זן ואומנות אחזקת המנוש

איתי כיוון את מכוניתו לאזור התעשייה של הרצליה פיתוח. הוא החליט לקחת את מיכל לדאנס בר אופנתי שנפתח לא מזמן ושהוא הכיר את אחד מאחראי המשמרת שם וקיווה להרשים אותה בקשרים הטובים שלו שאמורים להכניס אותם בקלות ולסדר להם מקום טוב על הבר ביום חמישי בלילה.
ב
כניסה לרחוב מדינת היהודים אמרה לו מיכל. 'מאמי, נגמרו לי הסיגריות, תעצור פה באיזה פיצוציה ותקנה לי?...'
איתי לא ידע להחליט אם החוצפה שלה יותר מפתיעה אותו, מדליקה אותו, או מחרמנת אותו, וממתי בכלל בחורה אתיופית שנוסעת איתו באוטו קוראת לו 'מאמי' ושולחת אותו לקנות סיגריות...

החבר של איתי לא היה בדאנס-בר. הצצה מהירה של הסלקטור עם השיער המחוצמן בזוג המוזר הספיקה להכניס את איתי ומיכל לקול טרונותיהם של מבלים אחרים שהמתינו בכניסה מחוץ לדלת...

מיכל הדליקה סיגריה וביקשה מאיתי להביא לה בירה. כשאיתי חזר עם הבירה הוא ראה שהקופאית הסקסית מהסופר כבר רוקדת לה לצלילי המוסיקה ושאין בחור בדאנס-בר שלא נועץ בה מבטים. איתי התחיל להרגיש גאוה - הרי הוא טיפח אותה, גילה אותה והביא אותה...

במשך כל הערב היה עסוק איתי בלכרכר סביב מלכת שבא הפרטית שלו, להדליק לה סיגריות, לשאול אותה אם בא לה לשתות (ובא לה - איתי מעולם לא ראה בחורה שמסוגלת לשתות כל-כך הרבה - שני חצאים של גינס ושלושה צ'ייסרים של ויסקי), לנסות לרקוד מולה (דבר שגרם לו להרגיש מגוחך למדי, הרי ידוע שהם, האפריקאים האלה טובים בריקוד בעוד שהוא גולם אשכנזי מסורבל...) ובעיקר לשלוח מבטים מאיימים לשאר הבחורים שבמועדון שלא יחשבו להתחיל עם הנסיכה שלו.

בשתיים וחצי לפנות בוקר מיכל הודיעה לו סוף סוף שהיא תשמח אם הוא יקח אותה הביתה. איתי שילם את החשבון, חושב לעצמו שמעולם לא שילם כל-כך הרבה כסף בדייט ראשון בשביל זיון, וחושב גם שמעולם לא הרגיש שהשקיע כסף בצורה כל-כך חכמה כמו שני החצאים האלו ו-3 הצ'ייסרים שמיכל שתתה.

באוטו שלו הביט איתי במיכל בתמיהה. לא נראה כאילו כמויות האלכוהול ששתתה השפיעה עליה. פעם ראשונה שאיתי חשב על העובדה שבעצם הוא לא יודע על מיכל כלום. בת כמה היא, מה היא, איפה היא גרה, האם היא גרה עם ההורים ועם 6 אחיה ואחיותיה? הרי ידוע שהם משפחות גדולות ושאין להם הרבה כסף לשכור דירה לבד... בטח משכורת מגה הצנועה שלה עוד צריכה לפרנס את הוריה האתיופים וששת אחיה המסכנים...

מיכל חייכה. 'אני גרה בפ"ת. לבד. אני שוכרת שם יחידה. אתה יודע להגיע לכיוון צומת סירקין?...'

בזמן הנסיעה הם שוחחו. יותר נכון בעיקר איתי דיבר ודיבר. מיכל כמעט לא דיברה. היא סיפרה לו שהיא בת 23, היתה פעם דתיה, עכשיו לא, לומדת למכינה, ומעדיפה לעבוד במגה ולא בתור מלצרית, למרות שלהיות קופאית זה לא עבודה כל-כך סקסית אבל היא מעדיפה את זה כי זה משמרות הרבה יותר נוחות ובגלל כל התנאים הסוציאלים...

איתי לעומת זאת לא הפסיק לנסות להרשים אותה - איך כבר בגיל 28 הספיק לסיים בהצטיינות תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, על העבודה המעולה שלו בתור ראש צוות פיתוח, על זה שכבר קנה דירה נחמדה שרשומה על שמו, על זה שנכון שכרגע אין לו חברה אבל בחורות לא חסרות לו...

ואיכשהו הוא לא היה יכול שלא לשים לב שכמה שהוא לא מנסה להרשים אותה, מיכל מסרבת להתרשם ורק ממשיכה לחייך את החיוך שלה שפשוט חירפן אותו.

בצומת סירקין כיוונה אותו מיכל לתוך אחת השכונות הפחות מוצלחות של פתח-תיקוה ואחרי עוד כמה דקות של כיווני שמאלה ימינה היא אמרה לו - 'ברוך הבא לאדיס אבבה של המזרח התיכון - הגענו, אתה יכול להחנות...'

כשאיתי היה עושה קניות בסניף מגה סמוך למגוריו היו לו מין קטע כזה...
הוא היה אוהב ללכת תמיד לשלם בקופה הראשונה מימין, אצל הקופאית האתיופית הסקסית ההיא.
הוא היה אוהב לנעוץ את עיני התכלת המדהימות שלו בעיניה הביישניות ולראות איך תוך שניה היא משפילה את עיניה במבוכה.
איתי היה מאד נהנה מהמבוכה הזו שלה. לפעמים הוא לא היה מסתפק במבט החודר שלו ומוסיף הערה בסגנון: 'מה שלומך מיכל? (הוא ידע את שמה לפי התג שלבשה על המדים), יש לך תוכניות לאחרי המשמרת? מה? יכול להיות שלבחורה יפה כמוך אין חבר?...'

מיכל מעולם לא ענתה לו. רק השפילה עוד יותר את מבטה הנבוך. הרגישה איך עורה נהפך אדום בוהק, ואיך למזלה, בזכות הגוון האתיופי שלה איתי לא יכול להבחין בכך ולחגוג את ניצחונו.

