ראש השבט מספר...

אהובתי,רק רוצה לומר תודה,על זמן נפלא שהיינו יחדיו,על כל שהענקת,שידעת לתת,אהבתך,חיוכך,חיבוקך וגופך שנגע בי, נפשך שהייתה כה מאושרת.אוהב אותך, מאד,הייתי מאושר איתך ,כל רגע שהייתי,וגם בלילות של שיחות וגעגוע.
אולי הזמן לומר שלום,שלום מאד כואב,כי הרי שנינו מאד אוהבים,אבל הקשר אינו מתאים לך,מבחינתך בכאב ובצדק.
יהיה קשה,אני יודע,כבר מרגיש את הכדור שבבטן,אשב הערב,אחשוב,יודע שהדברים יחלפו,אבל זה כואב כעת, מוזר שאני חושב שבעצם גם את כך,יושבת חושבת כואבת רוצה לשלוח יד לטלפון לצחוק שוב,ונרתעת. אז גם אני כך אהובתי, רואה את הטלפון לידי וחושב להתקשר,ועוצר.
לא יהיו ימים קלים,נדבר אולי כאן בבלוג הזה.נעבור זאת ביחד,אני מקווה. כל כך מבקש שנהיה מאושרים שוב. גם אם כל אחד ממקומו הוא..ובנפרד..לחשוב שלא אראה אותך שוב?
כעת שאני כותב אני קולט זאת יותר,לא עיכלתי עדיין, זה מחלחל כעת. שכתבתי את המשפט,"שלא אראה אותך שוב" זה הגיע במין בום של ההכרה בדבר.
נכון שכאן אני מבולבל מעט,אבל אני כותב ואחר כך חושב,לא בדיוק מתאים למכתב פרידה,פרידה,עוד מילה שקשה לי..
אני לומד,מכיר בכאב שרק מתחיל,בהכרה שזה כעת יהיה אחרת, הכול משתנה לחלוטין, להיות בלעדייך לאחר תקופה ארוכה של כמעט חודש. חודש עמוס בכול מה שאפשר,בער בלהבה עצומה,ונשרף .נותרנו כואבים,את ואני,ביחד לחוד,שם ופה.אין יותר יחד כאן.עולה לגרון,הכאב,הכתיבה משחררת.מחייך,ישנם דברים שלא יאים למכתב כזה ,אז מחייך מוחק,וממשיך עם הרצינות,עם הדברים שכל מכתב פרידה נורמאלי שמכבד את עצמו מכיל,וכמובן המשפט," זה לא אתה זה אני " מופיע כאן,אומנם מצידך.אבל יהיה נחמד לשבץ גם אותו כאן,מתאים.
אז לומר רק תודה,על תקופה באמת עמוסה בחוויות ועונג ואהבה. ותמיד אהיה בשבילך,שתרצי..אבל להבהרה,לא תמיד איך שתרצי..אבל אולי.. באהבתי אשתדל להיות הכי חבר שלך שאפשר..
גם אם זה אומר לא להיות עבורך, אהיה עבורי. את זה אני יודע לעשות היטב..