כתיבת סיפור, גם אם רק סיפור זימה, היא אומנות לכל דבר.
נניח ויש לכם רעיון לסיפור.
לפני שאתם ניגשים למלאכת הכתיבה אתם צריכים לשאול את עצמכם שאלה אחת וחשובה מאד לגבי הסיפור שלכם.
מה ישרת הכי טוב את הסיפור שלכם ואת הרעיון מאחוריו?
כתיבה בגוף ראשון?שני? שלישי?
כתיבה ליניארית?
כתיבה בפסקה אחת? כמה פסקאות?
כתיבה בלשון עבר? הווה?
כתיבה בשפה פשוטה? כתיבה בשפה גבוהה?
הסיפור יהיה בהמשכים? סיפור מסגרת אחד? סיפור כמכתב או כסדרת מכתבים?
והדבר הכי חשוב מי הדמות הראשית שתשרת את הסיפור בצורה הכי טובה?
האם הדמות המובילה? האם הדמות המובלת?
כל פרט כזה חשוב.
ניקח לדוגמא את "פוני".
מאחר והרעיון המרכזי שמוביל את הסיפור הוא על החפצה באופן הכי בוטה או כמעט הכי בוטה שאפשר לתאר- הדמות הראשית או המספרת אינה יכולה להיות החפץ עצמו. דבר כזה אינו ישרת טוב את הסיפור. חפץ אינו יכול להיות בעל דעות רעיונות רגשות. זה יסתור את הרעיון הכללי.
כדי להיות בוטה עד כמה שאפשר נמנעתי הפעם כמובן מבחירה מודעת מתאור רגשות והלך נפשי. הן של השולטים במקרה הזה וכמובן הן של החפץ-נשלטת.
השימוש בשפת הווה גם היא מודעת וזאת על מנת ליצור רושם של שגרה, של שום דבר יוצא מהרגיל לא קורה. לכן מדברים של על דברים שוטפים של הבית. מוסך,יציאה לחו"ל וכיו"ב.שיחת חולין של בני זוג בסוף יום עבודה.
אין אינטראקציה בין בני הזוג לבין הנשלטת-חפץ וגם זאת בחירה מודעת כמובן כדי להעצים את תחושת ההחפצה.
שיעור הבא:
על הכתיבה II- דימיון וירידה לפרטים.
לפני 13 שנים. 28 בנובמבר 2010 בשעה 4:57
