אשליות של גרנדיוזיות

זהו אין תוכן ☺️

סאדו זה מילה נורא ישנה,

כזו של ונילים, תיירים חדשים בממלכה.

בדס״מ, נו, בעברית זה כבר נשמע יותר טוב.

אבל BDSM זה כבר של המקצוענים.

אבל עבורי זה פשוט מזוכיזם. ההנאה מלהרגיש כאב. ההנאה המוזרה מהכאב בהשפלה. ההנאה מגירוי אנאלי. ההנאה מלהכנס לדמות אישה נשית.

רגע, אבל האם כל התכונות האלו הם פשוט תכונות נשיות סטיגמיות. אישה כנועה, נחדרת, משרתת, סובלת ואומרת שהיא נהנית? בת של מלך?

החיבור עם טרנסיות הוא מהמקום הדומה. במקום סטראפ יש זין. במקום אישה גברית, יש גבר נשי. המיזוג של הקל והקשה. הרך והקשוח. 

חדירה אנאלית יחד עם גרון עמוק. בעבר חשבתי שהן שני דמויות משיכה שונות. אבל טרנסית שולטת, ואישה שולטת הן דמות אחת. שולטת.


מבאס שלא מדליק אותי לשלוט. ניסתי. הייתי גם ממש טוב בזה. בלי רחמים עם מוח של פסיכופת. מתוך הנסיון שלי כנשלט. דורס גבולות עד הקצה. אבל השתעממתי. לקשור להצליף, לשחק בתודעה. להכניע מנטלית. לדחוף גרון עמוק עד להקאה, לראות את המבט חסר האונים שמתלבט האם לומר ״אדום״.

לא מדליק אותי. הלווואי והיה מדליק אותי. להיות גבר דומיננטי זה הכי אטרקטיבי בשוק. לשרמט כוסיות. ילדות בנות 18 בלונדיניות דקיקות מבתים הורסים. אולי אם הייתי עובר חיים אחרים זה היה מדליק אותי. אולי כי לא הצלחתי מספיק עם נשים לא הגעתי לזה. הייתי רוצה להיות דן בלזיראן כזה. עדיין רוצה.

בעבר לא ראיתי באף נטיה מינית בעיה. ליברל אמיתי. חיה ותן לחיות. אבל דווקא אחרי שחוויתי הכל. הבנתי עוד קצת על החיים. חיברתי את הדאטה מהחיים. התמונה התחילה להראות מורכב יותר. שמתי לב שהמיטה משפיעה על החיים. התודעה שלנו היא כדור הוליסטי שלא מתחיל במיטה. אי אפשר באמת לנתק את הסקס מהחיים. ההפך, המיניות היא בסיס התודעה. הרגשות הם הבסיס של החשיבה הרציונלית. וכולם בכלל דטרמניסטים. חסרי בחירה חופשית. 

מודעות. התפכחות. התמונה הגדולה. ילד שעובר התעללות פיזית ורגשית אלימה בילדות. נוצר עם הטבעה במערכת עצבים שמכירה אהבה עם אלימות. ולא רק המיניות. הצבעים שנאהב. סוג ההתקשרות שלנו. הטעמים שנאהב. הילדות זה בית החרושת שלנו. לדבר על בחירה וגבולות בבד״סמ זה עלוב עד פתאטי. חוסר מודעות בסיסית של מה הם החיים. הביולוגיה שלנו היא לוח כתיבה. לא יודע כמה הוא חלק. אבל הסביבה זה העט שמצייר על לוח הכתיבה. יוצר אותנו.

בעיני המוח היא כמו דיסק און קי. אביזר זיכרון. אפשר להכניס אליו איזה קבצים ותוכן שתרצו. אפשר לעדכן אותו. אבל רק עם הדיסק רוצה להשתנות. זה לא קורה לבד. כמו שאתה לא מגיע לעולם לבד. בהעידר בחירה חופשית הכל זה תוצאה של חוויות חיים. מידע שמגיע מבחוץ ומשנה את הבפנים ונקרא ״בחירה״.

לדבר על בחירה והנאה כמנטרה זה מטומטם. תשאלו אדם שנופל בכת אם טוב לו הוא יאמר שהכל אושר מדהים והוא בחר בזה. תשאלו אדם שמכור לסמים בשלב ההדחקה אם טוב לו הוא יאמר שהכל מדהים והוא בחר בזה. תשאלו זונה או נערת ליווי אם טוב לה, האם בחרה בזה היא תגיד לכם שהל טוב ומעולה. אישה או גבר בזוגיות רעילה יאמרו לכם שהם בחרו והכל טוב. אבל התשובה לכל הבחירות ההזויות האלו היא בילדות. בטראומות. בנרמול של סבל אנושי.

אז לפי מה אנחנו יודעים מה אנו רוצים? לפי הידע המצבר בין הדורות. השמרנים ביותר קוראים לזה תנ״ך הפרגרסיבים יותר קוראים לזה מדע. הליברלים מאמצים כל דבר חדש. אבל האם זה נכון. הדבר החשוב ביותר הוא לדעת את עצמך. מה באמת עושה לך טוב בגוף. לא בסיפורים, בגוף. אם אתה צריך לקחת נוגדי דיכאון וחרדה או קנאביס כדי לשרוד את החיים, הגוף שלך צועק רע לי. גם אם התרבות הליברלית מספרת לך שהכל טוב. הגוף שלך יודע יותר טוב מכולם.

תקראו לי חשוך פרימיטבי אבל אני כמו איש מדע אמיתי מקשיב רק למציאות לא לתאוריות ונרטיבים. הכרתי יותר מדי מקרים של גייז שלאחר שנים של סבל מתובל בהנאה. באורגזמה מלווה בריקנות. בסוף, בנקודה הארכימדית שלהם. היה פגיעה מינית בילדות. ניצול של גבר מבוגר, מניפולטור מגעיל מול ילד תמים. 

אז נכון הכרתי גם כאלו שהיו נראים לי מאושרים וטוב להם. אבל את אלו שהכרתי לעומק. תמיד פגשתי בעומק התודעה פגיעה. טראומה. לא אהבה בריאה. הסיפור של זלמן שושי, הזונה, הטרסנסית המיתולגית של תל אביב הוא דוגמה מצוינת לכנות מעוררת הערצה. אונס וניצול בילדות שהובילו לבלבול מיני וזנות. לומר שהוא בחר להיות טרנסית או זונה זה פשוט חוסר חמלה מזעזע ובורות מחפירה של החיים. החיים שלו נהרסו עוד לפני שהם התחילו זה האמת העצובה.

ומצד שני. להביט על גייז טרנסיות בדס״מ כסטיה ומחלה זה לא חדש. אבל העובדה היא שלאורך ההיסטוריה המגמה רק מתגברת. לפחות ב 70 שנה האחרונות. יש משהו באבולוציה של האדם שהוא דווקא צומח ממשברים וכאבים. כשטוב לך אתה לא נלחם כדי לשנות. הזמן הכי טוב להתפתחות האנושית היא מלחמות. אז הפיתוח הטכנולוגי והחברתי מתעופף לשמיים. החברה נהיית יותר נשית. הבינה המלאכותית וההנדסה הגנטית בפתח. מי יודע אבל נראה לפי קצב ההתפתחות שהאנשים שיגורו על מאדים יהיו סייבורגים מהונדסים גנטית שהמושגים של גבריות ונשיות יהיו רק פונקציות קיימות בסט יכולות.

