מכניס לרכב עוד את התיק צעצועים , תיק ארוחת בוקר ותיק לבגדים להחלפה.
ארבע וחצי בבוקר בשבת. אני המשוגע היחיד שיכול לנסוע בשעה כזו. אני והיא.
קר וגשום. עד שנכנסתי לרכב נרטבתי קצת אבל לא נורא.
מדליק את 88FM ונתקל בשיר הזה שלא שמעתי המון זמן.
מתחיל לנסוע . אני אוהב לנסוע . ותמיד יש לאן.
זה נדמה שהרכב שלי זה הבית שלי. כרגע.
צריך קצת להוריד קצת את הקצב.
אני תמיד כותב לעצמי שכשאמות זה יהיה על הכביש.
חמש וחצי בבוקר נפגשים במקום הקבוע.
היא עוברת עם התיקים שלה לרכב שלי וממשיכים לנסוע.
שש בבוקר ואני שוב ראשון בשמורה. הרגל של שנים.
קר וגשום. מי יבוא לפה.
מחנים את הרכב הכי קרוב שאפשר ועולים ברגל למבצר מבודד.
מתחילים לדבר. אולי קר מידי למשחקים. אולי לא.
מתדיינים על הכל. כמו שאנחנו אוהבים.
מתחבקים כדי לשמור על החום גוף. וסתם כי זה כיף.
ואז שנינו מאלתרים שם ספה עם אבן גדולה הפוכה ושמיכה עליה.
יושבים וכותבים. גבר ואשה יושבים במקום מבודד מתחת לגג רעוע של מבצר עתיק וכותבים.
ודווקא במקום הזה להבדיל ממקום אחר מגיע לתובנות אחרות.
על דלתות שנסגרות ואולי אחרות שלא ראיתי שיכולות להיפתח.
פותחים כל אחד מאיתנו את התיק ופורסים על מחצלת את ארוחת הבוקר .
מסיימים בשעה תשע ועושים את פעמינו תחת גשם קל לרכב. עשרים דקות הליכה.
לפני שהגשם יתחזק.
את הפרטים על המשחקים נשאיר לפוסט אחר.
אני מחזיר אותה לרכב ואנחנו נפרדים לדרכינו. עד לפעם הבאה. אולי.
ברכב אני שם שוב ביוטיוב את רוקסי מיוזיק.
אני אוהב את החורף הזה.