סרטן הגדי

אני מקנא.

על מה יש להם לשוחח כל כך הרבה. מביט עליה למטה מסתודדת עם הזין שלי. מדברת אליו. לוחשת לו. הצרפתיות כבר מזמן הפכו לעניין טריויאלי. 

אני מפשק רק כדי לתת לה יותר מקום. שיהיה לה יותר נח. מה כבר נותר לי לעשות. 

והיא בשלה. מקשיבה לו כשהיא מעכלת את הביצים בפה. ממשיכה לדבר בפה מלא. אני לעולם לא הייתי מרשה לה. הזין שלי כן.

בהתחלה אמרתי ,'הנה תכירי...הזין שלי אשפונת, אשפונת- הזין שלי. הוא הולך להיות החבר הכי טוב שלך. תוכלי להתייעץ איתו על הכל. לדבר איתו. לשאול אותו. והוא תמיד יהיה שם בשבילך'.  איזו מפלצת יצרתי. 

היא לקחה את זה ברצינות. כשהיא מתקשרת היא מבקשת לדבר איתו. אני חושב שהיא עושה את זה כדי לגרום לי לקנא. לדעת שזה מפריע לי. בהתחלה הרגשתי מוחמא. יש לזין שלי חברה. הייתי גאה במידה מסויימת. כדי שלא אחשוב שהוא זה שמזיין אותה אז התרגלתי להיות על הגב. כדי שהיא תהיה זו שמזיינת אותו. היא לוקחת את היוזמה. הוא לא עושה כלום. 

בטוח. זה רק כדי לגרום לי לקנא. 

היא בקשה ממני לשים אוזניות ולשמוע מוזיקה. ממשיכה לדבר איתו ארוכות שם למטה. עם הזין הוא הפך להיות הכותל שלה. איש הסודות שלה. יש דברים שהזין שלי יודע עליה יותר ממני. 

לפעמים אני צריך ממש ללכת אבל הזין שלי לא ממהר. הם ממשיכים להתעלס ולהתנשק. לדבר אל תוך הלילה. למדתי להעסיק את עצמי. 

לא היה לי לב לספר לה. לספר לה את האמת על הזין הזה.

שבלילות אחרים...

הוא זה שבוגד בה עם אחרות.

"לא לזוז קטנה"

אני יושב רק מטר ממנה. אי שם מאחוריה. 

היא על המיטה. על שש. התחת גבוה. הנר עם הבסיס הרחב בדיוק על הקצה העליון של התחת שלה. יוצר שלולית של שעווה בשקע מתחת ללהבה. כמו לבה שמאיימת לפרוץ החוצה. לחלחל במורד החריץ. היישר אל החור.

שקט. אפשר אבל לשמוע את המזגן מהחדר הסמוך. את החתולה הג'ינג'ית מנשנשת במרפסת האחורית. את הבן של השכנים שומע משהו שהם קוראים לו מוזיקה. 

"לא לזוז קטנה..."

השלולית מתחילה לעלות על גדותיה. גם נשימותיה מתחילות לעלות על גדותיה. 

שתי ידייה מתוחות לצד ראשה השעון על הצד על הכר. משלבות ידיים ומחזיקות נר נוסף. להבה נוספת. שלולית נוספת. לבה נוספת. 

טיפת שעווה קטנה וחצופה מאיימת לברוח מכלא הנר. יורדת לאיטה למטה. מגששת את פני השטח.

"לא לזוז קטנה..."

מעורסלת שם בינה לבין עצמה. ובמרחב הקטן שם, אי שם...אני נמצא. 

ה-יראה. ה-יראה. הוו יראה אהובתך. אין צורך בקשירה קטנה. ה-יראה זו הקשירה שלי קטנה. ה-יראה ממני אלה החבלים שלך. האזיקים שלך. 

הטיפה יורדת לאיטה ומוצאת מפלט על השקע הקטן ההוא, היכן שנגמר החריץ המתוק של הטוסיק שלך ומתחיל החלק של הגב התחתון. כאילו מסתכלת סביבה. מה עושים עכשיו. לאן הולכים מפה? כל השעווה זורמת אל הים? הטיפה הקטנה מוצאת את הנתיב הזה שלה. כמו סהרורית זוחלת אליו. טיפה קטנה. מלכת העדר. מלכת הטיפות. מביאה איתה את חברותיה. אחת אחרי השניה בורחות משלולית הלבה במורד הנר אל תחילתו של הנחל. 

ואז התחת שלה מתחיל לזוז מעט. חלחלה. פחד. יראה. 

"לא לזוז אמרתי!!!" אני מרים את הקול. 

היראה המשתקת. ההכנעה המתבקשת. הסכר מתבקע. כל הנחלים עכשיו יכולים לזרום לים. 

וכך כל טיפה שגוססת לאיטה במורד החריץ מפנה את הדרך לטיפות מאחוריה. מקריבה את חייה למען רעותה. טיפה אחר טיפה. ממהרות לברוח אל הים. 

שקט. אפשר אבל לשמוע את הנשימות הכבדות שלה. את הכוס שלה פועם. הידיים הנמתחות. את הטיפות האחרות אי שם בלבה השניה והרחוקה. 

אם מתאמצים אפשר גם לשמוע את ה-יראה.

הטיפות החלוצות מפסלות את דרכן החתחתה אל הים. אל חור התחת. משם אל הכוס הבוער שלך. 

"לא לזוז קטנה."