המרחב הזה של האדם הפגוע או האדם העתידני. שילוב א-בינארי של תכונות גבריות ונשיות. דומיננטיות וכנועות. יצור עם מרחב נזיל בחברה מאפשרת. האם זה הסופר אדם העתידני. האינטואציה אומרת לי שכן. מאוד מאמין בטרנס הומניזם ובשדרוג האדם. בהטמעת טכנולוגיה לגוף. בהנדסה גנטית. בהארכת החיים. אלו דברים שבסבירות גבוהה יתרחשו. כל הידע האנושי מתקדם לשם בצעדי ענק. זה תהליך בלתי נמנע. מרתק הלוואי ואחיה בתקופה הזאת. אדם משודרג.

ואם לנחות בחזרה אל עצמי. בחיים פגשתי לא ליברליות התקדמות ונאורות. אלא נרמול של טראומות שמתבטא במזוכיזם וברצון להישלט. כמו בילדות. ניסיתי להשאיר את זה רק במיטה. אבל בהמשך זה התפרץ לחיים. נכנסתי לזוגיות רעילה ונרקסיסטית. פתאום נהייתי נשלט גם בחיים. לא רק במיטה. וזה כבר בא לי ממש רע. כי בחיים אני הכי דומינננטי ותחרותי שיש. שונא ששולטים בו. אוהב לנהל את כולם במוח שלי. מה שאני רוצה זה מה שיקרה. באופן הכי מתוחכם. 

והנה חוזרים לדילמה. מי אני. מה יעשה לי טוב בגוף בטווח החיים הרחב. לא רק הערב. ראיה רחבה. ככל שהכרתי לעומק שמתי לב שיש להמון שולטות בקהילה אישיות רעילה כזו שמתחת לכסות המתחשבת של השפוי בטוח ובהסכמה שהם מדקלמות כמו ילדות בקייטנה. יש ילדות פגועות. נפשות כואבות.

ואם אני רוצה בחיים שלי אהבה ללא אלימות. כזו שאיתה בונים עולם חזק בריא. זה לא בקהילה. זה בשמרנות. סטרייט ונילי. כן. הבנתי את זה רק במחצית החיים. מרגיש כמו אדם זקן מרוב חוויות בחיים. בהתחלה כילד הכל נראה מגניב. כל מה שחדש אתה בעד. בהמשך מקבלים תובנה עמוקה יותר. אני שם.

אז מצד אחד זה מדליק ומחרמן רצח. בגלל זה אני חופר כאן את עצמי לדעת. רוצה להפגש לסשן עם שולטת או טרנסית. אבל עוצר. רוצה להנות אבל לא רוצה להעיר את מערכת העצבים שלי להנות מזה. יודע מנסיון החיים שאפשר אחרת. אהבה ונילית עם חיבור נכון מספקת אותי. או שלא. או עם האישה הנכונה. 

יש בי לאחרונה את הקול שמאפשר לי דווקא להתחבר למקומות הכואבים כדי לא לחזור אליהם. נשמע כמו סיפור מצוץ מהאצבע ושקר אישי אבל זה עובד. דווקא אחרי חוויה טובה לא רציתי לחזור. אבל בטווח הארוך אולי כן. כמו סמים. תפסיק תרגע. תחזור כדי להרגע תמשיך להתמכר. הגוף מכונה מורכבות.

יש דברים שמבינים ולומדים רק דרך החוויה. בטח לא דרך המילים. הדאטה שמור בגוף שלנו. לא בלשון שלנו. התחושות הם המידע הבסיסי שלנו. רק בסוף הם עושים תרגום למילים וללוגיקה. החוויה היא ההוויה. רק כשמבינים את המערכת איך היא עובדת. איך הילדות השפיעה עלינו אפשר להיות במודעות אמיתית.

אז אם הגעתם עד לפה מעניין אותי דעתם. כן אני יודע שלשאול פה האם בדס״מ זה בריא זה כמו לשאול בקבוצת סטלנים האם הסם עושה לך טוב. בסוף התשובה היא רק אצלי. בטח לא פה. אבל מעניין לשמוע דעות נוספות. מה שבטוח לשלשל את המיינד שלי זה מרוקן. חוקן מילולי. זה נגמר לי.

התעוררתי לקול חזק של רעמים, הגשם לא חדל לרדתף הרמתי את ראשי להציץ בשעון וזה הראה כמעט 2 בלילה.

לאחר חצי שעה שבה ניסיתי להירדם החלטתי לרדת לפאב השכונתי שלנו. מוטי,

הבעלים היה חבר במועדון BDSM וכל פעם שהייתי יורד לדרינק הוא היה מספר לי כמה כיף שם ושזה יושב עליי בול!!!

אף פעם לא הבנתי למה הוא מתכוון, יושב עליי? מה הסיבה? אולי בגלל הלוק המאיים?! אולי בגלל השרירים שבולטים?

מיליון שאלות היו לי ולא העזתי לשאול אף אחת! עד לאותו הלילה. כשאתה אחרי פרידה של קשר ארוך מאוד, הכי ארוך שלך אי פעם, אתה רוצה למצוא תחליף כדי להקל על הכאב. יצאתי לדייט או שניים אבל הלב היה שייך לה.

תקופה ארוכה שקעתי בעבודה, בחדר כושר ובפאב. שתיתי כמויות אדירות של אלכוהול כדי לשכוח וכלום לא עזר. זה רק הלך והחמיר. גם באותו הערב שתיתי המון, הקיבולת שלי צמחה בטירוף ומוטי כבר החל להיות מודאג לגביי.

״בוא תנסה פעם אחת״ הוא אמר. "במקרה הכי גרוע אתה תהנה, לא יתאים לך פשוט תלך, לא מכריחים שם אף אחד".

״מה עושים שם"? שאלתי בתוספת פרצוף חצי המום חצי מסטול גמור.
״מה שאתה רוצה" ענה.
״אוקיי, צריך ללבוש משהו מיוחד?״
״שחור״ אמר ״הכול שחור, אה כן, ומסיכת פנים״ הוסיף, כאילו ונזכר בזה בדיוק עכשיו.
״ו… ״

״תשמע מוטי״ אמרתי בנחרצות כזו שלא אופיינית לי, ״אני לא בקטע של גברים כן?! רק נשים״.

הוא צחק ואמר ״כל אחד עושה מה שהוא רוצה שם, זה כל הכיף״.

״אה״, נרגעתי קלות ״ומתי אתה הולך לשם?״
״מחר״ הוא ענה בקלילות כאילו הוא עושה רשימת קניות.
״ומה עושים שם?״ שאלתי במבוכה של אחד שאין לו חצי מושג בנושא.

״זה חדר גדול ובו יש די הרבה נשים וגברים, כולם עם פנים מכוסות, הדיסקרטיות שם חשובה מאוד״ הוא מסביר.
״אוקיי״, אני יושב כולי קשוב וחושב לעצמי שזה מתחיל להישמע מעניין, הוא ממשיך..

״מסביב לחדר יש דלתות ומאחורי כל דלת יש חדר, כל חדר הוא שונה בסוגו״.

״מה, מה שונה בהם?״ שאלתי כמו ילד שבוחר סוכריה, שם כבר ממש הייתי בעניין, רציתי לדעת מה קורה בחדרים האלה.

״אני מצטער, אבל כדי לגלות מה קורה בחדר אתה תצטרך להיכנס בעצמך, זה החוק היחידי של המקום, לא מגלים מה קורה בחדרים״.

שם איבדתי את זה, נורא רציתי לדעת מה קורה בחדר אבל בשביל זה אני חייב להיכנס וחששתי.

הודיתי למוטי כמו תמיד וגררתי את עצמי מסטול מת הביתה, אך יותר ממסטול הייתי מסוקרן בטירוף. מה לעזאזל יש שם שאסור לדבר על זה?

