ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני 7 שנים. 6 באפריל 2017 בשעה 12:55

"אני אהיה בבית עוד חצי שעה, אתה מוזמן אם אתה רוצה" הגיעה ההודעה.

"אני אהיה" שלחתי חזרה והלכתי להתארגן.

 

כשחניתי באזור הדירה שלה ראיתי אותה עושה רוורס לחניה, חטפתי את התיק במהירות ויצאתי לכיוונה, מיהרתי לפתוח לה את הדלת בחיוך והיא יצאה ואמרה "חנפן" ונישקה אותי קלות על הלחי.

הלכתי אחריה בשתיקה לדירה, עלינו במדרגות והיא פתחה את הדלת נכנסתי אחריה בשקט ובעוד שהכלבה שלהם מקפצת סביבה בהתרגשות היא הניחה את התיק שלה, פלטה אנחה וצנחה על הספה, ראיתי את כל העייפות של השבוע עליה, וראיתי שאין לה אנרגיות לשום דבר, מצאתי את עצמי עומד הדלת מתלבט מה לעשות, איך לגשת אליה, מה לעשות כד להקל, ידעתי שאני צריך לזהות דבר ראשון באיזה מצב רוח היא.

"להכין לך משהו לשתות מדהימה?"

"לא" היא ענתה קצרות, אין לי כוח לשתות.

"בטוחה? איזה תה קמומיל טוב? אמא שלי הכינה את העוגיות שאת אוהבת והבאתי קצת..." ניסיתי לשכנע

"לא!" היא הגבירה את קולה והניחה יד ראשה כאילו בודקת חום, "ואתה רק מעצבן אותי אז תסתום!"

"אין בעיה" עניתי והשפלתי מבט.

"תסתום!" היא חזרה על עצמה והרגשתי שעשיתי טעות.

 

לא ידעתי מה לעשות, חשבתי אולי ללכת ולחזור פעם אחרת, אבל כל-כך רציתי להקל עליה, כל-כך רציתי להיות נעים, וכל דבר שחשבתי עליו היה מפחיד מדי, כל דבר גילם בתוכו פוטנציאל להרגיז אותה.

"תפסיק לפחד" חזר אליי קולה מאחת השיחות הקודמות שלנו.

 

התוכנית נכנסה אליי לראש ומיד ניגשתי לבצע.

התיישבתי על הרצפה ליד הספה שלה, מסתכל עליה מלמטה, שקט.

חלפה דקה והיא הרימה את ראשה והסתכלה סביב, כנראה חיפשה אותי, כשראתה אותי ליד הספה שלה יושב על הרצפה היא צחקה לעצמה קצת כמו אומרת "זה לא יעזור" היא שבה והשעינה את ראשה אחורה ופלטה אנחת ייאוש נוספת.

הרגליים שלה היו משוכלות אחת על השנייה, כך שאחת מהן באוויר והשנייה על הרצפה, ניגשתי אל זאת שבאוויר והחלתי לפרום את השרוכים שלה, היא הרגישה את התזוזה ברגליה אבל לא הגיבה לי, סיימתי לפרום את השרוכים, תפסתי את הנעל ומשכתי אותה לאט, דואג שלא להכאיב, שלא להפריע, לאט לאט הנעל החליקה מהרגל שלה והיא עדיין לא הגיבה.

עברתי אל הרגל השנייה, פרמתי את השרוכים לאט וכשסיימתי ניצבה מולי בעיה, הנעל לא הייתה באויר אז איך אחלוץ אותה מבלי להפריע לה יותר מדי, התחלתי למשוך את הרגל שלה לאט לאט לכיווני והיא עדיין לא הגיבה, כשהנעל נגעה ברצפה רק מהעקב תפסתי אותה וחלצתי אותה לאט מאוד.

ליטפתי את הרגליים שלה דרך הגרביים לאט, מתחיל להפעיל לח קל על הנקודות ברגליים, לאט לאט הליטוף הגיע גבוה יותר ויותר עד שהגעתי לתחילת הגרב, קילפתי את הגרביים בעדינות ממנה, והיא עדיין לא הגיבה.

רציתי כל-כך תגובה ממנה, איזה נשימת הנאה איזה פליטת אנחה, כל דבר שיעיד לי שאני בכיוון הנכון, אבל היא לא הגיבה.

תפסתי את הרגל שבאוויר מהקרסול, ורכנתי כדי לנשק אותה, היא הזיזה את הרגל ממני, מניחה אותה גם הרצפה, ליד הרגל השנייה.

הסתכלתי עליה מלמטה, מתחנן לרמז מה אני צריך לעשות או מה מותר לי לעשות אבל היא לא עזרה לי.

הסתכלתי על כפות הרגליים החשופות שלה והתלבטתי איך להמשיך, ראיתי שהיא מזיזה מעט את אצבעות הרגליים, כמו התגרות קטנה והחלטתי.

 

נשכבתי על הרצפה כולי, מקרב את פי כמה שאני יכול לרגליים שלה, היא לא זזה, נישקתי את אחת הרגליים נשיקה קטנה, לא הגיבה, נישקתי את הרגל השנייה, היא לא הגיבה.

התחלתי ללקק, בהתחלה ליקוקים קטנים מבוישים ולאט לאט הגברתי מאמץ, אהבתי את הטעם שלה, ליקקתי כמה שאני יכול ולאט לאט הטעם של השבוע המתיש ירד ממנה.

ניסיתי להגיע לכל חלק ברגל שלה והחלק היחידי שלא הגעתי אליו היה העקב, התקרבתי על הלשון לקרסול שלה וכדי להגיע לשם דחפתי את ראשי בין הרגליים שלה כדי להגיע לחלק האחורי של העקב, לפתע היא סוגרת את הרגליים עליי, ניגוד מוחלט לחוסר התגובה שלה עד עכשיו, מועכת את הפנים שלי, אמנם היא לא חנקה אותי ביעילות אבל התחלתי לחוש לחץ, נאבקתי בדחף הטבעי להזיז את הרגליים שלה ממני ולשחרר לעצמי אויר, הידיים שלי התפתלו כתוצאה מהמאבק הזה, כמו שזה התחיל ככה זה נגמר היא שיחררה אותי ונשארתי שכוב על הרצפה מתחתיה, מבולבל.

 

"שב" היא אמרה קצרות והתיישבתי במהירות, מסוחרר מעט, היא שיכלה רגל אחת על השנייה מציבה אותה בדיוק מול פניי ואמרה "מסאז' " התלהבתי מההכוונה וניגשתי למלאכה, תפסתי את הרגל שלה ועיסיתי את כפות הרגליים בעצימות מתחזקת, ניסיתי לסחוט ממנה אנחות, רציתי לראות חיוך, התרכזתי כולי במסאז' וניסיתי לזכור את סרטוני ההדרכה שראיתי באינטרנט ולבצע את המלאכה בצורה הטובה ביותר.

הרמתי מבט להסתכל עליה וראיתי אותה עוצמת עיניים, מתרכזת בתחושה של הידיים שלי אולי, לפתע היא פתחה את עיניה והסתכלה ישירות אליי, במבט קר ולא מסגיר, עצרתי את המסאז' אני תמיד קופא מהמבטים שלה, היא החליפה רגליים מבלי להסיר ממני מבט, ואני תפסתי את הרגל השנייה והתחלתי לעסות, אבל לא הורדתי ממנה מבט, לא יכולתי לנתק את עיניי מהעיניים שלה, מההיפנוט הזה, לאט לאט היא עצמה עיניים וחזרה להתמכר לידיים שלי.

כשסיימתי לעבור על כל הרגל השנייה וכל השרירים ברגל היו חמימים ורכים התחלתי לעלות עם המסאז' לכיוון הירך, עיסיתי את הקרסול והמשכתי לעלות, הגעתי אל השוק והתחלתי לעסות אותו מהצדדים בסיבוב, ואז נזכרתי באחד הסרטונים שלחתי את היד שלי אל עבר השוק האחורית, מיששתי קצת כדי לחוש את שריר התאומים כשמצאתי את השריר לחצתי עם שתי אצבעות וגלשתי למטה, היא פלטה אנחה בלתי נשלטת, בדיוק מה שרציתי, חזרתי על התהליך גם ברגל השנייה, מפריד את שריר התאומים, וסוחט ממנה אנחות, היא הזדקפה והסתכלה עליי מבצע את המלאכה, בשלב מסוים אפילו הניחה יד על ראשי משחקת לי קצת עם השיער, אחת הרגליים שלה התרוממה והתחילה למשש אותי בין הרגליים, עכשיו היה תורי לפלוט אנחות.

ניסיתי בכל כוחי שלא להשמיע הגה, אבל זה היה חזק ממני, הרגל שלה מיששה לי את הביצים, ליטפה לי את הזין דרך הבגדים והתחלתי לרעוד, מאבד ריכוז במלאכת המסאז', לפתע הרגל שלה חדלה ללטף והחלה לבעוט בי בעדינות במפשעה, מקפלת אותי לסירוגין, ניסיתי כל-כך להמשיך לעשות לה מסאז' אבל התבלבלתי ואיבדתי ריכוז.

בין כל הבעיטות הקטנות, הליטופים והריח שלה ששיגע אותי פתאום הכל הפסיק, היא הניחה רגל על החזה שלי והדפה אותי אחורה, איבדתי שיווי משקל וצנחתי על הרצפה שוב.

הסתכלתי עליה והיא חייכה את החיוך שלה ואמרה לי "אתה יודע מה בא לי?"

באתי לענות אבל עצרתי את עצמי.

