סרטן הגדי

לא כל הסשנים שמחים.
לא כולם מסתיימים באורגזמות וריחופים.
לא כולם מסתיימים בספייס.
ספייס הוא לא תמיד ערובה.
ולפעמים קצת מגזימים. מפריזים.
לפעמים אתה צריך לדעת לעצור.
כשהלכת רחוק מידי.
אולי ידעת שזה עלול לקרות.
אבל בחרת ללכת.
לפעמים סשנים הם כמו שדה מוקשים.
כדי להגיע ליעד מסוים אתה צריך לבחור.
אם לעבור בשדה מוקשים.
או להישאר מאחוריו.
ואם בחרת לעבור,
יש כמה אפשרויות.
או שכמובן תצליח.
או שתיפגע בדרך.
ויש עוד אפשרות.
שלא תצליח כלל לעבור.
אתמול הגיעה פוני בהפתעה לביקור.
הפתעה לקורינה.
ביקור מתוכנן מראש שלי.ושלה.
בחרתי כמו תמיד ללכת בשדה המוקשים.
בידיעה מוקדמת ומודעת על האפשרויות.
רציתי לקחת אותן רחוק.
למעבר.
למחוזות שלא הכרנו.
צדק מי שאמר,
שהעולם הוא ספר
ומה הטעם
להישאר בדף הראשון.
ומתי שהוא צריך לדעת
מתי לעצור
לפני שהשפחה משתמשת במילה.
רגע אחרי שהיא נכנעת
ונשברת
ומבינה שלא יהיה מנוס.
אז אתה עוצר ומשהה.
נותן לה להרגע.
להתאושש.
לעכל.
להחזיר חזרה.
ולתת.
אתה עוצר עם אחת
וממשיך עם השניה.
כל אחת אחרת.
בדרכה שלה.
לכל אחת יש את הדרך ששבה היא אוהבת שנוגעים בה.
לכל אחת יש את הפגיעות שלה.
את הטראומות שלה.
את עקב האכילס שלה.
אתה מסשן אחת לא כמו שאתה מסשן את השניה.
האחת מנוסה בדברים מסוימים ופוחדת מדברים אחרים.
השניה בדיוק להפך.
ולא הכל אפשר לתסרט ולכתוב ולתכנן מראש.
אתה צריך ללמוד לנגן.
על שני כלי נגינה.
לתופף על אחת
ולהקליד על השניה.
לפרוט על אחת
ולנשוף על השניה.
וסשנים
כמו כל דבר בחיים
הוא ניסוי וטעייה.
אתה לומד תוך כדי עשייה
ולפעמים זה לא מצליח
אבל אורגזמות וספייס
לא היו מעולם נחלתם של סשנים מוצלחים.
וגם כשלעיתים קורה
כשסשן נעצר
ומדברים
וממשיכים אבל אחרת
את האחת משאירים בצד כדי להתאושש
ועם השניה ממשיכים
וכשמפסיקים מתחילים לדבר
ומבינים
שאנחנו לא ביחד פה רק כדי להסתשן
זה לא רק הכלבה או רק הפוני
זה כל המשולש שאנחנו
אנחנו לא צריכים את הסשנים
כדי להצדיק את המפגשים שלנו
ומינימום
מה שתמיד אפשר לעשות
כמו תמיד
באופן הכי גלוי ובוטה
זה פשוט
להמשיך
ולהזדיין.