שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

זן ואומנות אחזקת המנוש

א. הבלוג הזה הוא סיפור בהמשכים ולכן יש לקוראו מלמעלה למטה... לא מסובך, נכון?...
ב. מכיוון שהבלוג מתארך ומתארך, פרקיו הראשונים כבר לא מופיעים ולכן קוראי החדשים והטריים מתבקשים להכנס לארכיון של הבלוג ולחפש את הפרקים הראשונים ולקוראם תחילה
לפני 14 שנים. 31 בדצמבר 2009 בשעה 20:51

כשעובדת הדלפק בארומה אמרה לזיו ש-'מצטערת אדוני אבל נגמרו לנו הקוראסונים עם החמאה. יש אבל קוראסון שקדים מעולה ...'
הדבר הראשון שזיו חשב זה איך ירדן הולכת להגיב.
הדבר השני שזיו חשב זה ממתי לעזאזל הוא כבר מספיק גדול כדי שיקראו לו בארומה 'אדוני'...

זיו קנה קוראסון עם שוקולד.
הוא ידע שירדן שונאת קוראסון שוקולד. היא אוהבת רק עם חמאה. ורק את של ארומה.
אבל הוא ידע כמה היא תכעס אם יחזור הביתה בלי הקוראסונים שהיא ביקשה.
אז הוא קנה קוראסון שוקולד, אכל אותו במהירות, לקח את השקית (הריקה) של ארומה, נכנס למאפייה סמוכה, הזמין 3 קוראסונים חמאה, זרק את השקית שלהם והכניס אותם לשקית של ארומה.
כל מה שנשאר זה לקוות שירדן לא תשים לב.
וכמובן לקנות לה חפיסה של LM לייט.

******

כבר בכניסה לבית זיו הריח ריח טוב של בישולים. הוא גווע ברעב והרגיש את בלוטות הרוק שלו מתחילות לפעול.
ירדן היתה בשלנית מדהימה, ואהבה לבשל.
'הי מאמי... הבאת לי סיגריות, נכון, לא שכחת?...
ירדן בדיוק סיימה לבשל.
היא לבשה ג'ינס שהכפתור העליון שלו פתוח וגופייה ירוקה. היא היתה יחפה וסרט פרחוני אסף את השיער שלה.
זיו הושיט לה את הסיגריות והניח את הקוראסונים בצד.
ירדן הדליקה סיגריה. זיו שנא סיגריות וריח של סיגריות אבל מאז שהיא עברה לגור אצלו הוא היה כל-כך אסיר תודה שלא העז לבקש ממנה שלא לעשן.
חוץ מהפעם ההיא ששאל בנימוס אולי היא תשתדל לעשן בחוץ וירדן בתגובה אמרה שהיא מוכנה לקחת את הסיגריות שלה ואת עצמה ולחפש דירה אחרת וזיו מעולם לא העלה את הנושא.
ירדן נשפה מעשן הסיגריה לתוך פרצופו של זיו. היא ידעה שהוא שונא את הריח של הסיגריות ואהבה את ההשפלה הקטנה הזו. זיו השתעל והסמיק. ירדן צחקקה.
'אז איך עבר עליך היום מאמי?' היא שאלה ושלחה יד לשקית הקוראסונים.
זיו התחיל ללהג על החבר'ה בעבודה ועל הטסט לאוטו והבליע אנחת רווחה כשירדן נגסה בהנאה בקוראסון ארומה המזוייף, בלעה ונגסה שוב.

'מאמי יש לקוראסון טעם מוזר...'
זיו החסיר פעימה.
'וואלה? אולי הם לא טריים? קניתי אותם לפני שעתיים, בכל מקרה אני צריך מחר להספיק בבוקר לעשות טסט לאוטו לפני שאני נוסע לירושליים...'
'מאמי, מה קורה פה?... מאיפה הקוראסונים האלה?...'
זיו הסמיק. הוא פחד לשקר לה. הוא ראה איך המבט בעיניים שלה משתנה. איך המבט הופך למבט 'ההוא'...
ירדן הניחה את הקוראסון ונשפה שוב מעשן הסיגריה...
הוא הבין שהיא מבינה.
פאק. איזה שטות זו היתה...

זיו ירד על ברכיו והחל לנשק את כפות רגליה של ירדן...
'מאמי... זה לא מה שאת חושבת... אני קניתי לעצמי בארומה ונגמרו להם הקורסונים של החמאה אז קניתי לייד ושמתי בשקית, פשוט נגמרו להם בארומה...
ירדן ליטפה אותו ברוך בשיער.
זיו תהה האם יכול להיות שהוא ניצל הפעם מהעונשים שלה? ירדן אף פעם לא היתה מפתיעה אותה ביצירתיות של העונשים שלה...
'אני מבינה מאמי...' היא אמרה ברוך, מלטפת את שיערו.
'תגיד?... היית בסניף על יד העבודה, נכון?...'
'כן' ענה זיו, דרוך.
'ואני מבינה שזה הסניף היחיד של ארומה בארץ? נכון? אין עוד סניפים? זתומרת שאם בסניף הזה נגמרו הקוראסונים אז זה אומר שאין יותר סניפים אחרים שאפשר להשיג בהם קוראסון חמאה...'
זיו שתק. הוא ידע שכל ניסיון לתרץ ישמע לא אינטלגנטי ורק יעצבן את ירדן.
אבל גם השתיקה שלה עצבנה אותה.
ירדן העיפה לו סטירה. זיו הרגיש את הלחי שלו מאדימה. הוא העז להרים מבט לירדן. מייד הגיעה הסטירה השניה.
'אני לא מרשה לך להסתכל עלי עכשיו. אתה תענש עכשיו כי אתה עצלן וכי אתה תחמן וכי אתה שקרן...'

ירדן לקחה את שאריות הקוראסון הראשון ונגסה ממנו. אבל היא לא בלעה. במקום זה היא ירקה אותו לתוך קערית שהיתה על השולחן.
היא לקחה את הקורסון השני, נגסה בו, לעסה היטב וירקה גם אותו.
לבסוף היא הוסיפה יריקה אחרונה ועסיסית לתוך הקערית והניחה אותה על הריצפה.
'בתאבון... תהנה לך מהקוראסונים המגעילים שלך וכדאי לך מאד שתסיים הכל בלי להשאיר פירור.

