פעם, מזמן היה לי חדר סשן נייד, לא יודע כמה מכם עוד זוכרים או בעיקר זוכרות אותו,באותה תקופה גרתי במקום מקסים. בהרים.מעטים עוד יותר היו וזוכרים את המערה ליד הבית, מערה עם פתחי אוורור בתקרה ועם הווים בקיר. מערת מסתור עתיקה שהפכה שימושית לעת צורך. באותה תקופה התחלתי לשפץ את המקום שקניתי ביפו. לשם כך רכשתי ואן שהיה בגלגולו הקודם אמבולנס. אפילו היו מותקנים בו ווי תליה בתקרה כנראה לאנפוזיה והיתה בו אלונקה קטנה שצמודה היתה לרצפה. חלק מהמיכשור שהפריע פירקתי. הוספתי ובניתי עוד שולחן קטן. כסא יציב של רופא היה כבר מוכן ומחובר לריצפה, כמובן שהרכב היה מבודדמרעש ומפגעי מזג האוויר ובעל חלונות כהים, כי שימש כרכב הצלה, בכל זאת הוספתי וילונות. מה שהפך את זה למבודד יותר ממראה הנעשה בחוץ והרעש שמפריע מבפנים ומבחוץ.
כך שיכולתי לקבוע לסשן בכל מקום. אפילו בחנייה ברחוב ולא היה ניכר דבר מבחוץ. היה מקרה שהסתובבתי בעיר לסידורים עם שיפחה כפותה ועירומה מאחור. והייתי נחמד והחנתי בצל.
אבל המקרה הכי ביזרי היה בלילה אחד קייצי ואני חוזר לביתי בהרים, מאחור שיפחתי הכפותה, נעצרים במחסום של מג"ב, עם חיילים צעירים ומשטרה, מבקשים ניירות כמובן. מנסים להביט ולראות מה יש בפנים. והוילון הסתיר, לכן בקשו שאפתח להם את הרכב מאחור.
יצאתי, לא ידעתי מה להסביר אז שתקתי, פתחתי את הדלת. ומה שהם ראו גרם לחייל לדרוך את הנשק. והחיילת הצעירה לקחה אוויר, והיתה קרובה להתעלפות..
השיפחה הכפותה מאחור היתה מכוסה מעט. והיתה נבוכה יותר מקלות..
לקח לנו זמן להסביר. היה להם קשה להבין ושוב ושוב שאלו אותה לאחר ששחררו אותה אם זה בסדר. לקחו אותה לבד ושמרו עלי עם נשק דרוך, ושאלו שוב ושוב..
שהמשכנו בנסיעה היא משום מה בחרה לשבת במושב לידי.. והסכמתי..
לפני 13 שנים. 19 ביוני 2011 בשעה 20:57