באותו יום אביבי, זיהה איתי את מיכל בקופה הרגילה שלה ומיהר עם העגלה שלו לכיוונה. הוא הביט בה. חושב שוב שאלמלא הביישנות שלה, המבט המושפל, החלוק האדום המכוער של 'מגה', השיער האסוף בקוקו בצורה כל-כך שמרנית, והמשקפיים המורתיות שהיא לבשה היא היתה יכולה להראות מעולה...

הרי גם החלוק 'מגה' לא ממש הצליח להסתיר את העובדה שמיכל קטנטנה וחטובה, ובעלת תוי פנים יפות ועור שוקולד...

גם הפעם לא הסתפק איתי במבט החודר וזרק בחיוך לכיוונה של מיכל: 'אז מה את אומרת, אולי הערב נעשה משהו...'

מה רבה היתה תדהמתו של איתי שבמקום להשפיל מבט הרימה מיכל את ראשה, חייכה חיוך ביישני, הסתכלה לו לתוך העיניים וענתה: 'אנחנו סוגרים עוד רבע שעה. יקח לי עוד כמה דקות להתארגן, אתה מוזמן לחכות לי בחוץ.

את עשרים וחמש הדקות הקרובות בילה איתי במכוניתו חסר סבלנות ובעיקר עסוק בלהבין למה לעזאזל הוא באמת מחכה לה. לעכברה האתיופית הזו... הרי זה היה סתם בדיחה. הן הרי ממנטליות שונה. שמרנית. היא לא תכנס איתו למיטה וממילא הוא לא באמת מתכוון לצאת איתה. כל מה שהוא צריך זה להניע את המכונית ולהעלם. ולהבא לעשות קניות בשופר-סל במקום.

ומצד שני הסקרנות הזו... איתי יצא וזיין בחורות מכל הסוגים. חוץ מאתיופית. זה סקרן אותו. הוא לא היה יכול שלא לחשוב על הסיכוי הקטנטן שאולי כן יצא לו מזה משהו...
והסיפורים שיוכל אחרי זה לספר - אף אחד מהחבר'ה לא היה עם אתיופית...

כשמיכל צעדה לכיוון מכוניתו איתי בקושי זיהה אותה. שום זכר לעכברונת מהקופה לא היה בדיווה השחומה שצעדה למולו:
החלוק האדום של מגה הושאר בחנות. וכעת היא הידסה לפניו במכנסי ג'ינס צמודים במיוחד ונמוכים במיוחד, וגופייה לבנה וצמודה. היא היתה מאופרת, המשקפיים נעלמו, והקוקו האסוף המעצבן פינה מקום לרעמת שיער שחורה ומתולתלת שהוחזקה ע"י סרט אדום ססגוני מעל מיצחה.
לפניו ניצבה במלוא הדרה כוסית מסוג 'אתיופית'

'הי...' אמרה מיכל בחיוך רחב כשנכנסה לאוטו.
'הי בעצמך' מלמל איתי, מרגיש לראשונה בחייך שהוא זה שמסמיק עד עמקי נשמתו בגלל בחורה.
'אז מה?...' היא חייכה אליו שוב 'כל הנצ'ים כאלה חרמנים?'
'מה?...' מלמל איתי במבוכה.
'הנצ'ים...' ככה אנחנו קוראות לכם, הלבנים, טוב לא חשוב, אתה צריך להזמין אותי קודם לבירה לפני שאני מזמינה אותך אלי הביתה, אנחנו האתיופיות קצת שמרניות אתה יודע...'
איתי בהה בה בתדהמה ובחרמנות, משוכנע שזה הולך להיות לילה מעניין.
והוא צדק.

גלעד ישב קשור ברגליו ובידיו, מחובר בשרשרת כמו כלב לידית הדלת.
הוא ניסה לאמוד את מצבו, ומכל כיוון לא נותר לו להסיק אלא מסקנה אחת בלבד: מצבו קטסטרופה.
זיק של תקווה עדיין פיעם בו. שהיא רק משתעשעת בו, שהיא רק נהנית להתעלל בו אך לא באמת הולכת להראות לרן תדמור את המנכ"ל שלו מחופש לזונה מאופרת וקשור כמו כלב...
זיק התקווה נעלם כששמע את יעל מהסלון אומרת לרן -
'מותק אני רוצה שתשב, כדי שלא תיפול מהרגליים מרוב שוק, ותחכה עם עיניים עצומות...'

את השניות שעברו עד שהיא חזרה לחדר, העביר גלעד בתפילה לאלוהים שיפער בור לידו ופשוט יבלע אותו.
יעל נכנסה לחדר. כולה מחוייכת. גלעד הביט בה במבט מתחנן, חסר אונים...
היא הסירה את השרשרת מהידית ותפסה את גלעד בחוזקה.
'תקשיבי יעל ... אני מתחנן לפניך... בבקשה... אל תהרסי אותי לגמרי... אני אתן לך כל מה שתבקשי...'
יעל רק חייכה אליו את החיוך המתוק שלה ואמרה:
'אל תדאג מתוק, אתה תתן לי בכל מקרה כל מה שאבקש, ובכל מקרה, אני לא אהרוס אותך לגמרי... רק אחלוב ממך כל מה שאני צריכה...'

את השניות הבאות לא ישכח גלעד כל ימי חייו. יעל גררה אותו עם הרצועה לכיוון הסלון כמו שגוררים כלב. שם ישב רן תדמור, חיוך זחוח מלא ציפיה וסקרנות על פניו, ומסכת עיניים דבילית של מטוסים על עיניו...
'טוב רני...' אמרה יעל.
'אתה מוזמן להסיר את הכיסוי עיניים...'

רני הוריד את כיסוי העיניים ועיניו נפערו בתדהמה. הוא פתח את פיו לומר משהו ושום קול לא יצא...
הוא השתנק, הביט ביעל במבט המום, הביט בגלעד - הבוס שלו, הביט שוב ביעל, ואז פרץ בצחוק הסטרי.
'לא נכון יעלי...את צוחקת עלי... זה לא יכול להיות...'
'יכול וחצי...' חייכה יעל במתיקות.
'הבוס שלנו כל-כך חרמן עלי וכל-כך מאוהב בי שהפכתי אותו לכלבלב שלי. היית צריך לראות איך תפסתי את השרץ הקטנטן הזה מסניף את התחתונים המשומשות שלי...'