אני נעמד. מתקרב חרישית. מרחק של מטר אך שנות אור אליה. כל הדרך אל הים. מכניס אצבע לכוס הרטוב שלה. שולח את היד שניה להר הגעש שבקצה החריץ של הטוסיק שלה. אוחז בנר. 

היא שוב רועדת. ה-יראה. אוחחח ה-יראה. ההתרגשות. התשוקה. הר הגעש הזה. הלבה הזו. הטיפות האלה. כולן אצלי בכף היד. לשפוך או לא לשפוך. לפרוץ לה את הר הגעש או שלא. 

"לא לזוז קטנה..."

מוציא את האצבע ממנה. מניח את היד על התחת הורדרד שלה. מרים מעט את הנר הבוער מעל התחת שלה. לשפוך או לא לשפוך. ששש...קטנה...לא לזוז. לוחץ את היד הגדולה אל התחת שלה...

ושופך...

 

מדדה רק על הסלעים

ונזהר שהעשבים לא ירעישו

מקנא לירח חסר

ונזהר לא להשאיר נופלים מאחור

 

האטלס ממאן להיסדק

ואני בורח לגיטרות מנסרות

מתחבא בחיים של אחרים

וכותב את עצמי לדעת

 

המראה שמסרבת לשקר

החור בגרב שמחקה

השמש הזכרית

העשב המחריש אוזניים

 

מנשק פינות של חדרים

ומחפש את האוקיינוס בחדר השינה

רועה את הצאן וטובח

אך אוכל רק את העצמות

 

ממשיך להתגעגע לירח החסר

נופל מאותם סלעים

וגורם לעשבים להרעיש

חוזר לאסוף את הנופלים

 

חוזר ומוצא את עצמי

 

 

 

"אני חושב שהחור השחור שלך הוא בהרבה מובנים דומה לחור השחור של הוקינג."

ומוציא בבת אחת, ברגע אחד את פלאג המתכת עם השוליים הרחבים. זה ששומר אותו בפנים. זה שמצריך מאמץ מסויים ממך כדי להוציא אותו החוצה. ואז ברגע אחד אחרי גם מכניס אותו חזרה פנימה. מבריג אותו עמוק בתוך החור השחור שלך. 

הדילדו השחור מתחפר בתוך הכוס שלך. הגאג עם אותו כדור גומי שוחה בתוך הפה שלך. אני אוהב לדאוג לכל החורים בעת בעונה אחת. ששום חור לא יקופח. ששום חור לא יקנא בחור האחר. קנאת חורים אני קורא לזה. 

ושוב מוציא ומכניס את פלאג המתכת. הווקאליות שלך תוך כדי כל זה. פשוט נפלאה. 

שוב מוציא את המתכת ומחליף אותו בשתי אצבעות ארוכות פנימה. מסובב. מהדק את כפפת הסיליקון עלי. 

"אני אוהב לחפור בך עם הכפפות האלה שפחת חורים שכמוך. יש בזה משהו מאד יסודי. הכפפה מחייבת. מבינה אותי כלבה?"

מוסיף את האצבע השלישית לשתיים שבפנים כדי להסביר את עצמי יותר טוב. ולמה החור שלך כל כך גדול? 

"זה כמו שאני מתעורר בשבת בבוקר וחייב להתלבש. לא מסוגל סתם להישאר עם הפיג'מה או סתם עם התחתונים עלי. להסתובב עם פיג'מה בבית מעודדת בטלה. הבגדים מחייבים אותך לעשות כלום. זו הסיבה שאני תמיד מתלבש. הבגדים מחייבים אותך לעשות משהו. בדיוק זו הסיבה שאני לובש את הכפפה."

אבל לא היתה לי הרגשה שהיא הבינה אותי. מקשיבה לי בכלל. אז הוספתי והברגתי תוך כדי את האצבע הרביעית לחור שלה כדי לחדד יותר את דבריי. 

"את מקשיבה לי בכלל?" 

והיא בעולם משלה. נמרחת בשלולית של ריריה על הכרית. אני מועך את העקב שלי על הראש שלה. מצמית אותו לכרית. מנסה להשאיר סימנים על הלחי שלה. על הדרך אם תוכלי גם לנגב לי את הבוץ מהמגף.

"שהרי אם נשווה בינהם כלבה קטנה..." אומר ומוסיף בהדרגה את האצבע החמישית. ממשיך להבריג את כל היד לתוכה. לחור השחור. היא אי שם, מרחק אלפי שנות אור, מטר וקצת ממני בעולם אחר לגמרי. "אם באמת נשווה בינהם אנחנו נגלה שלשניהם בערך יש את אותו כח כבידה. כח הכבידה של החור שלך ושל החור השחור ביקום כל כך גדול ששום דבר לא יכול להימלט ממנו. את רואה את היד שלי למשל כלבה? אני חושב שהחור שלך מושך את היד יותר מאשר היד שרוצה להכנס פנימה. אני לא יודע איך להסביר את זה."

עכשיו רק קוטר כף היד הוא זה שמפריע לאור להכנס פנימה. אני מפעיל לחץ על הרגל שעל הראש שלה בשביל קונטרה. עם היד השמאלית הפנויה מושך לך תוך כדי בשיער ודוחף עוד יותר את היד. 

"זה כח הכבידה של החור שלך שמפעיל לחץ על היד שלי. ולא להיפך".

ואז בתנופה קטנה נוספת, צעד קטן לאדם, אני מכניס את כל היד לתוך החור השחור שלך.