"תה קמומיל חצי כפית סוכר ועוגיות של אמא שלך", היא אמרה.

מיהרתי למטבח, הכנתי לה תה כמו שהיא אוהבת, ארגנתי את העוגיות על צלחת והבאתי לה, הנחתי את זה על השולחן בסלון.

היא לקחה את התה ותפסה אותו ב2 ידיים, היא לגמה לגימה ארוכה ועצמה עיניים לשנייה, הייתי בלחץ מקווה שהתה לטעמה, לאחר זמן שהרגיש לי כמו נצח חיוך קטן התפשט על פניה, לזה חיכיתי.

לפני 7 שנים. 2 באפריל 2017 בשעה 10:49

ארוחת צהריים. 

אני מזמין אוכל מהקופאית ועובר לקצה המסעדה להמתין שיקראו בשמי, החברים ממתינים במקום אחר ואין לי אנרגיות לחבור אליהם ולהצטרף לשיחה, אני שוקע במחשבות, פותח את חלון השיחה איתך ורואה שלא ראית את ההודעה האחרונה, "עסוקה" אני קורא מילה שכתבת לי והראש עף למחשבות, מעניין איך היא נראית, מעניין איך היא כשהיא עסוקה, מעניין איך השיער שלה נראה..

היא אוהבת שמשחקים לה בשיער? יש בנות שאוהבות את זה.. אני יכול שעות.

היא עסוקה, בטח היא תשמח אם תהיה לה הודעה שתגרום לה חיוך.

אבל מה לכתוב לה?

לכתוב לה כמה אני רוצה אותה? כמה אני מחכה לראות אותה? כמה הצורך שלי בה הולך וגדל כמו אסימפטוטה בכל רגע שהיא לא מדברת איתי? אולי עדיף שלא, זה יותר מדי מרוכז בעצמי.

תחשוב טוב, תעמיק, אתה רוצה לעשות לה טוב, נכון? אז אולי תכתוב לה את הסיטואציה שדמיינת בראש? זאת שהם שוכבים ביחד ואתה גם שם והיא אומרת לך לגעת בו, לגרום לו לגמור ואתה מתחיל לגעת בו, מובך בהתחלה, לאט לאט הצורך שהיא נטעה בך, שהיא יצרה בך יש מאין משתלט עליך, כובש אותך, וזה גם נעים לך, אתה אוהב את התחושה הזאת ופתאום אתה רק רוצה לעשות לו טוב...

כן... אני יכול לכתוב את זה, אבל זה ייצא ארוך.

וואו, נהיה לי חם במסעדה, אני חייב לצאת לאויר הקריר בזמן שאני ממתין... האויר הקריר עושה לי נעים, והמחשבות חוזרות.

אולי תכתוב לה על זה שאתה חושב איך זה יהיה לשרת אותה, תגיד לה שתדמיין מצב שהיא מגיעה חזרה הביתה והבית מסודר בדיוק על פי הוראות שהיא השאירה לך, סדר מסוים, מוזיקה מסוימת, אוכל מסוים, אמבטיה מדויקת, תספר לה איך אתה חושב על הרגע שהיא נכנסת ואתה קופץ מיד לקבל אותה ומזכיר לעצמך קצת כלב קטן, לא עוזר שהכלבה שלה קופצת עליה איתך, תספר לה איך אתה חולץ לה נעליים מתחנן ללקק את הרגליים ומקבל סירוב, ספר לה איך היא פושטת בגדים ואתה פותח לה את הדלת למקלחת שם האמבטיה המדויקת מוכנה, ספר לה איך אתה משתגע כשהיא מכניסה את הגוף הזה למים, ספר לה איך אתה לא רוצה לסגור את הדלת, ואתה רוצה להישאר שם לפנק אותה, לבהות בה, להעריץ אותה גם כשהיא במקלחת, אבל היא ביקשה, אז אתה סוגר בלי רצון.

ספר לה איך אתה מקבל אותו כשהוא נכנס, קצת פחות בהתלהבות אבל ספר לה איך אתה עדיין חושש ממנו קצת ואיך אתה עדיין רוצה לשרת אותו, ספר לה איך אתה מדמיין איך נראה ערב מושלם בשבילו כשהוא חוזר מהעבודה, ספר לה איך אתה מכין לו את המשקה שהוא אוהב בדיוק, איך אתה מחבר לו את הטלפון למטען, איך אתה מבצע עוד מטלה שהוא מבקש ממך.

ספר לה שאתה שומע את הקול שלה יוצאת מהאמבטיה ודופק ריצה כדי לא לפספס נוטש את המשימה שלו אבל יודע שהוא מבין את הבדלי המעמדות ויסלח, איך שאתה נכנס למקלחת להגיש לה את החלוק שלה, ספר לה שאתה גם בראש לא מסוגל להאמין לעצמך שאתה עזרת לכסות את הדבר המדהים הזה, ספר לה כמה כיף לך לנגב אותה בעדינות, לאט לאט, בכל הגוף ספר לה כמה חשבת אם לדפוק לה נשיקה קטנה בעורף בזמן שאתה מטפל לה בגב, ספר לה שאתה שמח זרמה עם זה בסוף ואפילו פלטה אנחה קטנה.

כן... זה אולי יהיה נחמד לה לקרוא על כזה ערב שאני עובד קשה בשביל שיהיה לה הכי כיף ורגוע שאפשר...

אני מבולבל, מלא מחשבות עולות לי בראש, מה לכתוב, מה לומר לה כדי שיהיה לה טיפטיפה של חיוך במהלך יום ראשון, יום השביזות הידוע, המחשבות מערפלות ויוצרות מיש מש של מילים תמונות, נשיקות, ליקוקים, קשירות, הצלפות וצביטות, המחשבות גם גורמות לי להתפתל ואני מוצא את עצמי מהלך הלוך ושוב מחוץ למסעדה כדי להתמודד עם ההתפתלויות.

"טלור!" נשמע הקריאה והקופאית הניחה שקית על הדוכן.

"טלר אולי?" אני מתקן אותה

היא מסתכלת על החשבונית ואומרת "כן, סליחה טלר"

"תודה" אני משיב ולוקח את השקית ומתקדם לעבר המשרד.

לפני 7 שנים. 1 באפריל 2017 בשעה 6:02

אני פותח את העיניים, אבל לא באמת רואה עדיין, המח שלי עוד מבצע את תהליכי ההתעוררות של להיזכר מי אתה, להבין שמה שחלמת לא קרה באמת, להבין שאתה לא במיטה בדירה שלך ואז להתחיל לראות, ואני רואה אותה...

המח עבר לשלב של להעיר את האיברים, מתחתי קצת את האיברים ולפתע הרגשתי את כל האזור האחורי שלי בוער, לשבריר שנייה זה היה לי מוזר אבל אז הזיכרונות הגיעו והשתלטו על המח לכמה שניות.

שברי תמונות, הקשירות, ההצלפות, השריטות, הנשיקות, הליטופים והכי הרבה תגי המחיר שהיא הציבה לי, לא האמנתי שזה אפשרי מה שהיא עשתה, היא נתנה לי בחירה בין חדירה נפשית לכאב פיזי, שאלה אם להמשיך לשאול דברים, להמשיך לקלף אותי לחדור עוד לנשמה שלי, להגיע למקומות שאני עוד מנסה לשמור לעצמי, או לקבל כאב פיזי בדרגות עולות, בשלב מסוים התשובות לא היו ברורות בכלל...

שלחתי יד ללטף את הישבן שלי ורעדתי מרוב הרגישות.

 

הרמתי ראש כדי להציץ מעבר לכתף הישנה שלה לבדוק אם הוא עוד במיטה איתנו, הוא לא היה, זכרתי שהוא אמר שהוא יוצא מוקדם, נזכרתי שכשהכל הסתיים אתמול, כשהותרתי מכבליי וכולנו צנחנו על המיטה באפיסת כוחות, היא אמרה לי "קטני, תעיר אותי מחר אחרי 07:30", השעון הראה 07:37.

הסתכלתי עליה, היא ישנה בגבה אליי, השמיכה מכסה את רובה אבל הגב חשוף, החולצה שלה התרוממה קצת וחושפת גב תחתון וממש ליד המכנסיים אפשר לראות תחילתו של חריץ, לרגע בהיתי בחלק עור החשוף הזה, כמהה להתקרב אליה ולחוש אותו, לנשק אותה שם, רציתי להעיר אותה בחיבוק מאחורה אבל עוד לא ידעתי את מקומי, ולא ידעתי אם היא תאהב את זה או לא, עברתי על הרבה אפשרויות במח שלי ואז נזכרתי בהודעה שהיא כתבה לי פעם:

"אני אוהבת פינוקי רגליים... מפדיקור כולל נשיקות ליטופים מסאז' ליקוקים מציצות..."

כמו שההודעה הזו גרמה לי להתפתל ולעמוד כשקיבלתי אותה זה בדיוק מה שחשתי עכשיו, הזין שלי נעמד זקור ורציתי רק להיצמד אליה, לחבק אותה מאחור, אני מודה שהרצון הזה כנראה נבע מצורך חייתי להרגיש את התחת שלה ליד המפשעה שלי, גירשתי את הצורך הזה מהראש שלי וחזרתי לחשוב איך מעירים אותה.

הקולות בראש שלי החלו להתווכח

"זה די ברור, פשוט תנשק לה את הרגליים"

"מה אתה משוגע? ואם היא לא תאהב את זה, לא רק שזה יהיה כישלון, אני עלול לחטוף בעיטה אם היא תיבהל, רגליים זה אזור רגיש."