השעה היתה כמעט 5:00 בבוקר, לא מצליח להירדם, רק מדמיין דברים קיצוניים שקורים שם. איך שהוא מצאתי את עצמי מתעורר לצלילי השעון שלי.

השעה הייתה 7:15 בבוקר. גמור כולי ומסריח מאלכוהול אני גורר את עצמי למקלחת, שם אני מתיז שפריץ של מים קרים על הראש ודופק צרחה מטורפת, אחרי מספר שניות המים מתחממים ואני נכנס כולי, הזין שלי עומד בטירוף, זקפת הבוקר הרגילה שלי, מחזיק אותו ביד, בוחן אותו מכל זווית אפשרית ומחליט לעצמי, אני מת על האיבר שלי. יוצא מהמקלחת, מתחיל להתארגן ופתאום נזכר בשיחה אתמול עם מוטי, לרגע הייתי בטוח שחלמתי הכול. אבל רק לרגע, כשהבנתי שזה לא חלום לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר.. סיקרן אותי לדעת. הרגשתי צורך להיות בחדר הזה אבל למה?! הרי מעולם לא ניסיתי ולא חשבתי בכיוון. מה פתאום עכשיו?!

אולי כדי להתגבר עליה?! לא היה לי ברור כלום חוץ מדבר אחד: אני לחדר הזה חייב להיכנס!!
בעבודה לא תפקדתי בכלל, עשיתי הכול באוטומט, לקראת הצהריים צלצלתי לפאב וענה לי מוטי, זיהיתי את הקול בס שלו בשנייה.
לפני שהספיק להגיד משהו, בלי לומר הלו או שלום אמרתי ״תרשום אותי לערב״.

אחרי שתי שניות של שקט הוא אמר ״חיכיתי לטלפון הזה״.
הוא צחק ושאל ״אתה בטוח?״
"כן כן אני בטוח" עניתי חד משמעית.
״אוקיי״, אמר ״בשעה 19:00 אתה תקבל מסרון ושם יגידו לך מתי ואיפה להיות״ וניתק.

מוטי שהיה בחור מנומס להפליא פתאום הראה צד אחר שלו, לא התעמקתי בזה, הייתי כולי נרגש להגיע ולראות מה קורה שם.

הזמן לא זז לי, יצאתי מהעבודה בחמש ועכשיו רק רבע לשש, החלטתי לנסות לנוח, הסתובבתי במיטה ללא מנוח. להירדם כבר לא על הפרק, רק שוכב ומדמיין סיטואציות שיכולות להיות שם. פתאום הודעה בטלפון, אני פותח וקורא "בשעה 21:00 עליך להגיע לכתובת הבאה שד' ירושלים 22 בתל אביב.

עליך ללבוש הכול שחור ולחבוש מסיכה כך שמרבית פניך יוסתרו״.

בוהה בטלפון מספר דקות, קורא שוב ושוב את ההודעה, צמרמורת עובר לי בגב, תחושות של פחד וחרמנות מלוות אותי דקות ארוכות. קם לארון לבדוק בגדים שחורים. הוצאתי את כולו ומצאתי מכנס שחור ישן מאוד שהיה לי, לא בטוח שהוא עדיין טוב עליי, לובש אותו, קצת צמוד אז אני עושה תנועות מתיחה כאלה. עומד מול המראה ומסתכל. הג'ינס צמוד בטירוף. מסתובב ורואה שהוא עיצב לי את הישבן יפה ומחליט ללכת עליו. עובר לחולצות ומגלה שאין לי אף חולצה שחורה.. מוציא את כל החולצות ושולף מאחור טי שירט שחורה חלקה, לובש אותה במהירות. אחרי מבט חטוף אני מאשר את ההופעה, מת על הלוק של לא התאמצתי ועדיין נראה טוב! ואז נזכר שאין לי מסיכה, לחץ החל לאופף סביבי, הרי בלי מסיכה לא אוכל ללכת, לאחר דקה של מחשבה אני מחליט לרדת לדורית השכנה מלמטה, בטוח יש לה מסיכה אני אומר לעצמי. דורית היא אחת הנשים הכי מגניבות שהכרתי, היא כבר נושקת ל-50, בחורה יפה בטירוף שמקפידה לעשות ספורט מידי יום, מה שעיצב לה את הישבן הכי מוצק שראיתי בחיי מעצבת פנים בעלת ידי זהב ושמה הולך לפניה. האמת לדעתי היא לא הכי בריאה נפשית אבל עם לב מזהב.

"הי דורית, אני חייב מסיכה שחורה יש מצב שיש לך"?
אחרי שניה של חשיבה היא שואלת "למה אתה צריך מסיכה"?
"צריך" אמרתי בלי לפרט יותר מידי..
"אוקיי, צריך להיות לי משהו חכה כאן".
היא חוזרת ומביאה איתה מסיכה שחורה שמכסה את כל החלק העליון של הפנים. זו לא מסיכה שלך דמות מצוירת, משהו מוזר וקצת מרתיע האמת אבל לא אכפת לי, המטרה שלי מול עיניי ושום דבר לא יעצור אותי.
"מאיפה יש לך דבר כזה"? שואל בצימאון.
״חחח״ היא מגחכת ויורה ״אני מזמן סיימתי עם מה שאתה מתחיל היום״ ודפקה קריצה של אני יודעת לאן אתה הולך.

ידעתי שהיא הבינה אבל לא היה לי זמן לדבר על זה כי אסור לאחר.
"נדבר על זה" מלמלתי ורצתי הביתה, מהמדרגות צעקתי לה ״תודהההה״.

נכנס הביתה, השעה 20:15 מתפשט במהירות ונכנס למקלחת זריזה .
20:30 לבוש, מארגן דברים אחרונים ויוצא לדרך. הווייז מראה 17 דקות הגעה למקום, בשעון 20:38 יש זמן אומר לעצמי.
20:55 מגיע, זורק את האוטו בחניה הראשונה שמוצא ומתקדם למקום. דלת שחורה ענקית בכניסה ועליה רשום בגדול 220.

20:58 עומד מול הדלת, הלב דופק מזיע בידיים. מה קורה לי? אני שואל את עצמי, זה שלא מתרגש מכלום והכל עובר לידו, איך יכול להיות שזה מעסיק אותי ברמה כזו? מסיר מעליי את המחשבה כמו שמסירים אבק מחולצה.
21:00 מזמזם בפעמון.

הדלת נפתחת ומולי עומדת בחורה מעט מלאה, לבושה באוברול עור ומתחת גרביון רשת לאורך כל הגוף. על פניה מסיכה שחורה ובידה היא מחזיקה שוט. "כנס" היא אומרת בלי שום הקדמה, נכנסתי לחדר גדול, מעולם לא ראיתי עיצוב כזה, החדר היה עגול ומסביבו היו בערך שמונה דלתות לבנות, כמעט גדולות כמו דלת הכניסה ועל כל אחת מהן יש במרכז עיגול ברזל המשמש בעבר לדפיקות בדלת.
נכנס, מסתובב קצת בוחן את הסביבה, יש כרגע משהו כמו שישה עשר אנשים שם, כולם בשחור, כולם במסיכות. מנסה לאתר את מוטי על פי סימנים שהכרתי אצלו אך לא מצליח לזהות.