זיו זחל על הריצפה והחל ללקק מתוך הקערה שהיתה בין רגליה של ירדן. קולה של ירדן ניסר את שארית גאוותו של זיו.
'אם לא היית כזה אפס עלוב היית יכול עכשיו לשבת איתי ולאכול כמו בנאדם במקום שאני אשפיל אותך ואחנך אותך ואגרום לך ללקק מהקערה כמו כלב...'
מפעם לפעם בעטה בו ירדן קלות בפניו בעזרת כף רגלה.
אבל זיו לא הוטרד מכף רגלה.
זיו הוטרד בעיקר מהקוראסון השלישי שנשאר בשקית.
בערך באמצע הסעודה (שהיתה אגב לא רעה בכלל - זיו ציין לעצמו את העובדה שהקוראסונים של מאפיית 'שמש ובניו' בהחלט טעימים) ירדן התכופפה לעברו, ואיפרה מהסיגריה שלה לתוך הקערה. את הפעולה היא ליוותה ביריקה נוספת לתוך הקערית.
זיו סיים את הקוראסונים כשירדן הוציאה מהשקית את הקוראסון השלישי


לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 21:24

במשך שבוע איתי לא תפקד. הוא לא תפקד בעבודה. בקושי אכל, בקושי ישן, וכשכבר ישן היה חולם על שלוש הדיוות שמשפילות אותו, ואז היה מתעורר ומנסה להרדם שוב כדי להמשיך לחלום.
הוא לא יצא עם חברים, הוא לא ענה לטלפונים, הוא פשוט ניתק את עצמו מהעולם.
הוא התגעגע. בטירוף.
לא היה לו טלפון של אף אחת, לא כתובת אימייל, לא מסנג'ר, לא פייסבוק - אפילו איך להגיע למיכל שוב לא היה לו מושג, בטיפשותו הוא אפילו לא שם לב לכתובת שלה ולנווט שוב בסמטאות השכונה ההיא בפ"ת נראה לו חסר סיכוי.

בסוף אותו שבוע היה לאיתי ברור שהוא חייב לראות אותה. לפחות עוד פעם אחת. להגיד לה שהוא אוהב אותה. ומעריץ אותה. את שלושתן. להתחנן לעוד סיכוי. לא היה לו איכפת איך היא תגיב כשתראה אותו שוב. אבל הוא ידע שהוא חייב.

באותו ערב נסע איתי לעשות קניות במגה.

הוא נסע כחצי שעה לפני הסגירה. היא היתה שם. בקופה הצדדית. עם חלוק מגה אדום, משקפיים מורתיות, ושיער אסוף בקוקו שמרני. ממש סמוך לסגירה, כשהקופה של מיכל כבר היתה ריקה הוא העז לגשת.
היא העבירה את המוצרים שלו אפילו בלי להרים את עיניה לכיוונו. היא לא נראתה מוטרדת, נלחצת או מופתעת. פשוט אדישה.

'תקשיבי מיכל אני חייב...'

מיכל קטעה אותו: 'יש לי פה משהו בשבילך ששכחת'. היא הוציאה מתחת לדלפק שלה דיסק ונתנה לו.
'זה מזכרת קטנה מהסופ"ש שהיה לנו...'
מיכל התקרבה אליו קצת ואמרה: 'אם עוד פעם אחת אני אראה אותך, אשמע אותך, או אריח אותך, פה או בכל מקום אחר הדיסק הזה יופץ בין כל מכרייך, יש לי 5 שניות להעלם מפה והפעם לצמיתות...'

מובס ושבור המשיך איתי ללכת כששמע קול מאחוריו.

'ואיתי...' הוא הסתובב בתקוה 'פעם הבאה כשאתה פוגש קופאית אתיופית בסופר תתייחס אליה בבקשה בכבוד...'

לפני 16 שנים. 15 בספטמבר 2008 בשעה 10:27

אחרי האוכל הבנות נשכבו שלושתן על המיטה הרחבה. ישראלה הזמינה אותו להצטרף. הן קשרו לו שוב את העיניים והשכיבו אותו בינהן על המיטה.
הוא הרגיש ידיים נוגעות בו. בביצים, בירכיים, בחזה, בצידי הגוף. זה לא הפריע לו. להיפך. חוסר השינה, המתח, החרמנות של היממה האחרונה פתאום התנקזו למין שלווה סטואית. הוא שכב ונהנה מהמגע. הדבר האחרון שהוא שמע לפני שהוא נרדם היה הקול של ישראלה: 'מאמי נראה לי שהוא נרדם...'

כשאיתי התעורר הוא הרגיש שמשהו מוזר קורה. הוא לא ידע כמה ישן, מה השעה, או איזה יום היום. הוא העריך שזה שישי בערב אבל לא היה בטוח. הוא רק ידע שהוא היה זקוק לשינה הזו אחרי שנת הלילה החטופה שישן על הריצפה.

הוא הרגיש שמשהו מוזר קורה: הוא לא היה קשור, וגם הצעיף הוסר מעיניו. אבל לא זה מה שהיה מוזר. מה שהיה מוזר זה השקט שמסביב. הוא היה לבד. וזה היה לו לא נעים. הבוטות, הגסות והקולניות של ישראלה נעלמו. גם הערמומיות המפחידה של עדי.
הוא הסתכל סביבו. מנסה להבין איפה המלכודת. חייבת להיות מלכודת. הוא התפלל שתהיה מלכודת. אבל לא היתה: דלת הכניסה לא רק שלא היתה נעולה אפילו היתה פתוחה קצת. הרכב שלו חנה בחוץ, והמפתחות של האוטו שלו הונחו על השולחן.

הוא שמע ברז נפתח בשירותים. מיכל יצאה. היא אפילו לא טרחה להביט לכיוונו. כאילו היה אויר. היא ניגשה לכיוון השולחן לימודים שלה.

'מיכל?.. מה קורה.. איפה ישראלה ועדי?... מה קורה?....'
מיכל אפילו לא טרחה להביט לכיוונו כשענתה בלקוניות יבשה: 'הן הלכו. וגם אתה...'
איתי שאל באי נוחות. לזה הוא לא ציפה: 'מה זאת אומרת הלכו, ולאן גם אני?...'
מיכל, ממשיכה לא להסתכל אפילו לכיוונו ענתה: המפתחות שלך על השולחן, הארנק שלך באוטו. תלך. שלום. ביי ביי. מה לא מובן?...'

איתי הרגיש כאילו דוחפים לו סכין בבטן. לא. הוא לא מתכוון לוותר על שלושת הנסיכות שלו בקלות.
'אבל מיכלי...'
מיכל קטעה אותו בקרירות: 'השתעשנו בך, מיצינו, אין לי יותר עניין בך. אני מבקשת שתעוף לי מהדירה'
איתי הביט בה ביאוש. קרוב לדמעות. היא היתה כל-כך סקסית - בג'ינס, קפוצו'ון סגול, ללא איפור ועם שיער אסוף ברישול.

בצעד נואש זינק איתי לכיוון מיכל, יורד על ברכיו, נאחז בשתי ידיו בקרסולה ומתחיל לנשק את רגלה.

'מיכלי אני מתחנן לפנייך, אל תעזבי אותי, תשאירי אותי פה. אני מוכן להיות עבד שלך, אני מוכן להיות סמרטוט שלך אני אעשה הכל, רק תני לי להשאר איתך, איתכן... אני מתחנן... אני אתן לכן את הדירה שלי, את האוטו, הכל, כמו שביקשתן...'

מיכל שחררה את רגלה מאחיזתו בבעיטה. זו לא היתה בעיטה על מנת לבעוט. זו היתה בעיטה של שאט נפש. לראשונה היא הסתובבה לכיוונו, ודיברה אליו. קולה היה קר, וחתך בבשרו:

'כמו שאמרתי, מבחינתינו מיצינו את המשחק, ואין לי עניין לראות אותך יותר, השימוש בך, מבחינתנו נגמר, ואתה יודע מה? אתה מגעיל אותי. ואם אתה חושב שאנחנו צריכות את הדירה שלך או את האוטו שלך או את הכסף שלך אתה אפילו יותר פאתטי ועלוב ממה שחשבנו. אני נכנסת להתקלח. כשאני יוצאת אני רוצה שלא תהיה פה.