כאן השתנה קולה של יעל והפך שוב ממתוק לתוקפני כשפנתה אל גלעד המושפל.
'מרגע זה, חוץ מזה שאתה העבד שלי, אתה גם עבד של רני. כל מה שרני אומר לך אתה עושה, ואתה פונה לרני אך ורק בתואר אדוני הנכבד. ברור, שרץ?'

השרץ לא הגיב. יעל הניפה את רגלה היחפה ובעטה בגלעד הנמצא בעמידת ארבע בין רגליו מאחורה. גלעד השתנק מכאב. בתנועה חדה של משיכת שרשרת, הורידה יעל את גלעד לשכיבה על הבטן. היא נעמדה בפיסוק מעליו ובבעיטה נוספת הפכה אותו על גבו.
היא נפנתה שוב לרן.
'מותק, תרגיש חופשי, מה שבא לך... בשביל זה הוא עבד...'
רן תדמור הסתכל משועשע בגלעד המושפל והעלוב. הבוס שלו. הוא התחיל לחבב את העניין בעצמו.

'דוקא יפה לך ככה בוס... איך שחברה שלי הפכה אותך לחתיכת כלום... אני אשמח לסיגריה.'
גלעד נותר דומם. לא. הוא לא יקבל פקודות משפילות מרן תדמור. יש גבול.

בעיטה נוספת לביצים הקפיצה אותו לכייון הספה להדליק לרן סיגריה.
יעל פקדה על גלעד לחזור לשכב על הגב. היא נעמדה מעליו בפיסוק.
'תגיד רני... אתה יודע מה תמיד חלמתי לעשות?' היא פנתה לבנזוגה.
'מה מתוקה...'
'תמיד קינאתי בבנים על הקטע הזה של להשתין ביחד... אחרי פאב או משהו כזה... וחשבתי שזה יכול להיות מה זה קטעים אם נאמר... מה זה בא לי שנשתין ביחד על הבוס....'
יעל הפשילה את הג'ינס שלה וכרעה. רני קם והצטרף אליה ושלף את איבר מינו.
וגלעד שכב שם, לבוש חוטיני וביריות, כשמיכל כורעת מעל פניו ומשתינה לו על פרצופו, ורני עומד מעליו ומשתין על גופו.
יעל פקדה על גלעד לנקות את השתן שלהם, בזמן שרן צילם את המתרחש. לאחר שסיים לנקות היא גררה אותו למקלחת ושטפה אותו. כשסיימו אמרה לו:
'בגלל שהיית חמוד אני אתן לך לראות אותי ואת רני מזדיינים...'
היא וידאה שגלעד קשור והצטרפה אל רני על הספה. גלעד ניסה להסית את המבט או לעצום את העיניים אבל לא היה מסוגל להפסיק להביט ברני וביעל מזדיינים.
ההלם מהעובדה שעכשיו גם רני חלק מהעניין התחלף באדישות, והאדישות הפכה לחרמנות הסטרית.
יעל הפנתה אליו מבט ואמרה לו:
'אני רוצה לראות אותך מאונן עלי ועל רני מזדיינים...'
גלעד אונן וגמר בתרועה רמה בערך עם רני...

'מעולה' חייכה יעל. ''עיתוי מושלם... עכשיו רק בוא ותנקה אותי כי אני לא רוצה ללכלך את התחתונים ואת הג'ינס...'
צייתן ומוכה, אבל גם אסיר תודה על ההזדמנות ללקק ליעל שוב, כרע גלעד מעל יעל וניקה תוך כדי שהוא נזכר איך הסבירה לו כבר שזה חלבון ומלא פרוטאינים בריאים...

ואז זה קרה לו שוב.
הטעם הדוחה שהוא ניקה, הפרצוף הזחוח של רן, הכל התפרץ והוא נשבר. הוא הרגיש איך בפעם השניה בתוך יומיים היא גורמת לו להשבר ולבכות..

רן הראה לראשונה סימני מבוכה והביט ביעל במבט שואל של 'מה עושים איתו עכשיו...'
יעל רק חייכה אליו וענתה:
'הכלב צריך להשתין. אני אקח אותו לסיבוב בחצר...'

גלעד חיכה עוד כמה שניות של מים זורמים, לודא שהאלה לא חוזרת כי שכחה איזשהו קרם לחות או משהו כזה.
הוא לא יכול היה להתאפק. הוא תפס את החוטיני המשומש שיעל זרקה מעליה והחל להריח אותו. בהתחלה הרחה חפוזה, זריזה, מבויישת, כי מה הוא?? איזה סוטה עלוב, לא, הוא מנכ"ל צעיר מבריק ומבטיח של חברה נחשבת בתחום אבטחת מידע...

אבל ההרחה החפוזה הזו היתה עבורו טעימה ממכרת מגן-עדן...
גלעד התאפק עוד כמה שניות, מקשיב בריכוז לזרם המים שבמקלחת, ואז ידו האחת תפסה שוב את פיסת הבד המהבילה, זו אשר ישבה יום שלם על הכוס של יעל, וקירבה אותה לאפו בזמן שידו החלה לשחק באבר מינו...

ליבו פעם בהתרגשות. הוא לא האמין שהוא יושב על המיטה של המזכירה שלו, מסניף את התחתונים המשומשות שלה ומאונן...

