אדומה

מה שמצחיק זה שברגע שהתקנתי את ה- VPN הזה האתר הראשון שניסיתי לראות אם עובד היה הכלוב.

יש לי מן יכולת מקוללת כזו להחזיק את עצמי ולא להיכנע לרצונות מסוימים. אני לא מרגישה את הצורך או את הרצון עצמו, בגלל זה גם הסקרנות שלי מרוסנת ובסוף אני מקבלת את מה שאני רוצה לדעת, כך או אחרת. בשל כך גם איני שואלת שאלות לרוב, ואז אם אני מתחילה מראש בשאלות זה בעצם אומר שאיני מעוניינת.

בכל אופן, כ"כ הרבה זמן לא הייתי בכלוב ששכחתי איך זה. לא הייתה בי ערגה אליו, לא הרגשתי בחוסר הזה (אחרי מספר ימים שבהם לא יכולתי כבר להיכנס) ועברתי הלאה. לא תרגלתי שליטה על אדם כלשהו בזמן הזה וגם לא חשבתי על זה ממש. כן הייתה אינטימיות לה ציפיתי, התאכזבתי והתבגרתי, אולם לא הייתה שליטה כמו שהיא.

והנה, ברגע שנוצרה ההזדמנות קפצתי עליה. לא נכנסתי ליוטיוב (וכשניסיתי גיליתי שזה לא עובד משום מה) אולם הכלוב כן החליט להיפתח בפניי. ומה עכשיו? מי אני עכשיו?

לא אותה אחת שהייתה כאן לפני. ככל שאני מתקרבת לשלושים, כך אני משתנה. אולי מתחזקת (אישית, לא אלוהית) ואולי מתקשה ואולי מתרככת. עכשיו כשאגיע ואפגוש אותך, אדע איך אני כשאני עם מישהו שאני מכבדת בתור גבר.

רק בעיה אחת, אתה לא מתנהג יפה בזמן האחרון. השחצנות הפורצת הזו, דוחה אותי. "ברור" ו"בוודאי" הן לא מלים שראוי לזרוק סתם כך לאוויר. אינני איטית, אני זהירה. אתה בוודאי חושב שסובבת אותי, אולם הינך טועה קשות אם אתה חושב שלא ראיתי את המהלכים החובבניים האלה שלך. האם אני נראית לך כ"כ קלה להשגה? קשה לי להשיג את עצמי, אז אתה הולך להשיג אותי?

בבקשה תתאפס על עצמך, כי אם תאכזב אותי השבוע, לא יהיה לי כבוד כלפיך יותר. או אולי אז תוכל לקבל ממני את מה שאתה בוודאי רוצה... אינני מבזבזת זמן על מהלכי ביניים אלא מחכה לנקודת תורפה שתכריע את כל המהלך.

GAME ON