מיכל קמה. בדרך למקלחת הספיקה לדרוך בנונשלנטיות על איתי. להעצר מעליו, לירוק עליו ולומר: 'וזה, ד"ש מישראלה...'

לפני 16 שנים. 14 בספטמבר 2008 בשעה 19:54

אחרי שניקה את הגרעינים, וערך להן שולחן (ל-3 כמובן) תפסה אותו ישראלה בשיערו וגררה אותו אל מתחת לשולחן...

'אתה פה, מתחת לשולחן, התפקיד שלך זה ללקק לנו את הרגליים כשאנחנו אוכלות ואם תתנהג יפה נזרוק לך גם קצת שאריות, ברור, אשפה?'

איתי הנהן בראשו וחטף עוד סטירה מצלצלת מישראלה. 'אני רוצה לשמוע אותך נובח לאישור...'

איתי כבר הספיק להפנים את שרשרת הפעולות של ישראלה. ממש לא התחשק לו שהיא שוב תתפוס לו בביצים ותמעך. אז הוא נבח. ישראלה כמובן לא היתה מרוצה. 'זה נביחה של כלב הומו, אני רוצה שתנבח כמו שצריך'. הנביחה השניה היתה יותר לשביעות רצונה של ישראלה שהתכופפה לעברו ולחשה לו באוזן: 'אתה רואה שמיכל יושבת שם על הכורסא, מעשנת, אני רוצה שתלך אליה על 4, ותאונן לה על הרגל, אבל תזהר לא לגמור לה על הג'ינס למה היא תצא עלייך...'

על ארבע, עשה איתי את צעדיו לכיוונה של מיכל המופתעת, והחל להתחכך ברגלה. מיכל הביטה בו משועשעת. בידה הפנויה, זו שלא החזיקה בסיגריה, היא תפסה את אפו בחוזקה, מאלצת אותו לפתוח את פיו, ואז השליכה לתוך פיו את הסיגריה הבוערת, וקינחה בהצלפה חדה עם גב ידה על האף של איתי.

איתי ההמום ירק באינסטינק את הסיגריה מה שגרף עוד צחוק מהבנות. 'טוב תנקה את זה כבר ותגיע אל מתחת לשולחן.

הבנות פתחו בקבוק שמפניה, והרימו כוסית. איתי שכב מתחתיהן על גבו. רגליה של ישראלה משחקות בפרצופו, רגליה של מיכל משחקות לא בביצים, ועדי מפעם לפעם בועטת לו בצלעותיו.
'אני חושבת שגם לעבד מגיע להרים איתנו כוסית' זאת היתה מיכל'. היא רכנה אל מיתחת לשולחן. פיה מלא בשמפניה. היא ירקה את תחולת פיה על הריצפה.
'בבקשה רפש, אתה מוזמן לשתות מהרצפה, ותשתה הכל למה עשיתי ספונג'ה השבוע...'
הבנות התפקעו מצחוק וישראלה רכנה גם היא למתחת לשולחן וירקה את תכולת המזון שבפיה על הריצפה...
'שיהיה לך בתאבון...' היא אמרה ובעטה בו קלות בביצים.

בזמן שאיתי ליקק מהרצפה את השמפניה ואת שאריות המזון מפיה של ישראלה, הבנות המשיכו בשיחה תוך התעלמות מוחלטת ממנו.
ישראלה הציעה לעשות מסיבה היום בערב. 'זה יכול להיות גדול - יש לנו את הדירה שלו במשתלה, יש לנו כרטיס אשראי לקנות כמה אלכוהול שאנחנו רוצות, ואפילו יש לנו עבד ככה שלא צריך לנקות אחרי...'
מיכל וישראלה החלו לגלגל בהתלהבות את רעיון המסיבה. את מי יזמינו, מה יקנו, מה ילבשו, איזה מוסיקה ישימו, והאם לחשוף את העבד החדש לפני כל האורחים...'

מה שהטריד את איתי לא היה המסיבה אלא העובדה שעדי לא השתתפה בשיחה אלא ישבה שקטה כל הזמן הזה. איתי כבר למד להכיר במשך השעות האחרונות שישראלה אולי פריחה, אלימה, ועם פה גדול ומלוכלך, אבל מי שבאמת מסוכנת לו מהשלוש היא עדי... היא רואה את חולשותיו ויודעת לשחק בו כמו בצעצוע...

מתברר שגם הבנות שמו לב לשתיקה של עדי ומיכל שאלה: 'מה נהיה איתך שהשתתקת, הא מותק?...'
ועדי ענתה: 'אני פשוט לא מבינה מה הלחץ לעשות את המסיבה דוקא היום...' וכשראתה שהבנות לא יורדות לסוף דעתה המשיכה: 'חשבתי לעצמי, לנצ' יש דירה שרשומה על שמו, חשבתי שאם הוא יעביר את הדירה ואת הרכב שלו על שמי, או על שמנו, זה יכול להיות מגניב... דירה במשתלה שווה היום הרבה כסף...'

עכשיו התכופפה עדי כלפי איתי מתחת לשולחן: 'מה אתה אומר נצ'? קוראים לזה העברה ללא תמורה - אתה חותם שאתה נותן לנו במתנה את הרכוש שלך... כל מה שנבקש: את הדירה, את האוטו, הכל, אתה תמשיך לנסוע כל יום לעבודה, וכל עוד תתנהג יפה אני ארשה לך לישון בדירה שלך לשעבר, כמובן שלא באותם תנאים: תקבל איזה מזרן במרפסת ותצטרך בשביל זה לנקות ולעשות כל מיני דברים...'

איתי היה המום. לזה הוא לא ציפה. כנראה שגם ישראלה ומיכל היו המומות - הן אפילו הפסיקו לבעוט בו.
לתדהמתו הוא שמע את עצמו ממלמל: 'העברה ללא תמורה?...'

'זה לא מדויק' המשיכה עדי - 'אתה מקבל תמורה גדולה מאד עבור הרכוש שלך שעובר אלינו: הסרט וידאו הערוך שבו אתה רוקד כמו מוקיון, נובח, מלקק לנו את כפות הרגליים, מאונן על הרגל של מיכל, מנקה את הריצפה עם הלשון ועוד מחוות שכאלה ישאר אצלנו בדיסקרטיות ולא יפורסם מחר בבוקר בפרופיל שלך בפייסבוק, למשל, או נאמר במייל לאחיך, רני - ראיתי את התמונה שלו בפייסבוק, דוקא דומה לך - יהיה נחמד להשפיל אותכם ביחד... אני גם מבטיחה לא להעביר אותו במייל לכל מקום העבודה שלך, אז מה אתה אומר? שווה, לא?...'

גלעד היה המום. לא היה לו ברור אם הוא המום יותר מהתעוזה והחוצפה שלה, מהמצב ביש שהוא נקלע אליו או אולי בעיקר מהעובדה שזה מחרמן אותו בטירוף העובדה שהאתיופית המדהימה הזו סוחטת אותו..

פאק. על זה הוא לא חשב.