הוא עצם את עיניו, מתמכר לריח המתוק, מלוח, חמוץ... ולשאון המים של המקלחת שלה, כשלפתע שמע קול קריר מנסר מאחוריו.
'חתיכת חרק מגעיל וסוטה שכמוך...'
גלעד הסתובב במהירות וזרק בבהלה את התחתונים שבידיו על הריצפה.
יעל ניצבה מאחוריו. היא הספיקה ללבוש ג'ינס ואת גופיית החזיה שלבשה קודם.
גלעד ההמום קלט איך היא הערימה עליו. היא הפעילה את המים אבל לא נכנסה להתקלח, אלא פשוט התלבשה וארבה לו. גלעד ניסה להגיד משהו ולא היה מסוגל.
'מה בדיוק אתה חושב שאתה עושה, ג'וק מכוער ודוחה שכמוך...' גלעד קלט איך בשניה יעל המתוקה והמקסימה נעלמה ובמקומה חזרה יעל הקשוחה, הרעה, האכזרית...
'אני... אני...' גמגם גלעד, מסמיק כולו. הוא עדיין ישב על מיטתה, יעל עומדת מעליו בפיסוק, ידיה לצידי מותניה ועיניה מביטות בו בבוז מצמית.
ואז בלי אזהרה היא הניפה את ידה והעיפה לו סטירה מצלצלת.
מעוצמת הסטירה גלעד עף אחורה. יעל תפסה בזרועו בחוזקה ופשוט העיפה אותו מהמיטה לריצפה. גלעד שכב על הריצפה כשיעל, ברגלה היחפה בעטה קלות במפשעתו. הבעיטה היתה קלילה אבל בגלל הזיקפה הארוכה ובגלל כמויות הזרע שהצטברו בביצים הכבדות שלו היא כאבה כאבי גיהנום...

'לא יעלי.. אני מתחנן... תסלחי לי, אני מוכן לעשות הכל שתחזרי להיות כמו קודם...'

יעל הביטה בו מלמעלה למטה במבט מלא זלזול...

'תשמע, אתה פשוט דוחה אותי. יש לך חצי דקה לקחת את הדברים שלך ולעוף מפה. ואני לא מתכוונת להמשיך לעבוד אצלך יותר. אני רוצה שתשלם משכורת עבור שלושה חודשים נוספים. ותאמין לי שזה ישתלם לך הרבה יותר מהנזק שתחטוף מהתביעה שתחטוף ממני על פיטורין על רקע הטרדה מינית...

גלעד הביט בה מלמטה למעלה חסר אונים. הוא הבין ברמה הלוגית שהוא בצרות. עכשיו הוא התחיל להבין את הפלירטוטים שלה איתו. את החיוכים... כולם בעבודה ידעו שהוא דלוק עליה. כולם גם ידעו שבחורה כמוה לא צריכה בחור כמוהו... גלעד עשה אחת ועוד אחד והגיע למסקנה שהיא ניצחה. היא תשיג בלי שום בעיה מספיק עדויות שהוא פיטר אותה על רקע כזה...
גלעד הבין שאין לו ברירה. אבל לתדהמתו הוא שוב הרגיש איך הוא מאושר מהפינה שהיא לכדה אותה ומלמל...

יעלי, אני מתחנן, אל תעשי לי את זה...'
יעל העיפה לו סטירה מצלצת נוספת. איומה מקודמתה. בניגוד לפעמים הקודמות הסטירה לא באה בהפתעה. היא הניפה את היד כל-כך מרחוק והוא פשוט עצם את עיניו וחיכה לסטירה המצלצלת שלה. הוא כמעט נהנה ממנה...
'קודם כל שלא תעז לקרוא לי יעלי יותר, גמד. דבר שני... דבר שני אני רוצה לראות אותך עכשיו בתור המזכירה שלי...'
גלעד הביט בה בהשתאות, בזמן שיעל זרקה לעברו את החוטיני המשומש שלה, חזיה שחורה, וביריות שחורות.
'קדימה. תלבש את זה, שרץ...'

גלעד ההמום לבש את החוטיני שלה, שם את החזיה ולבש את הביריות. מימיו לא הרגיש כל-כך קטן ומושפל. יעל לא עצרה. היא הוציאה מהמגירה שלה אודם וצבעה את שפתיו, ואז לתדהמתו הוציאה מהארון שלה שני זוגות אזיקים.
גלעד הביט בה במבט שואל וחטף סטירה נוספת. אכזרית משתי הקודמות שלה. מיד הושיט לה את זוג ידיו. יעל אזקה אותו בידיו ומייד אח"כ ברגליו. הוא הביט בה במבוכה, חסר יכולת ללכת, אלא אם כן קפיצות תיש קלות בשתי רגליים קשורות זו לזו עונות להגדרה הליכה.
יעל חייכה ופשוט בעטה בחוזקה בישבנו. גלעד השתטח על הריצפה.

'יפה' אמרה יעל . 'זה העונש שלך. אתה על ארבע כמו כלב עד הודעה חדשה. יעל פתחה את הארון והוציאה קולר ושרשרת. במיומנות היא שמה את הקולר וחיברה אליו את השרשרת וקשרה את השרשרת לידית הדלת.
גלעד הביט בה מלמטה. על ארבע, קשור בידיו וברגליו, לבוש בחוטיני, חזיה וביריות, ומאופר כזונה.

הוא היה מובך, מושפל, המום ובעיקר חרמן, והאמת גם די סקרן. מה האלילה הולכת לעשות בו.
יעל כנראה ניחשה שזה מה שהוא שואל את עצמו. היא חייכה חיוך קטן. החיוך שלה הבעית אותו. לראשונה הוא פחד.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת. החיוך של יעל התרחב. גלעד הביט בה באימה....
'לא יעל... את לא מתכוונת לזה באמת... יעל אני לא צוחק... אני מתחנן... את תעשי את זה...'
לראשונה הרגיש גלעד פאניקה נוראית מול החיוך המרושע שלה כשהלכה לעבר הדלת.
מעבר לדלת שמע גלעד דפיקות נוספות ואת רן תדמור קורא: יעלי תפתחי לי כבר זה אני, אני מת מסקרנות לראות את ההפתעה שהכנת לי...'

בשמונה בדיוק דפק גלעד בעליזות על דלתה של מיכל...

היא פתחה לו את הדלת במכנסונים קצרצרים וגופיית חזיה קטנטנה. גלעד שם לב לפירסינג הסקסי שהיה לה בטבורה ולקעקוע ענק ומוזר של לטאה לכל אורך הירך שלה. גלעד אף פעם לא ראה בחורות מהסוג של יעל לבושות ככה כל-כך מקרוב...
היא חייכה אליו. לתדהמתו הרבה היא שלחה יד למכנסיו, פתחה את הרוכסן והתחילה לשחק עם הזין שלו שהתחיל להשתולל בתוך היד...

כמו מספר ימים לפני, היא תפסה את הזין שלו והחלה למשוך את גלעד אחריה, משתמשת בזין שלו כמו ברצועה, וגוררת אותו לכייון חדר השינה שלה. רק שהפעם היא עשתה את זה ברוך, בחיוך, וגלעד ממש לא הרגיש איזשהו רצון להתנגד לה.