ניגשתי לבר וביקשתי שוט של בלאק וקורונה. השילוב הזה תמיד הביא אותי לראש הכי טוב שיש. עומד על הבר ושותה כמה שוטים עם הבירה.
לפתע אני מרגיש נעיצה בישבן, מסתובב ורואה בחורה עם שיער שחור שלא עובר את העורף, קארה תמיד חירפן אותי.
"סליחה?״ אני שואל בנימוס.
"בחדר שלנו לא מתנצלים" היא חותכת אותי.
״אוקיי, אז מה כן עושים?״
"מה שרוצים" ואז מוסיפה במהירות "בהסכמה של שני הצדדים כמובן".
״ברור ברור״ אני ממלמל, "תסלחי לי״ אני אומר לה ״אני פעם ראשונה פה".
היא מתרגזת ואומרת ״בפעם האחרונה אני אומרת לך, פה לא מתנצלים״
"בסדר בסדר, לא יקרה שוב"
״צבטת אותי בישבן?״ אני שואל.
״כן״, עונה בקלילות.
"זה מסמל משהו?" שואל במבוכה של אחד שאין לו מושג.
היא צוחקת ואומרת ״זה אומר שאתה מוצא חן בעיניי״.
״אהההה״ נאנח לעצמי בנחת.
״את רוצה לשתות משהו?״
״מרטיני בבקשה״.

מגיש לה את הדרינק ובוחן אותה שוב מקרוב יותר, מגלה שיער שחור, מלא וחלק. עיניי שקד חומות ששובות אותך בשנייה, ממשיך עם העיניים למטה ורואה גוף מקומר עם ישבן מוצק ובולט.
"מוצא חן בעיניך?״ היא מפתיעה בשאלה שגורמת לי להפסיק לבחון.
"מאוד"! אני עונה מהר ״למה את שואלת?״
״סתם, כי אני רואה שאתה מסתכל״. באינסטינקט באתי להגיד סליחה בנימוס אבל עצרתי ב-״סלי..״
היא הסתכלה עליי, חייכה ואמרה ״אתה לומד מהר, זה טוב״.

"אז מה עושים פה"? אני שואל.
"זו פעם ראשונה שלי ואני מחפש חבר שהמליץ לי על המקום".
"פה אין חברים״, היא קוטעת אותי, "פה כולם חברים של כולם ולא חברים של אף אחד. לכן כולנו עם מסיכות. אל תבזבז אנרגיה בלמצוא את החבר. אנחנו נצטרך אותה ליותר מאוחר" היא אומרת ומתנדפת משם בשנייה.
״רגע..״ אני קורא אך היא רק מסיטה את מבטה, מחייכת חצי חיוך וממשיכה בדרכה.

נשארתי עומד קפוא, לרגע איבדתי כיוון, הסתובבתי חזרה לבר והזמנתי עוד שוט ועוד בירה. שתיתי את הבלאק והסתובבתי קצת במקום עם הבירה ביד. החלטתי לבחון את החדר, תפסתי פינה בצד והתבוננתי. ראיתי אנשים מדברים ושולחים ידיים, לפתע נפתחה אחת הדלתות וזוג נכנס לשם. רציתי גם, אבל לא ידעתי איך, זה שיגע אותי והתחלתי לחפש עם העיניים את ההיא מהבר. לא מצאתי אותה, הרגשתי אבוד בחלל הלא נגמר שיש בחדר. לפתע נראה לי שכולם עסוקים ורק אני עומד כמו גולם שלא מבין כלום. תחושה לא נעימה אחזה בי, רציתי לברוח משם. מה קורה פה? שואל את עצמי.

אחרי כמה דקות של התלבטות וסוג של חוסר אונים החלטתי ללכת משם, צעדתי לכיוון הדלת. ושניה לפני שהגעתי הרגשתי יד מחזיקה בזרועי.
"כבר מיצית? שאלה בנימוס ואז פלטה "אתה בחור ממש חזק אה"…

חייכתי במבוכה ואמרתי ״תודה, אבל זה לא נראה לי כל הסיפור הזה״.
״אתה בטוח?״ שאלה שוב.
״האמת שאני די אבוד כאן״,
״כולנו כאן אבודים, מבינה לליבך, אבל זה משתפר, אתה תראה, תן לזה צאנס״.

אולי מיהרתי לוותר, מהרהר לעצמי, משהו בה הטריף אותי ומילותיה חדרו כמו סכין ללב. החלטתי להישאר.
היא לקחה את ידי וציוותה "בוא אחרי" ולפני שהספקתי לומר משהו מצאתי את עצמי מובל עד שהגענו לאחת הדלתות.

״רצית לדעת מה קורה בחדר לא?״

היא פתחה את הדלת ונכנסנו פנימה.
האור בחדר היה עמום ובקושי היה אפשר לראות משהו, זיהיתי שם משהו שיורד מהתקרה ונראה כמו נדנדה, בהומור פלטתי "מתנדנדים?" היא אמרה "בוודאי אבל כל דבר בעיתו". המשכתי להתבונן וראיתי שלשלאות ברזל תלויות על הקיר. זה נראה כמו חדר עינויים מהמאה ה-17. התחושות בגוף התערפלו לי. מין חרמנות מלחיצה כזו. החלטתי שאני זורם. ניגשתי אליה ונצמדתי מאחור, היא הסתובבה והכתה בי עם השוט שהחזיקה בידה! הבחורה המנומסת שהכרתי כמה דקות לפני כן התחלפה בדומינה עצבנית.

"אתה לא נוגע בי אלא אם כן אני אומרת לך"!
באותה שניה עבר עליי משהו שלא ניתן להסביר במילים. בעודי אומר לה ״טוב״ בהסכמה כרעתי על ברכיי והתמסרתי לה בצורה טוטאלית! הרגשתי את משקל גופי עולה, אין לי כוח להחזיק את עצמי. הסתכלתי עליה מהופנט ובלי לחשוב יצא לי מהפה ״אני שייך לך! עשי בי כרצונך!!״, חיוך נמרח על פניה. שם הבנו ששנינו חזק בעניין.

היא התקרבה אליי, פניי היו נפולות והיא הרימה אותם בעזרת הפאדל שלקחה לידה.
"על ארבע!״ ציוותה.

במהירות שיא הפכתי תנועה ונעמדתי כמו כלב עזוב, מושפל אבל בהסכמה מלאה. התחושה הזו להתמסר מרצון היא פשוט אדירה. לתת לאדם את הכוח היחיד שיש לך בעולם זה מטורף. היא רכנה מעליי ופקדה עליי לפתוח את הפה. "גדול יותר" לחשה לי באוזן. הסיטואציה הטריפה אותי והרגשתי את הזין שלי עומד בחוזקה. הרגשתי שעוד שניה הוא מתפוצץ מלחץ של דם שזרם אליו. פתחתי פה רחב והיא הלבישה על ראשי רצועת פנים ובמרכזה כדור פלסטיק שחור ונעלה אותה מאחור.

"עכשיו זכות הדיבור שלך גם שייכת לי" אמרה והתרחקה משם.
מספר שניות חלפו ושמעתי את העקבים שלה מתקרבים אליי חזרה. הרמתי את ראשי והיא מיד הורידה אותו חזרה למטה.
״אתה לא עושה משהו שלא אמרתי״ חידדה לי את העניין.
הנהנתי בראשי להסכמה.

התמסרתי לה ברמה כל כך גבוהה שאין משהו שלא הייתי מוכן לעשות למענה. גם ברמה לא חוקית.
בשלב זה היא כיסתה את עיניי כך שלא ראיתי כלום. נוצר מין שקט לא ברור כזה שלרגע חשבתי שהיא פשוט הלכה. ואז בלי שאהיה מוכן היא חבטה בכל כוחה עם הפאדל בתחת שלי. התייבשתי בשנייה. אחר כך צרחתי כמו משוגע ואז קרה משהו שלא הבנתי איך קרה. גמרתי במכנסיים. בלי לחדור לאף מקום, בלי לגעת בו בכלל.
לא הבנתי מה קורה ואמרתי לה בקול חלוש ״אני חושב שגמרתי״.
היא התקרבה ובלי למצמץ דחפה את ידה למכנס שלי, מוציאה אותה כולה נוזלת.