"טוב בזה אתה צודק אז תתחיל נשיקות מאזור הירך, ותרד למטה ואז תלקק את הרגליים"

"טוב נשמע טוב, אבל רגע, אם היא לא תסכים, אם היא לא תרצה."

"ראבק, דביל, אתה יודע שהיא לא תגיד לך צעד צעד מה לעשות, אתה צריך להיות אמיץ"

"אני אמיץ, בטח שאני אמיץ."

"לא, אתה פחדן..."

"בטח שאני מפחד! זאת היא! אתה יודע מה היא מסוגלת לעשות לנו, אתמול היא הצליחה להשתיק אפילו אותך ושנים שלא שתקת ליותר משנייה אחת."

"אתה עדיין פחדן.."

"לא אני לא."

פתאום הקול שלה חדר לי למחשבות "אתה כזה פחדן..." מגחח קצת, זיכרון מאחת השיחות שלנו.

"זין, אני מוכיח לה!" שני הקולות אמרו יחד.

 

התקרבתי אליה לאט לאט, נחוש להעיר אותה בנשיקות ולא בתזוזות, הזזתי את השמיכה קצת חושף את רגליה, נתתי שנייה לגוף שלה שיתרגל לחוסר בשמיכה ולראות אם היא משנה תנוחה, היא לא זזה, היא לבשה שורטס ששיגעו אותי, אני מציב את פניי ליד הירך שלה, מבין כמה אני קרוב לתחת שלה, אוף כמה אני רוצה לנשק אותה שם, כמה אני רוצה לנשק לה את התחת ואז לצלול בחריץ הזה ולא לצאת לעולם.

לא עשיתי את זה, כי לנשק רגליים פעם ראשונה זה אומץ, ללכת ישר על התחת זו התאבדות.

הורדתי את הראש עוד קצת והגעתי לירך התקרבתי לנשיקה ראשונה, אני כבר מרגיש את החום הנפלט ממנה על השפתיים שלי, נעצרתי לכמה שניות, מקשיב לנשימות שלה, עוקב אחרי הקצב ושומר אותו בראשי, התחלתי לנשק,

נשיקה ראשונה הייתה קטנה מאוד, כמעט לא מורגשת,

נישקתי שוב,

היא נשמה,

נישקתי שוב מגדיל במעט את הנשיקה,

היא נשמה,

עוד נשיקה מעט רטובה יותר,

היא נשמה

ירדתי עוד קצת, נישקתי נשיקה עם קצת שאיבה

היא לא נשמה, בדיוק לזה חיכיתי, קצת הנשימות שלה השתנה, היא מתעוררת.

נישקתי שוב, משנה מיקום קצת,

נישקתי שוב, עולה קצת למעלה.

הרגשתי צמרמורת קלה יורדת במורד רגלה, היא מרגישה את הנשיקות שלי, אני יודע.

נישקתי שוב, שום תגובה ממנה.

ירדתי עוד קצת, נישקתי והוספתי ליקוק קטן.

עוד צמרמורת, המשימה הושלמה, היא ערה, אבל עדיין אני לא זכאי לתגובה ממנה.

ואז ידעתי שאני בכיוון הנכון.

הגברתי את קצב הנשיקות, וירדתי יותר למטה, נישקתי את הירך התחתונה, נישקתי את הקרסול ואז הייתי צריך להחליף תנוחה כבר.

ירדתי מהמיטה וחשתי לאזור הרגליים שלה שבלטו במקצת מהמזרון, כרעתי ברך וקירבתי את ראשי לרגליים שלה, הן היו מונחות אחת על השנייה כי היא ישנה על הצד, נישקתי אחת מהם, מתרגש וקולט שזו הפעם הראשונה שאני עושה את זה, נישקתי עוד כמה פעמים ואז עלה בי צורך להעביר את הלשון בין האצבעות שלה, התקרבתי בנשיקות לאזור האצבעות וליקקתי בחשש, היא קצת זזה, העברתי את הלשון בין 2 אצבעות והיא פלטה אנחה, כל חושי צלצלו ותחושת גאווה ניצתה בי, גרמתי לה לפלוט אנחה.

תפסתי את אחת הרגליים שלה בקרסול ומשכתי בעדינות, רומז לה להסתובב, היא הסתובבה ונשכבה על גבה, עוד מהלך שפחדתי לעשות אבל התברר כמוצלח.

התרגשתי מאוד וניסיתי בכל כוחי לשמור על עדינות ולהמשיך לנשק ולא להתפרע, היה לי חם, הזין שלי עמד והרגישות בתחת שלי הייתה מורגשת.

עכשיו תנוחת הרגליים שלה הייתה נוחה הרבה יותר, נישקתי את כפות הרגליים שלה, טיפלתי בכל אחת בנפרד, מצצתי את הצבעות שלה וסחטתי ממנה עוד כמה אנקות, התרגשתי מזה, הקול שלה תמיד חודר אליי גם אז זה אנחה.

היא סידרה כרית כדי שיהיה לה נח ועכשיו היא ערה לגמרי מסתכלת עליי מבצע את המלאכה, רציתי כל-כך להרים אליה מבט, והעזתי רק לשבריר שנייה מספיק לראות את העיניים החודרות שלה משדרות "שלא תעז לעצור".

החלטתי להגביר את הקצב ולשלב מגע ידיים, מצצתי את אחת הבהונות ועם הידיים תפסתי את הרגל שלה ועיסיתי אותה, היא גנחה, והתפתלה קצת המשכתי את המציצה והעמקתי את העיסוי, הוצאתי ממנה עוד גניחה, היא הניחה את אחת הידיים שלה על החזה שלה.

עברתי לרגל השנייה מתחיל במציצה של הבוהן, מנסה ליצור אצלה צורך, מנסה לגרום לה לרצות שאוסיף כבר את העיסוי ברגל השנייה, מצצתי לאט מעביר את הלשון שלי עליה והתחלתי להרגיש אותה צריכה אבל אז היא החדירה את הרגל שלה לתוך הפה שלי, נתקפתי בהלה והעיניים שלי נפתחו בהפתעה, נאבקתי ברפלקס של להוציא את הרגל שלה מהפה שלי וניסיתי להמשיך ללקק, ליקקתי מה שיכולתי אבל הרגל מילאה לי את הפה, כמו שזה בא זה הלך, היא הוציאה את הרגל מהפה שלי ונותרתי המום, רציתי להמשיך רציתי עוד להרגיש את טעם הרגליים שלה אבל נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות ואז היא הצילה אותי.

"די עם השטויות, תעלה," היא אמרה, והוסיפה באזהרה מקפיאת דם "לאט!"

הבנתי את הכוונה, נישקתי את אחת מכפות הרגליים שלה, ועליתי בנשיקות לאט לאט, עובר את הקרסול, עולה במעלה הירך התחתונה, מנשק לאט, חושש, רוצה להגיע אבל חושש באותה מידה, מנשק את הברך, יצאתי מדעתי רציתי להעמיק את העניין והתחלתי ללקק בלי שליטה, מלקק את הברך מנשק, מלקק ועולה למעלה, הגעתי לירך שלה, והחום שלה רק עולה, והמקום בין הרגליים שלה הולך ונגמר, אני כמעט בסוף הירך ואני מנשק, עובר לנשק פעם את הצד הזה ופעם את הצד השני, היא גונחת, היא נאנקת, ואני מגיע לשורטס שלה.

אני מסתכל בדיוק למפשעה שלה, מריח אותה מבעד לבגדים שלה, ואני רוצה כל-כך להוריד לה את הכל ולמצוץ לה, אני מתקרב אל המפשעה שלה ומנשק את הבגדים שלה, רוצה כל-כך להוריד את הכל, רוצה כל-כך להיות מתחת לבגדים שלה, אני תופס את השורטס שלה ומתכוון להוריד ואז היא תופסת לי את היד, ומעיפה אותה "נראה לך?" היא שואלת.

היא תופסת לי את הראש ומרחיקה אותי מהמפשעה שלה.

"תתקרב, אבל אל תיגע"

היא מכניסה את היד שלה, ומתחילה לאונן, היא גונחת, סוגרת את הרגליים שלה לסירוגין על הראש שלי, מועכת אותי, אני מריח אותה, משתגע, רוצה לקפוץ, רוצה ללקק אותה, אבל לא מסוגל, אני מנשק את הירכיים שלה בתסכול, היא מתקרבת לסיום, ואני רוצה כל-כך להיות חלק, חם בין הרגליים שלה, והזין שלי מטפטף, היא מתחילה לרעוד, ומגבירה את הקצב ואז זה בא בהפתעה, הרגליים שלה נסגרות עליי בעוצמה מפתיעות אותי, כל הגוף שלה רועד, והיא גונחת בקולי קולות, אני אבוד בין הרגליים שלה בין הריחות והחום, ואז הרעידות נרגעו, היא משחררת לי אויר לנשימה.

היא תופסת לי את הראש ומעיפה אותי הצידה.

"בוקר טוב" היא אומרת.

 

 

 

לפני 7 שנים. 30 במרץ 2017 בשעה 4:48

"אתה חייב לפתח עור של פיל בכל מה שקשור אליה... כל תנודה קטנה שלה משפיעה עליך ממש, מהדהדת עליך ומועצמת עליך..."

"חח" אני מגחך "אתה מצחיק אותי, עור..."

אני נושם נשימה עמוקה וממשיך "עור נועד להגן עליך מפני דברים שבחוץ, נועד להיות חוסם מהעולם שבחוץ, היא כבר בפנים... עמוק!"

