ראש השבט מספר...

שהלכת בדרך,פסעת למולי,ראיתי מבט בוחן,סקרנות,ורק קצה של חיוך, ובינתיים זה הספיק..אז המשכתי,והאביב יפה סביב,ורצית לנסות,חששת ,סמכת, הלכת איתי.
והשמש נעימה על גוף עירום,נוף נשקף על מרחבים ירוקים, נוגע בקו הכחול, ערפילי ,של הים הרחוק. את ואני,על הגבעה הנשקפת לעולם של יופי, צבע, ופריחה,יודעת מה לעשות,איך לעשות הכי טוב שאפשר,אוהב את התחושות שאת מעבירה,אוהב את הרוך שבתוכך,נכנעת לגופי מתמכרת לו.

את שם,כול כולך,מונחת לפני,מודעת לעצמך,לחוסר הרצונות, פרט לאחד שמולך,מביט בך,אוהב,שולט,ואת מעבירה לי תחושות במבט,במגע,נסחפת בעיניים עצומות,מקשיבה לתענוגות,רוטטת למגע מענג .
את כאן ושם ,למטה ולמעלה,בפנים ובחוץ,נוגעת, חשה, לומדת, מקשיבה ,אוהבת, מתמסרת.

ואני סביבך עוטף,שומר ,מקשיב לגופך המדבר בתנועות קצובות,משדר ישירות לתוך גופי,אומר דברים רבים ,מגלה סודות נפשך,חושף רוחך אלי.

והציפור שעל השיח לידנו, מביטה בנו, ומניעה ראשה במעין פליאה,עיניה נוצצות,והיא פרחה לה..

אנחנו עדיין כאן,נעים יחדיו ,הרוח החמה מניעה את צמרות העצים,הרקפות פורחות בצבע עז,מרבדים של ורוד לבן ואדום מתחת לעצי האורן הגבוהים,שלוות בראשית.
הטבע חוגג במלוא הדרו יופיו,מעניק שפע של ריחות וצבעים,ואנו בתוכו,חלק ממנו,גופך כה נעים,אני מעביר ידי עליך,ישבנך נע לעברי,עדיין ורוד,סמנים נשארו עליו,יהיו עוד,עוד מעט,

היית צמודה לעץ,חיבקת אותו,לחי ימינך הייתה עליו,נחה,מרגישה את קור קליפתו,מרגישה את חום ידי המלטפת ,הבאה בעקיבות השוט שהצליף,ואהבת את זה ואת זה.

ואהבת את המגע,את הכאב בפטמות שדייך,הרגשה של חיים,של קיום,של עולם נפלא שפרוש לפניך,שאת כאן, במקום שהכי בחרת להיות..