היא דחפה קלות את גלעד והושיבה אותו על מיטתה. היא התיישבה עליו וגלעד הרגיש את הכוס שלה כל-כך קרוב לזין שלו... גלעד תמיד חשב שכאב ביצים זה מין תירוץ טיפשי שבחורים משתמשים בו כדי לגרום לבחורה להזדיין איתם. לראשונה בחייו הוא הרגיש כאב ביצים בלתי נסבל. הוא הרגיש שהוא פשוט לא מסוגל לקום מרוב חרמנות.
יעל ישבה עליו עם המכנסונים והתחילה לנשק אותו. הוא הרגיש את הטעם שלה. תערובת של טעם מתוק עם טעם סיגריות. וזה הטריף אותו.

היא הציתה סיגריה, כשהיא לא מפסיקה ללטף אותו באיזור המפשעה שלו, ולנשק אותו נשיקות קטנות ולחות...
יעל נשפה עליו מעשן הסיגריה, מעשה שהזכיר לשניהם את הסצנה ההיא בערב, במשרד לאחר הסגירה.שניהם חייכו.
היא נישקה אותו שוב על פיו ואמרה: 'פתח פה גדול...'
גלעד פתח את פיו ויעל איפרה לתוך פיו. גלעד היה המום אבל היא מיד נישקה אותו שוב על פיו, נשפה לעברו שוב מעשן הסיגריה וחייכה.

'אתה דוקא די מתוק בתור מאפרה...' היא אמרה ולתדהמתו הסירה את הגופיה והמכנסונים ונשארה עם חוטיני וחזיה.
'תשמע, אני הולכת להתקלח... חכה לי ככה...' היא אמרה תוך כדי שהיא פושטת את החוטיני והחזיה וזורקת את תחתוניה המשומשות על פרצופו ההמום והלא ממש סובל של גלעד...

'אה כן... ושלא תגע בעצמך, חרמן קטן שלי...'

הדבר הבא שגלעד שמע היה זרם המים מהמקלחת

כל אותו הלילה לא יכול היה גלעד להרדם. האדרנלין בגופו סירב לרדת. הוא געש ורגש כולו. הוא הרגיש מאושר באדם. הוא היה משוכנע שמבחינתו הוא עבר אירוע מכונן ושחייו הגיעו לשיא. אופוריה. כך קוראים לזה בז'רגון המקצועי.

כל אותו לילה שחזר איך יעל יושבת על פרצופו ורוקדת על לשונו.
כל אותו הלילה שחזר איך במיומנות היא חולבת את אבר מינו עם כף רגלה...

מה רבה היתה שמחתו לגלות שיעל חייכנית וחביבה אליו מתמיד בבוקר למחרת. היא נכנסה למשרד בחיוך רחב, שאלה אותו לשלומו ואפילו הדביקה לו נשיקונת מרפרפת על שפתיו.
וכשיעל, ביוזמתה, הציעה לו שיצאו ביחד לארוחת הצהריים, התחיל גלעד לדמיין איך יזמין אותה בקרוב לארוחת שישי בערב אצל הוריו כדי להכיר להם את אישתו לעתיד.

הוא ישב איתה באחת מהמסעדות הסמוכות למשרד, והרגיש איך הוא עוד שניה מתפוצץ משימחה. מיכל היתה מקסימה אליו. לא היה זכר לביצ'יות ולרשעות שראה בה...

הוא זיהה בגאווה את מבטי הקינאה של שאר נערי ההיי-טק שאכלו במסעדה ארוחת צהריים, רק שהם, בניגוד אליו, נאלצו להסתפק בחברת חנוני הייטק כמוהם, ולא באלה מדהימה ומושלמת כמו מיכלי שלו...
גם שאר היום עבר כמו בתוך חלום. כל פעם שהיא עברה לידו היא הגניבה ליטוף קטן או נגיעה מקרית, ומה רב היה אושרו כשלפני שנעלו את המשרד אמרה לו שהיא תשמח אם הוא יקפוץ אליה בערב, 'ותביא מברשת שיניים הפעם' היא אמרה בחיוך שהמיס את ליבו של גלעד...