לפני 7 שנים. 28 במרץ 2017 בשעה 17:22

אתמול הלכתי במסדרונות המשרד, בדרכי להביא קפה או לשירותים או סתם לסיבוב הפסקה מהמחשב, הבוס שלי יצא מאחד החדרים ושאל אותי "היי טלר, מה איתך?" הופתעתי מהשאלה ועניתי "הכל בסדר" והוא המשיך ושאל "כי אתה נראה קצת לא..." ומשך את המילה האחרונה.

"לא לא, הכל סבבה" התעקשתי.

הוא אמר "טוב מעולה" והמשיך ללכת.

שיקרתי.

מהסיבה הפשוטה שהוא לא יבין, שאין טעם להיכנס לזה, ובמיוחד לא עם הבוס שלי, אני אדם נורא פתוח ומאוד חולק, לדוגמא כשמישהי שיצאתי איתה והרגשתי חיבור שולחת לי הודעה שעדיף לעצור כאן זה ניכר עליי במהלך היום וכששואלים מה קרה, אני עונה בכנות.

איך לומר לו על הסערה שמתחוללת אצלך בראש?

איך לומר לו שצירוף קטלני של שיר מסוים, שחזור של דברים שהיא אמרה ופנטזיות משום מה הוריד אותך למטה?

איך לומר שהסערה הזאת בראש שלך פשוט מאפילה על כל השאר הדברים שאתה מרגיש?

איך לומר לו שאתה מרגיש שהיא חדרה לך את כל המחסומים והצליחה לגעת במקומות מאוד עדינים ורגישים בלב שלך מבלי ששמת לב שהיא קרובה?

 

ישבתי עם חברים אתמול, אולי 2 החברים גברים הכי קרובים אליי בכל העולם, ולא באמת הייתי שם, וכשאחד מהם הלך לשירותים השני שאל אותי "אתה בסדר? אתה בדרך כלל יותר צוחק ומדבר..."

איך להסביר לו שכמה שעות היא לא מגיבה להודעות, וזה הכי הגיוני בעולם היא בן אדם בסה"כ ואולי לא נגישה לפלאפון, או זמינה לענות, אבל אתה עדיין מושפע מזה, אתה עדיין כמהה לאיזה יחס ממנה?

איך מבטאים ומספרים למישהו שהתארס ועוד שבועיים מתחתן שאתה בדיוק בימים אלה משיל מעליך מחסומים רבים, שאתה סודק סטיגמות שקיימות אצלך שנים? איך מסבירים לו שכל הקונספט של זוגיות קיבל אצלך מפנה בצורה חדה?

איך אומרים לו שגבר אצלך בפנטזיות?

איך מדגימים את זה שאתה כבר כמה שבועות לא עושה משימות כאלה או אחרות שהצבת לעצמך רק כי הנוכחות שלה בחיים שלך מסיחה את דעתך מהכל?

איך מספרים לו שאתה נמשך ומהופנט מזוג שבכלל לא ראית במציאות?

איך מבהירים שארבעה שירים שתקועים לי בראש מדברים פתאום רק עליה?

 

אבא שלי שוחח איתי בסוף היום, כמו כל יום, אבא שלי ישר מזהה כל תנודה קטנה בקול שלי, וכבר כמה ימים שאני מתאמץ בכל כוחי לא להסגיר בקולי את השינוי, אבל אתמול העייפות הכניעה אותי והוא שמע, מידית הוא תחקר אותי מה קרה, ואני הצלחתי להתחמק בטענת העייפות שהתאימה לשעת השיחה המאוחרת.

איך מספרים לו שאתה מרגיש כמו שלא הרגשת מעולם? שלא כתבת כמות כזאת של קטעים בכל-כך קצת זמן כבר שנים?

איך מבטאים את זה שכל המושגים של משיכה, קנאה, פחד, יראה, סקרנות וכמיהה מקבלים אצלך משמעות אחרת בשבועות האחרונים?

איך אומרים לו שכבר שבועות לא דיברתי עם האנשים הקרובים עליי על הדברים שבאמת מציקים לי?

איך להסביר לו שעל הנושא שאני הכי רוצה לדבר עליו ולפרוק אני יכול לדבר רק איתה והיא הנושא בכלל?

איך מספרים לו שהבן שלו לעיתים מתנהג כמו כלב, בשנייה שעוזבים אותו לבד מתחיל להגיב בעצב אבל ברגע ראשון של תשומת לב מקשקש בזנב ומאושר עד הגג?

 

היא מדהימה, יותר ויותר, עם כל צד בה שאני מגלה ועם כל שיחה אני מבין את זה יותר ויותר, וההתהפנטות שלי מעמיקה.

הם מרתקים אותי מאוד, בכל סימן שיש לאיזשהוא תקשורת ביניהם אני משתתק, מנסה לשמוע, לדלות פרטים, רוצה להכיר רוצה להתקרב כמה שאני יכול.

הבזקים, שברי משפטים, מילים, תגובות, קולות ופנטזיות מתערבבות לי בראש ברגעים אקראיים, גורמים לנשימתי להיעתק, גורמים לי להתפתל, מעוררים תנועה בין רגליי.

בגלל שהקשר בינינו מבוסס טכנולוגיה ולא פנים מול פנים אני מוצא את עצמי חושש מטעויות הרבה יותר, חושש שהודעה שלי לא תהיה מובנת, ובכל פעם שהיא לא עונה כמה שעות אני מתחיל להרגיש איזה לחץ בבטן כמו בלון שמתמלא לאט לאט, וכשהבלון גדול מאוד המחשבות השליליות מתחילות להגיע, אני מתחיל לחשוש שתכף היא נעלמת לי.

 

קשה לתאר את התחושה הזאת, אבל הדימוי הכי קרוב הוא כזה: תתארו לכם שמצאתם ברחוב יהלום, או אבן חן, אתם מסתכלים מסביב מחפשים מישהו שאיבד יהלום, כי אתם לא מאמינים שבאמת מצאתם יהלום על הרצפה, זה בטוח של מישהו אחר, זה לא אמיתי, אבל אף אחד לא מחפש, ואחרי שהבנתם שזה אמיתי, ושזה שלכם, אתם ממשיכים ללכת, בהתחלה מחזיקים את היהלום חזק שלא ייפול, כל-כך חזק שפרקי הידיים שלכם מלבינים, ואתם שמים אותו בכיס אבל לא מוציאים את היד מחשש שהוא ייעלם, לפתע כל בן אדם ברחוב נראה לכם כאילו מזהה שיש לכם יהלום בכיס ורוצה לגנוב לכם אותו, כל מדרכה נראית פוטנציאלית למעידה ולאיבוד היהלום.

ככה זה איתה, כל טעות קטנה אני חושש שאיבדתי אותה, כל מהמורה הכי קטנה בקשר מטלטלת אותי.

הפחד לאבד משתק, מצמית וכשהוא משתלט עליי אני מרגיש שמישהו תופס לי את הלב וסוחט ממנו כל טיפת דם אפשרית, הרגשה קשה לתיאור, אני חושב שיש רק בן אדם אחד שיכול להזדהות איתי בחשש הזה.

 

הכעס שלה... עוד אחד מהדברים אצלה שיכול להכיל דבר והיפוכו בבת אחת, מצד אחד מפחיד, מקפיא את הדם, ברגע שאני מבין שהיא כועסת, ואני יודע שלא נחשפתי עדיין ל10% ממנו, אני קופא, לא יודע מה יהיו המילים הבאות שלה רוצה לברוח מצד אחד, רוצה לרצות, לתקן, להעלות אצלה חיוך, מפרפר בין מילים וניסיונות להסביר, ומצד שני רוצה להישאר, להראות לה שאני יכול להתמודד, שאני מסוגל להכיל, שהרגעים בהם היא במצב רוח טוב שווים את כל הרגעים בהם היא כועסת.

 

המשימות שהיא מטילה עליי, מדהימות גם הן, אני מוצא את עצמי סוחט מילים, מעמיק את ההסתכלות פנימה, מבין דרך זה הרבה יותר על עצמי. זכורה לי משימה אחת שהיא הטילה עליי והתנגדתי נחרצות אבל לאחר הסבר קטן אני מוצא את עצמי רוצה לבצע את המשימה כמה שיותר מהר.

 

הפנטזיות... אוי הפנטזיות, כמה שאני חושב עליהם, מדמיין את התקשורת ביניהם, אני מוצא את עצמי נזרק למציאות אחרת לעיתים, לפעמים בדירה שלי מדמיין שהם נכנסים, לפעמים על איזה מיטה זרה מדמיין מה קורה, לפעמים על כיסא מדמיין מגע והראש שלי כהרגלו מדמיין פרטים קטנים, מנתח אפשרויות. ובמקביל אני כבר חושב איך לתאר לה את זה, כי היא תדע והיא תרצה פירוט.

 

אני כל הזמן מוצא עצמי מחכה לשיחה הבאה איתה, לפעם הבאה שאצליח ליצור שיחת הודעות שלא עוצרת ל20 דקות בין הודעה להודעה...

אני רק רוצה להתקרב אליה, רק רוצה להכיר אותם יותר וזה רוב מה שבמחשבות שלי לאחרונה.

לפני 7 שנים. 25 במרץ 2017 בשעה 17:03

מי שעוקב אחרי הבלוג בימים האחרונים ויקשיב למילים של השיר הזה יבין ישר למה כל מילה (חוץ מהבית הראשון) מדויקים וחודרים לי ללב פעם אחר פעם.

השיר הזה היה המוצא שלי, הבריחה שלי, התפרקתי איתו כשהיה לי קשה, צעקתי אותו כמה פעמים כשהיה לי קשה והייתי צריך אותה, 

כל מילה... עכשיו הוא הכלא שלי, הוא לא מפסיק להסתובב לי בראש.

