששום דבק אינו בטוח ב100 אחוז, אין שפוי ב100 אחוז,
רגש ומיניות התממשות הם חבלים דקים מדי ללכת עליהם, והגוף הוא דבר מאוד שביר, בעוצמות מסויימות במיוחד כשיש צד אחד חלש וצד אחד חזק, ו נפש היא דבר מאוד משתנה ומורכב, וגם שביר ומתעתע,
אז אולי אין בטוח אולי זה רק בטוח, ובטוח פחות, כי אין באמת לדעת גם אם אתה חושב שאתה ב100 אחוז שפיות לדעת מה צפוי ומה.

ככה או ככה שתי המונחים הבדס"מים פילוסופים האלו נועדו כדי לצמצם נזק ולהיות מודע לכח ולחולשה לצעוד נבון לא רק נכון כי לכולנו יש אחריות אישית על עצמנו ועל אחרים אם כמובן אנחנו מייחסים חשיבות לאדם ולא לדמות
לפעמים מה שעוזר ליחס חשיבות הוא קווים מנחים כמי מילת ביטחון או פרוטוקולים ובסופו של דבר והאדם כמכלול הוא מה שחשוב.

ויש גם p.r.i.c.k Personal-Responsibility Informed Consensual Kink

כל סשן הוא שונה, הוא לא רק שונה באקט עצמו הוא שונה כי כל אדם ואדם הם שונים וכל התמזגות יכולה להביא לתגובה אישית שונה בסיטואציות שונות, לדוגמה אם אתה בא לסשן אחרי יום לחוץ אולי זה ישפיע שונה מאשר כשאתה בא במצב נפשי יותר יציב למרות שהאקט עצמו זהה ומכך קשה לצפות מראש איזה סיכון כרוך אבל אחריות אישית אומרת שאנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות לדעת מה הסיכונים ולהחליט אם כדאי או לא, זה מאוד דומה למושג הקודם למודעות לסיכון אבל מוסיף אלמנט נוסף של לא רק להיות מודע אלא גם לקחת אחריות על החלטות ותוצאות של החלטות.
זה אומר להיות שלם ולבחור להיות שם לא משנה מה התוצאה.

מה שבטוח בכולנו מתקיימת הבחירה,
אין טעויות יש שבילים שלא ידענו שקיימים,
וכולנו כל החיים מקיימים סוג של ניסוי ותהייה, מתחילת דרכנו עד סוף חיינו.

מה אתם חושבים?