אז בהמשך לפוסט הקודם, פיתחתי במרוצת השנים אי אילו מנגנונים שיגרמו לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. כשהייתי שם הרגשתי על הפנים מבחינת מקצוע וקריירה. ובהיותנו חיים בחברה כה חומרית וקפיטליסטית, יש לכך השלכות רבות על המצב הנפשי בעוד הרבה תחומים. אז איך פיציתי את עצמי? עם בנות. ראשית כל, בתחילת התקופה הייתה לי את הבחורה השווה ביותר שאי פעם הייתי איתה (והזיון האנאלי הראשון שלי), אז זה עזר לי במובן מה לפתוח את העסק ברגל ימין, לפחות בהקשר זה. לאחר מכן היה משהו שניתן להגדיר כמשהו קרוב להתמכרות לסקס או התמכרות לכיבושי בנות, עם תקופות ארוכות בהן הסטנדרט היה לשכב עם 3 בחורות שונות שבוע. למה אני מגדיר את זה כקרוב להתמכרות ולא כהתמכרות? חלק מהותי ההתמכרות זה שמדובר בפרקטיקה כל כך שואבת כלפי המכור, עד כדי כך שזה בא על חשבון דברים אחרים (כמו שבעל בנים ועל בנות תמיד הייתה שאלה של "בן 15 שאוהב לאונן הרבה, האם יש עם זה בעיה?" ועונים לו שלא, כל עוד הוא לא עושה את זה על חשבון מפגש עם חברים ושיעורי בית). בכל מקרה, בגלל שלא היה לי משהו יותר טוב שעשיתי עם מרבית הזמן שלי דאז, זה לא באמת בא על חשבון דברים אחרים.
מה בנאדם כבר רוצה? שיגידו לו שהוא נחשק (בוא תזיין אותי), שיגידו לו שהוא תותח (בוא לעבוד אצלנו) ושיגידו לו שהוא מעניין (ספר לי סיפור).הכל מרגיש כבר תקופה ארוכה כטובע במעין ביצה של בינוניות, בלי איזשהו חיזוק חיובי או תחושת נסיקה מסוימת, אפילו מדומיינת. אני מבצע כל מיני פרקטיקות חסרות הגיון לכאורה ומתעקש על דברים שאיכשהו גורמים לי להרגיש איזושהי ייחודיות מזויפות בכך שאני סו-קולד הולך נגד הזרם או שומר על ייחודיות מסוימת בעולם כה שבלוני. אז אני מתעקש על רכישת מוצרים מסוימים מסיבות היסטוריות בעיקר וחוגר את עצמי רק אחרי שהתחלתי לנהוג ולא לפני. למה זה טוב לעזאזל?
אני בנאדם שעושה יותר מה שהוא צריך מאשר מה שהוא רוצה. או לפחות את מה שהוא חושב שהוא צריך ואיכשהו משכנע את עצמו אחר כך שזה גם מה שהוא רוצה. איזושהי הבנה עצמית שחלחלה אליי ברגע שנהייתי הורה היא שככל הנראה דברים לא ילכו תמיד כפי שאני רוצה או מצפה שהם ילכו. לא אצלי ישירות וגם לא אצל הילדים שלי. זה קצת כמו לנהוג בכביש מושלג או קפוא בלי שרשראות: זה שאתה נותן גז\ברקס או מטה את ההגה לכיוון מסוים, לא בהכרח אומר שהאוטו יעשה את זה.
שבת בבוקר, ישנתי טוב. האשה לקחה את הילדים ליום הולדת של אחד מהילדים בגן של הגדולה ובזמן הזה הלכתי להתאמן. חזרנו כולם הביתה ושמנו את הקטן לישון, לא נרדם. אני כבר מזמן don't give a shit about it ולא הולך לשנות משהו בסדר היום שלי בשביל זה. היא לעומת זאת, כן. היא לקחה אותו עם האוטו להיפגש עם חברה כדי שיישן קצת בדרך. נשארתי עם הגדולה מהצהרים בבית. איכשהו שהאמא לא נמצאת אז מערכת היחסים שלנו טובה הרבה יותר, מסתבר שזה דבר די נפוץ אגב, ככה הילדים מתאימים עצמם יותר אליך. בנינו מסלול רכבת ופייר היה כיף. אחרי זה היא רצתה לראות טלוויזיה ואני הייתי בעיסוקיי, כולל כתיבת שורות אלו. מדי פעם קראה לי לאיזו שטות אבל לא הפריעה יותר מדי. מזכיר את ימי שבת העצלים של לפני 8-9 שנים בדירה הקטנה שלי בדרום העיר, רק שכאן יותר בעייתי לאונן. הצעתי שנצא לגינה כי הייתי חייב להתאוורר, אבל היא לא רצתה. לך תכריח אותה. בערב כבר יצאתי להליכה יחסית ארוכה מבדרך כלל. הייתי חייב לזוז ולהרוויח את המקלחת של סוף היום הזה.