לפני 16 שנים. 14 בספטמבר 2008 בשעה 8:40

כשנכנסו הבנות לבית, עמוסות בשקיות ובחבילות הן עמדו פעורות פה מול המראה שניצב מולן:

איתי, קשור בידיו וברגליו, אך ללא כיסוי עיניים, עומד במרכז החדר, ורוקד כמו מוקיון לצלילי הדיסק של מייסי גריי, כשעל איבר מינו, שתי אוזניו, והאף שלו, מתנוססים אטבי כביסה.
עדי, לעומת זאת, ישבה בשחצנות על הכורסא מולו, רגלייה על שרפרף גבוהה, ידה האחת מחזיקה סיגריה, וידה השניה בקבוק בירה, והיא צופה בהנאה במחזה המשפיל....

מיכל פרצה בצחוק. הרעיון שכיסוי העיניים יוסר מאיתי לא היה בתכנון אבל היא היתה חייבת להודות שעדי שיחקה אותה עם הרעיון להרקיד את הקוף, שללא ספק נראה המום ומושפל...

איתי ראה את הבנות וקיווה שארוחת הבוקר הצפוייה תגאול אותו מייסורי ריקודיו. הוא הביט לראשונה בישראלה. היא היתה דגם טיפה יותר קטן של עדי: קטנטונת, רזה, טיפה יותר בהירה מעדי וממיכל, שיער גולש מסולסל,, וגם לה היה פירסינג קטן באף. היא לבשה ג'ינס תכלת דהוי, חולצה מנומרת (שעלתה לאיתי רק חצי שעה לפני כן 350 ש"ח) ומגפיים שחורות נמוכות (שעלו לאיתי רק חצי שעה לפני כן 850 ש"ח - האמת שישראלה היא זו שהביעה קצת יסורי מצפון על מסע הקניות. בתגובה מיכל לקחה אותה לסניף בנק ומשכה בעזרת כרטיס האשראי של איתי והמספר הסודי שלו את תמצית החשבון שלו - מה ששכנע את ישראלה שמסע הקניות הזה לא רק הוגן, אלא אף הכרחי...).

ישראלה נצמדה לאיתי וצבטה אותו בישבנו. גם היא אהבה את סצנת הריקוד. אבל היו לה רעיונות לשיפור.
היא שלפה מתיק האיפור של מיכל אודם ואיפרה את שפתיו של איתי. אח"כ שלפה ממגירת הלבנים שלה חוטיני אדמדם, ופקדה עליו ללבוש...

איתי הביט בתחנונים במבט הלועג שלה. ישראלה שלחה יד ותפסה לו את הביצים בכוח.איתי הרגיש שהנשמה פורחת לו. 'בסדר אני לובש... סליחה...'
'תגידי מיכל, אין לך איזה דיסק מזרחי לשים, שהוא ירקוד?, זה יכול להיות מה זה קטעים?...'
לצערו הרב של איתי מיכל מצאה אוסף להיטים מזרחי.
הבנות התיישבו על הכורסא, רגליים למעלה, סיגר קובני משובח אצל כל אחת, וצלחת גרעינים על השולחן.
ישראלה החזיקה את מצלמת הוידאו בקלוז-אפ על איתי, רוקד לצלילי אבי פרץ, מאופר בגסות, וחוטיני קטנטן לא מצליח לכסות את איברו העומד והמעוטר באטב כביסה.

ישראלה העבירה את המצלמה לעדי ופקדה על איתי להתקרב. כשהתקרב היא ירקה עליו מלוא חופן קליפות גרעינים, צבטה אותו בישבנו ופקדה עליו: 'תפסיק לרקוד כמו אשכנזי, אני רוצה לראות אותך רוקד ריקודי בטן, קדימה תענטז עם התחת אם אתה לא רוצה שאני אתלוש לך לגמרי את הביצים האשכנזיות שלך...'

איתי ניסה ככל יכולתו לנענע את האגן. הוא הרגיש שכל שאריות כבודו העצמי כבר מזמן לא פה, וכל שרצה היה לרצות את שלוש הבנות המדהימות האלו שהפכו אותו לשפוט מוחלט שלהן. הוא אפילו הרגיש שהוא משתפר לאט לאט ככל שכבודו העצמי הופך לזכרון יותר רחוק ומעורפל מן העבר.

הבנות הביטו בהנאה, ירקו לעברו קליפות גרעינים, שרקו, צבטו אותו בישבנו ובביצים, ושילחו הערות מעודנות בסגנון: 'קדימה יא זונה לבנה, תזיזי קצת יותר את התחת הלבן שלך....' ישראלה אפילו דחפה לו לחוטיני שטר של 20 ש"ח (ששלפה מהארנק של איתי כמובן) לכל צהלות הבנות.

'הוא פשוט נראה כמו קוף בגן חיות, רק חסר לו זנב...' גיחכה עדי. ומיכל הסתכלה עליה וחיוך נמרך על פניה - 'את יודעת מה? יש לי רעיון גאוני...' היא זינקה לעבר המטבחון, פתחה את המקרר וחזרה עם מלפפון ירוק ענק. היא נעצה אותו בעדינות בין ישבניו של איתי לקול תשואות הבנות.
'תזהר לא להפיל אותו, קוף לבן, אחרת אני דוחפת לך את הסיגר שלי ומכבה לך אותו בתוך התחת...'
זו היתה ישראלה כמובן...

וכך המשיך איתי לרקוד: ישבנו מכווץ בכוח כדי לא להפיל את המלפפון, אגנו מתנוענע ימינה שמאלה כדי לא לאכזב את הבנות, אודם צעקני על פניו, אטבי כביסה על אפו, אזניו והזין שלו, חוטני אדום שמנסה להסתיר משהו, ושלוש בנות אתיופיות שצוהלות ולועגות לו ומצלמות הכל לוידאו.

בסוף - שניה לפני שאיתי באמת התחיל להנות מהעניין, לבנות נמאס. או יותר נכון הן נהיו ממש רעבות.
מיכל פקדה עליו לערוך להן את השולחן, לא לפני שינקה את הקליפות גרעינים מהריצפה.
איתי ביקש שישחררו לו את הידיים כדי לנקות. הוא מבטיח לא לעשות כלום...
ישראלה בתגובה בעטה (עם המגפיים החדשים) בעיטה אדירה בישבנו. איתי השתתח על הריצפה. ישראלה נעמדה עליו. רגל אחת שלה בתוך פרצופו ורגל אחת על המפסעה שלו.
'כן, אבל מזל שאת הלשון שלך אנחנו לא יכולות לקשור...'
ואיתי הבין את הרמז. הוא התהפך על ברכיו והתחיל, עם לשונו, לערום את הקליפות שהיו מפוזרות על הריצפה.

לפני 16 שנים. 14 בספטמבר 2008 בשעה 8:08

בבוקר, כשמיכל, עדי, וישראלה התעוררו, הדבר האחרון שעניין אותן זה הבחור הבלונדיני ששכב שרוע על הריצפה, קשור ברגליו ובידיו ונמנם לו מין שינה טרופה.

מה שעניין אותן זה בעיקר ארוחת בוקר.