את מתקפלת, רוקדת ורוטטת לי על היד. לא יודעת את נפשך. הכוכב שלך קורס לתוך עצמו ולתוך החור השחור הזה. כמו החור השחור ההוא. 

אני מחייך.

"מבינה שפחת חור? עכשיו החור שלך כל כך צפוף בחומרים שאני אפילו יכול לקרוא לו 'אופק האירועים'. אבל באנגלית זה תמיד נשמע יותר טוב. "

מבריג בתנועה עם כיוון השעון את היד החוצה אבל החור השחור שלך מסרב להוציא.

"את מקשיבה לי בכלל?"

להעצמת הקריאה- PLAY ואז להתחיל

"תכנס"...

היה פעם משהו מאד קסום בזה. אני לא מכירה אותם והם לא מכירים אותי. האדון שלי היה זה שממיין אותם. בוחר אותם. מדבר איתם. קובע את המחיר. לוקח את הכסף לעצמו. מחייך מהצד. משלב רגל. מוזג לעצמו את הגלנפידיך או משהו כזה. כמו בכל פעם. לא מעשן. 

"אז הנה הכללים ותקשיב טוב בעיקר בגלל שזו הפעם הראשונה".

ללא הקדמות מיותרות. הכי טוב. ללא הקפה של לפני והסיגריה של אחרי. ללא הטיזינג והמשפטים הקבועים. ללא הטקסיות המשעממת. ללא הפתגמים הבנאלים שכולם אומרים. הואניליות של הבדסמ עם אותם משפטי מפתח שוב ושוב ושוב ושוב. ללא השמות. ללא השאלות המפגרות. איפה עובדת. האם הכרת בצבא את...איך את רואה את השליטה. מה זה עושה לך. מה הדבר הכי אקסטרימי שעשית. יאק.

"לא להשאיר סימנים מעבר למקובל. יכול לזיין בשני החורים. אין בעיה. קונדום כמובן. אם יש שאלות אז אתה שואל אותי. היא רק החפץ פה. רק החור. רק כלי הקיבול. אתה לא מקלל אותה. לא משפיל אותה .לא מגדף. רק מזיין גומר והולך.  האם זה ברור?"

אם בפעמים הראשונות פשוט נשענתי על משענת הספה אז כבר השתדרגתי לחמור. החמור מעץ. קבועה בתוכו כשהראש והידיים בצד אחד והתחת בצד השני. אם בהתחלה הייתי נאלצת לעמוד במשך כל הזמן הזה על הרגליים אז לאחרונה שדרגתי להדום המרופד. אחחח השרירים השרירים.הוא לא הסכים לממן את הריהוט מהכסף שאני הבאתי. 

"ועוד משהו. שום מילה על הכסף. זה עניין שלנו בלבד. החפץ אינה צריכה לדעת. החור לא קשורה לכסף. וזהו. לך תשתולל..."

היו כל כך הרבה שאני לא יכולה כבר לספור. היה משהו קסום בזה פעם. לא לדעת מי. רק לקבל את הזין והגמירה. האם זה באמת משנה מה השם שלו? מה הוא עושה? בן כמה הוא? אולי הרגשתי לפעמים בני כמה הם. לפי המגע של הידיים על התחת. לפי הגניחות. רובם היו דווקא מבוגרים. אבל היו גם צעירים וצעירים מאד. מעניין לכמה ביתקתי את הבתולים. לייק. 

הוא מתקרב אליה בזהירות. מניח את הזין החצילי והמעוקל שלו על הרווח בין העכוזים שלה. מניח לזין שלו להתנפח. 

העיניים מכוסות. אני בחרתי. הידיים מקובעות והראש מקובע בתוך חמור העץ. אני בחרתי. ההדום לרגליים העייפות. אני התעקשתי. הגאג בפה. הוא החליט. 