לראשונה החל גלעד לעכל את העובדה המרעישה שהוא בסלון של יעל...
הוא החל להביט סביבו בסקרנות... פינת ישיבה שכוללת כורסה כחולה נעימה למדי, שולחן קפה קטן מעץ, פוף ירוק, נרות על השולחן, מערכת סטריאו מיני... כוננית ספרים - גלעד ניגש בסקרנות להציץ בספריה, קצת מאיר שליו, קצת דוד גרוסמן, קצת ספרי פסיכולוגיה בגרוש מפגרים... ספרי מבואות בכלכלה שכנראה עדיין נשארו לה...
משם עבר גלעד להציץ באוסף דיסקים שגם הוא לא הדהים אותו: קצת ישראלי, קצת ג'אז קליל, קצת היפ-הופ, אוסף סלסה אחד, קצת רוק בריטי...
גלעד לא יכול היה שלא להמלט מהמחשבה הטיפשית שמדובר בבחורה פחות או יותר נורמלית, בת 27, עם בית נורמלי של בחורות בנות 27, וספרים ודיסקים ורהיטים של בחורה בת 27 ששוכרת דירה בצפון ת"א...
יעל קטעה את מחשבותיו...
'הנחתי שאתה שותה עם אחד סוכר.... כמו קפה...'
יעל חייכה אליו בנועם, וגלעד שוב התקשה לזהות מולו את הבחורה שגרמה לו לבכות בעזרת כפות ידיה רק כמה דקות קודם...
גלעד גילה שכשיעל רוצה היא אכן בחורה נורמלית לכל דבר...
היא פטפטה בנינוחות על כמה שנחמד לה בעבודה, ועל הבעל בית שלה שרוצה שוב להעלות את שכה"ד ועל הרעש שיש בבוקר בשכונה בגלל הסטודנטים...
וגלעד ישב מוקסם ומעריץ, בולע כל מילה שהוא אומרת ומקווה שהערב פשוט לא ייגמר...
גלעד ישב על הכורסא ויעל לצידו...
באיזשהו שלב שמה יעל את רגליה היחפות על ירכיו ושאלה בחיוך: בא לך לעשות לי מסז'?...
את כל נשמתי ומרצו השקיע גלעד בפוט מסאז' שעשה ליעל...
פתאום היה נדמה לו שהוא שומע אותה ממלמלת: 'דוקא לא היה איכפת לי להרגיש את הלשון שלך...'
גלעד הרגיש את ליבו מפרפר. זה ללא ספק היום המאושר בחייו, חוץ אולי מיומולדת שש שקנו לו פעם ראשונה אופניים...
'אויש נו, אדיוט אחד... תשכב כבר על הגב...'
גלעד נשכב על גבו ויעל התיישבה על פניו. גלעד הנרגש שלח את ידו לפתוח את רוכסן מכנסייה, ומייד חטף סטירה...
'תרגע... כשאני ארצה אני אוריד... בינתיים תתחיל ללקק מבחוץ...
וגלעד התחיל ללקק כמו שלא ליקק בחייו...
הוא הרגיש שהיא מתחילה להתרטב מתחת לג'ינס שלה ומתחת לתחתונים שלה, והמחשבה שעדיין יש ג'ינס ותחתונים שמפרידים בין הלשון שלו לבינה צמררה אותו...
יעל פשוט רקדה לו על הפנים, מקפידה פעמיים שלוש בדקה להתרומם ממנו ולתת לו לנשום, כשרגלה היחפה משחקת לו בזין...
בשלב כלשהו החלה יעל להאנח...
בתנועה מהירה היא הפשילה את הג'ינס שלה ואת התחתונים והתיישבה עליו שוב...
הפעם, ישבנה המוצק ישירות על פניו, בלי דמי תיווך ובלי דמי מעבר...
גלעד שירד לא מעט לבחורות הודה בפני עצמו שזו הפעם הראשונה שהוא יורד לבחורה שם ...
הוא עצם את עיניו והתמכר לריח, לטעם של הנוזל שהחל להרטיב את פניו, למרקם של השערות שלה שנכנסו לו לפה...
ויעל רקדה לו על הפנים, עיניה עצומות, פיה פתוח למחצה...
מפעם לפעם גלעד היה חייב להרים אותה לשניה או שתיים כי הוא פשוט לא נשם...
ואז יעל גמרה, וכמה שניות אח"כ היא שיחקה לו בזין עם כף רגלה בתנועות מיומנות וגם גלעד גמר...
ואז יעל פשוט תפסה את שתי כתפיו, גלגלה אותו מהכורסא לרצפה ואמרה...
'אני מה זה עייפה... תטרוק אחרייך את הדלת כשאתה יוצא זה ננעל אוטמטית...

בשמונה בדיוק עמד גלעד מחוץ לדלתה של יעל דרוך, נרגש ואחוז ציפיה...
למוד נסיון העבר עם הבחורה הלא צפויה הזו הוא נזהר לא לפתח ציפיות, אבל היתה לו תחושה שמשהו הולך לקרות...
הוא דפק בדלת ויעל פתחה...
גם במראה ביתי הכי פשוט, כמו בכל פעם שראה אותה, הצליחה יעל להחסיר פעימה מליבו..
יעל היתה יחפה, ושיערה הרטוב ממקלחת היה אסוף בקשת. היא לבשה ג'ינס שכנראה עבר לא מעט שנים איתה, וסווצ'ר שחור של סיום טירונות גולני שגלעד לא הבין מה הוא קשור...
אבל גם המראה השלוכי משהו חירמן אותו בטירוף...
גלעד חש דחף בלתי נשלט לחבק אותה...
אבל המבט בעיניה מנע ממנו.
זה לא היה הבוז של קודם, וגם לא הקור, ובטח ובטח שלא המבט הסקסי...
זה היה מבט כועס. אכזרי...
'יעל... מה קורה?...'
יעל הביטה בו בריכוז ואמרה. 'אני מאד כועסת על ההתנהגות שלך בבוקר. אני ביקשתי ממך במפורש לחכות לי מחוץ לאוטו וההתחכמויות האלה של להכנס פנימה לחימום לא מקובלות עלי...'
אז זה כל העניין, חשב גלעד לעצמו בהקלה...
'תראי יעל... את לא ירדת והיה קור כלבים ואני ממש מתנצל ובכל זאת אני...'
'שתוק...' פקדה עליו יעל בגסות
'ההתנצלויות שלך ממש מדגדגות לי את הכוס...'
גלעד שוב נבוך לגלות כמה יעל העדינה והמתוקה יכולה להיות גסה לפעמים...
'אתה עכשיו תקבל את העונש שלך. אתה תקבל אותו ישירות לפרצוף... שלא תעז לזוז או להתחמק ובטח ובטח שלא לעצום עיניים. ברור?...'
'כן...' אמר גלעד בחשש בלי להבין למה היא מתכוונת...
'יפה' אמרה יעל, ובלי אזהרה מוקדמת העיפה לגלעד סטירה מצלצלת...
'תתחיל לספור...' היא פקדה עליו...
הסטירה השניה היתה קלילה, וגם השלישית והרביעית, אבל לאט לאט הן החלו להתחזק,,, ומה שהיה הכי גרוע זה שגלעד אף פעם לא ידע מאיפה זה יבוא... יעל סטרה לו ביד ימין, וביד שמאל, ולפעמים משמאל לימין ולפעמים מימין לשמאל... לפעמים חזקות ולפעמים חלשות ומצלצלות. לפעמים עם כף היד ולפעמים עם גב היד...
והרעש... הצלצול הזה של הסטירה היה כל-כך משפיל...
העשר עברו וגם העשרים...
וגלעד הרגיש שהלחי שלו אדומה וצורבת...
אחרי עשרים וחמש הוא התחיל להרגיש שזה בלתי נסבל....הוא עומד חסר אונים מול העוזרת שלו שסוטרת לו סטירה אחר סטירה אחר סטירה...
ואז זה קרה. בלי אזהרה מוקדמת, הסטירות, וכל היחס שלה אליו באותו יום, הכל התפרץ...
גלעד הרגיש איזשהו סכר בעיניים שלו נפרץ והוא התחיל לבכות. פשוט לייבב. הוא הרגיש שהוא שבור לחלוטין. מרוקן לחלוטין. חסר אונים מול הבחורה שממולו שמתייחסת אליו כמו לאיזה צעצוע, שנותנת לו סטירות ומענישה אותו כמו ילד קטן...
גלעד לא זכר מתי בכה פעם אחרונה אבל כשזה התחיל זה פשוט היה לא ניתן לעצירה...
יעל הפסיקה את הסטירות...
וסימנה לו עם אצבעה לכרוע ברך...
גלעד ציית מייד, הבכי המתפרץ שלו ממקודם הופך ליבבות חנוקות וקטנות אך לא פחות מביכות...
גלעד ישב על ברכיו ויעל ליטפה אותו בראשו כמו שמלטפים כלבלב...
'טוב...' היא אמרה, וגלעד שמע את החיוך בקולה...'
'סמרטוט קטן ורכרוכי שכמוך...' היא, אבל אמרה את זה בנימה מחוייכת, לא בנימה מעליבה...
'מה קרה, המזכירה שלך נתנה לך כמה סטירות לחי על החוצפה שלך ואתה מתחיל לבכות כמו איזה ילדונת?...'
כל אותה זמן המשיכה יעל ללטף את גלעד בראשו.
'טוב...' יש לך שתי דקות להתאפס על עצמך... אני הולכת להכין לנו תה... כבר חוזרת...'
יעל יצאה למטבח והשאירה את גלעד מובך כמו שלא היה מימיו, מאושר כמו שלא היה מימיו, שוכב על הריצפה בכניסה לדירה של יעל, ומנגב את הדמעות...