'אני גוועת' הכריזה ישראלה.
'גם אני' השיבה מיכל.
עדי אמרה שהיא עוד לא בקטע של לאכול אבל בטח עוד איזה שעה שעתיים היא תהיה.
'אז מה עושים?' שאלה ישראלה והוסיפה: 'כמו שאני מכירה אותך, מיכל, חוץ מקפה אין אצלך כלום, אפילו לא לנשנש...'
ומיכל ענתה: 'אני לא מבינה מה הבעיה, יש לנו את המאזדה של הנצ', ויש לנו שני כרטיסי אשראי שלו ואת המספר הסודי של הויזה....'
אז הבנות החליטו שישראלה ומיכל נוסעות למסע קניות על חשבון השפוט שלהן ועדי נשארת לעשות בייבי-סיטר...

ישראלה נתנה בעיטה קלה בצלעות של איתי הקשור על הריצפה. הוא פקח עין.
'תגיד, שפוט, זה בסדר אם נקנה כמה דברים לאכול עם הכרטיס אשראי שלך, נכון?..'
'כן...' מלמל איתי ועצם שוב את עינו. ראשו כאב וכל גופו היה תשוש מהשינה הגרועה על הריצפה.

הבנות יצאו מהבית, נכנסו לרכב ונסעו. ישראלה הציעה את האפשרות שירדו שלושתן לאילת.
'יש לנו רכב, יש לנו דלק, יש לנו עבד עם כרטיס אשראי... מה קרה, נפנק את עצמנו בסופ"ש נחמד וביום ראשון כשתחזרי למגה תספרי שהבנזוג הלבן החדש שלך לקח אותך לסופ"ש בהילטון... מה רע?...'

בינתיים הסתפקו הבנות בקניית מצרכים בסיסית להמשך הסופ"ש שכללה שני ארגזים של בירה, ארגז שתיה קלה, כמה ארוחות מוכנות בתאילנדית החדשה שנפתחה על יד הקניון, עוגת גבינה, 2 בקבוקי שמפניות, סיגריות, וסיגר קובני משובח לכל אחת (זה היה רעיון של ישראלה שאמרה שתמיד חלמה לנסות לעשן פעם סיגר קובני אמיתי...)

אחרי כל אלה, כשנכנסו לאוטו ישראלה אמרה: 'האמת שאם כבר אנחנו קונות, אני די לחוצה על זוג מגפיים, וגם עוד ג'ינס יבוא לי טוב.... נראה לי שיש פה חנות דיזל בקניון...'
ומיכל אמרה: 'אם את קונה ג'ינס אז גם אני אקנה אחד... תגידי, זה לא קצת הרבה?...'
וישראלה ענתה: 'מקסימום נבקש שיפרשו לו את זה לתשלומים...'
ושתי הבנות פרצו בצחוק...

לפני 16 שנים. 13 בספטמבר 2008 בשעה 12:37

סטירה מצלצלת העירה אותו.

בשניה הראשונה הוא היה אחוז פאניקה. העיניים שלו היו קשורות ולקח לו שתי שניות להזכר למה הוא לא רואה כלום, ולמה לעזאזל הוא שוכב לו על הריצפה ולא על מזרן הפוטון המפנק שלו אצלו בבית בשכונת המשתלה...

ואז הצעיף הורד מעיניו. 'בוקר טוב נצ'...' היא אמרה. זאת היתה עדי. הוא הביט בה מלמעטה למעלה. המחזה שניגלה לעיניו היה מלבב. עיניים שחורות ענקיות, שפתיים חושניות, עצמות לחיים גבוהות ומסותתות, היא היתה יפיפיה אמיתית. השיער שלה היה קלוע בצמות ואסוף במטפחת בצבע תורקיז. היא לבשה ג'ינס משופשף וטישרט לבנה גזורה. היא היתה בגובה ממוצע ורזה, אבל דגם פחות פטיטי ממיכל.
היה לה פירסינג קטן באף וקעקוע צמיד על זרועה השמאלית.
היא היתה יחפה, סקסית, והיא חייכה אליו.
'שמעתי ממיכל שלקחת אותה אתמול לדאנס-בר... אז מה? אתה אוהב לרקוד...'
'את יודעת... לפעמים... כשאני שתוי...' ענה איתי, עדיין לא מבין למה היא חותרת.

עדי פסעה לכיוון המערכת סטריאו והפעילה מוסיקה. איתי דוקא אהב היפ-הופ. נדמה היה לו שהוא מזהה את מייסי גריי...
עדי תפסה את איתי בשערותיו ואילצה אותו לקום. לא היה לו קל לעמוד על רגליו שהיו קשורות זו לזו צמודות אחת לשניה וכשידיו קשורות מאחורי גבו ואינן יכולות לסייע בשיווי המשקל.

'קדימה... אני רוצה לראות אותך רוקד... ' אמרה עדי בחיוך.
עדי הסתכלה על איתי. היא ראתה את הדילמה שמתחוללת בו. היא הרגישה שאחרי כל ההשפלות שהן העבירו אותו בלילה: היריקות, הסטירות, ההשפלות על הזין שלו... היא הרגישה שאף אחת מההשפלות האלה לא שברה אותו, אבל שלעמוד מולה עירום וקשור, ולרקוד מולה, זה השפלה מוחלטת עבורו שהוא לא יעשה בקלות.

והיא הרגישה שכן - היא הולכת להשפיל אותו עכשיו עד עפר, ולאלץ את היפיפוף הגאותן הזה לרקוד עירום מולה. וזה חירמן אותה בטירוף.

'תראי עדי...' מלמל איתי, שוכח לחלוטין את גינוני הטקס וקורא לה בשמה... אני לא חושב שזה רעיון טוב, ואני גם קשור....'
הסטירה המצלצלת שעדי החטיפה לו, בהעדר יכולת לוסת שיווי משקל עם ידיו הקשורות, העיפו אותו שוב לריצפה. הוא היה מושפל עד עפר. עדי לא אמרה כלום. היא רק תפסה שוב בשערו ואילצה אותו שוב לעמוד על רגליו...

היא תפסה אטב כביסה והצמידה אותו לאיבר מינו. 'כל פעם שתיפול, אני מוסיפה לך אטב אחד...'

איתי בהה בה בחוסר אונים. הוא שקל להתנפל עליה. אבל איך? חוץ מלנגוח בה הוא לא יכול לעשות כלום. אבל לא. הוא לא מתכוון לרקוד לפניה. עדי העיפה לו סטירה מצלצלת נוספת. איתי התנדנד והתנדנד, מנסה להזיז את כתפיו ולמצוא נקודת שיווי משקל ולהשאר על רגליו. ללא הצלחה. הוא נפל שוב על הריצפה. ראשו מכה בריצפה. עדי התכופפה. היא הוציאה מהכיס של הג'ינס שלה אטב נוסף והצמידה לו. הפעם לאף.

עדי הביטה בו. משועשעת מהמאבק שהוא מנהל עם עצמו. היא ידעה מהשניה הראשונה שנכנסה שהיא מלחיצה אותו. שהוא מפחד ממנה. והרעיון שהנצ' הזה מפחד ממנה גירה אותה מאד.
הפעם היא לא הרימה אותו. היא תפסה אותו והרימה אותו למצב של עמידה על הבירכיים...