הוא מכוון לכוס שלה. פולט נחירה גסה. נחירה שהיא חלק מהצחוק שלו. ואז היא רועדת. משהו שם לא מסתדר. משהו פה לא יושב נכון. מכניס את הזין לאט לאט פנימה. את עטרת הפיל המכוערת הקבורה בתוך הקונדום. הרגליים רועדות. הוא מכניס את הזין לאט לאט פנימה. ס"מ אחרי ס"מ. היא מנידה את ראשה לצדדים. מעולם לא היתה פה מילת בטחון. מעולם היא לא הפסיקה אקט. פעם היה באמת קסם בזה. עוד נחירה. הידיים המאסיביות מונחות על פלחי התחת הלבנבנים שלה. הזין העבה מוחדר פנימה. ס"מ אחרי ס"מ. היא מתחילה לרעוד. הגלגלים חורקים. נושכת את שפתיה. מריירת ולא מהמקומות הנכונים. ברגע אחד היא כבר לא רוצה להיות שם. מאיפה הוא מוכר לה. הוא מתחיל לזיין אותה בכוס. מכניס את כל מפלצת הבשר שלו פנימה. מפלצת הבשר החצילית. טבעת הניטים צורבת כמו כוייה בעכוזה. מאיפה הוא מוכר לה. האם הוא יודע או לא. האם האדון שלי יודע או לא. נחירה. צחוק נחירתי. מכניס שוב את הזין שלו פנימה. אתה בטוח שאתה לא מכיר אותה? היא רוצה לצאת משם. זה כבר לא כיף. היא מתחלחלת. זה הוא . זה הוא. עשרים שנה והטבעת אותה טבעת!! הנחירה אותה נחירה!! לאאאא.....זה לא קורה....הוא לופת את עכוזיה בחוזקה. לש אותם ומתחיל לפמפם אותה בכוס. היא מתחילה לגנוח ורק מאיצה את קצב הנחירות שלו. היא נהנית מזה הכלבה. אני רוצה לצאת. אני רוצה לצאת. היא מנסה איכשהוא לסמן אבל איך. היא רועדת וקופאת במקומה. בדיוק כמו אז. האם הוא יודע או שהוא לא יודע. האם האדון שלי יודע? הוא יודע כי ספרתי לו. האם הוא יודע שזה הוא? עכשיו הוא כבר בקצב מהיר של זיון. מכניס מוציא ונוחר. מכניס מוציא ונוחר. נותן קונטרה קטנה על החלק הקדמי של ירכיה הצחורות. רק כדי להדק את הזין אליה. שייכנס הכל. עד לביצים. ס"מ אחד שלא ירגיש מקופח. ללא מילים. ללא הפוגה. כמה שעות אפשר לזיין את הדבר הזה? זה הוא. זה חייב להיות הוא. היא שומעת את הקול שלו ויודעת ללא ספק שזה הוא. הצציילוווו....היא מקובעת ברגליה. בידייה. בראשה בפיה. מנסה להניד את ראשה מצד לצד. קדימה אחורה. למעלה למטה. היא מנסה לשחק עם הלשון על הגאג הכפול . כזה שפולט ממנה רק המהומים. ללא קול. ללא עונה. כמו פעם. נחירה. פעם זה באמת היה קסום. האם זה היה המשפט פתיחה שלו או שלי? הוא מוציא את הזין החצילי שלו מהכוס שלה ומכניס לחור של הטוסיק הצר שלה. כמו פעם. הוא מכניס לאט לאט את הזין לתחת שלה. היא צווחת לתוך הגאג. הוא שומע או לא שומע. הוא יודע או לא יודע. נחירה. נחירה וקסם באוויר. כושלת ברגליה אבל משופדת על הזין שלו שלבדו מרימות אותה. מתחיל לשפד אותה בחור תחת. פעם זה היה קסום. אני בוחרת. אני בוחרת. אני בוחרת שהוא לא יודע. אני לא אגיד כלום. זה יעבור. לא קרה כלום כמו שפעם אמרו לה. זה בראש שלי. זה רק בראש שלי. הוא לא יודע שזו אני. ההשפלה. אוחחח ההשפלה. נחירה. הטבעת נוקשת על עכוזה. טוק טוק. מי שם? והזין חופר בה פנימה. עוד יותר עמוק מהכוס שלה אבל זה לא באמת הזין שהגיע כל כך עמוק. פעם זה היה קסום. אני רוצה ללכת. אני רוצה ללכת . אני רוצה שיפסיק. כמו פעם. זה נמשך כמו נצח. זה לא מפסיק. אבל אז זה הפסיק. הוא יצא ממנה. ליטף לה את התחת. זה היה קסום. זה באמת היה קסום. נחירה. 

טריקה בדלת. חיבוק מאחורה. הכל בסדר?

לאאאאאאאאאאאא. לא הכל בסדר. עדיין קבורה בתוך הגאג. תן לי כמה שניות להתחבא מתחת לגאג ולכיסוי עיניים. הוא לא פה נכון?

הוא פורם לה לאט את אזיקי העור ברגליים שהצמיתו אותה להדום בפישוק. לאחר מכן פותח את המנעול ומרים את חצי החמור עץ.

תן לי להישאר ככה עוד קצת. עוד קצת. אני עוד לא יכולה. הוא הלך נכון? נחירה. זה בראש שלי או לא. הוא יודע או שלא יודע? פעם זה היה באמת קצת קסום. 

מגיע מלפניה. זה האדון. אני בטוחה שזה האדון. הוא בחדר או שהוא עזב? היא עדיין לא יכולה להגיד ולא בטוחה שגם רגע אחרי תשאל. 

הוא מסר לך משהו...השאלה אם את רוצה לדעת מה הוא אמר? 

האם הוא ידע או שלא ידע...

הוא מסיר את הגאג מהפה שלה. אוסף את נוזליה מהפה שלו.

מתחילה לפרוץ בבכי חסר מעצורים. דולפת. הוא אוסף אותה אליו. מכרבל אותה עליו. ידע או שלא ידע. 

רוצה לדעת מה הוא רצה למסור לך?

ידע או שלא ידע. 

מבט קטן. היא לא מסוגלת להביט כרגע בעיניו. הוא ידע או שהוא לא ידע. 

האדון מקרב את שפתיו לאוזניה. הוא רצה למסור לך....ש...

 

"אימא? את שם?"

"כחחחח.......כחכחחחח....."

"אימא?! הכל בסדר שם?"

"כחכחחח.....כככחחחח"...

"אימא!! זה לא מצחיק! הכל בסדר?"

 

הוא מוציא סוף סוף את הזין הגדול מהגרון שלה. לאט לאט. כשם שהכניס. ס"מ אחר ס"מ. מהצד זה נראה כמו הקסם ההוא שהם מוציאים רצועת בד שלא נגמרת מהפה.

 

היא מוצפת בעיסת ריר שפיך ודמעות. מנסה להסדיר נשימה. אזוקה בידיה מאחורי גבה. מתנשפת.

 

"כן כן...הכל בסדר מאמי. אימא פה. הכל בסדר..."  מביטה בעיניו של השוגל שלה.  היא שמה לב שגשר של ריר נמתח מהכיפה שלו לשפתיים וללשון שלה. אם בעבר ניסתה להיפטר מהגשר הזה, כעת היא גאה בו. גשר צר מאד.

