מה מעורר בי כאב?
זאת שאלה דו משמעית.
התשובה הראשונה היא זקנה, חוסר אונים שלא מבחירה, ילד עצוב, בדידות, כאב של אחר, אנשים שמחטטים בזבל.
התשובה השנייה היא שהוא מניע משהו בתוכי, לוחץ על כפתורים ומאיר אותי. כשאני מכאיבה לאדם אחר, אדם שבוחר בזה, אני מרגישה את האנרגיה שיש בי.
זה מתחמם ומתכונן ואז יוצא החוצה ולוקח זמן עד שאני נרגעת חזרה.
אבל זה לא עובד אם הצד השני פאסיבי.
אני מתחילה לשחזר אחורה, לימים האחרונים, וכואב לי שזה כבר לא אותו הרגש.
לא אותה ההתאמה, לא אותה התשוקה.
אנו לא מתואמים ולא רוצים באותם דברים.
באמת עברתי הלאה, באמת לא אוהבת יותר.
אל תחמיר את המצב, אל תגרום לי לנתק אותך מהחיים שלי, שוב.
כי הפעם לא אחזיר אותך כשתרצה, כי כבר יהיה מישהו אחר ולא יהיה לך מקום.
שנינו יודעים וידענו שזה נגמר, זה כבר לא זה.
עצוב לי שאינך מעורר בי עוד את האנרגיה הזו.
אני כבר לא ממש מכירה איך הגוף שלך עובד ואתה לא רואה שאינני נהנית ממך באותה המידה.
עדיין טוב לי איתך כשאנו ביחד, אבל כל פעם שאתה מציב תנאי שאינו זהה לתנאי שלי, אני מתרחקת.
אני לא יכולה להתקיים במקום שאיני רצויה בו, או שיש תנאים שעליי לעמוד בהם, שאינם מדברים אליי.
דיברנו על פשרות, על לעשות דברים שלא רוצים.
אתה לא מסוגל לעשות משהו שאתה לא רוצה, ואני חושבת שכשאוהבים, וכשמוכנים, ומקשיבים לצד השני, אז גם אם אתה לא רוצה, אתה תעשה.
ואם ממש קשה, אז מבקשים שלא. לא הבנת איך אפשר לבקש כשהצד השני דורש. אבל לא זאת הכוונה בזוגיות? להבין מתי הצד השני רוצה, אבל לא יכול?
אני לא מאמינה שאני לא אוהבת אותך יותר.
*אם אפשר לא להגיב, אני אודה. כתבתי את זה בשבילי, בשביל לנקות את הראש ולסיים את הפרק האחרון בתיזה.