5 דקות אחרי, כבר היה גלעד במשרד.
יעל קידמה אותו בבוקר טוב קריר ומינימלי...
בכל אותו היום ניסה גלעד ליצור עם יעל איזשהו קשר... משהו... ניסה לקלוט ממנה איזשהו יחס.. כל דבר: חום, זלזול, שנאה, רק לא הקור וההתעלמות האכזריים האלה...
יעל, מצידה, ענתה בנימוס לכל שאלותיו ובקשותיו הקשורות בעבודה. היא הגישה לו את המצגת שביקש, הכינה לו נתוני סוף חודש, תיאמה בשבילו 3 פגישות חשובות להמשך השבוע, הביאה לו שלוש הצעות מחיר למערכת ניתוב שיחות חדשה, ואפילו הכינה לו קפה פעם אחת...
הכל בנימוס עילאי, ובעיקר בקור...
את החיוכים הסקסיים והנשיים שלה, ואת המבט המתגרה והחושני שלה, החליף חיוך פלקט קר ומנומס, ומבט אדיש, מרוחק, מזלזל...
גלעד הרגיש שעולמו חרב עליו... הוא ניסה מפעם לפעם להכנס למשרדה ולנסות לפתח שיחה...
שאלות כלליות כמו 'הכל בסדר, יעל?...' או 'למה את ככה?...' זכו לתשובות לקוניות בסגנון 'הכל בסדר, תודה...' שאפילו לא לוו במבט לכיוונו...
על שאלותיו המאולצות בנושאי עבודה ענתה יעל במקצועיות רבה (שאגב הרשימה את גלעד מאד ורק גרמה לו להעריץ אותה עוד יותר) וללא שמץ נימה אישית...
לקראת ערב, כשהמקום התרוקן, ידע גלעד שזה הסיכוי שלו...
לרוב הוא נשאר אחרון בעבודה, כשיעל היתה הולכת הביתה קצת לפניו.
כמדי יום, נכנסה יעל למשרדו לפני צאתה הביתה...
'טוב, אני סיימתי להיום, אתה צריך עוד משהו לפני שאני זזה?...
'תראי יעל....' מלמל גלעד ולמבוכתו הרבה הוא קלט שקולו נשבר ומגמגם. הוא הרגיש תחושה שלא הרגיש כמה שנים טובות מאז היה ילד... הוא הרגיש דמעות שעומדות לפרוץ...
גלעד לקח נשימה ארוכה. לא. בשום פנים ואופן היא לא הולכת לגרום לו לבכות...
'תשמעי יעל...' (הקול עדיין רעד אבל הדמעות חזרו חזרה פנימה...) אני לא יכול ככה... בבקשה אל תתייחסי אלי ככה... אני מתחנן... זה הורס אותי היחס הזה שלך...'
יעל הביטה בו מלמעלה למטה... המבט שלה לא היה קריר כמו קודם. זה היה מבט אחר. מלא בוז...
'אם אתה לא צריך שום דבר נוסף שקשור בעבודה אני קצת ממהרת... שיהיה לך יום טוב, נתראה מחר...
אה... מחר אני אגיע עצמאית... אני לא צריכה טרמפ...

גלעד ישב שבור ורצוץ... מנסה להבין איך הבחורה הזו הפכה אותו תוך שבועיים לכלי, לחפץ בידיה, לסמרטוט חסר עמוד שידרה וכבוד עצמי, ועוד לכזה שנהנה בדרך מעוותת מהמצב ומוכן לעשות הכל כדי להמשיך אותו...
הוא בכלל לא הבין מה הטעם להגיע לעבודה אם יעל לא מסתכלת לכיוונו...
הסלולרי שלו ניעור לחיים... הודעת הטקסט שקפצה היתה מיעל:
'טוב נו... תהיה אצלי בשמונה. אל תאחר 😄
את הדרך הקצרה לחניון עשה גלעד בדילוגים שמחים ותוך כדי שהוא מפזם לעצמו שיר עליז של יוסי בנאי...

בשעה חמישה לתשע אפס אפס החנה גלעד את מכוניתו מחוץ לדירתה של יעל.
כרגיל הבטיחו החזאים סופה.
רק שהפעם הם צדקו...

גלעד ישב במכוניתו המחוממת, בוהה בוישרים העובדים במהירות, ומהרהר כמה נעים בתוך הרכב וכמה קר יהיה בעוד 4 וחצי דקות בחוץ...

בדקה לתשע, יצא גלעד מהמכונית, נעמד מחוץ לדלת השניה, פתח אותה קלות (אך לא לרווחה - בכל זאת גשם שוטף, ויעל בטח ובטח שלא תשמח להכנס למכונית רטובה...) וחיכה.
תשע עבר. גם תשע ודקה. גם תשע ועשרה...
גלעד עמד, רועד מקור, רטוב עד עמקי נשמתו, מרגיש קטן ומושפל...

