אני יודעת לחכות

קמתי וחייבת להגיד לעולם בוקר טוב מחויך כי למרות שישנתי רק שלוש שעות ואני לא יודעת מי אני מרוב עייפות ומצפה לי יום קורע, למרות כל זה, היה לי כל כך טוב איתך אתמול ואני שרופה עליך כפרות מהמם שלי.
חברות שלי אומרות לי שאני צריכה לשחק אותה קשה להשגה.
אני רוצה לראות אותן משחקות אותה קשות להשגה כשאתה בסביבה 😄
אני לא יכולה שלא להיות אותנטית. אני לא יכולה שלא להראות את הרגשות שלי.
מה הטעם בלזייף רגשות. מה הטעם בלזייף בכלל.
וגם אם יש טעם, אני לא מסוגלת.

אז שיהיה בוקר טוב.
בוקר מחייך ואביבי שבו יכול לקרות ממש הכל.

לאט לאט הכאב והעלבון מפנים את מקומם לכעס.
פסיכולוג אחד שאני מכירה וחושבת שהוא נורא נורא חכם, אמר לי פעם שלדעתו כעס הוא הרגש האנושי החשוב ביותר.
אז הרגש החשוב הזה ממלא אותי ומפעפע בכלי הדם שלי.
מעניין מה יקרה כשהוא יתפרץ.
נדמה לי שתהיה רעידת אדמה. כדאי שאנשים יתחילו לתפוס מחסה.
אולי תהיה התפרצות הר געש ואחריה ענן פירוקלסטי.
בכל מקרה יהיה מסוכן.

מרגישה אותו, את הכעס החשוב.
אני כל כך כועסת.
זה לא משהו שאני רגילה אליו. שנים לא כעסתי. אולי אף פעם לא.
אוהבת חוויות חדשות.
וכבר אמרתי שאני מנצחת בכל המשחקים המסוכנים נכון?

נניח שיש מספר ממש גדול. למשל 100000.
ואז קורים כל מיני דברים וכל פעם יורד ממנו מספר קטנטן. נגיד 1.
מה שיקרה בסוף, זה שגם מהמספר הענקי שהיה בהתחלה, לא ישאר בסוף כלום. פשוט כלום.
לפעמים אנשים לא יודעים מה זה כלום. כמה זה ריק וחלול וכואב ושורף.
החישוב הזה הוא מאד פשוט.
משום יש אנשים שלא מסוגלים להבין אותו.
מוזר.

באמצע הלילה מצלצל הטלפון ואני עונה מתוך שינה וחולמת ששומעת את הקול העמוק והמתוק שלך אומר לי לילה טוב.
ואני שומעת את החיוך שלך ויכולה לדמיין את העיניים החמות והצוחקות שלך ואת החיוך הזה שאני אוהבת לנשק.
וברגע הזה של חלום שהוא מציאות אני יודעת שאני יכולה לאהוב אותך כמו שאף פעם לא אוהבים.
אם רק היינו יכולים לחיות ברגעים הקסומים הללו של בין שינה וערות.
הפוסט הזה מוקדש לך. מה שלא תהיה. מי שלא תהיה. חיה טורפת או גבר טורף.
גם אם לא יהיה עוד רגע כזה לעולם, כמה טוב שהוא היה.

תמיד כשאתה בא אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי לא עוזר
כשאתה בא אני שומרת, מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת ומה אסור שיאמר
תמיד כשאתה בא אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות
כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת.

אני נוטה לשחק במשחקים מסוכנים.
כשהייתי ילדה הייתי אלופת שחמט. היה לי מורה פרטי שהפחיד אותי עד מוות והייתי משחקת מעולה רק בשביל שהוא לא ידבר. כשהוא היה שותק הוא היה פחות מפחיד.
אני זוכרת את השיער הארוך השחור שלו ואת המשקפיים עם המסגרת העבה, השחורה.
אני זוכרת שידעתי כמה המשחק מסוכן כי הרגשתי שאם אני אפסיד יקרו דברים איומים.
אז מאז התרגלתי לשחק במשחקים מסוכנים.
מה שלא רואים עלי, מה שאנשים בדרך כלל מתקשים לנחש, הוא שאני מנצחת במשחקים האלה. כמעט תמיד.

אתמול הרגשתי שוב איך זה לחבק אותך כמו טובעת.
יש משהו בגוף שלך שמטביע אותי ומציל אותי בעת ובעונה אחת.

