ראש השבט מספר...

סיפור אמיתי..

לפני כשבועיים, הגיעה ידידה שלי בחצות לאולם חתונות ידוע בפ"ת, באה לאסוף כמה דברים מהאולם.
בכניסה לאולם היו עוד נשארו המון אנשים, מרוגשים, צועקים וקולות בכי..בשעות האלו בדרך כלל כבר רוב האורחים מתפזרים, אבל לא הלילה. ניגשה למשרד בעל האולם, הם מכרים ותיקים,דפקה בדלת. , המשרד היה נעול. אבל בעל האולם שהסתגר בפנים שמע שזו היא ואין אף אחד אחר ליד הדלת, פתח לה..
כמובן שהיא הביעה תמיהה על האירועים בחוץ, וכך הוא סיפר לה..
חתונה של מרוקאיים, החתן המרוקאי מתחתן עם כלה מרוקאית. וגם הכלה מתחתנת עם מרוקאי. מה שאומר שגם ההורים משני הצדדים מרוקאים גאים..וכמובן גם הסבתא והסבא, אבל לא זה הסיפור.
החתן והכלה לקולות הקולוולוו עולים לבמה הקטנה, מחוייכים, נבוכים, אבל הגיעו להחלטה, וזהו. הרב עולה.. מרוקאי כמובן, עומד בין בני הזוג ומתחיל להתפלל.
ברגע זה עלה אב החתן לבמה. האב, אדם מכובד, שכבודו חשוב מאד וכנראה הכבוד מגיע לפני שיקול הדעת והמחשבה, האב הלבוש בחליפתו החדשה מניף ידיו לאוויר. הקהל מחוייך משתתק, מצפים לנאום האב הגאה.
והאב מנסה לחייך, שותק רגע, ואז מרים את קולו ואומר כך:" הבן שלי ילד טוב. ילד מאד מחונך ומוכשר, אני אוהב אותו מאד. אבל החתונה הזו צריכה להעצר, כי," כאן משתתק, לוגם מים שלקח מיד האדם שעמד לידו, "כי הבן שלי פינק אותה, " מצביע על הכלה שמשפילה ראשה, ונעה לאחור.:" והיה מאד נחמד איתה. ומה שהיא היתה צריכה, זה גבר חזק, הבן שלי לא כזה, אז היא היתה הזונה שלי, אהבה להדפק חזק, אהבה שאני מכאיב לה, מקלל אותה , ועושה בה דברים שהבן שלי לא חשב ולא מסוגל היה לחשוב אפילו, שנתיים וחצי הכלבה הזו היתה הזונה שלי, וכעת, רגע לפני שזה סופי, אני לא מוכן ולא יכול לסבול את הרעיון שהזונה הזו תהיה במשפחה שלי".
רק המוסיקה עוד עמדה לשניה באוויר. ואין צורך אפילו לתאר מה קרה שם רגע אחרי..