את יכולה להציל אותי? היית כח הכבידה שלי, והעולם שלי מתפרק...

 

 

לפני 7 שנים. 25 במרץ 2017 בשעה 15:28

פעם כשנפגשתי בהתחלה עם הדינאמי (כן הכינוי שלו השתנה מ"החכם" ל"הדינאמי") אז לאחר שנתיים של פגישות ברצף הגיע זמן הגיוס, הגיע הזמן לצאת לדרך לבדי, היו לי הרבה חששות איך אתמודד בלי התמיכה שלו, בלי המקום השבועי שלי להתפרק ולדון, והוא אמר לי משהו מעניין "אני חושב שיש לך דינאמי קטן בפנים שיודע לייצג אותי די טוב".

ולכן לפעמים אני חושב מה הוא היה אומר, מה הוא היה שואל, ועכשיו הוא שואל אותי

"מה היית עושה אם היא הייתה פה?"

"מה?" אני פולט נחרת צחוק קטנה "מה פה?"

"אם היא הייתה נכנסת לכאן, מה היית עושה?" הוא חזר על עצמו.

"אבל..." התבלבלתי, "מה הקשר, אני אומר לך משהו אחר לגמרי".

הוא נשם עמוק ואמר "בכל זאת, תנסה"

"אני לא מסוגל, אני לא יודע איך היא נראית ואין לי מושג איך היא מתנהגת פנים מול פנים, לא יודע מה אני אעשה אם היא תהיה פה" התחלתי להילחץ מסיבה לא ברורה.

"תנסה... אם זה עוזר לך אל תדמיין את הפגישה הראשונה, נניח שראית אותה כבר..."

נשמתי נשימה עמוקה ועצמתי עיניים היה לי הכי קל לחזור אל החלום ומשם לצרף דברים אחרים שקרו לקטע אחד.

 

אני נכנס לחדר והיא יושבת על המיטה, מסתכלת בפלאפון שלה, היא מרימה את המבט כאילו ידעה שאהיה שם ומחייכת חיוך שמחייך מי שידע מה הולך לקרות, אני עומד בפתח קצת נשען על המשקוף מנסה לאתר סימן שאני מוזמן פנימה, שום סימן ממנה, אני מנסה את מזלי ופוסע פנימה, היא לא עוצרת אותי.

אני מתקרב בחשש אל המיטה וכורע ברך, לא התבקשתי אבל זה היה נראה לי ראוי, החיוך שלה התרחב והיא שאלה "לא יכולת לישון?"

הנהנתי כי לא מצאתי מילים.

הוא נכנס מאחורי, אני לא מעז להסתובב לא מעז להוריד את מבטי ממנה, היא מרימה מבט אליו, עוקבת אחריו פונה אל הארון ומכניס בגד, הוא כנראה חש במבטה חודר בו מאחור ואני שומע מאחוריי "מה?"

היא מתיישבת לישיבה מזרחית ואומרת לו "בוא מאמי, הוא עשה לי חשק".

הוא התקרב אל הצד של המיטה ועלה קרוב אליה, הוא רכן לכיוונה ונישק אותה, נשיקה עמוקה, הוא השכיב אותה חזרה על המיטה והיא התמסרה אל הנשיקות שלו, היא חיבקה אותו ואז הורידה את אחת הידיים ונתנה מכות קלות על המזרון, הסתכלתי על היד שלה וקפאתי, "היא רוצה שאעלה על המזרון? שאתקרב אליהם?" חשבתי לעצמי.

העזתי

עליתי על המזרון לאט, ונשכבתי מרותק מהם ומהופנט, הוא ירד בנשיקות אל הצוואר שלה היא עצמה עיניים ופלטה אנחות הנאה כשהיא שמה לב שעליתי על המזרון היא שלחה שוב יד לכיווני, מגששת, היד שלה מצאה את פניי, היא נגעה בלחי שלי ליטפה את הזיפים שלי ואז נעצרה, הרגשתי מה הולך להגיע אבל עדיין לא ציפיתי לזה, בין אנחה לאנחה שהוא סוחט ממנה הייתי מקבל סטירה, בכל פעם הסטירה הייתה מעיפה אותי מהמציאות, הייתי בטוח שעוד רגע אני מתעורר, שזה לא קורה לי באמת הפנים שלי החלו לבעור.

לאחר אחת הסטירות היד שלה נשארה על הלחי שלי והתחילה לטייל, היא מצאה את הפה שלי שהיה קפוץ מהלחץ והאצבע שלה התחילה לטייל לי על השפתיים מציירת אותן, במכה אחת היא מחדירה 2 אצבעות לפה שלי, לא הייתי צריך יותר רמז ומצצתי בשקיקה, כשהיא מכניסה ומוציאה את האצבעות, היא הצליחה להעביר בי תחושת השפלה כאילו מזיינים לי את הפה ותחושת גאווה שהיד שלה בכלל מתייחסת אליי, ואז בדיוק כשהתמכרתי לטעם שלה האצבעות נעלמו, והיא ניגבה אותן על הגב שלו, ואמרה לו "חולצה" הוא לא חיכה יותר מדי ובשנייה החולצה שלו נעלמה, ואז היא החלה שורטת לו את הגב, מפריעה לו בנשיקות, מסיחה את דעתו כשהוא פולט זעקות כאב והיא מעירה לו "אתה מאבד ריכוז" קולה הפך גבוה ומאיים.

נהיה לי חם, התחלתי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם, רציתי להתקרב אליהם, רציתי לנשק אותה גם, רציתי להיות קרוב אליה ולהרגיש את החום שלה, רציתי גם לסחוט ממנה אנחות, הגוף שלי זז מעצמו, לא יכולתי להתנגד לזה, התקרבתי אליהם ואז היד שלי נגעה בה בטעות, היא שמה לב לזה ואמרה "תתרחק" קפצתי אחורה, ואז היא הוסיפה "גם אתה" הוא ירד ממנה במהירות.

 

היה שקט מתוח, כל החדר סבב סביבה, אני והוא שקטים קוראים כל תזוזה שלה מנסים להבין מה הולך לקרות, היא פתאום אומרת לו "יש סיבה שאתה לא למטה" והוא מיד מבצע, היא הצביעה על נקודה במיטה ואמרה לי "שב" חשתי לנקודה והתיישבתי בישיבה מזרחית, הייתי צמוד למותניים שלה, עם הפנים אליה, לא ראיתי מה קורה שם למטה, אבל שמעתי תזוזות, שמעתי בגדים יורדים, שמעתי קולות מחרמנים.

"קטן!" היא העירה את הבהייה שלי, "תתרכז בי!" היא אמרה, ואני הבנתי מה מקומי ותפקידי עוד לא השתחררתי מהסחרחורת שהכינוי הזה תמיד גורם לי והיא שאלה אותי שאלה "היית יורד לה?"

לא הבנתי מאיפה השאלה הזאת הגיעה, וקולות הליקוק הסיחו את דעתי, "אמממ..." אמרתי וגמגמתי.

"תתרכז!" היא שוב אמרה הקול שלה הפך למקפיא.

"כן, כן, הייתי יורד לה הרבה, כל פעם כשהיינו עושים סקס ניסיתי לרדת לה"

"הא!" היא גיחכה קצת "ניסית? אהההה" נפלטה אנחה.

"כן... כאיל...הייתי מציע, היא לא תמיד רצתה" גמגמתי.

"אולי זה כי לא היית טוב מספיק אולי... למטה!" היא קטעה את עצמה כדי לתת לו הוראות.

"הייתי טוב מאוד!" מחיתי ברוגז.

היא הרימה יד אחת מהראש שלו וליטפה אותי, "טוב כמוהו?"  הפנים שלה מתערפלות לרגע שהיא מתרכזת בלשונו ופולטת אנחה ארוכה "אווווייייי, הוא ממש טוב..."

לא ידעתי מה לענות, היד שלה על הכתף שלי כמעט שרפה אותי משום מה, והקולות שלה הקולות שלו הכל התערפל לי בראש.

"כמה זמן היית יורד לה?" היא שאלה, חודרת אליי בעיניים שלה.

"מה?" שאלתי "לא יודע" לא רציתי לחשוב על זה.

"תן לי תשובה!" היא דרשה, ניסיתי להיזכר, הרצתי מקרים בראש שלי, העמקתי בעצמי כדי לתת לה תשובה, היו לי כל מיני מקרים, ולא ידעתי זמנים באמת.

"נו!" היא האיצה בי ושברה לי את כל המחסומים.

"רבע שעה?" אמרתי בחצי שאלה.

"הא!" היא גיחכה שוב, "שמעת מאמי, הוא חושב שרבע שעה זה הרבה".

הפנים שלי בערו, רציתי לברוח, הרגשתי חשוף לגמרי, הרגשתי איך מקור גאווה שלי הופך לכלי בידיים שלה, היא שוב שמה לי יד על הכתף, הפעם מלטפת קצת, גורמת לי להתמכר ואז עוברת אל הפטמה, "המאמי שלי... " היא התחילה להגיד כשהיד שלה על הפטמה שלי "פעם ירד לי גם שעתיים" ובמילה האחרונה צבטה לי את הפטמה סוחטת ממני זעקת כאב מפתיעה.

"אחחחח" היא פתאום פולטת עוד אנחה, האווירה כולה מחשמלת ואני משתוקק להסתכל על מה הוא עושה, ויותר משתוקק לתפוס את מקומו.

"אבל עשיתי יותר! אני לא יודע, אני לא מדדתי זמנים" מחיתי בתוקף.

