במקור הכותרת הייתה מיועדת למשהו אחר לגמרי: עישון במסעדה.
אבל אחרי שחזרתי לטיוטה הזו הבנתי עד כמה היא לא רלוונטית יותר.
מה שגורם לי לחשוב שהגיע הזמן לשנות סדר עדיפויות.
נכון, רוזה פארקס וכד' הן מודל לחיקוי, אבל לא כל קרב ראוי לתותחים הכבדים.
לכולם פה יש יום הולדת, אז החלטתי להיוולד כמו כולם, בקיץ.
את הקידומת החלפתי בשנה שעברה, ואני מאוד מרוצה מהגיל שלי.
כמובן, לכל חברותיי (מינוס שתיים) יש ילדים והן שוחות בטיטולים ואני הרווקה הלא ממש הוללת שיש למצוא לה שידוך, אבל עדיין, ממרום שנותיי אני מביטה סביבי ומרוצה ממה שיש לי.
אז עוד מעט עוד קצת אני בת 31.
לא אפליג למחוזות הסיכום של גילי המופלג, אבל כן אכתוב שזוהי הפעם הראשונה מזה לפחות עשר שנים שאני לא יודעת מה הולך להיות הלאה.
מה יהיה בעוד חצי שנה.
אני יודעת שיש לי תקווה ושאיפות להגיע למשהו אמורפי בדמות זוגיות ועבודה שאוהב, אבל אני לא בטוחה שזה מה שהולך להיות.
בכלל, השנה הקרובה הולכת להיות שנת שינויים בין יבשתיים; אני עוזבת את סין אחרי חמש שנים וחוזרת למולדת שלי, אליה אינני מתגעגעת.
אני חוזרת כי אמא שלי שם, כי המשפחה שלי שם.
אצטרך למצוא חברים חדשים, תחביבים שיחשפו אותי למעגלים חדשים.
אני לא דוברת את הסלנג, לא רואה טלוויזיה מקומית.
אבל אם בסין אני זרה, מה אני בישראל?
עולה חדשה עוד פעם? מעניין איך יגדירו אותי במשרד הקליטה. האם אני תושבת חוזרת? האם אקבל סל קליטה?
אינני יודעת איך לדבר עם אנשים שאיתם אני חולקת את העברית שלי. האם אנחנו נשדר על אותו גל?
האם האופי שהתעצב במשך חמש שנים באמת התקבע או שאעבור רגרסיה למי שהייתי פעם?
אני לא רוצה להיות הבחורה הזו, מלפני חמש שנים.
אני לא רוצה להתרגז ולהגיב על כל עכבר כפיל.
ואיך אתנהג עם אנשים שאני כבר מכירה?
הרי כשאחזור הדינמיקה תהיה של משהו קבוע, לא ריצה בין ערי ישראל להספיק כמה שיותר חברות.
המאהב המיתולוגי שאל אותי אתמול מה עם השליטה.
כתבתי לו שאני לא בעניינים.
הוא ענה שבטח אחזור לזה כשאהיה בישראל.
הגבתי שאינני מעוניינת יותר בסתם מפגש, אלא במערכת יחסים. שבה אוכל להתפתח ולפתח, ולהיפתח למישהו אחר, כי רק כך אני מרגישה שאני נהנית מהשליטה.
לא שליטה רגעית, חולפת, חסרת משמעות.
אלא משהו שנבנה, מהבסיס מעלה.
ובז, אני לא מעלה לדיון את עניין השעווה, כי אין מה להתדיין.
זה מה שאני רוצה ממך.
וכשניפגש, הדבר הראשון שתצטרך לעשות זה להפשיל את המכנסיים, להתכופף ולהראות לי אם עשית את מה שביקשתי.
ואם לא, לא אגיב בפליק או ספנק.
העונש שלך יהיה שלא יהיה מגע.
ואני יודעת, אתה נהנה מחברתי וזה ופה ושם, אבל שנינו נהנים הרבה יותר מהאינטימיות שמביא איתו החיבור המשונה הזה בינינו.
הרי אחרי שאחזור לישראל, אתחיל לחפש בן זוג.
אז האם אתה באמת רוצה לבזבז (הא!) את זמן האיכות שנותר לנו בוויכוח מלמטה?
לא חבל בזי?
רמז: חבל.