 

"נפלא אימא. היינו בבריכה היום. היית צריכה להגיד לסבתא שאני כבר יודעת בלי מצופים. היא לא הרשתה לי לשחות לעמוקים..."

 

והנה זה שוב מגיע. הזין העבה שוב נדחף לך לגרון. הוא מוסיף גם סטירה לקינוח. מתעלם מהספיקר. ישמעו או לא ישמעו.

"עיניים אלי כלבה!"

היא מביטה בו עמוק לאוקיינוס השקט שנמצא אי שם כשהזין שוב פולש אליה שוב באותה אגרסיביות כמו בפעם הראשונה. כמו בתולה. היא חושבת שלעולם היא לא תצליח להתרגל.

 

"מה אמרת אימא?"

 

היא מנסה להגיד לו לתת לו לדבר איתה. שהיא לא תרגיש. שהיא לא תשים לב. חלילה שהיא לא תשמע אותו.

אבל הוא נהנה מזה. מועך אותה על הזין שלו. עד לביצים. שיער הערווה שלו כמו שיח בפנים שלה. גם אם הייתה רוצה להילחם אין לה איך. היא לא מעיזה להסיר את עיניה מעיניו. מנסה לחייך. איכשהוא גם היא נהנית מזה.

 

"תשמעי רותינ'קה..."חוטפת סבתא את הפון. "אצלך את תעשי מה שאת רוצה. כשהיא אצלי זה באחריות שלי. היא עוד לא בת עשר אפילו..."

"כחחכחחכחחחח"...היא מנסה לדבר עם הזין שקבור אצלה עמוק בגרון. הרבה יותר עמוק ממה שחשבה שיגיע. הוא נהנה מזה וצוחק.

"רותינ'קה? את שם? מה זה הקולות האלה?"

בזווית העין היא שמה לב שהגבר שעד עכשיו ישב שם על הספה ורק צפה בהם לפתע קם ונעלם איפשהוא מאחוריה.

הזין שוב נשלף מהפה שלה. מותיר אותה דייסתית.

היא משתעלת.

"אני קצת משתעלת..."עונה לסבתא מנוזלת ומרויירת. "הכל בסדר. אני סומכת עלי שתדעי מה לעשות".

היא שמה לב שהגבר השני ממקם את עצמו מאחוריה. משעין אותה לתנוחה על ארבע. אבל לא על ידיה כי אם על הדום נמוך ולא מרופד. התחת שלה מגיב בהתאם , מותח את עצמו, מפשק את העכוזים ומורם למעלה. תחת הרם.

"איציק שם?" היא מריירת לסבתא. לאמא שלה.

"כן..בעלך פה. ולא נהנה כמו שהילדים נהנים. הנה הוא תכף מגיע...רק שניה...ביי בינתיים רותינ'קה...מחכים לך פה..".

ואז באותה שניה בתיאום מושלם שני הכלים נדחפו לתוכה. אחד לתחת והשני שוב לפה. לגרון. עמוק עמוק פנימה. היא גונחת ומעיזה לעצום את עיניה. מתחילים לזיין אותה באותו תיאום מושלם. האחד מכניס בדיוק כשהשני מוציא. תיאום מושלם. זה תיאום ציפיות.

"היי בולי...את לא רצינית...משאירה אותי פה לבד עם הילדים ויותר גרוע...עם אימא שלך?"

קולות החביטה של הירכיים בירכיים שלה נשמעות. הכחכוך בגרון.

"בולי...את לא נשמעת בעבודה...איפה את?"

הם לא נותנים לה לדבר עכשיו. ממשיכים לזיין גם אחרי כמה דקות כמו בדקה הראשונה. באותו תיאום מושלם. זין יוצא. זין נכנס. זין יוצא . זין נכנס.

"בולי?!...מה את עושה שם?! איפה את?! "

היא גונחת חרישית. לרגע גם לא אכפת לה. גם אם היא אוהבת אותו עדיין אבל זה לא אותו הדבר. איתו לעולם לא יזיינו אותה ככה. כמו שמגיע לה. ממש כמו שמגיע לה.

"האם זה מה שאני חושב שזה בולי?" הוא לוחש לה....כאילו שזה יעזור...

עכשיו היא כבר מתחננת. מביטה בעיניים מתחננות לבועלה. שיתן לה לדבר עם בעלה. באותן עיני פאפי שהיא יודעת לעשות טוב לבעלה. רק להשחיל מילה. להשחיל משפט. הוא מחייך אליה וממשיך להשחיל לתוכה. באותה כוחניות דורסת וממכרת.

"בולי תעני לי! זה לא מצחיק! "

ואז ברגע אחד הוא שולף את הזין הדורס שלו ממנה...בתיאום מושלם עם הזין השני. מוציאים ויוצאים ברגע אחד. מתחילים להשפיך לה על הפנים שלה. מעטרים את עיניה ואת אפה ואת שיערה באותו נוזל לבן שהיא כל כך נרקומנית אליו.

הם גומרים לתוכה ולא משמיעים הגה. מקושטת בכל כך הרבה אופנים.

"הכל בסדר...בולו".... מדברת רגיל...מסדירה נשימה בין הברה להברה.

"בטוחה שהכל בסדר? היה נדמה לי ש...".

"כן כן...." והשפיך נוזל לאיטו מעיניה ואפה לעבר פיה ושפתיה. כל הנחלים גם פה זורמים לים. " הכל בסדר בולו.."