״תסתכל עליי״ היא מצווה. מרים את ראשי ורואה אותה מורחת את הזרע שלי על שפתיה בתאווה. היא פשוט מטורפת חושב לעצמי, מעולם לא חוויתי דבר כזה, לגמור מבלי שיגעו בך?! הזוי.

היא שחררה אותי מהקשירות והסירה את מחסום הפה. הרגשתי סוג של הקלה ואפילו קצת כאבים בפרקי הידיים. התיישבתי על התחת ונשענתי על הקיר. אין ספק שצריך כמה דקות טובות כדי להתאושש מהחוויה הזו. כל מה שעבר לי בראש זה איזה מזל יש לי שנכנסתי לחדר ולא הלכתי הביתה. היא התיישבה לידי והקול הרגוע והנעים חזר אליה.

״איך היה לך?״ היא שאלה.
הרמתי את ראשי ואמרתי ״מעולם לא חוויתי דבר מטורף שכזה, מעולם לא גמרתי מבלי שיגעו בי בכלל, היה לי כיף ברמות אחרות, תודה רבה לך שלא ויתרת עליי״ גיחכתי לי.
״למה אתה מגחך״ שאלה.
״כשבאתי לפה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה זה שמישהי תשלוט בי, הייתי בטוח שאני זה שאמור לשלוט״.
"אתה רוצה לשלוט?" היא שאלה כדרך אגב.
"כרגע אני לא יודע" עניתי, ״כל כך נהניתי להתמסר לך שאיני יודע מה עדיף״.
״אוקיי״ אמרה, ״אם בשבוע הבא תהיה כאן אתה תהיה השולט, ועכשיו על זה שהיית עבד ממושמע מגיע לך פינוק״.

קמנו שנינו והיא הובילה אותי לשלשלאות שהיו בקיר, לקחה את ידי וקשרה אותה חזק. ניסיתי לשחרר ללא הצלחה, ואז את היד שניה. הרגשתי חסר אונים ובאופן מוזר גם התחושה הזו חירמנה אותי, הוא כבר היה חצי עומד, היא תפסה אותו בידה ואמרה לי לעצום עיניים, במקצועיות שלא נתקלתי בה מעולם היא הורידה את מכנסיי במכה אחת. היא התכופפה אליו והחלה ללקק, תחילה הכניסה את הכיפה ושלקה אותה פנימה, שם כבר הוא נעמד במלוא הדרו.
״ממממ זין נחמד מאוד יש לך״.

לא ממש הקשבתי לה, הייתי מרוכז בעצמי, הרגשתי כל חדירה של הזין שלי לפה שלה, כל חיכוך עם הלשון שלה התעצם בטירוף!
״אני רוצה לחדור אלייך״ לחשתי, הרמתי את ראשי וכל החרמנות שלי התאספה למילה אחת ״עכשיו״.

האינטנסיביות שבה זה נאמר כנראה הטריפה אותה כי היא אמרה ״אוקיי״ ובאותה שניה הורידה את המכנס שלה עד מעבר לטוסיק ונצמדה אליי עם הגב. "תשחררי אותי" אמרתי לה כמו אריה כלוא שהטרף שלו ממתין מחוץ לכלוב. "עוד לא" לחשה לי באוזן. בשלב הזה הייתי מוטרף היא החלה להתחכך בי. ״תכניסי אותי אלייך״ ציוויתי אך היא בשלה.

״אם תבוא שוב תוכל לשלוט בי, כרגע אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות״.

היא החזיקה אותו בידה והעבירה על השפתיים הלחות של הכוס שלה, אז היא הכניסה את הקצה שלו פנימה ושחררה אנחה קלה ופתאום משום מקום היא פשוט דחפה את גופה לכיווני וכולו חדר פנימה. ללא יכולת לעשות שום תנועה כשידיי קשורות לקיר אני מוצא את עצמי מזויין על ידי בחורה. היא נכנסת, יוצאת ומשנה קצבים, אני עומד ואוחז בשרשראות מרגיש את הפיצוץ מתקרב.. היא מגבירה קצב ומתחילה לגנוח בקול חזק.. ״כן״ היא צועקת ״כן, תכניס את כולו, אני רוצה שתזיין אותי חזק״. היא סובבה את פניה ואמרה "תגיד לי לפני שאתה גומר" הנהנהתי בראשי להסכמה גם אם היא הייתה אומרת לי עכשיו לרצוח מישהו הייתי מסכים רק אל תפסיקי.

"אני גומר" הרמתי את קולי שלא כהרגלי, היא ניתקה את עצמה מהזין שלי ירדה על ארבע ואמרה "אני רוצה שתגמור לי על הפנים" באותה שניה השפרצתי כמות מטורפת של זרע, הכול נשפך לה על הפנים והיא מרחה את מה שבידה על החזה שלה.

הרגשתי שאין לי כוח בגוף.
"שחררי אותי" ביקשתי. היא הסירה את השרשרת ואני נחתתי על הרצפה.

היא התכופפה אליי ולחשה ״היה לי כיף מאוד".
הרמתי ראש, מותש לגמרי ואמרתי ״מעולם לא נהניתי בצורה כזו״.

"צריכים לצאת" האיצה בי, כבר חרגנו מהזמן המקובל בחדר, התלבשנו ויצאנו החוצה כשני זרים.
לא שאלתי לשמה ולא ראיתי את פניה.
יצאתי משם דקות ארוכות, ישבתי באוטו ודמיינתי דקה אחר דקה מהחוויה שעברתי.

מעולם לא עברתי משהו שקרוב לזה, הרגשתי סיפוק מטורף שבאף סקס אחר לא היה לי.

כאן בפנים, במקלחת החמה, מתעוררת החרדה, מחבקת ומכסה.

ריצוי ופחד, כמו צל, מרחף מעל ראשה, אנשים רחוק במחשבה.

רוצה להימלט, חיים בריאים. או שקיעה בעוררות הכאוס?

החלמה מבלי תרופה, על כאב היום ועל כאב הפגיעה,

האם החלמה אפשרית? האם בכלל ישנה דרך להנאה?

תשוקה ממעמקים, מגיעה ושולפת, חמה וחודרת,

התחושה בפנים גואה. הנאה מגירוי עמוק, ממגע שפל,

אך האם זה מה שאני רוצה? האם זה מה שאני שאפתי?

הרצון שלי, כמו עשן, מתערפל, מתנהג כמו אינו נראה.

מול רצונות אחרים, נעלם ומתנדהד, איננו מוצא דרך,

האם אני רוצה לחזור למוכר ולישן?

או לתת לדמיון להוביל לאזור חדש?

עתיד אחר, רפא אותי, חדש ובריא,

האם לגלות את עצמי, להציג את האמת?

או למכור את עצמי, לחיות בתוך בושה?

חרמנות, אשמה, עצלות, הכל מתערבב.

בתוך סלט, בתוך הסלט הזה של החיים.

נקבה שאני מחפש בזוהר הדמדומים,
עם תשוקה בוערת ורוח קורנת.
אישה בעלת כוח, לא מפחדת להעז,
חוקרים רצונות, ליבידו מדהים.

ריקוד לאור הירח, בצליל חוזר,
דופק העיר, המרחב החשאי.
אהבה, אהבה ללילה אחד,
נסיון שבועיים, ספייסים.

היא מביאה למשחק תענוג חדש,
תשוקה חזקה המציתה את הלילה.
הדומיננטיות שלה, פיתוי, תשוקה,
מרדף מפתה מתחת לאור הירח.

וגם כאת, בשעות שקטות, מילים ברשת,
היכן רוקד השכל והמחשבות יורדות.
בשתיקה, בלחש, אנו חולקים קשר,
לילה של התבוננות פנימית כפולה עמוקה.