אני רוצה להתחתן עם גבר שיהיה פרופסור לספרות באוניברסיטת קולומביה. אני רוצה שהוא יהיה ממושקף ומזוקן, אבל יוריד את הזקן בשבילי כי אני לא אוהבת.
אני רוצה שהוא יהיה נורא נורא חכם ואני אוכל להסתכל עליו קצת בהערצה.
אני רוצה שהוא יתאמן בחדר כושר ויהיה לו גוף מדהים והוא ישחק טניס לפעמים ויהיה נורא סקסי במכנסיים לבנים קצרים.
אני רוצה שנגור במנהטן בדירת ארבעה חדרים בקומה ממש גבוהה לא רחוק מאוניברסיטת קולומביה, על גבול הרלם. בערבים נלך לפעמים לשמוע קונצרטים בקולג' התאולוגי שעל ברואדווי.
אני רוצה שנאכל סושי במסעדות יפניות קטנות ואגרול במסעדה הקבועה שלנו בצ'יינה טאון ומנות צמחוניות מופרעות בזן פאלאס.
אני רוצה שנתנשק במוזיאון פריק מתחת לציור של ורמיר ונזדיין בשרותים של המטרופוליטן לפחות פעם בשבוע.
בשרותים של המוזאון לטבע אני רוצה למצוץ לו. לא רחוק מהשלד של הדינוזאור.
אני רוצה שנטייל בסנטרל פארק ונלך להופעות של ברוס ספרינגסטין ושל פוטיסהד.
אני רוצה שהוא יחשוב שאני האישה הכי מקסימה בעולם. אני רוצה שהוא ינשק לי את השדיים כל הזמן ושיהיו לו נשיקות עמוקות ורטובות ואני ארגיש כשהוא מנשק אותי שאין אף אחד מלבדו בעולם.
אני רוצה שנסתכל על השלג מבעד לחלון ושהוא ילביש אותי בסוודרים סרוגים ביד כדי שלא יהיה לי קר.
את כל זה אני רוצה.
אבל אם היו מציעים לי לבחור, בין כל זה לבין זה שתבוא אלי היום בלילה, הייתי בוחרת באפשרות השניה.
אבל זה רק בגלל שאני בחורה שלא יכולה לדחות סיפוקים ותקועה עמוק בשלב האוראלי.

כמה הרבה אני כותבת היום.
עוד לא מצליחה להבין לגמרי מה הכתיבה כאן משרתת. מה היא נותנת לי.
קיבלתי עכשיו שיחת טלפון מהצד השני של הים.
משהו קורה. אני פשוט מרגישה את זה.
משהו מתרחש. מזדמם וקורה.
אני לא יודעת מה. אבל מרגישה את הנוכחות.
כמו כשיודעים שיש עוד מישהו בחדר. לא רואים, אבל מרגישים.
השאלה היא אם זה קורה בתוכי או מבחוץ.
אם זה קורה בתוכי זה נחמד, אבל פחות מעניין.

במרפסת שלי נושבת רוח.
זו רוח של אביב. היא שונה מהרוח של החורף, וגם מזו של הסתיו.
שיר מתנגן בסלון שלי. הוא מדבר על רכבות ודברים שהיו יכולים לקרות בהן אבל לא קרו.
עוד שיר אחד מתנגן בתוכי. הוא מדבר על כל מה שיקרה. כל מה שיכול לקרות אם רק יקרה.

עוד כמה ימים תבוא לכאן מישהי, איזה אמנית, ותצלם אותי עירומה.
לה יש כל מיני סיבות אומנותיות שבגללן היא רוצה לצלם אותי עירומה.
גם לי יש את הסיבות שלי.
הלוואי שאלו יהיו תצלומים של פרידה

טוב אז אולי קמתי באיכס, אבל מאז עברו כבר כמה שעות לא רעות בכלל, ומכנסיים שלפני שבועיים לא נסגרו עלי פתאום נסגרים.
וזה משמח. מאד.

קמתי בכזה איכס. שונאת לקום בהרגשה כזאת.
רציתי לקום בשבע ולנסוע לחדר כושר ובמקום זה קמתי עכשיו, בעשר, ויש לי כל כך הרבה לימודים ודברים שאני חייבת לעשות ואני מרגישה לחוצה ומעוכה.
ובלילה לא נרדמתי וברגעים של נמנום שהוא בין שינה לערות נתקפתי בפחד המוכר שמישהו מנסה לפרוץ לי לדירה ושכבתי קפואה ומשותקת מפחד, וכל מה שרציתי היה להתקשר אליך ולשמוע אותך אומר לי שאתה שומר עלי.
לא יודעת אם זו אני שתלותית ומבוהלת, או שזה אתה עם הנוכחות השומרת והחזקה שלך, או פשוט שילוב של שנינו. אבל אני יודעת שכל מה שרציתי היה לשמוע את הקול שלך ולדעת שאתה שם, אבל לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, ואחר כך נרדמתי וחלמתי את החלום הכי נורא שאפשר בכלל לחלום. באמת הכי נורא.
כל כך נורא שאני מנסה לא לחשוב עליו אבל הוא קצת לא מרפה.
ועכשיו אני כאן עם עיניים נפוחות ונוכחות לא ברורה של עצמי בעצמי ואם אני לא ארים את עצמי ואתחיל לעשות משהו, ואם התולעים המעצבנות שמתקיפות לי את המחשב לא ילכו מכאן אני פשוט אצרח ואצרח ואצרח.
אבל מה שאני באמת רוצה לעשות זה לבכות ולבכות ולבכות.
איזה בכיינית.
הכל יהיה בסדר.

פתאום מתחשק לי לחיות בתוך סרט של אלמודובר.
רוצה שכולם ידברו ספרדית והכל יהיה צבעוני וחושני ומלא רגשות מתפרצים.
בעצם, חוץ מהקטע של הספרדית, הכל די מתאים.
רגשות מתפרצים זה אני, ולצבעוניות אפשר לדאוג.
את הסרט הראשון של אלמודובר שראיתי, ראיתי בגיל 16 כשהחברה הכי טובה שלי שכבה עם מי שהיה אמור להיות אז החבר שלי.
אמא שלי בחוכמתה הרבה, החליטה שהדבר הטוב ביותר בשבילי יהיה לראות סרט ספרדי מלא בצעקות ובכי וצחוק.
היא צדקה כמובן.

המחשב שלי מותקף על ידי תולעים.
אני אנצח אותן.

אני הולכת לעשות משהו שלא עשיתי כבר המון המון זמן.