ולא קטנה. גם לך אני לא יכול לתת לקרוא. כמו שלא נתתי לאחרות.
אני מלטף אותה כשהיא מתחת לשולחן ואני תכף מסיים עוד מכתב.
תמיד זה על מחברות A5 ותמיד עם אותה עט פיילוט כחולה V5
עדיף מחברות עם דפים צהובים. כל מכתב ממוספר ומתוארך.
ואני כבר לא זוכר אם אני משנה את הגרסה מפעם לפעם. למה בעצם אני מספר את זה?
מה אני מנסה להוכיח? אני כותב את זה להם? או שאני כותב את זה לעצמי?
כשהייתי במילואים התחלתי לכתוב לילדים שלי מכתבים. מכתב ביום. מכתב מאבא שמשרת רחוק.
הם היו אז קטנים אז המכתבים היו בהתאם לגילם.
ולמכתבים צרפתי חידון. תשבץ. מבוך. שיהיה להם מדליק.
פתק שמציין על מחבוא של מתנה בתוך הבית.
וזה היה להם מגניב. לבוא כל יום אחרי בית ספר ולמצוא מעטפה בתיבת דואר.
מתי בפעם האחרונה קבלתם מכתב אמיתי בדואר?
משהו שהוא אינו הודעה סתמית של רשות כזו או אחרת או שליחה לסניף הדואר המקומי לאסוף חבילה.
מכתב אמיתי שמיענו אותו בשבילכם.
אנחנו עוברים למיטה והיא נשענת על החזה שלי ומערסלת את הביצים שלי. תמשיך נו
שוכב על הגב עם הידיים מאחורי הראש ושוב מהסס. למה בעצם אני מספר את כל זה?
למה זה משנה? אני הסתרתי את זה כל כך הרבה שנים . רק הגרעין אולי יודע. וגם בקושי. אז למה אני כותב את זה פה?
אני מלטף אותה ביד אחת. ובכן כל זה קרה לפני שבע שנים.
לפני שבע שנים הם החליטו שנמאס להם לקרוא את המכתבים.
הם אולי הפסיקו לקרוא אבל אני מאז לא הפסקתי לכתוב.
ומאז בכל יום רבע שעה עד חצי שעה אני כותב. מכתב.
אני כבר לא כותב לילדים שהם. אני כותב את זה למבוגרים שהם הולכים להיות.
לבעלי המשפחות שהם הולכים להיות. לנפש שלהם שעד אז כבר עברה דבר או שניים בחיים.
אני כותב להם עלי. לא עוד רשימות מכולות. מה עברתי. הנישואים . הגירושים. איך באמת הכרתי את אמא שלהם.
על הנשים המשמעותיות שהיו לי בחיים. על המחשבות שגם לי היו. על הכשלונות שלי. על החיים שאולי החמצתי.
היא לרגע מפסיקה ונותנת לי להמשיך. ולרגע אני לא יודע אם זה דיאלוג או שאולי מונולוג. האם מישהו שומע אותי?
ומאז אם כך לא הפסקתי לכתוב. וזו הסיבה שאני לוקח איתי את המחברת לכל מקום. בין אם זה לעבודה. לחופשה. למילואים.
או להפוגה כשאני אצל מישהי אחרת. למה זה בעצם משנה? מי אתה אם לא אותם מכתבים האלה?
הוא ביקש ממני לפני זמן מה לקרוא אותם. אבל אז כבר סרבתי. אני במקום אחר. המכתבים במקום אחר.
אני כותב כשאני יודע בוודאות שאני רוצה שהוא יהיה והיא תהיה במקום אחר בחיים שלהם. שיבינו יותר על מערכות יחסים לפני שהם קוראים אותי.
ואני לוקח בחשבון שיש מצב שהם יקראו את זה. או יתנו לבני זוג שלהם לקרוא את זה. או שפשוט יזרקו את זה.
אבל אני יודע שזה מה שאני משאיר אחריי. אלה המכתבים שיישארו אחריי.
אני אומר לה שאני צריך סיגריה ואני בכלל לא מעשן.
אבל זו הסיבה שאת לא יכולה לקרוא. לא. גם לא עמוד. לאאא גם לא פסקה. אבל...
אבל את כן יכולה להביא לי את זה מהתיק. כי מתחשק לי לכתוב עכשיו מכתב חדש. על השיחה הזו.
ואל תשכחי את הפיילוט.