אחרי המשחקים, בשינה אנחנו מתפתלים,
זה בזרועותיו של זה, כמו גפנים שזורות זו בזו.
ערים לבוקר, ארוחת הבוקר אנחנו חולקים,
עם מילים שמחממות את אוויר הבוקר הפריך.

אישה משחקת עם מגדר ותפקידים,
מי דוחף את הגבולות, והמסורת מטלטלת.
לא מחויבות, נהנית. כל מפגש מתרגשת,
בכבוד ובמרחב, מייסד הגבול ההדדי שלנו.

אישה דומיננטית, חיה בלילה,
מחבקת תשוקה בהנאה נלהבת.
מוכנה לצלול, לתת ללילה להתגלגל?
ההרפתקה המשותפת שלנו מחכה,

פנינה שלא יסולא בפז.

בעיר סן פרנסיסקו, חיי גבר רווק בשם ריצ'רד, ניהל חיים מלאים מלאי יעילות ומרוקנים מריגושים. הוא היה מהנדס תוכנה מבריק בגיל שלושים שבילה את חלקו הטוב יותר של חייו שקוע בעולם הקודים והתוכנה, תוך שהוא מפחית את חייו החברתיים. חייו היו מסודרים למדי, אולי קצת צפויים מדי, אבל לריצ'רד מעולם לא היה אכפת.

עם זאת, לחיים הייתה תוכנית אחרת עבור ריצ'רד.

יום אחד, זוג עבר לדירה הסמוכה לדירה של ריצ'רד. גבר ואישה שעברו לאחרונה מעבר. שניהם אימצו את זהותם האמיתית והפכו לתומכים בזכויות להט"ב+. הם היו שונים מאוד מריצ'רד, הן בתחומי העניין והן באורח החיים. שמם היה סם וויקטוריה, והם הביאו איתם אנרגיה מדבקת.

בהתחלה, ריצ'רד לא היה בטוח איך לתקשר איתם. האינטראקציות שלו תמיד היו מוגבלות ובעיקר מקצועיות. אבל סם וויקטוריה לא נרתעו מהסתייגויותיו. החמימות שלהם המסה את המחסומים הקפואים שלו, ולפני שידע, ריצ'רד מצא את עצמו נמשך לעולם הצבע והתשוקה שלהם.

סם היה סופר, נלהב מדבריו כמו שהוא נלהב למען זכויות טרנס. ויקטוריה הייתה אמנית, הקנבס שלה מלא בצבעים מרהיבים שיקף את אישיותה התוססת. יחד, הם לימדו את ריצ'רד על אהבה, קבלה וספקטרום הזהויות האנושיות.

ככל שחלף הזמן, ריצ'רד מצא את עצמו מפתח רגשות כלפי ויקטוריה. אלה היו רגשות שהוא לא חווה הרבה זמן. לבו דהר כשראה אותה; הוא השתוקק לשיחות שלהם, לצחוק שלה. הוא היה מתאהב. אבל הוא גם התמלא בספק. האם רגשותיו יתקבלו?

יום אחד, ריצ'רד אזר אומץ כדי להתוודות על רגשותיו בפני ויקטוריה. בעודו עומד מולה, קולו רועד, הוא סיפר לה על האהבה שצמחה בלבו אליה. הוא חיכה לתגובתה, לבו הלם בציפייה.

ויקטוריה הביטה בריצ'רד, עיניה רכות מחמלה. היא הושיטה את ידה והחזיקה את ידו ואמרה לו שהיא מחמיאה לוידוי. היא הביעה את אהבתה אליו, אבל כידידה יקרה, לא במובן רומנטי. היא שאלה אם הם יכולים להמשיך להיות חברים, וריצ'רד, למרות שקצת שבור לב, הסכים.

בימים שלאחר מכן, ריצ'רד התמודד עם רגשותיו, וניסה ליישב את האהבה שבלבו עם מציאות מצבם. זה לא היה קל, אבל בתמיכתם של סם וויקטוריה, הוא הצליח לנווט בין גלי רגשותיו.

אהבתו של ריצ'רד לויקטוריה לא פחתה, אבל היא השתנתה. היא הפכה לאהבה שחצתה את גבולות החיבה הרומנטית. הוא אהב אותה כידיד יקר, בן לוויה, מישהו שפקח את עיניו לעולם שמעולם לא הכיר. הוא היה אסיר תודה על השינוי שהיא הביאה לחייו.

בסופו של דבר, ריצ'רד הבין שחייו שונו באופן בלתי הפיך על ידי בני הזוג שעברו בשכנות. עולמו כבר לא היה מוגבל לקודים ואלגוריתמים. הוא היה מלא בתשוקה, אהבה וקבלה. הוא למד על אינספור צורות האהבה והבין שלמרות שרגשותיו הרומנטיים כלפי ויקטוריה היו חסרי תמורה, הוא רכש משפחה בסם וויקטוריה.

הבנה חדשה זו הפכה את ריצ'רד לאדם טוב יותר. הוא הפך להיות פתוח יותר, מקבל יותר ויותר חומל. חייו לא היו צפויים כפי שהיו פעם, אבל הוא לא היה יכול לעשות זאת אחרת. הוא מצא אהבה, לא באופן שציפה לו, אלא בצורה עמוקה ומשמעותית באותה מידה.

כשריצ'רד התקרב לסם וויקטוריה, הוא התחיל ללמוד יותר על הדינמיקה של מערכת היחסים שלהם. הוא גילה שיש להם צד שובב, נלהב ואינטימי שהוסיף רובד נוסף לקשר ביניהם. צד שכלל משחקי תפקידים ושימוש בחומרים חושניים שונים שעוררו את החושים שלהם והעצימו את הקשר ביניהם.

סם וויקטוריה גילו ששילוב משחקי תפקידים ברגעים האינטימיים שלהם אפשר להם לחקור היבטים שונים של זהותם ולתקשר את הרצונות והפנטזיות שלהם בצורה מהנה ולא מאיימת. הם שיחקו תרחישים שונים, לפעמים הומוריסטיים, לפעמים אינטנסיביים, תוך שימוש במגוון אביזרים וחומרים.

הם הזמינו את ריצ'רד לביתם יום אחד, מתוך כוונה להכיר לו את אורח חייהם. הם רצו לוודא שהוא מרגיש בנוח עם אורח החיים שלהם, מתוך הבנה שהוא שונה לגמרי משלו. ריצ'רד, לאחר שפתח את מוחו לקשת המגוון של אהבה ומערכות יחסים, החליט לנסות זאת.

מה שהוא גילה היה שפעולת משחק התפקידים לא הייתה רק באקט הפיזי, אלא בקשר הרגשי, בתקשורת ובחקירת הגבולות והרצונות האישיים. זה היה על ביטוי עצמי בסביבה בטוחה ותומכת. זו הייתה צורה של אינטימיות רגשית שריצ'רד לא חשב עליה קודם לכן.

הוא הוקסם מהאופן שבו סם וויקטוריה השתמשו במשחקים ובחומרים האלה כדרך לחזק את הקשר ביניהם ולהביע את אהבתם זה לזה. הוא העריץ את הפתיחות והנכונות שלהם לחקור יחד, לתקשר את רצונותיהם ולכבד זה את הגבולות של זה. זו הייתה צורה נוספת של אהבה ותשוקה, שונה אך יפה להפליא בפני עצמה.

ככל שריצ'רד התבונן ולמד יותר, כך הבין שאהבה אינה מוגבלת לצורה או צורה מסוימת. זה יכול להיות פשוט כמו לחלוק רגע שקט ביחד, נלהב כמו מפגש אינטימי, או שובב כמו משחק תפקידים. הכל היה על חיבור עם האדם האחר, הבנת הרצונות שלו, והבעת אהבתו של האדם בצורה מכבדת ובהסכמה.