'אתה ממש לא רוצה לרקוד?' היא שאלה בטון אמפטי...

'לא... בבקשה תוותרי לי...' ביקש איתי.

'אני רוצה לראות אותך מתחנן' המשיכה עדי לרמוס את שארית כבודו העצמי של איתי.

לאיתי לא היה איכפת להתחנן. הוא הרכין את ראשו והחל ללקק את כפות רגליה של עדי. 'אני מתחנן לפנייך גבירה שחורה, תוותרי לי, בבקשה, אל תכריחי אותי לרקוד...

עדי תפסה את מצלמת הוידאו שהיתה מונחת על הכיסא והמשיכה לצלם. 'אז מה' היא שאלה 'איך ההרגשה להתרפס בפני אתיופית?... מוצא חן בעיניך?...'
איתי הביט בה בהכנעה ובהכרת תודה, מאושר על זה שהריקוד נחסך ממנו. המצלמה לא הטרידה אותו. כל מה שהפחיד אותו זה לרקוד בפניה. ואז היא תפסה אותו שוב בשערו והרימה אותו.
'נחמד לראות אותך מתרפס אבל אני מחכה לריקוד...'
איתי השפיל את עיניו. הוא לא זז. מייסי גריי עברה כבר לשיר השני והסטירה המצלצלת שעדי הנחיתה עליו לא גרמה לא להתנדנד אפילו לשניה. הוא נפל מלוא קומתו ארצו. ואז הוא קלט שהוא בוכה. היא שברה אותו. סופית.

גם עדי ראתה שהוא בוכה. היא התכופפה וליטפה אותו בעדינות בראשו. היא נתנה לו נשיקה אל הפה והרימה אותו בעדינות. כשעמד על רגליו הוציאה שני אטבים נוספים ושמה אחד אחת על כל אוזן.

ואיתי התחיל לרקוד.

לפני 16 שנים. 13 בספטמבר 2008 בשעה 9:15

גם עדי, כמו ישראלה, לא חיכתה שמישהו יזמין אותה פנימה לדירה.
היא נקשה בדלת וישר פתחה אותה ונכנסה. איתי לא יכול היה שלא להסיק מכך שמדובר כנראה בשלוש חברות טובות וותיקות שמרגישות מאד בבית אצל מיכל. הוא לא היה יכול, אבל, להסביר לעצמו למה הגילוי הזה הסב לו אי נוחות מסויימת.

'היי לכולם...' אמרה עדי. היא, בניגוד לישראלה, ממש לא נשמעה לאיתי פריחה. היה לה מין דיבור עם אינטונצייה צפונית ואיתי, במרום חשכת עיניו המכוסות צעיף, התקשה לדמיין בחורה אתיופית כשהיא אמרה:
'טוב דבר ראשון בואו נבדוק את הסחורה...'

איתי שמע מגירה נפתחת, ואז הרגיש דמות מתקרבת אליו.הוא עדיין שכב קשור למיטה, על גבו, כשלגופו תחתונים וזיקפה בלבד.

איתי הרגיש דקירה קלה בירכו ממכשיר חד. פאניקה אחזה בו. פאק. הוא שבוי על - ידי 3 אתיופיות פסיכופתיות והן הולכות לדקור אותו...

'תרגע, נצ', אני לא הולכת לסרס אותך' זו היתה עדי. הוא שמע איבחת מתכת חדה של מספריים, ואיברו הזקור השתחרר החוצה. היא גזרה לו את התחתונים. איתי הרגיש עירום. ומושפל. הוא שכב אזוק ומכוסה עיניים כששלוש בנות, ששתיים מהן הוא לא יודע איך נראות, בוחנות אותו ואת הזין שלו...
'מיכלי, באמא'שלך, מה זה האיטריה הזו, מה בדיוק אנחנו אמורות לעשות עם הזין הקטנטן הזה...' זו היתה ישראלה. מיכל ועדי ציחקקו.

עדי תפסה את הביצים שלו והחלה למשש אותם. ישראלה קראה 'הלו לא למשש את הסחורה...' ועדי שאלה בטון סרקסטי 'תגיד, נצ', לכל הלבנים יש זין קטן וחסר שימוש כזה? או שזה שלך קטן באופן מיוחד?...' הבנות צחקו וישראלה אמרה: 'מיכלי תעשי קלוז-אפ איך היד שלה שמשחקת לו בזין...' רק עכשיו איתי קלט שהן מצלמות הכל. הוא היה מבועת מהעניין אבל החרמנות שלו לא ירדה. להיפך.

'תגידי, מיכלי, איפה המפתחתות של המזדה?...' זו היתה ישראלה, המזדה היתה שלו, והשאלה כוונה למיכל, ולא אליו. הוא בכלל לא היה צד בעיניין הזה שישראלה מתכוונת לקחת את הרכב שלו ולנסוע...
הוא שמע צלצול מפתחות. 'אני נוסעת לקנות סיגריות, מישהי צריכה משהו?... '
ישראלה פנתה אליו: 'תשמע אני רואה אצלך בארנק רק כמה שקלים, אני רוצה להביא גם קצת שתיה, בוא תגיד לי את הקוד של הכרטיס אשראי ואת הקודן של האוטו...'

איתי זז באי נוחות. הרעיון שהפריחה הזו תסתובב בלילה עם האוטו שלו והכרטיס אשראי שלו לא שימחה אותו. מצד שני חוסר השליטה על כל העניין גרם לו למין חרמנות פראית.
'תשמעי ישראלה... בקשר לאוטו זה קצת בעיה... אין ביטוח על השם שלך ואם יעצרו אותך או שיקרה משהו..'

ישראלה התיישבה על חזהו ועם כל כובד משקלה החלה ללחוץ בשתי כפות ידיה על אפו ופיו. הפאניקה בשילוב האדרנלין גרמו לאיתי הקשור להתנועע בפראות ולנסות ולהעיף אותה ממנו. הוא לא נשם. היא פשוט חנקה אותו. לתדהמתו ולמרבה הפלצות הוא גילה שהיא פשוט חזקה ממנו בסיטואציה הנוכחית. איתי הרים ידיים (ברמה המטאפורית כמובן, כי בפועל ידיו היו אזוקות) ונכנע. הוא הרגיש איך האויר נגמר לו מתחת לידיים שלה שחסמו מכל טיפת אויר להכנס. הוא ניסה להשמיע קולות תחנונים שמתחת לידיה החוסמות נשמעו כיללות מוזרות.

כעבור שניות ארוכות היא עזבה אותו. איתי השתנק, מנסה להסדיר את נשימתו. ישראלה ישבה עכשיו על בטנו. הוא הרגיש את המגע הקשיח של הג'ינס של ישראלה על העור שלו כשהיא אמרה.
'קודם כל אתה לא חבר שלי, אתה עבד שלי, אז פעם אחרונה שאתה קורא לי ישראלה.... ודבר שני תפסיק לקמצן על האוטו שלך, כי הוא כבר לא שלך אלא שלנו, ברור, נצ'?'

ישראלה שמעה אותו ממלמל 'כן גבירה שחורה...' לפני שקמה והעיפה לו סטירה מצלצלת. למראה המבט המשתאה של מיכל לפשר הסטירה צחקקה ישראלה ואמרה: 'סתם כי בא לי להעיף לאיזה אשכנזי סטירה בלי סיבה, סתם כדי להשפיל אותו....' ושלושתן צחקו.

