יושבים על המרפסת מול הים. מכורבלים וטעונים. קפה מגורען ודי לאטה כמו של כוסיות וסיגריה שאני בקושי לוקח לריאות. זה מדהים כמה שאנחנו מרגישים רחוק גם במרחק של מטר אחד מהשני על הספה הגדולה בחוץ.
"אני רוצה שתהיה יותר שולט איתי. שנהיה יותר שולט ונשלטת".
ואני תמוה מהשאלה. מביט בה במבט אבהי עם פזילה קטנה של הגבות כלפי מעלה.
"האמנם? מה זה אומר בעצם? וכי מה יעשה אותך יותר נשלטת מאשר את עכשיו. לכתוב את השם שלי בכל פעם מחדש על הגוף שלך? לשבת על הרצפה הקרה כשאנחנו מדברים על דברים?" עובדים על תקשורת. משדרגים אינטימיות. זורעים תשוקה.
"האם הקולר על צווארך יעשה אותך יותר נשלטת מאשר את עכשיו? יותר צעצוע. יותר כלי לשימוש שלי. יותר חור?.
היא מגלגלת עיניים וחושבת על זה.
"האם יש לך ספק ולו קטן שבקלים שבכל רגע נתון כשאנחנו יחד אני אעשה בך מה שאני רוצה. ואנקב כל חור שיש בך. וכן. גם את הנחיר אם ארצה בכך. ולא אין לי פטיש לנחיריים. "
היא צוחקת ועושה את ה'אממממ' המפורסם שלה. כזה שנתון לפרשנות אחרת בסיטואציות מסויימות. אני אוהב את זה שהיא מתריסה. עושה לי את המוות. לא צייתנית קלאסית ומשעממת. בוחנת גבולות.
ברגע אחר אני שוב מכניע אותה ובמרחק של סנטימטר אחד בודד מהפה שלה. מחרחר כמו חיית בר שניות לפני נגיסה בטרף. נוגס נגיסות קטנות על לחיה. ומהדק אותה אף יותר כשאני מנסה להזיז את ראשה. ללא הצלחה. הרעמה שלה מתחתיה כמו הילה לאשה שהיא בשבילי. לצעצוע שהיא בשבילי. לביאה. אני מחייך אליה. זחוח. כן כן. ללביאות אין רעמה. נכון. את הלביאה היחידה שאני מכיר שיש לה רעמה.
אני לא אוהב לקשור אותה ולא לאזוק אותה. אני אוהב שהיא מתנגדת לי. מתאבקת. נלחמת בי. לפעמים על אוויר. זה הכי קל לקשור אותה. אל תזוזי. רגל לפה. יד לשם. תודה רבה. אני אוהב להכניע אותה בכל פעם מחדש. את יכולה להיות חזקה בפני כל העולם מצידי. את קטנה וחלשלושה איתי. ואת יודעת את זה.
היא בודקת אותי בכל פעם שוב ושוב ושוב. האם אני מכבד עונשים. האם אני מוותר לה. האם אני מוותר לי. שמוטת כוחות על המיטה על בטנה אני קם כדי להביא את הנרות. אל תזוזי. אחרת תקבלי 30 ספאנקים ביד אחת. השיא שלי הוא 84 לפני שכף היד שלי התעייפה. לשבור את השיא על התחת שלך? אל תזוזי צעצוע. וכמובן שהיא זזה. כמה כיף שהיא זזה. כמה משעמם היה זה אם היא היתה סרה למרותי בכל פעם ופעם. אני שוב הופך אותה בכח על הבטן שלה מקפל את שתי ידיה ביד אחת שלי מאחורי גבה ומתחיל להספינק בה. 30 כמובטח. והיא נלחמת בי שוב ושוב ושוב.
היא זזה פעם שניה אחרי עוד התראה שנויה במחלוקת. אצבע יבשה בטוסיק שלה. כמה שהיא שונאת אנאלי. שונאת. אבל אוהבת קשות את המשמעות המנטאלית. והיא נלחמת בי שוב כדי לא לקבל את האצבע בתחת. מזיזה את האגן ומשתוללת ואני שוב מטפס ועולה עליה. מכפת אותה בכח. מצמיד ומצמית. מסתיר את פניה עם יד לופתת את רעמתה. היא משתוללת כמו מנסה לברוח מאש. ואני מצליח לחדור בבת אחת עם אצבע לחור היבש של הטוסיק שלה. משהו בה נכנע. דוהר עליה כמו על בהמה פצועה. הספיק לך זונה? אמרתי לך שתקבלי.
מה את?
והיא מסרבת להגיד. ואני מתחיל להכניס את האצבע השניה. היא מנסה להתנגד לי שוב אך ללא הועיל.
מה את???
בכוחות אחרונים היא מנסה להזיז את האגן הצידה כדי שהאצבעות שלי ייצאו מהחור. ואני רק מכניס עמוק יותר. פנימה יותר. קעור יותר לתוכה.
מה את??
אני מנסה להסביר לה שאני סרטן. שהלפיתה שלי היא כשל סרטן. ואם תנסי להסיר אותה אני רק אהדק את הלפיתה שלי יותר. את הצביטה. נשיכה. הכל.
אני צעצוע.
אני לא שומע.
אני צעצוע!
ושלא תפסיקי צעצוע שלי. מנשק אותה מובסת כנועה ורצוצה אבל מהרהר את זה לעצמי.
שלא תפסיקי לנסות אותי. להתנות לי. לעצבן אותי. (לנסות לפחות). להלחם בי. להתריס בי. לא להכנע לי מהר מידי. להפוך את היוצרות. ובעיקר. שלא תפסיקי לשאול אותי. עלי. עלייך . עלינו. על הקיום שלנו. המהות שלנו. על מה שעושה לך טוב. ומה יעשה לך יותר טוב להבא. וגם מה שלא. שלא תפסיקי להתנגד לי. לעולם. ומצידי שתמשיכי לשנוא אנאלי צעצוע שלי. זה לא ישנה כלום.
עשי לי את המוות . אני הרי מכור. עטפי אותי באהבה. וגם שנאה אם בא לך.
אממממ.... היא שוב מהמהמת ואני מנסה לנחש את הפירוש הפעם.
תני לי לנחש. סיגריה?