בתשע ורבע החל הזעם לתפוס את מקום העלבון. הוא החליט להכנס למכוניתו המחוממת ולחכות לה בפנים עוד כמה דקות ואם היא לא תגיע תוך 5 דקות הוא נוסע...
גלעד הספיק לשפשף את ידיו 3 פעמים מול החימום האימתני של הפורד פוקוס לפני שקפצה הודעת טקסט לסלולרי:
'אם לא בא לך לחכות תסע... אני כבר אתקשר לרני שיבוא לאסוף אותי...'
אז הוא כבר הפך לרני, חשב גלעד בתסכול בעודו יוצא שוב לכפור ולגשם....
בתשע עשרים ושבע יצאה יעל החוצה, רעננה ומתוקה, מכנס בהיר צמוד, נעליים עם עקב קטן, סוודר בורדו וחידוש מרענן: שיער קלוע בשתי צמות...
היא חייכה אליו חיוך שהצליח בשניה להשכיח את ההמתנה המשפילה בקור ובגשם...
'בוקר טוב לך גבירתי... לאן תרצי שאסיע אותך?... ' גלעד זכר שעליו לחייך אליה בחום אבל מהקור הוא איבד תחושה בשרירי הפנים...
'המממ... לעבודה.... אבל אני לא יכולה להכנס ככה לאוטו דרך השלולית הזאתי...'
גלעד הביט במקום בו היא עמדה. לא היתה שם שלולית... הכביש באופן כללי היה רטוב מהגשם... זה לא יעזור אם הוא יתקדם מטר או שניים... באיחור אופנתי הבין גלעד את כוונתה...

וכדי לאשר את אבחנתו הבחין גלעד בחיוך הקטן והמרושע של יעל שכבר למד להכיר ובתנועת האצבע שלה כלפי המדרכה...
גלעד הביט ימינה, הביט שמאלה, ראה שהאזור פחות או יותר ריק ובמלוא הדרו ובגדיו פשוט נשכב על הכביש. יעל טיפסה למכונית תוך שהיא בדרך דורכת בעקביה על אשכיו ופרצופו...
גלעד נכנס למכונית. הוא פנטז כל הלילה והבוקר על הנסיעה הזו איתה. האם תשחק לו שוב בזין?... האם תנשק אותו?... האם תשחק בציפורניה בעורפו?... האם סתם תעליב אותו ותשפיל אותו?... לגלעד זה לא היה איכפת, כל עוד הוא יזכה לאיזשהו יחס או תשומת לב מהנסיכה שלו...

אך גלעד לא זכה לאף אחד מהדברים האלה:
י
יעל נכנסה לרכב, הדליקה סיגריה, והחלה לשוחח בסלולרי. במשך כל הנסיעה היא פשוט התעלמה מגלעד כאילו הוא אויר. לא דיברה אליו, לא הסתכלה לעברו, ורק מפעם לפעם איפרה מהסיגריה לכיוון הכללי שלו...

ביציאה מרחוב חיים לבנון גילתה יעל שלגלעד ולה אותו מכשיר סלולרי ולכן הדיבורית שברכבו מתאימה גם לסלולרי שלה...
היא העיפה את הסלולרי שלו מהדיבורית, ושמה את שלה...
מפה נאלץ גלעד לשמוע בקול רם את יעל ואת חברותיה מנהלות דיונים אקוטיים על הסוודר שיעל קנתה אתמול, על המחזור של דנה שעדיין מתעכב, על החמוד ההוא שהתחיל עם מורן בעבודה ועל החתולה של חגית שהצטננה כנראה...

בפנייה לרחוב דבורה הנביאה צלצל שוב הסלולרי של יעל בדיבורית גלעד...
'הי מותק...' גלעד לא יכול היה לטעות בקולו השחצני והזחוח של רן תדמור...
'הי חומד...' השיבה יעל. הקול שלה הפך להיות כל-כך מתוק ולא ניכר בו שמץ מהרוע או האגרסיביות שגלעד הכיר...
'בדרך לעבודה?...' שאל רן
'כן... יו, היה לי מה זה מדהים אתמול בלילה...' אמרה יעל וגלעד התכווץ בכסאו, לא יכול שלא להזכר בהשוואה שעשתה בין הזין שלו לזין של רן...
'גם לי מותק... גם לי... מעניין איך עוד נפתיע את עצמנו...'
'אני יודעת...' המתיקה יעל, ולגלעד היה נדמה שלראשונה בנסיעה היא מחייכת אליו מין חיוך זדוני...'
'מה דעתך שנמצא לנו משרת קטן?... מין עבד כזה שיביא לנו אחרי שתיה למיטה, יכין לנו מים באמבטיה, ידליק לנו את הסיגריה אחרי ובאופן כללי יהיה מן בטלר שכזה?...'

גלעד התכווץ שוב בכסאו. לא. היא בודאי מתלוצצת...
מהצד השני של הקו רן תדמור צחק
'את משוגעת על כל הראש תאמיני לי... יום אחד יאשפזו אותך בבית משוגעים ואת תצליחי לברוח רק אחרי שתחרמני למוות את האח הראשי שם... דרך אגב איך את מדברת איתי בדיוק?... את לא נוהגת?...'
'אל תדאג לי...' השיבה יעל... המשרת מסיע אותי לעבודה...'
רן צחק שוב
'טוב משוגעת סקסית שלי... רק אל תאחרי, שתגיעי לפני הבוס שלנו הא?... הוא עוד מזיל עלייך ריר כמו שסיפרת לי, הגמד הפתאטי?...'
יעל צחקה, לא טורחת אפילו להעיף מבט לכיוונו של גלעד שבטעות פספס את הפניה לרחוב הברזל...
'אל תדאג... נראה לך שהוא מסוגל עלי?...'

כשהגיעו, לפני שנכנס גלעד לחניון פקדה עליו יעל מבלי להביט לכיוונו לעצור לה בפתח הבניין. הוא עצר, והיא יצאה מהרכב בלי להעיף בו מבט או לומר מילה, וגלעד, שלא ידע מה הוא יותר - מתוסכל, מושפל, חרמן, או נעלב, נכנס לחניון.