הם מעבירים אותה חרישית ומשפדים אותה על הדורס בפה. זה שבעל בה בתחת מתקמם מעליו ורוכן לעברה, מכניס לאט לאט לאותו חור כמו מקודם.

שני כלים ענקיים בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות.

היא מחסירה נשימה. עוצמת את עיניה. פאקקק....זה מעל למה שאני מסוגלת...

"אז הכל בסדר? את בדרך?"

"כן בולו....הכל בסדר...אני גומרת לשתות, חוטפת סנדוויץ ותכף באה..."

 

כשכל מה שתראי הוא צל שחור ומאיים.

לשנייה הראשונה. לרגע הראשון. 

לפני שהתודעה וההיגיון מתפשטים בגוף.

השכל הישר עדיין קבור במחילות של אליסה. 

מחפש את הדרך החוצה. 

או אולי פנימה. עמוק יותר. למטה יותר. 

הוא היה שם או שהוא לא היה שם?

זוהי השאלה.

 

את לא תדעי מתי. את לא תדעי היכן.

אולי נתת לי את הלוז שלך אבל לא נתת לי גבולות. 

אולי שכפלת לי את המפתח לדירה, למכונית,

אבל לא נתת לי גבולות.

אולי נתת לי את כל הסיסמאות שלך. 

אבל לא נתת לי גבולות. 

 

והאימה המבעיתה ביותר היא זו שלא קיימת. 

האימה המבעיתה אפילו יותר ממנה היא חוסר הוודאות. 

אני אפילו לא חייב להעיר אותך בשביל זה. 

לא להתנפל עלייך ולדחוף את הזין לפה שלך כשתפערי אותו בהפתעה גמורה.

אני לא מתכוון לעשות את זה. 

הרי מה הטעם. 

 

לשנות דברים קטנים בדירה. 

הפון שבטעינה יהיה הפוך. ועל שקע אחר. 

אם המים בקומקום היו מלאים בבוקר תמצאי אותם חסרים.

עציץ הפלסטיק שהדודה שלך תמיד ממחזרת מחנוכה לחנוכה ימצא את מקומו מטר ימינה.

לשנות את סדר הקולבים שלך בארון. 

להשאיר את הדלת פתוחה לרווחה...

 

האם תשימי לב. האם תדעי. 

את מכירה את ההרגשה שאת חייבת להרוג אותו כי אחרת את לא יכולה לישון?

במקרה הטוב תחזיקי את הנעל הכי מיותרת שלך. זו שלא אכפת לך למעוך אותך עליו.

ביד השניה תחזיקי את הקיי300.

במקרה הגרוע תקראי לשכן ההוא. שמעון משהו...

האם תוכלי לסבול את הפורץ הזה? שנכנס ללא רשות.

אולי לא עושה יותר מידי נזק.

אבל התחושה שהוא שם. מסתובב. 

אבל אותו אי אפשר להוציא. 

 

ואז אתחיל לשחק עם חוסר הוודאות שלך. 

עם חוסר הידיעה.

הוא היה שם או שהוא לא היה שם?

הטפטוף המונוטוני בברז. זה שהפעלתי רק אחרי שנרדמת אבל  נזרק למרתפי סיוטייך בשעות הקטנות של הלילה. 

טיף.

טף.

טיף.

טף.

את תתעוררי בידיעה שהייתי שם. 

אבל מה עשיתי הפעם.

אני הולך לקפוץ אליך מהארון?

אולי באמת הסתרתי נחש שם או רק צפרדע מכוערת?

אולי רק עמדתי שם מעל הראש שלך ואוננתי מעלייך. 

אולי גם שפכתי במקום שתגלי במקום הכי לא צפוי. בפומבי. מול אנשים שלא אמורים לראות. 

השפיך שמרחתי אז על ההגה שלך. 

שמת לב או לא?

תוכלי לחיות עם התחושה שאני תמיד שם.

בעיקר כשאני לא. 

לדמיין אותי שם גם כשתדעי שאני בטיסת עבודה לאנשהוא.

ולדעת בבטחון הסורר שלך שהייתי גם הלילה שם כשהאליבי שלי הם מאתיים אנשים בעוד כנס משעמם.

ואולי שלחתי מישהו אחר? 

הוא היה שם או שהוא לא היה שם?

 

כמה זה יערער אותך בטווח הרחוק? 

להזיז משהו אולי רק פעם ב...

אבל את תדמייני איך החפצים שלך זזים בכל לילה ולילה.

האם תוכלי לישון? 

תתעוררי כל חצי שעה? 

 

ואני עומד שם מולך. 

החלונות אטומים. 

אם תתעוררי בשנייה הראשונה את תראי צל שחור ואפל עומד שם בקצה השני של החדר.

בדיוק שהצלחת להשתכנע שאין באמת מפלצות מתחת למיטה. 

עוד לפני ההכרה וההיגיון.

אני מת על השנייה הזו. 

לשמוע את הצווחה שלך.

רועדת מפחד. 

מסרבת להירגע גם אחרי שהאור דלוק והידיים המאיימות שמחבקות. 

וחיוך של הג'וקר מאחורי הכתף.

הוא היה שם או שהוא לא היה שם. 

האם תצליחי לחזור לישון באותו לילה? 

האם בכל לילה מאז אותו לילה? 

האם תצליחי להתנתק מהפחד הקיומי הזה שלך?

שנים אחרי שאנחנו כבר לא. 

אבל אני עדיין שם. 