"סתום!" הקול שלה השתנה.

"מאמי תעצור!" היא פקדה "תעצור!"  חזרה על עצמה כנראה שהוא לא רצה להפסיק "תישאר קרוב אבל אל תיגע" נשארתי פעור עיניים, מה קורה שם? מה היא עושה לו?

הוא התחיל להשמיע קולות תסכול והתחנן להמשיך, היא רכנה הצידה והוציאה כיסוי עיניים וזרקה אותו לעברי "שים!" היא אמרה בפשטות.

"מדהימה, בבקשה לא, אני מפחד" התכווצתי, לא לראות הפחיד אותי.

"שים!" היא חזרה על אותה מילה בקרות, ואז הוסיפה "אל תדאג" בקול המלטף שלה.

שמתי.

נשמתי עמוק ואז שמעתי "אצבע!" והבנתי שהוא ממשיך, הקולות שלה חזרו להישמע בחדר, הריח והאוירה גרמו לי להשתכר, הרגשתי מעופף, הידיים שלי היו ממזמן בין הרגליים שלי נוגעות בזין אבל לא מעיזות לעשות כלום.

"קטניייי" היא אמרה בניגון פתייני, האוזניים שלי הזדקרו "אתה רוצה לגעת לי בחזה?" נכנסתי לשוק, לא ידעתי מה התשובה הנכונה, ברור שאני רוצה אבל אולי אני לא צריך להראות את זה? מה עושים? איך מגיבים?

הנהנתי, לא מצאתי מילים.

"לא שמעתי" היא אמרה.

"א.. א.. כן." אמרתי וכשלתי במילותיי.

"תנסה פעם אחרונה וכדאי שאשמע"

"כן! אני רוצה!"

פתאום הרגשתי את היד שלה, לוקחת את היד שלי ומובילה אותי  לכיוון החזה שלה, כשהרגשתי את החזה שלה פלטתי אנחה לא נשלטת ופשוט התרכזתי רק בהרגשה הזאת.

 

ואז הכל השתנה, היא נעלמה, לא הרגשתי אותה, היא אמרה לו משהו אבל לא הבנתי מה, הרגשתי את המיטה זזה, שמעתי נייר נקרע, ואז הרגשתי ידיים, מובילות אותי לשכיבה, נשכבתי.

הידיים סידרו אותי לצורת נר, מצמידות לי את הידיים והרגליים לגוף לא העזתי לזוז, פחדתי.

ואז המיטה שוב זזה, אני חושב שהרגשתי רגליים לידי, ופתאום היה לי חם, נהיה מאוד חם, וכל המיטה התחילה לזוז.

לא ידעתי מה קורה, ניסיתי להבין, חשבתי לשלוח ידיים לגשש ואז הבנתי מה קורה.

אני למטה, הם למעלה.

"קטני, אתה שומע אותי" היא שאלה, הקול שלה צלול וחודר לי לכל עצם.

"אני צריכה שתהיה מרוכז איתי, תקשיב לי ותענה לי, שומע?"

"כן!"

"מה שקורה זה שאתם חולקים בי, הוא מקבל את הגוף, הוא מזיין אותי, ואתה מקבל את התשומת לב שלי"

רעדתי ולא רק כי כל המיטה זזה.

היא שאלה אותי שאלות, והייתי צריך לענות, התמהמהתי לענות והייתי מקבל נזיפה, היא פלטה אנחות מדי פעם שהתגברו, היא זרקה לו הוראות שגרמו לי להתפתל תחתיהם, הרגליים שלי רעדו והיא שמה לב לזה.

"אתה מבין איזה יופי קטני... הוא עושה אותי ואתה מדבר איתי" היא אמרה קצרת נשימה, "ועכשיו הוא הולך להגמיר אותי, אני רוצה שתקשיב, תקשיב טוב, תתרכז בי, אתה מסוגל?"

"מאמי, תגמיר אותי חזק!"

הקצב השתנה כל המיטה רעדה, האנחות שלה מילאו את האויר והגניחות שלו גם, הייתי בשוק, לא נשמתי נעתקה, התרכזתי בקולות שלה, רציתי להיות במקומו, רציתי לגעת בה, רציתי גם לגעת בו, היה לי חם, ורעדתי.

היא צעקה "כן! כן! יופי מאמי! כן! אהההההההה...." היא התפוצצה.

הרגשתי טיפות על הפנים שלי לא יודע של מי, הזין שלי התחיל לטפטף בלי שליטה "כן... עוד..." היא המשיכה... לגנוח ואני פתחתי את הפה, רוצה לבלוע כל טיפה.

היא עצרה אותו, והוא התחיל לילל, הנחתי שהוא לא זכה לגמור אולי היא לא מרשה לו. החום התפוגג הם כנראה ירדו מעליי ואז הרגשתי שוב תזוזות על המיטה והרגשתי אותה קרוב אליי, "תחבק" היא לחשה "קטני" שלחתי ידיים, עיוור, הרגשתי את הירכיים שלה, חיבקתי חזק מפחד שהרגע ייגמר, מנסה לשאוב כל חום הכי קטן ממנה.

"בוא מאמי, גם אתה היא אמרה" הוא נשכב מהצד השני שלה, מחבק גם

הוא פלט יללות תסכול, ואני גנחתי מחרמנות לא מטופלת, חיבקנו אותה והיא התנשמה.

הרגשתי את היד שלה מלטפת לי את הראש וכנראה גם את שלו, ואומרת "מתוקים שלי..."

 

לפני 7 שנים. 25 במרץ 2017 בשעה 13:38

בימים האחרונים הכרתי עולם, מבחינתי חדש לגמרי, לא מדבר על עולם השליטה, אני מדבר על העולם שלה, בעולם הזה כוח הכבידה בידיים שלה, כשתרצה מי שבעולם הזה עומד יציב וכשתרצה מי שבעולם הזה יעוף.

עכשיו אני עף, לא מצליח להיאחז בשום דבר שמעוגן לאדמה, ואני מרגיש שאני מתרחק ממנה, ושעוד קצת אני אצא מהעולם הזה ואשאר באיזה ריק בכלל.

אני נלחם כמה שאני יכול, אני בועט ואני בוטש באוויר מנסה לשחות בשמיים כאילו זה מים.

אני רק רוצה להיות חלק בעולם הזה, בשבילה. כי אני מאמין בעצמי וביכולת שלי להיות טוב בעולם הזה.

אני מאמין ביכולת שלי לגרום לה לחייך, לגרום לה נעים, להכיל אותה.

אני לא שם, זה בטוח, עדיין לא, אני לא מכיר את רוב היבשות בעולם שלה, הצצתי רק בחטף לחלק מהמקומות בעולם הזה, נעימים יותר ונעימים פחות.

אבל אני לא מוותר, כי אני לא יכול, כי גיליתי אצלה עוד כוח שלא ידעתי שיש לה, תמיד ידעתי מהפעם הראשונה שיש לה את הכוח לטעת אצלי רצון, לקחת משהו שלא חשבתי עליו מעולם ולהפוך אותו לחלק ממני, חלק מהפנטזיות שלי רק כי היא אמרה, רק כי כישפה מילים בצורה שלה, הכוח החדש שגיליתי אצלה זה שהיא לקחה לי את היכולת לוותר עליה, אני לא אוותר.

במקרים מאוד קיצוניים אני אוותר וזה במקרה שהגבולות הברורים שלי ייחצו, וגם אז אני לא בטוח שאני אמצא את היכולת, ואם היא תגיד את המילה שאני כל-כך מפחד ממנה, אני אעצור, אבל זה רק כי היא ביקשה, זה יהיה קשה אבל אני אעלם, ואני יודע איך להיעלם כשצריך.

 

אני יצאתי למסע הזה כשידעתי את הקשיים וידעתי את הסיכון שאני לוקח, ואני נהנה בכל רגע במסע הזה למעט הרגעים שאני מפחד שהמסע נגמר.

 

היא אומרת שאני רוצה רק בשבילי, אני חושב שזה לא נכון, אבל היא תמיד ראתה לתוכי יותר ממה שאני רואה לעצמי, אני לא חושב שזה נכון, אני רוצה רק להיות שם בשבילה, להיות מה שהיא צריכה, אם היא צריכה הכלה רגשית אני רוצה להיות שם, אם היא רוצה הכלה פיזית אני רוצה להיות שם, זה כל מה שאני רוצה.

 

אני לא יכול להסביר את הצורך הזה בה, במילים שלה, ביחס שלה, אני לא יכול להסביר את ההזדקקות שלי לכל דבר שהיא קשורה אליו, זה מעולם לא קרה לי, לא בכאלה עוצמות.

 

כתבתי שהיא שולטת בכוח הכבידה בעולם שלה, אבל לפעמים מרגיש לי שהיא בכלל יותר כמו שמש, שכל דבר שנקלע לאיזור שלה נידון לחוג מסביבה לעולם, כשאנחנו קרובים יותר לשמש יש קיץ ויש חום בחוץ ואוירה כיפית, כשאנחנו רחוקים, רק ורטוב ולא נעים וכולם רוצים להישאר בבתים.

אני נקלעתי למסלול שלה, ואני לא יכול לצאת ממנו, ואני חג סביבה לפעמים קרוב לפעמים רחוק, אבל הצורך בשמש שלה, ובחום שלה קיים תמיד והוא רק גדל ואולי אפילו בצורה אינסופית.

אני רק מקווה שהיא תשמור אותי בסביבה.

