זה כנס מקצועי. אני מסתובב שם ומדבר עם אנשים, מסביר מה אנחנו עושים, מחלק כרטיסי ביקור, צוחק מבדיחות לא מצחיקות, מקשיב לאנשים לא מעניינים והנה היא שם פתאום בזווית העין שלי. בטח באה לחפש לקוחות. זה מה שכולם עושים בסופו של דבר. עברו שנתיים, אולי שלוש, מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה. והנה היא מסתובבת שם, לבושה יפה, או אולי עדיף לומר - מהוגן, בחולצה מכופתרת ומכנסי בד. עדיין נראית טוב. היא מחזיקה תיק מחשב ביד אחת וכוס אספרסו קטנה בשניה, ומסתובבת בין הדוכנים. בין האנשים.
יש לנו היסטוריה. אני והיא. כמה שנים של מפגשים. לא רצוף. אחת לכמה זמן. מפגש פה, מפגש שם. בכל פעם משהו אחר. לפעמים בחוץ מול אנשים. לפעמים בבית. היתה את הפעם ההיא שבאה אלי, וכשהרמתי את החצאית מצאתי בתוכה פלאג מתנפח. והיתה את הפעם ההיא שאספתי אותה מהעבודה ונהגתי לקיסריה וחזרה כשהזין שלי בפה שלה רוב הדרך. היתה מפתיעה אותי, ואני אותה. היה טוב. ונגמר. דעך. הכירה מישהו "רציני". המשיכה הלאה. המשכתי הלאה. והנה היא שם. והנה היא קולטת אותי.
היא: לא זיהיתי אותך עם הזיפים.
אני: כן, נמאס לי להתגלח לפני כמה שנים.
היא: זה נראה טוב עליך. אפילו השיערות הלבנות.
אני: מה איתך?
היא: בסדר. רגיל. שום דבר מיוחד.
אני: עדיין עם XXXXXX?
היא מרימה יד ומראה לי טבעת נישואין.
אני: אוו, מזל טוב. לא ידעתי.
היא: כן. כבר שנה וקצת. הולך טוב. ומה איתך?
אני: יוצא עם מישהי כבר כמה זמן. הולך טוב.
היא: זה אף פעם לא עצר אותנו (וצוחקת).
אני: לא. זה אף פעם לא עצר אותנו. גם לא עכשיו.
היא: מה? (ומחייכת)
אני: תני לי את כוס הקפה שלך.
היא מהססת לשניה, ואז מושיטה לי את הכוס עם חיוך. אני נותן לה את התיק שלי. "תשמרי על זה רגע" אני אומר, וקופץ לשירותים עם הקפה שלה.
כשאני חוזר כמה דקות אח"כ ומושיט לה את הכוס היא מסתכלת עליה ומחייכת. מאות אנשים חגים סביבנו. המולה ומוזיקת רגע ברמקולים. היא מסתכלת שוב על הכוס. על מה שבתוכה.
היא: אתה כזה צפוי.
אני: את כזו זונה.
היא: נכון.
היא מרימה את הכוס ומרוקנת אותה לפיה. היא מסתכלת לרגע לצדדים כדי לוודא שאף אחד לא באמת שם לב, ואז פותחת את הפה ומראה לי. זרע לבן וחם שוכב לה על הלשון. הזרע שלי. היא סוגרת את הפה ומחכה. אני נותן לה לחכות. היא נותנת בי כזה מבט נוזף עם העיניים. מרימה גבות. מנסה לא לצחוק. אני נותן לה לחכות עוד קצת.
אני: עכשיו.
היא בולעת ומראה לי את הפה הריק.
אני: והכוס.
היא מכניסה אצבע לכוס, מנגבת את השוליים לחלוטין ומכניסה את האצבע לפה.
אני: יפה.
היא: יופי, עכשיו אני רטובה לגמרי בגללך.
אני: שמח לשמוע
היא רוצה לומר משהו, אבל אז מגיע איזה מכר שלה והם מחליפים שלום ומתחילים לדבר. עבודה, בכל זאת, קודמת כאן כמעט להכל. היא נותנת בי מבט כזה של "חכה דקה". אבל אני צריך להמשיך.
אני: טוב לראות אותך.
היא: גם אותך.
היא נותנת לי חיבוק ונשיקה רשמית כזו על הלחי. אני חוזר לעבוד, וכשהטלפון רוטט לי בכיס אני לא צריך להסתכל בשביל לדעת שזה ממנה.
