עוד שהייתי קטנה
הגדולים ניסו לנחם אותי ולספר לי
שיום אחד אני אתבגר, אתייצב ואהפוך למבוגרת אחראית
מסתבר שלא
אני
אני בבועה שליאני פנטזיונרית עולמית
אני מפנטזת פנטזיות גדולות נוצצות
הוליווד סטייל
אם כבר לפנטז
אז רק בקנה מידה כזה
הוא אמר
"שלי"
ואני
התמלאתי בו
פרפרים בבטן
ועוד כמה שאני לא מגלה
כמה שקשה לי איתך אבא
האמון שהיה לך בך פעם, אמון עיוור...
הלכתי אחרייך בצייתנות מופלאה
והיום אני חושדת בך אבא.
במניעים שלך, באהבה שלך
היום אני יודעת שיש נבחרים ממני
מפחידה העצמאות הזאת אבא
מפחיד לפרקים הלבד
זוכר את התמימות ההיא?
אהבה העיוורת
ללא סייג
ברגעים הקשים אני נתלית עלייך
רפלקס כזה, אתה הרי התשובה לכל הפחדים כולם ...
אתה גם בשקט בשלווה
אתה הרוחניות הצמיחה
ועדיין אתה לא כאן
איתך ובלעדייך
קשה אבא
יש איש אחד
שהמילים שלו
שורפות לי את הבטן
הוא מפחיד ועדין
מושך ודוחה
כל הניגודים שיכולים להוציא אישה מדעתה
יש איש אחד
שעושה לי להרגיש
לקחתי חופש מהעבודה
ישבתי בבית בשעה 8 בבוקר
עם קפה בירה וגויינט
חבילה של ופלים לימון של עלית
עישנתי- שתיתי - אכלתי את כולם סימולטנית
וניסיתי לשכנע את עצמי שזאת גם דרך לבלות יום חופש
(אגב, השתכנעתי)
יש ימים כאלה
אין ממש סיבה מיוחדת
אבל בכל זאת
חיוך כזה ענקי בבטן
ואופטימיות עליזה שאוחזזת תזיזיתית את כל הגוף
ימים של כיף
מופלא בעיניי
אני משתוקקת למשהו שלא חוויתי
למשהו שלא הייתי
למשהו שלא טעמתי
לריחות שלא הרחתי
לזכרון שלא היה
יש בי כמיהה
למשהו לא ברור
רוצה להרגיש שלמה מבפנים
אני כמו בבושקה
כל אישיות אחת שלי מחביאה אישיות שונה בתכליתה מתחתיה
כל כך הרבה פנים
שאת חלקן אני לא מכירה
מחלקן אני די מפחדת
כמו עיר גדולה
מטרופולין
כל הטיפוסים ההזויים, הומלסים, זונות
גרים בשכנות למשפחות בורגניות
אני,
מכלול של כולם
או אולי בעצם כלום