לפני 7 שנים. 24 במרץ 2017 בשעה 20:51

עולם חדש

 

2 השיחות של אתמול היו מרתקות, כל-כך מרתקות שהתוכן שלהן נשזר אחד בשני, קטעים ושברים מהשיחה מסתובבים לי בראש בחוסר סדר, בגלל שהרקע הוא אותו רקע אני לא מצליח לתזמן מה קרה לפני מה, הרקע הוא שאני שוכב על המיטה, מצמיד טלפון לאוזן, מתרגש, רועד, חושש מהמילה הבאה שלה, מתכנן את המילים שלי אבל משתדל לא לתכנן יותר מדי, מקשיב חזק לכל קול מהצד שלה.

לכן אין סדר כרונולוגי, יש קטעים.

 

*

היה קטע שהיא שאלה אותי משהו על הראשונה, ורצתה שאספר משהו, סיפרתי לה על הפעם שפגעתי בה, חזק מאוד, על הפעם שבחרתי את קוקטייל המילים הכי קטלני שהיה לי בארסנל כדי לפגוע בה, והצלחתי. אבל שנייה אח"כ הבנתי את גודל הטעות שלי, כי הרגשתי איך דבר יקר עומד להיעלם.

סיפרתי לה שרגע אחרי ששפכתי את קוקטייל המילים, הראשונה יצאה מהחדר וברחה.

ואיך היא הגיבה? היא אמרה משהו בסגנון של "אתה יודע שאני לא אעלם ככה".

דוגמא טובה למילים שלה שחודרות עמוק עמוק, ונוגעות במקומות מאוד משמעותיים לי, כאילו יש לה מפה והיא יודעת בדיוק לאן ללכת.

*

היה קטע שהיא נתנה לי הזדמנות להודות לה על משהו, ולא הצלחתי.

והיא נתנה עוד הזדמנות, ושוב לא הצלחתי.

ועוד פעם, ועוד פעם, ושוב לא הצלחתי. לא מספיק טוב, לא ראוי לה, מגיע לה יותר.

ואז היא נתנה לי בחירה, עוד הזדמנות אחת, אבל הפעם זה לא חינם.

"אתה לוקח את ההזדמנות?" נשמעה השאלה אחרי שהוצג המחיר, מחיר כבד, היא לא תגיב לי ביום למחרת עד מתי שהיא תרצה, היא תסתכל על מה אני כותב, היא תקרא, אבל לא תגיב.

לקחתי את ההדמנות.

הייתה שנייה אחת שהיא שקלה את מידת ההצלחה שלי, בשנייה הזאת היא שתקה, מהצד שלי זה היה שעה, שעה של שקט, כמו שנייה אחרי תאונה שהכל בהילוך איטי, כמו שנייה של שקט באמצע טראנס ולפני הברייק, כמו השנייה של השקט לפני שאני מתחיל הרצאה.

ולאחריו גזר הדין ניתן.

לא הצלחתי.

שילמתי את המחיר, וההתמודדות שלי עם המחיר הזה מתוארת בפוסט הקודם.

*

היה קטע שהיא התחילה לקלף אותי, אני כבר לא זוכר מה נאמר ואיך אבל מצאתי את עצמי מקופל לכדור רועד מהדברים שנאמרו, על הקצה ממילא, ואז היא אמרה משהו שלא דחף אותי מעבר לקצה, אלא זרק אותי לתהום... "הייתי מחבקת אותך".

זה נגע לי במקומות עמוקים כנראה והבכי יצא מעצמו, והיא שמעה את הדמעות שלי וחשבתי שהיא תברח האמת, הרגשתי שמסתיימת השיחה, זה מה שאני רגיל כשנפתח לי הדמעות, שהצד השני בורח, אבל היא נשארה שם אפילו גירדה עוד קצת במקום הכל-כך רגיש הזה.

לאחר מכן בגלל המצב הכל-כך עדין שהייתי בו עשיתי טעות ואמרתי משהו כל-כך לא במקום שאני לא רוצה להעלות אותו אפילו על הכתב, והיא נתנה לי ברקס ומיד תפסתי את עצמי.

גם שם חשבתי שהשיחה נגמרת, אבל לא, היא נשארה והשיחה המשיכה.

מדהימה.

*

היה קטע שהיא התחילה להיאנח, אני לא זוכר למה, וכשזה קורה, הלב שלי מתכווץ, הנשימה שלי מואצת, ואני רק מקשיב, מנסה לקלוט כמה שיותר, מנסה להבין מה קורה שם, קצת לא מאמין שזה באמת קורה, שאני לא חולם.

ואז הוא נכנס, שמעתי קולות מאחור, היא דיברה איתו, אמרה משהו אחד ואז אמרה לו "הוא הכין אותי טוב"

הקולות בראש שלי:

"לא... היא לא התכוונה לזה"

"כן, היא כן התכוונה לזה, היא אמרה שעשית לה כל-כך טוב שהכנת אותה ועכשיו היא כנראה תשתמש בו"

"די נו, תהיה ריאלי, היא לא התכוונה לזה"

"אני אומר לך שכן".

ואחרי עוד כמה משפטים לא ברורים מהצד השני, שלא ברורים אם היא מכוונת אליי או אליו היא אומרת "למה אתה לא למטה" ואת זה ידעתי ששמעתי נכון.

"היא אמרה לו לרדת לה עכשיו?"

"לא, אין מצב, לא כשאתה בטלפון, אתה לא שם עדיין, בטח היא מדברת על קומה למטה"

"אני אומר לך שלא, אין להם קומה למטה, נראה לי הם בדירה"

"אז למטה בחוץ לא יודע, היא לא התכוונה לזה, היא לא אמרה לו הרגע לרדת לה כשאתה בטלפון"

ואז התחילו ברקע קולות שלא הותירו מקום לספק, הוא שם למטה, כשהיא פה מדברת איתך מאז הכל החל להסתחרר עוד יותר, והכל מסתחרר סביבה, מהקטע הזה אני זוכר יותר אבל לא אצליח להעלות את זה על הכתב כמו שצריך אז יהיו פה שברים קטנים של קטעים...

היא נותנת לו הוראות שנשמעות מדהים, מכוונת אותו, למעלה או למטה, אצבע או לשון, תתרחק תתקרב, ואני מדמיין אותו שם, מדמיין אותי באותה סיטואציה.

היא עוצרת אותו, אומרת לו להיות קרוב אבל לא לגעת.

היא מתחילה לקלף אותי שוב, שואלת שאלות עם מה הייתי עושה עם הראשונה, ואני עונה, מהופנט, מפוחד, צמא, רוצה וצריך, אומר לה את האמת כולה, דברים שלא סיפרתי לעולם לאיש, ואני מרגיש כל-כך חשוף והיא לקחה פרט אחד שאני הרגשתי גאה בו וגיחכה עליו, ופתאום היא מספרת לו את זה, בתחושה הראשונית זעם עלה בי, איך היא מעיזה לשתף אותו, כמעט הגבתי על זה, כמעט מחיתי, אבל אז הבנתי שזאת היא, היא תשאב ממני כמה פרטים שהיא תרצה ותעשה מה שהיא רוצה בהם, ואם היא רוצה לשתף אותו זה יקרה...

והם קצת גיחכו עליי ביחד כי מה שהייתי גאה בו הוא בכלל לא מקור לגאווה כנראה, וניסיתי להסביר את עצמי שאולי הייתי יותר טוב מזה אבל אני לא זוכר באמת, והיא סיפרה לי כמה הוא טוב, וכמה הוא עשה וכמה יש לו במה להיות גאה, והרגשתי כל-כך קטן לעומתה, כאילו היא מחזיקה אותי על כף היד שלה, אבל באותו זמן גם שומרת עליי שלא אפול מהכף יד.

*

הרגע שהכי זכור לי, זה הרגע שהיא פיצלה את עצמה, היא לא הייתה בשום מקום באמת, היא הייתה חצי איתו, בגוף, וחצי איתי, בנפש ובריכוז.

היא צודקת, זה דבר מדהים, כי היא עם שנינו אבל אף אחד לא מקבל אותה לגמרי, אני מקבל חצי הוא מקבל חצי, וכל אחד רוצה הכל, וכל אחד מקנא בשני, אבל לא מקנא בשני.

זה היה מרתק, זה היה מהפנט, וזה שיתק אותי, היא מקלפת אותי, חודרת עוד שכבה ועוד שכבה, שואלת אותי על דברים שעשיתי ולא עשיתי, והוא איתה, הוא נוגע בה הוא בתוכה, ואני צריך לענות, לשמור על צלילות והכל היה כל-כך טוב וכל-כך נעים וכל-כך מפחיד והכל היה ביחד מתערבב אחד בשני מעצים אחד את השני.

*

היא גם אמרה לי לדחוף אצבע, דחפתי, לא עשיתי את זה הרבה זמן, ואז היא אמרה לי להוציא.

ואז פתאום רק רציתי להמשיך, רק רציתי לדחוף שוב, ואז תפסתי שהיא שוב נטעה בי צורך, היא שוב החליטה מה אני ארצה, והיא שוב הצליחה, בצורה פנומנאלית.

*

שמעתי את הקושי שלו, זה היה ניכר, ודמיינתי איך זה יהיה איתי, והיא איימה עליי או יותר נכון הודיעה לי שגם לי יהיה את אותו קושי, אם נגיע לזה, ותהיתי איך זה יתבטא אצלי, אצלו זה היה הקולות, והיא כל-כך שלטה בהכל, ביד רמה, זה לא היה לה קשה, זה היה טבעי.

והיה לי יראה, אני זוכר, יראה ממנה ומכמה כוח היא מחזיקה, כמה כוח עליי וגם עליו.