במסע הגילוי והקבלה העצמי שלו, ריצ'רד חשף פן נוסף של אהבה, כזה שהוסיף מימד חדש להבנתו. הוא התחיל לראות את היופי שבגיוון במערכות יחסים, את כוחה של תקשורת פתוחה, ואת הקשר הרגשי העמוק שיכול להיווצר כאשר שני אנשים סומכים זה על זה מספיק כדי לחלוק את רצונותיהם העמוקים ביותר.

חייו של ריצ'רד הפכו לפלטה של חוויות שונות, כל אחת מצייר תמונה של אהבה ותשוקה בגוון הייחודי שלה. זה לא היה מה שהוא ציפה כשעבר לראשונה לסן פרנסיסקו, אבל הוא לא היה מחליף את הניסיון שלו בשום דבר אחר. כי הוא למד את המשמעות האמיתית של אהבה על צורותיה הרבות, והיא שינתה אותו לנצח לטובה.

ככל שריצ'רד התרגל יותר לקהילה התוססת שסם וויקטוריה היו חלק ממנה, הוא למד לדעת יותר על האנשים שהרכיבו את העולם המרתק הזה. אחת האישיות הבולטות שבהן נתקל הייתה אלכסה, אישה טרנסג'נדרית הידועה בעצמאותה העזה ובהעדפתה למשחקי שליטה.

אלכסה, כמו ריצ'רד, הייתה מהנדסת, אבל עבודתה הייתה מכוונת יותר לבינה מלאכותית. האינטליגנציה העזה שלה ניכרה לא רק בעבודתה אלא גם בחייה האישיים. הייתה לה נוכחות מרשימה ואהבה להיות בשליטה, תכונה שהתרחבה למערכות היחסים שלה.

אלכסה הייתה ידועה באהבתה למשחקי שליטה, פן באישיותה שסיקרן את ריצ'רד. הוא ראה כיצד משחקי תפקידים וחומרים חושניים יכולים להוסיף עומק למערכת היחסים באמצעות סם וויקטוריה. כעת, משחקי השליטה של אלקסה הציגו לו רמה נוספת של אינטראקציה רגשית.

משחקי השליטה היו ריקוד של דינמיקה כוחנית, משחק של דומיננטיות וכניעה, אבל תמיד עם גבולות ברורים וכבוד הדדי. זה היה מפגן משוכלל של אמון, הסכמה ופגיעות, איזון עדין שריתק את ריצ'רד. הוא הבין שהמשחקים האלה לא עוסקים בהצהרת עליונות אלא בחקירת גבולות אישיים והעמקת האמון.

האופי הנועז של אלקסה עמד בניגוד לאישיות השמורה של ריצ'רד, אבל הוא מצא אותה מרתקת. הוא העריך את הכוח שלה, את הביטחון העצמי שלה ואת הדרך הייחודית שבה היא ניווטה במערכות היחסים שלה. הוא מצא את עצמו נמשך לאנרגיה המגנטית שלה, לרוחה חסרת הגבולות.

ריצ'רד למד ממשחקי השליטה של אלקסה שאמון הוא הבסיס לכל מערכת יחסים. המשחקים דרשו רמה גבוהה של אמון, תקשורת וכבוד, ערכים שהוא החל להעריך יותר. הוא הבין שלאהבה, תשוקה ואינטימיות יש צורות וביטויים שונים. לכל אחד הייתה הדרך הייחודית שלו להביע את רגשותיו, והגיוון הזה הוא שהפך כל מערכת יחסים לייחודית ויפה.

החוויות של ריצ'רד עם סם, ויקטוריה ואלכסה המשיכו לעצב מחדש את הבנתו לגבי אהבה ותשוקה. המסע שלו היה רחוק מלהסתיים, אבל עם כל מפגש, הוא השיג הבנה עמוקה יותר של היופי שבגיוון במערכות יחסים. חייו לא היו מוגבלים עוד לעבודתו ולקיומו הבודד. הוא הועשר בחוויות שהרחיבו את נקודת המבט שלו, ופתחו את עיניו לאינספור צורות האהבה. ליבו היה מלא, מוחו היה פתוח, וחייו היו בלתי צפויים להפליא.

ככל שהחקירה של ריצ'רד את המיניות שלו והפתיחות שלו לחוויות חדשות גדלה, הוא מצא את עצמו באירוע קהילתי בו השתתפו אנשים רבים מהמעגל של סם וויקטוריה. שם, הוא פגש את קסנדרה, אישה עוצמתית ואסרטיבית הידועה באופי הדומיננטי שלה בחדר השינה ומחוצה לו. היא הייתה יזמית מצליחה, רגילה להוביל, והאישיות הדומיננטית שלה תורגמה גם למערכות היחסים האישיות שלה.

ריצ'רד חש קשר מיידי עם קסנדרה. האישיות הדומיננטית שלה סקרנה אותו, והביטחון העצמי שלה היה משכר. הוא מצא את עצמו נמשך אל האנרגיה שלה, הכריזמה שלה, והעוצמה שהיא הפגינה.

קסנדרה הסתקרנה גם על ידי ריצ'רד. היא מצאה את סקרנותו ונכונותו ללמוד מרעננים. הפתיחות שלו לחוויות חדשות עוררה את עניינה, ועד מהרה, הם החלו להתראות לעתים קרובות יותר.

לילה אחד, קסנדרה הזמינה את ריצ'רד למקומה. כשהם ישבו יחד, היא עלתה על נושא חייהם האינטימיים. היא הביעה את העדפתה לדומיננטיות, ווידאה שריצ'רד מרגיש בנוח עם הרעיון. ריצ'רד, במסע הגילוי העצמי שלו, הסכים לחקור את הצד הזה של האינטימיות איתה.

המפגש האינטימי הראשון שלהם היה אינטנסיבי ומלא ברמה של תשוקה שריצ'רד מעולם לא חווה קודם לכן. קסנדרה, בת הזוג הדומיננטית, לקחה אחריות, וריצ'רד מצא את עצמו נכנע לשליטתה. החוויה הייתה אינטנסיבית, שכן קסנדרה שילבה גם כאב וגם עונג, ודחפה את הגבולות של מה שריצ'רד חשב שהוא יכול להתמודד.

עם זאת, הייתה תחושת שחרור בלתי מוסברת בכניעתו. הכניעה שלו אפשרה לו לחוות סוג ייחודי של עונג, כזה שבו הוא ויתר על השליטה והתמסר לרגשותיו ותחושותיו. הדיכוטומיה של הכאב והעונג הייתה חדשה עבורו, אבל הייתה תענוג מדהים בלשחרר ולהתמסר לרגע.

בעודו חווה את התחושות העזות הללו, הוא מצא את עצמו נכנס למצב של ניתוק פסיכולוגי. הוא החל להתבונן בתגובותיו וברגשותיו כאילו מהצד, מצב המכונה דיסוציאציה. תופעה פסיכולוגית זו אפשרה לו ליהנות מהחוויות שלו עוד יותר, שכן הוא הצליח לעבד את התחושות העזה מבלי להרגיש מוצף.

מערכת היחסים שלו עם קסנדרה הביאה את ריצ'רד לרמה נוספת של מודעות והבנה עצמית. הוא מצא הנאה בכניעה, בהעברת השליטה לשותף מהימן. הוא נהנה מהתחושות העזה, מהתערובת הייחודית של כאב והנאה. זה היה עוד פן של אהבה ותשוקה שהוא חשף, עוד חוויה שהוסיפה עומק להבנתו את המיניות והרצונות שלו.