במרתפים האלה שלך.

הכובען המטורף.

את שומעת אותי שורק לך.

קבורה במחילות העמוקות של אליסה. 

את כבר גדולה מכדי לצאת.

והמחילות צרות מידי עלייך.

תקועה שם לנצח.

ושוב את שומעת אותי שורק.

חושבת שאני מנסה להראות לך את הדרך החוצה. 

כשאני בעצם רק מושך אותך יותר למטה.

הוא היה שם או שהוא לא היה שם.

 

 

הוא היה שם...

 

 

על מה אני אכתוב את הפוסט? 

אני שואל את עצמי אבל כותב את אותה שאלה. 

הרי אני חייב לכתוב משהו ולכן אני כותב כי עצם הכתיבה כבר תוציא ממני רעיון. 

אני מסדר את הלפטופ שיצא מאיזון על הגב שלה. שיהיה ישר בדיוק מולי.

אם היא כבר מחזיקה את המחשב שלי על הגב שלה אז שתחזיק את הזין שלי בפה שלה.

לא זונה. לא אמרתי למצוץ. רק להחזיק בפה.

כלי קיבול. ותו לא. כמו מדף נח. מכירה את הוראות האחסנה במוצרים שאת קונה? 

אז תחשבי שרשום עליו 'לאחסן במקום חמים ולח'. 

מסדר לה את הראש מתחתיי. 

אוקיי. איפה היינו. על מה אני כותב את הפוסט. 

וממשיך לכתוב את השטויות האלה רק כדי לכתוב משהו.

כדי שהיא תדע שהשימוש שלה כחפץ לא היה לריק. 

שבאמת היא היתה פרקטית. נעשה בה שימוש ממשי. 

מעיף סטירה לחפץ הזה מתחתיי. תזהרי עם השיניים זונה. 

התחלת למצוץ אתמול?

ושוב. רק להחזיק. שלא ארגיש את הלשון שלך עליו בפנים. 

פוסט. על מה אני כותב את הפוסט. 

אני שוב מיישר את הלטפופ על הגב שלה. 

אפילו עם גב ישר את לא יכולה? 

חסרת תועלת.

איפה היינו. פוסט. לכתוב פוסט.

הרי זה בנאלי לכתוב פוסט רק על היותה חפץ מתחתיי. כלי קיבול. מקום חמים ולח. 

אז הנה פוסט...הנה אני מתחיל...

מתארגנים כדי לצאת ולשחק.

משכיבים את הקידס ושוכבים על המיטה. אני מראה את הסרטון הויראלי, הלהיט להרגע על שלושה שוטרים ששרים את הזוועה הזו. 

זה חייך לדקה דקותיים... אבל בזה זה נגמר. 

אבל לא.

היא היתה חייבת לזמזם את הזוועה הזו בכל דקה שעוברת. 

טוב דייי!! תחליפי שיר.

והיא ממשיכה. 

בכוונה. הכלבה עושה את הזה בכוונה כדי להרגיז אותי. 

כמה דקות אחרי זה במקלחת היא נכנסת וממשיכה לשיר את הזוועה הזאת. 

שרה משפט ויוצאת. שרה משפט ויוצאת. 

מכבה את האור. 

ושוב שרה את הזוועה הזאת. 

והנה זה מגיע. 

לוקח לי המון זמן להתעצבן. המון זמן. יובלים. 

כמה כיף זה שיש אשה שמכירה אותך כבר שנים ויכולה להדליק אותך בשניות.

היא מנסה להרגיע אותי בשירים אחרים אבל עושה את זה עם סקסטה. 

סקסטה? ראבאק. מצידי כבר ביבר אבל סקסטה?!? 

את עושה לעצמך מנגינות עליזות?

כמה אירוני כלבה.

אורז את הלפטופ איתי. אוזניות. 

נעשה לך סשן לופ על האריות האלה הלילה. 

 

נכנסת חרישית. כמו לחזור לזירת הפשע. ללטף ביד יבשה את השיש המנצנץ בחדר האמבטיה. לשלוח את הדלת למקומה אך להשאיר חרך הצצה. את המגבת לתלות ברישול דווקא על הכיור. לחלוץ את עצמך. ואת הכפכפים. השעה רק שלוש. יש עוד זמן...

 

פעם זה היה יותר פשוט. לקום בשעה רבע לשבע. להכין לילדים את הסנדוויצ'ים. לקלל את הרגע שבו הם הפסיקו לישון צהריים. להכין להם את השוקו. לוודא שלא שכחו בקבוק מים בתיק. להוציא את האריזות מהמקרר. להביא לה את הספח למורה. שלא תשכח את זה בתיק. זה שוכב שם כבר יומיים.

 

אבל למה עם שגיאת הכתיב. למה בשם אלוהים עם שגיאת הכתיב. זה יכול לקחת רק שניה. אבל היא לא רוצה להוריד את התעוט ממנה. עד הפעם הבאה שלהם. עד המפגש הבא. אם בכלל. אם וכאשר. ואם ואם ועם...

 

לסרק את הילדה. להעיף ג'ל על הראש של הילד. לפרק שוב את הצמה כי בא לה משהו אחר שהיא לא החליטה עדיין מהו. אין זמן. אין זמן. אין אף פעם זמן. למה הוא אף פעם לא פה כדי לעזור לי. ולמה ולמה ולמע. הבקבוק מים נפל לך ילדה. תחזיר את המשחק למקום.

