אז אני לא בטוחה שהיה שם בכלל תהליך של חשיבה
אבל אקפוץ רגע להתחלה, אולי רצוי, בשביל להסביר על מה אני כותבת
כבר כמה שנים שאני רוצה לעשות בדיקה גנטית לסרטן השד.
נראה לי הגיוני ובעיקר כדאי.
אני בכלל חושבת שצריך לעשות את זה באופן אוטומטי בכל משפחה (וכאן יבוא כל הבלה בלה המוכר והטחון עד זוב דם על הצלחת חיים, חסכון למדינה, חסכון בסבל ועוד ועוד) אבל זה לא אוטמטי ומסתבר שזה בכלל לא פשוט לשמור על עצמך או להכין את עצמך לאופציות השליליות שהחיים יכולים להביא.
במרפאה הגינקולוגית, גינקולוג שעומד לפרוש, לא יודע איפה אפשר לעשות את הבדיקה, מה הבירוקרטיה הנדרשת או כל מידע בנושא.
כנראה ש 500 שנות מקצוע במרפאת נשים, עדיין לא מצליח לחבר לרופא נשים את הידע המקצועי / מקצועיות לשדיים.
אולי אצלו יש חור בדיקה יחיד ובלעדי שנפתח אל מול פני הוד רוממיותו, הדוקטורה, ונסגר בסוף הבדיקה. יותר מזה, הוא לא צריך.
במענה הטלפוני של קופת החולים לא יודעים אפילו לומר איפה אפשר לעשות בדיקה כזו. בעיני זה מחריד. הבורות שמציפה את המקצוע עצמו, הקשיים שנערמים אל מול מטופלת, מישהי שרוצה לשמור על עצמה, לא הגיוניים
היום הייתי בבדיקה לא קשורה וסוף סוף פגשתי רופאה בעלת ידע, אז ניצלתי את ההזדמנות וקיבלתי מידע.
ולמה כל הפוסט הזה?
אם עד כה חוסר הידע המקצועי היה מזעזע, עכשיו הסיטואציה הפכה למגוכחת.
במשפחה שלי, דרגה שנייה ביחס אלי, יש מספר מקרי סרטן.
לשמחתי, אין כאלו בדרגה ראשונה. אז הרופאה מסבירה לי שבעצם צריך שאבא שלי יעשה את הבדיקה הגנטית.
אוקי, אני אדבר איתו.
ואז היא מוסיפה, אבל בעצם צריך שגם לאמא שלו וגם לשתי אחיות יהיה ברקע מקרי סרטן כדי שזה יכלל בסל
אבל לאבא שלי יש רק אחות אחת! אז אנחנו כבר לא נמצאים ברמת סיכון?
(הרמת גבה, פעירת פה, מספר סימני שאלה)
#משרדהבריאות,לטמטוםאיןקץ!