ישראלה יצאה. איתי שמע את האוטו שלו מניע. עדי ומיכל שחררו את רגליו מהצדדים של המיטה וקשרו אותן אחת לשניה. אח"כ הן עשו אותו הדבר לידיו. כעת שכב איתי עירום לחלוטין, עם זקפה שמתחילה כבר להכאיב, משוחרר ממוטות המיטה אבל אזוק בידיו וברגליו. ואז הבנות פשוט גלגלו אותו מהמיטה לריצפה כמו שק תפוחי אדמה.

'טוב אנחנו צריכות את המיטה לישון קצת, מחר צפוי יום מעניין...' זאת היתה עדי, והמשפט הזה הלחיץ אותו הרבה יותר מהידיים הקשורות או האוטו שלו או הכרטיס אשראי שלו שישראלה מסתובבת איתם ברגעים אלו ממש...

הבנות כיבו את האור. איתי הרגיש את זה גם עם צעיף על עיניו. הוא שכב עם ידיים ורגליים קשורות על הריצפה הקרה. לא. הוא לא חשב על נסיון לברוח. הוא ניסה להקשיב לשקט ולהחליט אם הן באמת הלכו לישון או יושבות וצופות בו.

לפני 16 שנים. 12 בספטמבר 2008 בשעה 6:00

לראשונה באותו ערב מיכל יכלה לחייך לעצמה.
הכל הלך לפי התוכניות. היא הרגישה חזקה, מאושרת, בשליטה מלאה.
בינתיים הכל עובד בדיוק כמו שהן תכננו. היא, עדי, וישראלה, שאמורות להגיע בכל רגע.
זה קורה. סוף סוף. וזה הרבה יותר מדהים, מרגש ומחרמן ממה שהן תמיד פינטזו.

מיכל הביטה בבחור הלבן שלכוד מתחת לישבנה ולברכיה.
מעניין איך היה מגיב אם היה יודע...
מעניין איך היה מגיב אם היה יודע שבעצם הכל מתוכנן. שהיא שמה את עינה על הבחור השחצן וגס הרוח הזה כבר לפני חודשים.
שהיא יודעת עליו הכל - הרי כשהוא חותם על הויזה הוא בעצם מגלה לה את כל עולמו: טלפון, מספר כרטיס אשראי, כתובת...

ושבמשך כמה שבועות היא רק חיכתה להזדמנות. והיא ידעה כשתבוא ההזדמנות היא תנצל אותה עד תום. ושהיא תהפוך את השחצן גס הרוח הזה לעבד הנרצע שלה.
לא. אין לא מושג שתוכנית זדונית לאילופו, לניצולו המוחלט ולהשלכתו מובס, מושפל וחסר תועלת בסיום תוכננה מראש.
הדבר היחיד שמיכל לא צפתה זה כמה היא תהנה מכל העניין.

מיכל קמה בזריזות מעל חזיהו של איתי. היא הבחינה בתחילתה של רטיבות על התחתונים שלו. היא נעמדה מעליו בפיסוק ונתנה לו דריכה קטנה לתוך הביצים. 'טוב כדאי מאד שתשתלט על עצמך עם החרמנות הזו ותפסיק לטפטף... עבד לבן...'
'אני אסביר לך את החוקים מעכשיו. זה מאד פשוט, ככה שגם סמרטוט לבנבן כמוך אמור להבין את זה בקלות....'
'יש לך הזדמנות אחרונה עכשיו להפסיק את כל העיניין וללכת הביתה לדירה היפה שלך בשכונת המשתלות... (מיכל חייכה למראה הבעת פניו המזועזעת. מאיפה לעזאזאל היא יודעת מאיפה הוא...) אם אתה נשאר פה אתה הופך מרגע זה לרכוש שלי, ושל החברות שלי.
גם הרכוש שלך הופך במהלך הסופש הקרוב לרכוש שלי ושל החברות שלי. אתה לא אמור להסתכל לנו בעיניים, אתה לא אמור לדבר בלי רשות, ואתה אמור לפנות אלינו אך ורק בתואר 'גבירה שחורה...'
'ברור, עבד לבן?'...
'כשמש...' מלמל איתי באושר מוחלט, מחכה בקוצר רוח להפוך לעבד של הנסיכה המדהימה.
מיכל במהירות דרכה שוב על מפסעתו. הפעם כיוונה היטב לכיוון הביצים התפוחות שלו. זעקת כאב נשמעה. איתי הבין את המסר.
'ברור כשמש גבירה שחורה...'
מיכל הוציאה בזריזות שתי חגורות מהארון ולפני שאיתי הספיק להביע מחאה הוא כבר היה קשור בידיו וברגליו לידיות של המיטה.
'תסתכל עלי טוב פעם אחרונה....' פקדה מיכל. איתי הביט בה בהשתאות.
'כי עד הודעה חדשה אתה לא הולך לראות אותי' היא שלפה צעיף מהמגירה וקשרה את עיניו. לראשונה הרגיש איתי באמת חסר אונים וקצת לחוץ.

נשמעו שתי דפיקות בדלת. ולאחריהן הדלת נפתחה. הדופקת לא חיכתה לאישור, ופשוט נכנסה. מיכל והאורחת החליפו נשיקות ואז האורחת התפנתה להתייחס לבחור הלבן ששוכב קשור על המיטה בעיניים מכוסות.
'אז אתה העבד הלבן החדש שלנו?...'
הישירות שלה חירמנה אותו מצד אחד והלחיצה אותו מצד שני. היא נשמעה לו קצת פריחה כזו, בדיבור שלה, הרבה פחות מתוחכמת ממיכל.
'כן... כן גבירה שחורה...' איתי בהחלט לא רצה עוד בעיטה בביצים. הוא הרגיש חסר אונים. פחות בגלל שהיה קשור ויותר בגלל שלא ידע עם מי הוא מדבר. איך היא נראית? מה היא לובשת, ואיפה היא עומדת עכשיו.

'אז אם אתה העבד שלי אז איך זה שאתה לא מלקק לי בין האצבעות של הרגליים?...'
איתי בתנועה אינסטנקטיבית פתח את פיו והוציא את לשונו. עכשיו היה לו ברור. הפרחה עומדת ממש מעליו. היא דחפה את כף רגלה שעדיין היתה בתוך כפכף גומי לתוך פיו.
גיא נקרע בין הטעם המגעיל של הגומי עם הריח החזק של כף הרגל של הפריחה שמעליו לבין התחושה החזקה של ההשפלה שהיא מעבירה אותו...

היא התכופפה לעברו. הוא היה יכול להריח את הבושם שלה. כמה שהתאמץ הוא לא זיהה אותו - זה לא היה אחד מהריחות שהצפונבוניות איתן יצא בד"כ היו משתמשות.
הוא הרגיש אותה קרובה מאד ואז הרגיש משהו רטוב נוזל על פיו הפתוח.

