אז בבוקר היא הייתה בים, וכשהיא חזרה היא הלכה לישון… כשאני קצת חזרתי לעצמי ניסיתי לחזור לישון איתה. נכנסתי לחדר ולמיטה ושאלתי אם מותר לחבק אותה, ולרגע היינו קרובות, אבל אחרי שעה וחצי התעוררתי והיא לא הייתה לידי, וכשקמתי ראיתי שהיא בחדר עבודה עם קפה ושאלתי אם היא עדיין צריכה זמן לעצמה או שאנחנו כבר יכולות להיות ביחד, וניסיתי להסביר שזה לא בקטע מאשים או שופט, שאני פשוט רוצה לדעת איפה אני עומדת, רוצה לדעת איך להתנהג, כי אמנם יש לנו ארבעה חדרים בבית אבל המועקה שלה עדיין מורגשת בכולם גם כשאנחנו מתנהלות בנפרד.
את המשפט האחרון לא אמרתי בקול.
בקיצור, היא אמרה שכן, שהיא עדיין צריכה זמן לבד, והיא לא יודעת מה יהיה אח״כ, ואני שהרגשתי שרק חיכיתי לה כל היום קצת נשברתי בפנים ואמרתי שבסדר אז אני אחזור לישון, אבל אחרי ששכבתי ערה 10 דקות ובהיתי במה שאני רק יכולה לשער שהיה התקרה בחושך, לא הצלחתי לישון או להיות ובכלל מה אני צריכה לישון, רק כדי להמשיך להתחמק מהמציאות? רק כדי לא להרגיש לבד ועצובה בבית של עצמי? רק כדי לא להרגיש? Fuck that shit.
אז קמתי והתלבשתי ושמתי אודם ואמרתי לה שאני יוצאת. היא שאלה אם אני כועסת כי היא לא רוצה להיות איתי, ואמרתי שלא אבל שאני כבר לבד כל היום וקשה לי ועצוב לי ובודד לי, ורציתי לומר לה שכשהיא תרצה את האישה שלה לידה שוב שרק תשלח וואטסאפ ואני אבוא, אבל לא אמרתי. רק אמרתי שאני הולכת ונכנסתי לאוטו ושמתי מוזיקה שהולמת את המאורע ונסעתי משם למקום שבו כן רוצים בחברתי.
כי מסתבר שיש הרבה כאלה.
