אדומה

בא לי לקחת את אחד החבלים האלה שמבלים את זמנם מאחורי הטלוויזיה שלנו, ללפף אותו סביב יד ימין בזמן שהיא תסתכל עליי ולא תבין את המבט שיש לי בעיניים.
להגיד לה "שבי על הכסא, מכיוון שכולם אותו דבר, את יכולה לבחור איזה שבא לך. רק תזכרי, איפה שתשבי זה הנוף שתראי בשעות הקרובות".
אחרי שהיא תשב, וברור שהיא תתיישב מכיוון שהיא פסיבית מטבעה, אני אתחיל לקשור אותה לאט סביב הכסא. אתחיל ברגליים, כי ככה כיף לי, ליפוף אחרי ליפוף סביב רגלי כסא איקאה מעץ פשוט. תוך כדי בוודאי אחשוב איך ייראו הרגליים שלה אחרי שאוריד את החבלים, הנחשים שיישארו שם לעוד קצת, עד שיחלו להיחלש ולדהות ויפנו את מקומם לסימנים הכחולים שאני כ"כ שונאת לראות עליי אבל אוהבת מאוד לראות על האובייקט.
אחרי הרגליים בטח אעשה הפסקה על מנת להתפעל ממה שנוצר עד אז. אם הייתי מעשנת הייתי בטח מדליקה בשלב זה, אולם אני לא מכניסה רעלים לגוף שלי, אז אסתפק בתאווה לעיניים. אני אוהבת להסתכל, במיוחד כשהאובייקט מודע לעצמו, כמו שאני יודעת שהיא מודעת לעצמה.
לאחר זאת, אמשיך לידיים, אותן אקח אחורה על מנת שלא יפריעו להיווצרות התמונה היפה הזו. אקשור אותן בקשר יפה, זה בטח ייקח כמה נסיונות כי במצב שליטה אני הופכת לפרפקציוניסטית. לאחר שהידיים והרגליים יהיו במצב קשירה, אביא את המסקינג טייפ הכסוף, כמו זה שיש בתמונה, ואשים לה על הפה. מילת ביטחון זה נחמד, אבל אנו נסכים על נהימת ביטחון, אני כבר אדע לזהות אותה.
לצערי אני לא נמשכת אליה, מה שבדרך כלל מרחיק אותי ממצבי שליטה שכאלה. מי ששיחק איתי יודע שאני מאוד פיזית, אבל מעטים ראו אותי מנטלית. זאת מכיוון שבשביל להשליט מנטלית אני צריכה או זמן עם בן הזוג או כעס שלא יכול להירגע בדרך אחרת. אותו שחקן גם יכול להעיד שאני אוהבת להשתמש בציפורניים וסופגת את אותה הנאה שסופג הוא בכאבו. ככל שהוא עומד יותר בכאב, כך אני נהנית יותר. אף פעם לא ארחם, אבל כן אחליש את העוצמה אם מדובר במקום חשוף ואדם שנחשף לציבור.
אבל איפה היינו?

אעביר עליה ציפורן. אביא מספריים מהמטבח ואגזור את בגדיה. היא אוהבת את הבגדים שלה, אני אוהבת להוציא הגנות חיצוניות. הגוף שלה לא עושה לי את זה, אבל כן אתן לה סטירה, כי היא מעצבנת אותי כבר שבועות. אחרי הייבוב הראשוני, היא תתרגל לזה. איפשהו בפנים, עמוק בתוכה, יתעורר הדופק ויתחיל לעלות. אמשוך מעט בשיער, לא הרבה כי אני יודעת שאצל שתינו זה נושא רגיש.
אעזוב אותה לכמה דקות להירגע ואז אביא את השוט. היא כבר ראתה אותו כמה פעמים, אבל לא ראתה מה הוא עושה כשהוא נמצא אצלי ביד. כמה הצלפות בירכיים, ואז אהפוך את הכסא כך שהיא תהיה עם פניה לרצפה, ואעביר אותו עליה, שתדע מי השולטת כאן. אשחרר את יד ימין כדי שתתחיל לרשום מה היא מבטיחה לעשות בבית מעכשיו והלאה. יש לנו רשימה ארוכה, לי ולה.
הכלים בכיור, תליית הכביסה בזמן, כיבוי אורות לפני שיוצאים מהבית, סגירת חלונות, זריקת זבל ועוד דברים של משק בית שלא מתנהלים כראוי בזמן האחרון.

לאחר שתסיים, אביא את הדיו על מנת שתחתום בטביעת אצבע, כי כלבות לא יכולות לחתום בעצמן. אשאיר אותה שם על הרצפה בסלון לחצי שעה, שתחשוב על מעשיה ואז אשחרר לאט את החבלים ואראה איך הגוף שלה נושם. אקח את סנטרה בידי ואשאל "האם אנו מבינות אחת את השנייה?" היא בטח תהנהן כי בכלל לא תשים לב שהורדתי את הטייפ מהפה שלה. אנחה אותה לנקות את הג'יפה מהרצפה וללכת להתקלח כי אני אוהבת שהכל נקי. ואחרי כל זה אוכל לנשום סוף סוף נשימה משוחררת, כי אחרי כל זה איך אפשר להמשיך לכעוס?

ובנימה אחרת, רציתי לכתוב לך אתמול, עוף דורס, שמצאתי את מה שחיפשנו ביחד. חנות מדהימה, עם דברים מאוד איכותיים. פחות קשור לבדס"מ אבל עם המון צעצועים טובים ושימושיים. אביזרים שלא חשבתי שאמצא פה, שבארץ עולים כפול. הרוב מיובא, ורואים. אבל עצרתי את עצמי מלכתוב לך כי יש מתח בינינו, בגלל מה שקרה אז. גם אם תגיד שאתה לא מרגיש אותו, אני מרגישה אותו ומה לעשות, רגש אי אפשר לבטל.
בעבר לא עצרתי את עצמי מלכתוב לך, אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי בדילמה. אני לא הולכת לחפש אותך ואת 3 האותיות שלך שם, כי יהיה לי עצוב וגם כי אני מרגישה שאתה לא שם. אולי אגיע בנובמבר, אני רוצה לראות אותך. לאור יום.