 

ללמוד להסתכל מעבר לצוואר. כאילו הקעקוע שלמטה כתוב אי שם למטה. התחושה שכולם יודעים. כולם רואים. בגדי המלכה החדשים. חשופה וערומה כלבושה. היא מגרדת את הקעקוע כאילו זה משהו שהיא יכולה להוריד. אבל למה התעוט. למה התעוט.

 

לוודא שהם חגרו שם מאחורה. הוא זרק את הזבל היום לפחות? ועם ועם ואם.. יוצאת שוב מהרכב כדי לחגור את הקטנה. זה שם או שזה לא שם. את זו שמתעכבת אבל הוא זה שמצפצף.  אני צריכה לשאול את יובל מהמשרד איך מבטלים לגמרי את מתקן השגיאות האוטומטי. זה מתחיל להטריף.

 

לגמור שלושה פעמים. על הסשן ההוא. שבעה גמירות רק שם. לפני הרבה זמן כאתמול. הרבה חוויות וזכרון אחת. מה לא היה שם. סטירות. מכות. המגף עם הבוץ על הראש. הוא חיפש שלולית בוץ לפני שנכנס לשם.

 

להספיק להכנס למזכירות בית ספר כי המפגרת חייבה לפי כיתה ב' והוא בכלל בכיתה ד'. טוב שנזכרה בגלל. צריך לאסוף את התמונות. לבחור אחת מהן לספר. עוד כמה להגדלה נוספת. לאסוף את החליפה שלו בזמן. הוא צריך אותה לטיסה של הלילה. שלא אשכח לא עשכח.  

 

הוא מפרק ומרכיב. מפזר ואוסף. אבל למה התעוט. למה התעוט. כמה קשה זה לשאת את שמו בגאווה אך בשגיאת כתיב גאה אך ביישנית. אי אפשר הרי להראותה לאף אחד. לאף אחד. למה התעוט. אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה להוריד את זה. אני לא יכולה להתעלם מזה.

 

לזמן ישיבת תפעול שבועית. לא עשינו זה זמן מה. לבני יש יום הולגת השבוע אז צריך לקפוץ לקונדיטוריה. כמה קשה זה לא תלקן את עצמך. כמה קשה זה פשוט להמשיך לכתוב בצורה עיוורת ולקוות שכתבת את זה פשוט נכון. במלי לבדוק מבלי לבדוק. תעוט. תטוט. תעוט. אבל זו ההוראה זה מה שצריך לעשות אוישש שכחתי את הנקודה הזו בסוף של המשפט הזה אבל כבר אסור לי לחסור אחורה. אסור לי לתקן את שעשיתי כבר.

 

ואם חשבתי שהכל זו תעוט אחת גדולה הוא הדבר האמיתי היחיד בחיי. הוא והסטיות שלו. אסור לחזור אחורה. אוס רלהתסלכ. אסור לתקן את הטעוחןת. אולי פשוי להקליד יותר לאט. יותר לאט זה הכי טובח. מטמטמת שכמוך. פשוט מטח טמת. את מבינה את את נקראת מבתעד לשורות האלה? לא לתקן לא תלקן . רשמתי נכון? זה פשוו משגע אותי אבל אני חייבת להמשיך ולסיים את זה.

 

לאסוף את הילדים מבית ספר . לשואל את הילדה אם היא זכראה להביא את הספל למזיכהר. בואו נקפוץ אחרי זה למעבדה לאסוףך אץ הצמונות ואפילו תוכלי לבחור שם טמונה אחת שאת אוטבת.ובזמן שהוא מזיין אותי אני מקלידה מכתבים בתעות. ל המכתבים שאני כותבת אליו שלמים בתעות. תעוט זה הדבר הידחיד שאיני טועה בו. א פעם .

 

הוע חוזר שוב מבושם הביתה . אני כותבט יותר לאט. עחצים עצומות. עינים עתמות. עתבתי טוב? כתבץי בטוןב? אני כבר לא מזהה את עצמי אבל אני הרי ברורה שהייתי עי פעם במראה. אני לא מאי ה על עצמי. לסוגר עיניים לרוחחה. לעצום עיניים לרוחחה. והוע מזיין עותי טוב אבל זה לא זה. זזה פשות לא זא. זא כבר מזמם לא זה. להתמקד במכום עחד עבל לפזול לצדדדים. את זהנ אפילו אני יכולא ועני עושה את זה כל המזן אךיו. אני מקבלת את זה אני מקבלת את זה.

 

לתת למים הקרים לזרום. אי שם בשלהי אוגוסט. אין מקום למים חמים. ללטף את החזה עם הקעקוע הקטן. חלילה שלא יירד. ללטף את השיש הרך מעליי. זה בדיוק הרוך שאני צריכה. כזה חזק. כזה חזק.

 

הוא בדיוק משתולל עם הילדים. אבא נהדר. יוצאת רעננה ונקיה. גאה בתעוט. מאושרת שזכיתי בתעוט. מלטפת את החזה. הילדים כבר לא יוכלו לראות אותי עירומה. תגידי מאמי...ואני מרגישה מרחפת. הרגליים בקושי נוגעות ברצפה. שומעת אותי מאמי? הוא מלטף אותי כמו תמיד. חיוך מוזר על שפתיי. אחרי כמה גמירות שקטות במקלחת. תגידי מאמי...כמו סיסמא חוזרת. הוא אומר את זה אבל אני בקושי מקשיבה. איפה... ה...ממקלחת למקלחת ואז חזרה לכוך הזיונים והתעויוט שלו. זכרת לקחת את החליפה שלי?