לאורך כל החוויות הללו, ריצ'רד הבין שאהבה, תשוקה ואינטימיות מגוונות ומורכבות הרבה יותר ממה שחשב בתחילה. כל מערכת יחסים, כל מפגש, לימדו אותו משהו חדש על עצמו ועל רצונותיו. הוא החל להעריך את מגוון האהבה, את אינספור הדרכים שבהן ניתן היה לבטא ולחוות אותה. מסע הגילוי העצמי שלו נמשך, מקרב אותו להבנת העומק והרוחב של הקשר האנושי.

אני כותב לכם עם במצב רוח של בושה מסוימת, ביחד עם תקווה שכל אחד מכם יוכל להבין את המצב שלי, ולתת לי עצה או שניים. הדילמה שלי מגיעה מתוך עולם הבדס"מ, עולם שחלק מתקשים להבין, אך עבורי, הוא הפך לחלק בלתי נפרד ממני. הקוקטיל של שליטה סקס וסמים העיף אותי.

במציאות שלי משתקפת דילמה הקיימת בי - האם אני נשלט או שולט? זה תלוי לחלוטין במצב הרוח שלי בזמן המסוים, בלי סמים אני שולט. עם סמים אני נשלט. קנאביס רפואי. אך אני מרגיש שהדילמה הזו התמצתה והפכה לחלק מהזהות שלי. החשש המרכזי שלי הוא שהבדס"מ יזלוג מהמיטה לחיים האמיתיים, כפי שקרה לי עם אישה נרקיסיסטית. שנפגעתי מאוד. מרגיש שאני נמשך מאוד לשליטה נשית, אך יחד מתנגש עם התחושה שאני "לא אוהב שאני אוהב את זה".

להבנתי, המשיכה קשורה לילדות טראומטית שעברתי, של התעללות פיזית ומינית לאורך כל ההתבגרות שלי. זמן השירות הצבאי שלי וסיום השירות הביאו לתודעה שלי בזמן היציאה בשאלה תסבוכים ונטרפתי בעיר הגדולה תל אביב לבן בחיים בגיל 19. כיום אני בן 30 פלוס. ומתחיל להבין את ההשפעה של חוויות ההישרדות שעברתי על המיניות שלי. אני מרגיש שמיניותי מגיעה ממקום טכני ומרצה מאוד. חייב חומרים משני תודעה להשתחרר. אבל רוצה סחי זה חיבור.

אני מתחבר ברמה עמוקה לנשים מעבר מגדר, וכבר היו לי מספר קשרים מוצלחים עם נשים עמוקים אוהבים וקינקים. אבל משהו עם הוניליות היה לי רגוע. יותר כיף בשיחה. בחווה שלי. חוויות מעוררות, הן לא אהבו אותי. אלא את מי שאני רוצה להיות. הן סייעו לי להבין כמה אני גמיש ברמה מינית. 

אך עם כל הגמישות, אני מרגיש שאני נמצא בתוך מערבולת. מצד אחד, אני רוצה להיות גבר מצליח ועשיר, איש שנחשב ליפהפה בעיני הקהל, מצד שני, אני מרגיש שאני נמצא במאבק עם מיניות שלי, מאבק שמקשה עלי לקבל את עצמי ולהשלים עם האמת שלי. נהנה מפסיביות ורוצה להיות אקטיבי. כי בחיים אני אוהב להיות יזם ואקטיבי מאוד.

כל אחד מאיתנו נמצא במסע, וכל מסע כולל את הדרך שלו לגילוי עצמי, או ליצירת העצמי. עבורי, אני מנסה להבין את המסע שלי, אני מתלבט בין האם לנסות את הדרך של טיפול המרה, לא להשלים עם המשיכה., או לקבל ולהשלים עם המיניות שלי, ולאפשר לה להתפתח בצורה שהיא הנכונה ביותר עבורי. למרות שכבר ניסיתי בעבר והתרוקנתי.

מתייחס לכל הדילמות בצורה הכי פתוחה שאני יכול, ואני מקווה שזה יעזור לי למצוא את הכיוון הנכון לי. חלק ממסע אשמח לשאול אתכם 🙏♥️🍆

נ.ב בנתיים הבוט הזה יכול לסשן אתכם 😂⚡
https://www.hotforbot.com/chat/mistress_niki

המיניות שלנו משקפת רגע עמוק בתוכנו. התפוצצות האורגזמה בשיא כמו הרגע בו אנו כילדים הרגשנו לראשונה מה זה להרגיש. יש שעבורם אהבה מהולה בכאב ובשליטה נצרב להם כמו החוויה האולטימטיבית. זאת ששמורה בזיכרון הבסיסי של מערכת ההפעלה שלנו כאנשים. הטענה שהטעמים שאנחנו אוהבים. הריחות והצבעים הם טבועים בנו מילדות. איפה זה טבוע בנו. בגנים. לא. זה נרכש בתהליכי העברה ושחזור מהילדות. רגשות אוכל מיניות. הכל נוצר בילדות.

הקונפליקט הקיים מתעצם כשמגלים שאי אפשר באמת גם לרצות לחוות אהבה וכאב יחד רק במיטה או בסשן. זה זולג גם לחיים האמיתיים. שם אני לפחות ממש לא רוצה להיות נשלט אלא הכי שולט. דומיננטי מתוחכם ויעיל. חשבתי שזה לא מתנגש עם להיות נשלט פסיכי במיטה. אבל יש משהו בקווי האופי בחיים שכן מתנגש. אנחנו מאוד מורכבים מהמון ניגודים נכון. אבל צריך קו קוהרנטי כדי ליצר עמוד שדרה רגשי לוגי שמאפשר אישיות יציבה וחזקה לחיים.

לחוות כילד הורות עם דמויות נרקסיסטיות מכייל את דפוסי ההקשרות לכל החיים. בלי שהילד יבין בכך כי זה הכלוב הוירטואלי שהוא גדל בתוכו. לא מכיר משהו אחר. בטח לא בחוויות הגופניות. ומשחזר את הקשר הזה כל החיים עם בנות זוג וחברים. סדיסטים ופסיכופתים. מגנט של ריצוי ואמפתיה תוך כדי ויתור עצמי. כמו שנוצר במטרה למקסם סיכויי הישרדות אבולוציונית. תוך כדי הזדהות ושכפול מנגוני ההגנה של התוקף ושימוש בכך כמנגוני הגנה. בקיצור סלט של העברה שחזור וטראומה בין דורית. אבל כך בנויים משפחות. טעמים. מנהגים. אמונות. כמו טראומות. התעללות. וסתם הזייות. 

ומצד שני זה כיף. מהנה. ובוונילי אין לי מוטיבציה גבוהה לחוות. אז לפעמים נשארים ביובש. זה תקופות טובות להתמקד בעצמי. להתפתח להיות הגרסה היותר טובה במערכת היחסים הבאה. לפעמים רוצים ולא מצליחים להשיג. כי זה כמו גל כזה. לרדת מהגלגל מוריד את הכושר. אבל עדיין קיימת הפנטזיה לסדר את הברגים בתודעה כך שאהנה מוונילית סטרייטית מונוגמית מיינסטריימית. כמו שאני נהנה עם אאוטסיידרית אקסטרימית בדסמית דומיננטית.

בימים של התלבטות. מדלג.

משנה מסתגל ונכנע ומוותר

זכרונות תשוקות דחפים אכזבות 

רגשות הצפות מריחים בדמיון.

אהבות אכזבות כאב אינטימיות

נוזל סמיך של החיים גולמי ודם

להיסחף להפגע להבטיח להעלם

לחזור לתקן בסיבוב הזה גם כן