הוא שמע את הפריחה ומיכל צוחקות. לא היה לו ספק. הפריחה שחררה יריקה עסיסית לתוך פרצופו. לתדהמתו הוא לא הרגיש צורך לנקות את זה. הוא שלח את לשונו החוצה וליקק את שאריות הרוק מסביב לפיו בהנאה.

מיכל הביטה בשביעות רצון בחברתה. כן. גם השלב הזה עובד מעל המצופה. איתי נראה חרמן בטירוף גם על ישראלה, ובעיקר מבולבל וחסר אונים לחלוטין. מיכל תהתה מה היה מוכן איתי לעשות כדי שיסירו את הצעיף מעיניו. היא שמעה את חברתה אומרת. 'אז ככה, אני ישראלה, ואני מה זה לא מתוקה כמו מיכל, אז ממש ממש כדי לך לא להתעסק איתי ולעשות כל מה שאני אומרת בלי וויכוחים ובלי אוונטות למה אני רק מחכה כבר לצאת על הפרצוף האשכנזי שלך, ברור, נאץ'?...

איתי מלמל שכן גבירה שחורה, הספיק לחטוף עוד יריקה עסיסית מישראלה ישירות לתוך הפרצוף, לפני שנשמעה שוב דפיקה בדלת.

לפני 16 שנים. 11 בספטמבר 2008 בשעה 20:30

איתי, שתוי, נרגש, וחרמן, התחיל לעכל את הערב ההזוי שהוא עובר:

3 לפנות בוקר, הוא נמצא בחברת כוסית על אתיופית בדירת החדרון וחצי שלה בשכונת עמישב בפתח-תקוה, חרמן כמו שלא היה מימיו אבל לא ממש יודע מה לעשות...

מצד אחד מעולם לא היתה לא בעיה עם בחורות, אבל מצד שני היא אתיופית וידוע שהן לא בקטע של סטוצים... מצד שלישי הבחורה לקחה אותו אליו הביתה באמצע הלילה...

פתאום התחוור לאיתי האמת המרה: הוא בכלל לא רוצה לזיין אותה. תיקון: הוא מת לזיין אותה. אבל יש דבר אחד שהוא מת לעשות אפילו יותר. לחבק אותה ולהזדקן איתה, ולהוליד איתה ילדים מוקה...

'אני עושה לנו קפה...' קטעה מיכל את הרהוריו הנוגים של איתי על נכדים מולטיים.

הוא הביט בדירה. קטנה מאד. אבל השרתה עליו אוירה נינוחה ונעימה: הסלון היה גם חדר שינה שכזה. במרכזו מיטה ענקית, מערכת סטראו קטנה, איתי הציץ באוסף הדיסקים כדי לגלות, כמה מפתיע, שהנסיכה שלו אוהבת בעיקר היפ-הופ ורגאיי...

שולחן קטן ועליו כלי איפור, עוד שולחן ועליו חומר לימודים, מחשב נייד (מדגם די ישן...) , ארון בגדים פתוח, על המיטה היו זרוקים עוד שני ג'ינסים שלה,שאיתי תהה איך בנאדם בגיר אמור להשתחל לתוכם, כמה חולצות, חזיה אחת, ועל הריצפה זוג גרביים...

בכיור היו 3 כוסות לא שטופות. 'בלגניסטית' ציין לעצמו איתי בסיפוק.

מיכל הגיעה עם מגש ועליו שתי כוסות קפה שחור וצלוחית עוגיות

'אצלנו קוראים לזה 'בונה' היא אמרה, ואנחנו אף פעם לא מגישים את זה עם מתוק... אני קצת השתכנזתי, וחוץ מזה אני קונה הכל בזול ב-'מגה'. איתי צחק. בגלל שחדר השינה של מיכל היה בעצם גם הסלון היא הניחה את מגש הקפה על המיטה והם פשוט נשכבו על המיטה אחד לצד השני, שכובים על בטנם.

'תוריד את החולצה' פקדה מיכל כשסיימו את הקפה. איתי הנרגש ציית מייד. מיכל החלה ללטף אותו עם גב הציפורניים שלה על החזה שלו. זה הטריף אותו. היא הורתה לו להוריד את הנעליים והגרביים והמכנסיים שלו. איתי נשאר כשתחתונים בלבד לגופו, ובמרכזם איברו בונה אוהל סיירים קטן. הוא היה על גבו. מיכל התיישבה עם ישבנה על חזהו בפיסוק. כשברכיה חוסמות את ידיו. היא העבירה את ציפורניה בשנית בעדינות מצמררת. הפעם על צידי גופו.

איתי לא זכר שאי פעם משהו דיגדג אותו בצורה כזו אבל הוא לא הצליח לזוז... הקטנה הזה התמקמה עליו כל-כך טוב עם התחת שלה על החזה והברכיים שלה על הזרועות שלו. הוא עצם את עיניו. בשרו סומר לחלוטין. מתמכר לתחושה הגסה של הג'ינס שלה על החזה שלו.

היא המשיכה לגעת בו בציפורניה בצידי גופו הרוטט. נאחזת בכל נקודה בה היא מגלה רגישות מיוחדת אצלו ומתעללת בו...

אחרי דקות ארוכות של עונג משולב בסיוט היא הפסיקה. מיכל הדליקה לעצמה סיגריה - לא משחררת לשניה את איתי מאחיזתה.

'אז מה, פרנז' חמוד שלי? (איתי הבין שגם זה איזשהו כינוי של אתיופים ללבנים...) אני רואה שאתה חרמן טילים עלי... רוצה לדעת מה הפנטזיה שלי?....'

'כן...' מלמל איתי.

'זה מאד פשוט... אני מפנטזת על שפוט לבן. שיהיה סנג'ר שלי. שיהיה עבד שלי. שאני אעשה ממנו סמרטוט. מתאים לך להיות הסמרטוט שלי?... כי אם לא..' כאן מיכל נשפה מעשן הסיגריה ממש ממש מתחת לאפו של איתי לתוך פרצופו, ומייד אח"כ העבירה שוב ציפורן הפוכה וקטלנית על צידי גופו של איתי שגרמה לו לפרכס בחוסר אונים מתחת לישבנה וברכיה שהמשיכו להצמיד אותו חסר אונים...

'כי אם לא...' חזרה מיכל על דבריה 'אז אתה יכול לנסוע חזרה הביתה עכשיו...'

'אז מה אתה אומר?... מתאים לך להיות עבד מושפל של אתיופית?... מתאים לך להיות שפוט שלי?... מתאים לך שאני אתחיל להשפיט אותך ולאלף אותך?...'

'ככככןןןן' מלמל איתי. לא. זה לא נראה לו מוזר. מבחינתו הוא מוכן להיות עבד לכל החיים של הנסיכה המדהימה הזו שישבה עליו והכניעה אותו בלי שום מאבק. 'מתאים לי....'

'מעולה' אמרה מיכל ותפסה במהירות את הנייד שלה. בזריזות של בחורות בנות 23 היא סימסה שתי הודעות. 'למי את מסמסת בשלוש לפנות בוקר...' לא יכול היה איתי להתאפק ושאל בחשדנות.

'נכון שאתם הבחורים תמיד מפנטזים על 3 בחורות?... אז הנה הפנטזיה האולטימטיבית שלך... 3 אתיופיות הולכות להפוך אותך לחפץ שלהן...'