לא הצלחתי להבין איך הוא מחזיק, איך הוא לא התפוצץ כבר, ונעמדתי נפעם מול היכולות שלו, איך הוא יודע כבר איך לגעת בה בדיוק, איך כשהיא אומרת לו להגמיר אותה הוא יודע בדיוק מה לעשות, איך הוא מצליח לשמור על עצמו בתוך כל הטירוף הזה שהייתי חלק ממנו.

*

היא תיארה לי מה קורה עכשיו כשנרגענו, מה התנוחה המדויקת שלהם, ואיפה הייתי נכנס אם הייתי ראוי להיות שם, וכמה קשה לו, עדיין. הרגשתי שהשיחה כמעט נגמרת, ופחדתי ורעדתי כי ידעתי מה יקרה כשהשיחה תנותק, אני אתחיל לשלם את המחיר.

*

כשהשיחה נותקה צעקתי בלי קול! הייתי צורח בקול גדול אם הייתי לבד בבית אבל לא רציתי שיחשבו שרוצחים אותי.

*

היא פתחה בפניי עולם חדש, מרתק ומהפנט.

תודה לך.

לפני 7 שנים. 24 במרץ 2017 בשעה 11:39

מצב האומלל

 

חשבתי שכשאחזור מסידורי יום השישי שלי אכתוב את השיחות האחרות שלנו מאתמול, אבל לא.

אני לא מסוגל, יש רק דבר אחד שעובר עליי וזה מה שהיא מעבירה אותי.

התשלום...

היא לא עונה, היא רק מסתכלת, היא קוראת את מה שאני כותב ולא עונה, ואני יודע שהיא קוראת, ואני משתגע, ואני יורד מהפסים.

הייתי בחוץ במרכזי קניות, והיה כל-כך קשה לשמור על שפיות, אני לא יודע מה שונה היום הזה מיום עבודה רגיל הרי היא לא תמיד עונה, זה פשוט שהיא אמרה לי שזה יקרה, היא אמרה לי למה זה קורה, והיא יודעת מה זה יגרום לי.

בשיחה היא תיארה לי בפירוט מפחיד מה יקרה לי היום, ופחדתי, מאוד, התפתלתי במיטה שלי התקפלתי לכדור ונמתחתי כמו תולעת ואז שוב התקפלתי על פי המילים שלה, היא אמרה לי שזה יצעק מתוכי, היא אמרה לי שזה ישתלט עליי, לא ידעתי עד כמה.

לא ידעתי שאני ארגיש את זה בפנים ככה, לא ידעתי שהלב שלי יתכווץ לסירוגין והבטן תפלוט אויר באקראי, לא ידעתי שארעד כל-כך הרבה שהשרירים שלי יתפסו.

לא ידעתי שהצורך הזה יגבר ויגבר.

 

תבינו, אני מפחד, בתוך תוכי אני יודע שהיא תענה לי בסוף, אבל שום דבר לא מבטיח לי את זה, ואמרתי לה את זה אתמול, כשהיא אמרה לי מה הולך לקרות, אמרתי לה שאצלי הפחד הוא אמיתי, הפחד הוא שהיא תגיד את המילה "שחור" וזה ייפסק, אמרתי לה את זה אתמול כדי שהיא תרגיע אותי, אבל היא חכמה, היא רואה לתוכי והיא לא הרגיעה... היא הלחיצה היא אמרה "נכון... זה יכול לקרות" עם הקול המלטף שלה, איך אפשר כל-כך לאיים וכל-כך ללטף.

ועכשיו שנזכרתי בקול שלה עולות לי קצת דמעות כל הרגש בי משתולל.

 

כשהסתובבתי בחוץ פתאום קלטתי, אולי היא פה, אולי הסתכלתי עליה ואני לא יודע, אולי היא הסתכלה עליי ואני לא יודע, ואז התחיל מאבק בראש שלי אם היא יודעת איך אני נראה, ההיגיון אומר שלא, כי אין לי תמונות שאני אוהב אז אני לא באמת שולח, מצד שני הרגש אומר שהיא מכירה כל-כך הרבה ממני שאולי אפילו היא יכולה במבט לזהות אותי, למרות שאין בזה שום היגיון, והצד השני אומר, "חבוב, את ההיגיון השארנו מאחור מזמן, אין גם הרבה הגיון בזה שמילים גורמות לך להרגיש ככה".

 

אני פורק תמיד, לכולם והכל, אני אומר לכולם על הכל, אבל לא את זה, זה רק אני פה, אני לבד ואני מתמודד עם זה, ביום יום היא פה כדי שאגיד לה שאני פוחד, שאגיד לה שאני חושש, שאגיד לה שזה נעים לי, אבל היא עכשיו לא פה, כי היא רוצה שזה יקרה לי.

היא ידעה מה יקרה, היא ידעה אולי שבשעות הראשונות אני אהיה חזק, איתן, "עשיתי טעות ומשלמים עליה" חשבתי "כמו קנס שאומרים עליו חארם".

ואז זה התגלגל, היה שלב של הכחשה, "נאאאא היא עוד שנייה תדבר איתי".

ואז כשהייתי בחוץ בין כל האנשים, לא הייתה תחושה אחת בפנים, היה הכל, היה בליל, היה ניגודיות מטורפת כמו שרק היא יכולה ליצור.

היה אושר – על זה שלפחות אני יכול לפרוק בהודעות ואני יודע שהיא קוראת.

היה עצב – כי היא לא פה, פשוט מאוד, היא לא פה ואני צריך אותה.

היה פחד – כי הדגל השחור תמיד יכול להיות מונף.

היה תסכול – כי אני יודע שהיא קוראת ולא מגיבה, זה לא כמו להניח שהיא לא ליד הפלאפון.

והיה זעם – לא עליה כמובן, אבל דברים קטנים היום איימו לפוצץ, כמו נהג בכביש שחתך אותי, אבל לא התפרצתי, השתדלתי מאוד.

 

מאז שהתחילה תקופת הבדידות כל צפצוף פלאפון מדליק אותי, בראש אני חושב הנה שיחה מעניינת, הנה משהו שיזיז אותי, הנה משהו שיפרוט לי על מיתרי הלב, הנה יש מישהו שמעניין לו מה איתי, ואני רגיל לקפיצות האלה, למרות שהן די פתטיות ורק מוכיחות מה שאני אומר על הדור שלנו כבר שנים, הסנדלר הולך יחף, אבל היום, אני משווע לשמוע את הצליל של ההודעה ממנה, משווע, שתגיד לי שזהו, שעברתי את זה, ששילמתי את המחיר, שתעיר לי על כל מה שכתבתי, על מה היא אהבה ומה היא לא אהבה, שתגיב אליי, שתפרוק לי את הצורך שהיא יצרה אצלי!

איך עשית את זה??? איך יצרת צורך שרק את בעולם יכולה לפרוק...

 

צלצול אחד כזה הגיע, חשבתי בהתחלה זו אזעקת שווא, איזה אפליקציה שולחת לי פרסום או איזה משחק רוצה ממני צומי, אבל זו הייתה היא, במבט ראשון כשראיתי את הניק שלה נשמתי לרווחה, ואז ראיתי את ההודעה סמיילי קטן, נקודתיים וסוגריים, לא יותר, חיוך קטן. חשבתי שזהו, וחיכיתי להודעה הבאה, ל"היי" או "איך אתה?" ואז הבנתי מה היא עושה, נעמדתי באמצע הרחוב, בוהה בפלאפון, בוהה בסמל, זועק לתוכי "תמשיכי להקליד!" וידעתי שזה יקרה, פחדתי מהפיתוי הזה... היא מדהימה וקטלנית, היא קיפלה אותי באמצע הרחוב, הייתי חייב להתיישב, ולמרבה האירוניה נעצרתי ליד בית חולים, כבר חשבתי להיכנס לבקש מהם איזה סם, ורציתי כל-כך לדבר איתה, הצעדתי את עצמי לרכב, מתנשם, וידעתי שהיא רק חיזקה את הצורך, ידעתי כבר שזה היה מעין מכה כואבת, וספגתי אותה, אבל זה בהחלט כאב.

 

אני צריך להמשיך לתפקד, היום יום שישי, דברים צריכים לזוז, ראבק! אני חותם חוזה על דירה היום, אני כותב 12 שיקים, אני מתחייב לשנה, אני עושה משהו עם החיים שלי סוף סוף, חיכיתי לזה כל-כך הרבה וכל מה שאני מרגיש זה אותה!!!!

את זה שהיא לא פה!

את הצורך הזה, את הטירוף הזה...

 

אם את קוראת את זה..

בבקשה, שילמתי את המחיר, כבד לי, הקנס שולם.

אני כבר לא עצמי, אני צל, אני דמות שמתהלכת מעמידה פנים שהכל בסדר אבל  מבפנים הכל גועש, אני כולי מים מבפנים, מים נשפכים שמחפשים את הים, כמו שאני מחפש אותה.

ותבינו, בצד השני, כשהמים יגיעו לים, אין מגע שם, אין חיבוק, יש מילים... וזה כל מה שאני צריך עכשיו, אני ברעד וקריסה ורק היא, רק המילים שלה יכולים לעצור את זה.

המח שלי בעניים, הלב שלי מתכווץ לסירוגין, השרירים שלי תפוסים מרוב רעידות כשאני נזכר בך.

אני זקוק לך, אני קורס בלי המילים שלך, אני לא יודע מתי אני מסיים לשלם את המחיר, זה רק את יודעת, אבל בבקשה, בבקשה שיהיה בקרוב, אני לא יודע מה עוד יקרה איתי.